יום ראשון, 28 במרץ 2010

ללא כותרת

היה לי שבוע רע. זה התחיל בזה שהתעוררתי עם 38.5 חום ביום הולדת 30 של בעלי שהיה השבוע וכל התכניות של החגיגות התבטלו בגללי. אחרי שלושה ימים שהחום סירב לרדת מתחת למחסום ה38, הוא ירד והותיר אותי רצוצה עם סינוסים נפוחים ועיניים דואבות. אתמול גם בעלי החליט להצטרף לחגיגה וגם הוא פיתח חום גבוה וכנראה שנפסיד גם את ליל הסדר...
מצב הרוח לא משהו.
אז אספתי פה כמה תמונות יפות שיעשו לכם ולי נעים קצת על הנשמה.
חג שמח!

יום ראשון, 21 במרץ 2010

לא שופך לאגר

לעתים מאוד רחוקות האנושות מייצרת אגדות כמו האדם עליו אני עומדת לכתוב. הוא אישיות מאוד מפורסמת, הוא אוהב את אור הזרקורים כמעט כשם שהוא אוהב אופנה ויופי אך עם זאת ידוע עליו כל כך מעט. הוא נולד בהאמבורג, גרמניה לאבא רוסי, שוודי או גרמני ואמא גרמניה בשנת 1933 או 1938, למד לדבר צרפתית, אנגלית ואיטלקית בגיל 6, וכבר בגיל 14 נשלח ללמוד אופנה בפריז. קארל לאגרפלד, "הקיסר", מעצב אופנה אגדי, איש אשכולות שמאז לאונרדו דה וינצ'י לא נראה כמוהו, ידו בכל ויד כל בו. בתחילת הקריירה שלו עבד בתור אילוסטרטור בבתי אופנה פריזאים, זאת כאשר ציורים היו הדרך המקובלת להציג קולקציה להבדיל מצילומי סטילס הנהוגים כיום. בגיל 22 לאחר שהגיע למקום השני בתחרות עיצוב מעילים (אחרי איב סאן לוראן) קיבל סטאז' בבית האופנה הצרפתי Balmain. לאחר ההפסד לסאן לוראן טען שמעילים אינם התחום החזק שלו והוא מעדיף לעצב שמלות ואז הפסיד שוב לסאן לוראן בתחרות עיצוב שמלות, הפסד שמנע ממנו התמחות בבית האופנה Dior.
בשנת 1965 לאגרפלד התמנה למנהל האמנותי של יצרן העורות והפרוות הרומאי פנדי, מינוי שנשא פירות כמעט מייד והוכיח את עצמו כחיובי הן למעצב והן לבית האופנה. מיד עם הצטרפותו, לאגרפלד עיצב את הלוגו המפורסם של FF כאשר אחת מהן הפוכה. ב1966 פנדי הציגו את קולקציית הקוטור פרוות הראשנה שלהם ובשנת 1969 את קולקציית פרט אה פורטה הראשונה.
בשנת 1983 (בעודו ממשיך לעבוד בפנדי, למעשה, הוא עדיין שם) התמנה למנהל האמנותי של בית האפנה האגדי שאנל. הוא ריענן את העיצובים הקלאסיים של המותג הצרפתי הוותיק ותוך כדי שמירה על האסטתיקה האופיינית לשאנל הוא הפך את העיצובים לעכשוויים ומודרניים יותר. בעקבות הצטרפותו של לאגרפלד נפתחו 40 חנויות דגל חדשות של המותג בשנות השמונים בלבד, הדבר הביא לנסיקה בפופולריות של שאנל ועליה במחירים.
כיום לאגרפלד מוכתר כקיסר עולם האופנה. בנוסף לשני המותגים (פנדי ושאנל) להם הוא מעצב שתי קולקציות בשנה (ועוד קולקציית קוטור לבית שאנל) בבעלותו מותג הנושא את שמו.
עם כל ההצלחה והפירסום, קארל שלנו לא נח על זרי הדפנה. העשור האחרון היה מאוד עמוס בשביל הקיסר. לאחר שעיצב קולקציה לכבוד 50 שנה לבובת הברבי, מאטל (החברה היצרנית של ברבי) עיצבה בובת קארל לאגרפלד, Tokidoki, מותג איטלקי בהשראה יפנית עיצב בובת קארל לאגרפלד במהדורה מוגבלת בתור מחווה למעצב.
 הקולקציה לכבוד 50 שנה לבובת הברבי
 לאגרפלד (ואנשים) עם הבובה בדמותו

לאגרפלד בגרסת Tokidoki

ב2004 לאגרפלד שיתף פעולה עם בית האופנה השוודי (והמאוס ביותר יש לציין) H&M, ואז לראשונה פשוטי העם יכלו לרכוש עיצובים שלו במחירים נמוכים.
<

בקולקציית החורף של 2009, לאגרפלד עבד בשיתוף עם Jérôme Coste, יצרן אקססוריז לרוכבי אופנוע, על קולקציית קסדות יוקרה.


