יום ראשון, 27 ביוני 2010

בלינג!

סוף סוף אני מגיעה לעשות פוסט על תכשיטים.
התכשיט הוא תוספת נפלאה לכל מראה ויכולה לשדרג כל הופעה פשוטה ולגרום לעיניים לעקוב אחרי העונדת אותם. אני עובדת בתחום התכשיטים. התכשיטים איתם אני מתעסקת לעולם יהיו מעבר להישג ידי ולא בגלל שאני כזאת עניה, אלא פשוט כי מדובר בתכשיטים שרק האלפיון העליון יכול להרשות לעצמו. אחרי שלוש וחצי שנות עבודה עברתי את כל חמשת שלבי האבל עם התכשיטים האלה; החל מהתכחשות, שזה בכלל לא מעניין אותי תכשיטים, זה זמני ואוטוטו מיאוצ'ה פראדה מגלה אותי, כעס שאין צדק בעולם ולמה בחיים לא יהיה לי יהלום 40 קרט, דרך הויכוח שאולי כן ולמה לא והעולם מלא בהפתעות, הדיכאון "למה הו למה העולם אכזר ויש לנו לקוחות שמזמינים תליוני זהב בשביל הכלב שלהם ואני מרוויחה כה מעט"... עד שבסוף הגיע שלב הקבלה, התכשיטים שם, אני כאן, אנחנו לעולם לא ניפגש ואני יכולה להגיד תודה שלפחות יוצא לי להתעסק עם אבנים בכזה קנה מידה, לעבוד עם מיליונרים ולהבין איך המוח של האנשים האלה עובד, כדי שאולי אצליח ללמוד מהם משהו. מסקנתי היחידה בינתיים היא שיש יחס ישיר בין רמת גסות הרוח למאזן חשבון הבנק, ככל שאתה יותר עשיר, ככה גס רוח. אז אם כאלה הם עונדי 40 הקרט, אני מעדיפה להשאר פרולטרית.
התכשיטים שקיבצתי פה להנאתכם אינם משתייכים לקבוצת היוקרה,אין פה יותר מדיי התעסקות באבנים יקרות ומתכות אציליות, פשוט תכשיטים מגניבים שעושים טוב על הנשמה.

נתחיל עם Yazbukey. זוהי חברה השייכת לשתי אחיות, יאז שנולדה בטורקיה ואמל נולדה במצרים. אחרי לימודים בפריז ושלל התנסויות, בניהם מאיסון מרטין מרג'לה וג'רמי סקוט, האחיות פתחו סטודיו בפריז תחת השם יאזבוקי והחלו לייצר אביזרי אופנה. יותר מאוחר הן השיקו ליין הלבשה, בעיקר טי שיטרים ושמלות, ובהמשך, נעליים. מה שכבש אותי אצלן היה ליין התליונים והסיכות בדמויות אייקוני פופ; מייקל ג'קסון, ליידי גאגא, דייויד בואי ועוד.
לשיפוטכם:


תליון מייקל ג'קסון

תליון קארל לאגרפלד

סיכת דיוויד בואי

החברה הגרמנית ARRONDISSEMENT AQ1 הוציאה ליין שרשראות עור ומתכת אלגנטיות ומיוחדות שהגדרתן יכולה לנוע בין תכשיט לפריט לבוש:



ניתן לרכוש כאן 

החברה Darkcloud Silver מייצרת תכשיטי כסף מסוגננים לדיג'יים, ממש מגניב.



ואם יבוא לכם לפנק את הדיג'יי היקר לליבכם תוכלו לעשות זאת כאן 

יצרן התכשיטים האנגלי Saggi שבד"כ מתאפיין בקו בנאלי, הוציא ליין של טבעות הפתעה. מדובר בטבעות זהב עם כיפה קטנה ומתחתיה הפתעה מיניאטורית משובצת אבנים חצי יקרות, כגון קוורץ, טופז, אמטיסט וכו'.

ולסיום, או שבעצם עליי לומר לקינוח, יש לי קולקציה ממש מתוקה בשבילכם. המעצבת הרוסיה Anna Oriona שעושה תכשיטי קינוח מחימר פולימרי מציגה קולקציה של שרשראות, צמידים ועגילים עם מוטיבים מתוקים שעושים תאבון.



יש גם סושי עם איקרה


כל כך מתוק שבא לי תאבון

לצערי לא מצאתי היכן ניתן לרכוש את התכשיטים הנפלאים האלה, האתר שלה הוא ברוסית בלבד והמחירים ברובלים. 

יום ראשון, 20 ביוני 2010

לא לבעלי לב חלש

היום יש לי פוסט לוהט במיוחד בשבילכם. נראה כאילו  בשבוע האחרון התפרסם הרבה סליז על דפי הכרומו של ירחוני האופנה בעולם. אני דווקא בעד, אין שומדבר רע בקצת ציצים וטוסיק, מה גם שבמהלך החקירות שלי שוב גיליתי אמן שלא הכרתי.
עכשיו אני עוצרת ומזמינה את המגיב העונה לשם "אנונימי" לעבור לוואינט או אתר אחר, אולי ללכת לבלוג של שמאלני ולנסות לשכנע אותו להאמין בארץ ישראל השלמה, לשכנע אוהב מכבי שהפועל זו הקבוצה הכי טובה, וכיו"ב.
לאומן שגיליתי קוראים Ali Madhavi, והוא אמן וידאו, מעצב אופנה וצלם. עלי נולד ב1974 בטהרן אשר באיראן ומתגורר בפריז. לאחר שסיים לימודי אופנה ואומנות הוא עיצב את ליין הנשים של Thierry Mugler ושם הסתכמה קריירת האופנה שלו. הוא עבר לעבוד בלעדית בצילום ווידאו, ביים פרסומות (נו מה, כולנו חייבים להתפרנס) הציג תערוכות צילום עצמאיות ומשותפות עם אמנים אחרים. החודש הוא מופיע במהדורת הקיץ של העיתון Tank, עם חבורת רקדניות בורלסק שובבות.