במרץ 2009 לאגרפלד ביים וצילם הפקת אופנה עם הדוגמנית Freja Beha Erichsen היפייפיה עבור העיתון Numèro. ההפקה נקראת " Autoportraits, la couture" והיא מציגה את הדוגמנית מצלמת את עצמה בעודה עוטה לגופה את יצירותיו השונות של המעצב הדגול.
 
מתחילת העשור הנוכחי, לאגרפלד בן ה77 או 72 ממשיך במלוא הקיטור קדימה. בשיתוף פעולה עם חברת כספות היוקרה (כן, כספות) Döttling, לאגרפלד עיצב 30 כספות במהדורה מוגבלת הנקראות Narcissus (כמה נכון) ואלו נחשבות לכספות האישיות הכי יקרות בעולם ומחירן עומד על רבע מיליון יורו.

השנה לאגרפלד הספיק לעשות את צעדיו הראשונים בקולנוע לאחר שביים סרטון קצר של מעט יותר מ3 דקות, בכיבובם של לארה סטון ובפטיסט ג'ביקוני. הסרטון, אילם ובשחור לבן, מציג שני נאהבים מתרוצצים מבוטיק שאנל אחד למשנהו וקונים את כל הקולקציה.
<

אז מה הוא מתכנן לנו עכשיו הקוסם המסתורי הזה? ב2011 הוא מתעתד להציג קולקציה בשיתוף בית האופנה איטלקי היוקרתי Hogan להם יעצב בגדים ואקססוריז, כמובן, במהדורה מוגבלת.

יום ראשון, 14 במרץ 2010

שינויים טופוגרפיים

שלשום השתנו חיי. מהשינויים האלה שאת לא מתכננת, מהדברים שאת יודעת שיקרו אבל גם יודעת שזה לא עכשיו, מהשינויים שאנחנו רואים על אחרים ואז מיד הולכים לבדוק אם גם אנחנו כאלה...
במהלך שטיפת ידיים שגרתית הבטתי במראה וניתחתי את פניי ואז, פתאום, בלי הודעה מוקדמת, אני רואה אותו. מביט אליי מן המראה, צנוע אבל בכל זאת נוכח, בחיוך מתריס של "חשבת שלעולם לא אגיע, אך הנני! קבליני!" בינתיים בודד אך כל כך גאה בעצמו, הקמט הראשון שלי. חמישה סנטימטר היורדים מזווית האף לזווית הפה ומזכירים לי את כל רגעי הצחוק והשמחה של חיי ומוכיחים לי שגם על זה אני צריכה לשלם. התרחקתי כמה צעדים מהמראה כדי להבין באיזה רזולוציה עליי להצטלם/ להתקרב לאנשים מעתה... לא נורא, אבל עדיין, הוא שם, הוא הראשון והחברים שלו בדרך. לכל אשה יש את "הנשק הסודי" שלה, רגליים ארוכות, מתניים צרות, עיניים יפות, חזה שופע וכו'. תכונות פיזיות שתמיד אנחנו יודעות שגם אם היום אני מרגישה שמנה ומכוערת, יש לי את זה. אז אצלי זה עור הפנים שלי. כשהתחלתי את לימודיי באוניברסיטה באיטליה בגיל 22, הייתי המבוגרת בכיתה של ילדות בנות 19. מה לעשות, באיטליה לא עושים צבא. כמובן שזה אבסורד להרגיש זקן בגיל 22, אבל כשכולם מסביב ילדים, אז הרגשתי בוגרת, לא זקנה. הילדות עם שאריות האקנה והחצ'קונים על הפנים תמיד קינאו בי על פני הפורצלן הצחות שלי. בזמן שכולן משקיעות חצי שעה בבוקר על "לסדר את הפרצוף", לי הספיק רק קרם לחות, במקום למרוח שכבות של מייקאפ, יכולתי להרשות לעצמי לישון. מאז סיום התיכון אני לא מתאפרת. חוץ משפתון בוהק ולפעמים מסקרה, לא היה צורך, מסיכות, מי פנים, קרם יום קרם לילה, קרם עיניים, קרם עפעפיים, כל זה היה ממני והלאה. תנו לי רק סבון פנים ואני מסודרת. הקמט הזה מסמל את סוף עידן הפורצלן, וזה קצת עצוב.
ההזדקנות ההולכת ומאיצה שלי גרמה לי לחשוב (כמובן מעבר לדברים הפילוסופיים העמוקים) על המלתחה שלי. האם אני מתלבשת בהתאם לגילי? בגיל 27 אי אפשר להתלבש כמו בגיל 17 וגם לא כמו בגיל 21. קיימים מספר אלמנטים מלתחתיים שאם לא נשים לב ונשאיר אותם בארון בזמן, או אולי אפילו נוריש אותם לדור הצעיר יותר, יש סכנת פאתטיות קשה. הדוגמאות הבולטות לאלמנטים כאלה הם הדפסי לבבות, כוכבים וגולגלות, כל אלה צריכים להשאר בעבר. אקססוריז מצועצעים מפלסטיק לשיער, ובכלל תכשיטים מפלסטיק בדמויות, מיקי, טוויטי והאלו קיטי, מקומם על ילדות בנות 20 מקסימום. כשמתקרבים לגיל 30 המראה צריך להיות מתוחכם יותר, אשה מגיעה לשיאה בגיל 30 והלוק צריך להיות בהתאם. לק שחור/ כחול /ירוק שייך לרחבת האלטרנטיב במועדון שהיית הולכת אליו לפני שביטלו את הליין הזה מחוסר עניין לציבור. נעלי  סקייטרים בומבסטיות, גרביים מעל הברך עם חצאית קצרה מקומן בשנות העשרים המוקדמות מקסימום וכמו כן גם רסטות וגלחים. אחרי שעשיתי בדיקה בגרדרובה שלי ווידאתי שכל אלה כבר אינם, אפשר להתחיל לתכנן את הלוק החדש. אני לא אומרת שמעכשיו רק חליפות נשים וחצאיות עם בטנה באורך הברך, להיפך, גיל 30 (פלוס מינוס, גם 27 נכנס בקטגוריה) מאפשר להתלבש כמו אשה צעירה, לא נערה ולא בחורה. אשה צעירה לא תפגין את הטעם המוזיקלי שלה במראה החיצוני, זה שאת אוהבת לשמוע אלקטרוני לא אומר שצריך להסתובב עם פס ורוד בשיער, לק שחור מתקלף ונעלי באפאלו (מה אני יודעת...), מחוכים שחורים, נעלי בובה בומבסטיות, וחותלות לזרוע רק גורמות לך להראות ילדותית. האופנה משתנה.
לאשה צעירה אמור להיות כבר מושג בטעם טוב, היא לא אמורה להתלבש מגוחך כי היא חיה מספיק שנים כדי לדעת מה מחמיא ומה לא והיא עדיין לא מספיק מבוגרת כדי להתחיל לכסות כל מיני איברים מזדקנים (ברכיים, דקולטה, מרפקים...) זה הגיל המושלם מבחינת גרדרובה, אחרי שהתגברנו על הפאסון הדל של השנים הצעירות, עשינו תארים והתחלנו קריירה, צריך להראות בהתאם.
עשיתי פה לקט מתצוגות האופנה במילאנו של דוגמאות טובות להופעה נאה לבחורה בשנות ה20 המאוחרות, כמובן הוספתי גם תמונות מהתצוגה של רוברטו מוסו שפספסתי.
 Albino

 Emporio Armani (ליין של ג'ורג'ו ארמאני, ומי שאמר לכם שזה אח שלו, לא יודע על מה הוא מדבר)

Bottega Veneta

Gabriele Colangelo

Marni
Trussardi (אחד המותגים האהובים עליי, אבל משום מה הם החליטו בצעד תמוה לצלם את הדוגמניות שלהם בחדר חצי מואר ובהקצרה, דהיינו, מלמעלה למטה. כך שמתקבלת לנו פה דוגמנית עם ראש גדול ורגליים קצרות. בחירה תמוהה בהתחשב בזה שבטח יש להם שם אנשי מקצוע שיכלו לראות את הבעיה הזאת מבעוד מועד טרם פרסום התמונות. תמוה. בכל מקרה יפה אבל)

Roberto Musso

ובאשר אליי, יש לי 3 רעיונות לפתרון בעיית הקמט שלי:
או שאני מגדלת שפם של קוזאק שיכסה לי אותו, אבל מצד שני, שפם של קוזאק מחמיא פחות מקמטים, או שאני מתחילה לחסוך לבוטוקס, או שאני משאירה אותו איך שהוא, מנסה להתעלם  ממנו במראה, מחכה לחברים שלו שיתחילו להגיע ולמלא את פניי בעודם מלווים אותי לאט ובטוח אל עבר גיל המעבר... בכל מקרה, אבד עליי הכלח. אני צריכה לקנות קרמים.

יום ראשון, 7 במרץ 2010

פאסון בארץ הפלאות

מאז שהסרט החדש של טים ברטון, אליסה בארץ הפלאות, צף אל התודעה הציבורית, פשוט אי אפשר להתחמק ממנו. אני עדיין לא ראיתי אותו, ואני מאוד אוהבת סרטי טים ברטון אז אל תגלו לי מה קורה בסוף.
אליסה בארץ הפלאות היא אגדה הזויה וסוריאליסטית שהרבה פעמים הציתה את דימיונם של סטייליסטים וצלמי אופנה שכן היא מלאה באלמנטים הזויים, פרופורציות לא שגרתיות ודמויות מוזרות. אבל כמו שקורה לי עם כל טרנד, ברגע שדוחפים אותו בכל חור, אני נוטה לפתח סלידה מסויימת ומיאוס ("עוד הפקת אליסה בארץ הפלאות, כמה מקורי, יופי, מה הלאה?"). הפקות האופנה בנושא אליסה בארץ הפלאות וטים ברטון שדווקא מאוד אהבתי, נתקלתי בהן עוד לפני שהסרט וכל הבאזז שסביבו הגיעו לתועדה.
מומלץ להקליק על התמונות ולצפות בהן בגודל מלא.
הראשונה שראויה לציון לשבח היא הפקת אופנה בנושא "אליסה בארץ הפלאות" מאת הצלמת אנני לייבוביץ' לווג אנגליה אי שם בשנת 2003. בהפקה השתתפה דוגמנית אחת וכעשרה מעצבי על מהשורה הראשונה, בניהם קארל לאגרפלד, ז'אן פול גוטייה, דונטלה ורסאצ'ה מארק ג'ייקובס ועוד. הפקה מאוד מושקעת ועם זאת לא מתאמצת, אין פוזות מוגזמות אין אקרובטיקה של גב עקום, אני ראיתי את ההפקה הזאת כשהיא רק יצאה ועד היום אני זוכרת אותה טוב.
 
  
טום פורד


ג'ון גליאנו


מארק ג'ייקובס


קארל לאגרפלד


ז'אן פול גוטייה


ויקטור ורולף


דונטלה ורסאצ'ה


ההפקה השניה היא להארפרס בזאר באוקטובר 2009. צילומים כוללים אלמנטים טים ברטוניים, משחקי הפרופורציות והצבעים והאווירה הסוריאליסטית הייחודית לכל סרטיו.

 
  
  
  
 


עכשיו נעבור להפקות אופנה סוריאליסטיות אחרות:
השבוע הוציא השבועון V Magazine הפקת אופנה על ליידי גאגא (גם סוג של אליסה בארץ הפלאות) ומסעותיה בעולם בשנה החולפת. כזכור, הזמרת ביקרה בארמון באקינגהאם באנגליה, בסין, בוותיקן ועוד. במאמר מוסגר אומר על ליידי גאגא, שהיא היא היורשת של מדונה בכל מה שנוגע לתעוזה אופנתית וקביעת טרנדים, ועובדה שרק אחרי שלוש שנים של קריירה היא כבר מוכתרת כאייקון אופנה. ליידי גאגא, גדולה מהחיים, ומה שהכי יפה, זה שהיא מכוערת!

 
אנגליה


ספרד 


סין


אפריקה


הותיקן

עוד הפקה שנתקלתי בה השבוע, חמודה ומקסימה, הזכירה לי גם את אליסה בארץ הפלאות, פורסמה בתחילת החודש על ידי צלם יחסית פחות ידוע בשם  Marc DA CUNHA LOPES. להפקה הזאת קוראים LULU וחוץ מזה שהיא עשויה טוב, עם תשומת לב רבה לפרטים הכי קטנים, היא מאוד מתוקה.

 
  
  
  
 

הפקה מאוד יפה וסוריאליסטית מאת Alexandra Zaharova & Ilya Plotnikov , התפרסמה לפני חודש ברשת ביהאנס ומאז עברתי עליה איזה עשר פעמים, יש משהו מאוד מטריד ועם זאת מעניין בצילומים האלה.

 
  
  
  
  
  
 


ולסיום אפנה אותכם להפקת אופנה כחול לבן בנושא אליסה בארץ הפלאות שהתפרסמה הבוקר באתר וואלה! אופנה.
רק רציתי לציין שכל זה מראה לנו כמה עולם האופנה אינו מנותק מהמציאות וכל הזמן מתכתב איתה, הוא משתמש בהשראות מעולם התרבות, הקולנוע ואפילו מאקטואליה. האופנה נמצאת תמיד עם היד על הדופק ותמיד שואבת השראה מכל מה שחם ואקטואלי.