 הפקת האופנה השניה, פרובוקטיבית לא פחות נקראת "נשות הכדורגלנים" והיא מופיעה בגיליון מספר 66 של V Magazine.


מאוד אהבתי את התמונה הזאת, פרחה מניקה.

יום ראשון, 13 ביוני 2010

בסן טרופז כבר היית?

כי אני לא...
שבוע האופנה Resort 2011 מזכיר לנו שתעשיית האופנה לא נחה לרגע ושלושה שבועות אופנה בשנה כבר לא מספיק בימינו. מאז שבוע האופנה לחורף 2010 שהתקיים בסוף ינואר השנה תעשיית האופנה ייצרה לנו עוד 2 שבועות אופנה (מה, אני אגיד שבועיים אופנה?) נוספים; טרום סתיו 2010 אשר התקיים כמעט מיד עם סיומו של שבוע אופנת החורף, ועכשיו גם שבוע האופנה נופש 2011, דהיינו, מה תלבשי בחופשה שלך בשנה הבאה. בהיותי פרגמטית, גם לי כל העניין הזה נראה מגוחך, אבל להגנתה של התעשייה יש לומר שאלו אינם שבועות אופנה כמו הגדולים של קיץ, חורף ואופנה עילית. רוב המעצבים סך הכל מפרסמים לוקבוק (אלבום תמונות של הקולקציה, ללא סטיילינג, בד"כ עם דוגמנית אחת או שתיים), אחרים מפיקים קטלוג עם סטיילינג ולוקיישנים ואחרים, הגדולים בניהם מעמידים תצוגת אופנה ממש. הקולקציות בד"כ קטנות יותר ומספר הפריטים נע סביב ה20 אנסמבלים (הופעה כוללת).
גם השם Resort לא כל כך מתאים לאופיין של הקולקציות, רבות מהן מתאימות גם ליום יום, חלקן כוללות שמלות ערב ארוכות. זהו מין שבוע אופנה לא רשמי כזה שלא כל כך הצליחו בתעשייה לתת לו את השם הראוי, ולראיה, אפילו באתר הרשמי של ווג, בבאנר שמוביל לצפיה בסיקור על שבוע האופנה הזה התבדחו על השם שהוא קיבל עם קריצה.

Resort נמשיך לקרוא לזה כך עד שמישהו ימציא שם יותר טוב

מעצבי האופנה לא מתעכבים יותר מדיי על מטרת האירוע ופשוט מציגים קולקציות חדשות. אחרי סקירה אני מביאה לכם את מצעד הלהיטים של שבוע האופנה Resort 2011 שלי.

מעצב השנה של התאחדות מעצבי האופנה של אמריקה הלא הוא מארק ג'ייקובס, פותח את הרשימה שלי עם המותג הקליל Marc by Marc Jacobs עם קולקציה שמטיבה עם הנופש. שמלות כותנה ומשי קלילות מעטרות את הדוגמניות שמשום מה נראות כאילו הן בעונש. תתעודדו! אתן לובשות אחלה של דברים...
תיקים גדולים וסנדלים חמודות ושטוחות משלימות את הקולקציה בגזרת האקססוריז.

מצדו השני של האוקיינוס יוצאים מבית האופנה הפריזאי לואי ויטון דגמים אחרים בעיצובו של רב האומן מארק ג'ייקובס, בסגנון יותר יוקרתי. נקודת הדימיון בין שתי הקולקציות היא הסנדלים השטוחות והכל כך מוצלחות.

נעליים מנצחות

המעצבת האמריקאית Doo.Ri מוציאה תחת ידה קולקציה אוורירית של שמלות נכונות באורכים שונים בנוסף למכנסיים וג'קטים קלילים מכותנה.

פשוט נראה טוב

באותו הקו אני מוצאת את הלמוט לאנג, בית האופנה הניו יורקי עם קו דומה בשחור לבן וזרוק בסטייל.

 נראה שמראה הטוטאל לוק הלבן ילך הרבה באתרי הנופש ב2011

נרציסו רודריגז הניו יורקי, הידוע בקו המינימליסטי שלו והשימוש הרב בשחור ולבן הוסיף לתערובת גם קצת צבע בוהק, והאמת, יצא לו יפה

והנה שוב, טוטאל לוק לבן.

דרק לאם הניו יורקי עיצב קולקציה בהשראת נגזרות נייר, לי זה הזכיר יותר פסיפסים ביזנתיים אבל שאני אתווכח עם דרק? אמר, אמר. בכל מקרה יצא לו לא רע בכלל

הבזקים של כתום קוראל מוסיפים עניין לקולקציה

בגזרת ההזויים יש לנו את Rag and Bone שזכו בפרס מעצב הגברים של השנה של התאחדות מעצבי האופנה באמריקה מציגים קולקציית ריזורט לנשים שהיא מאוד מגניבה וקולית והכל, אבל לא ברור לאיזה נופש אפשר להתלבש ככה, אולי מי שנוסע לנופש בסקנדינביה יוכל להתעטר בפריטים מהקולקציה דוגמת שמלת העור השחורה, שלדעתי היא יפה, אבל לא בטוח שאפשר לשים בגד ים מתחת...

השמלה השניה מימין מזכירה לי מאוד את שמלת הפיסטוק קפה שעיצבתי בהשראת טעמי הגלידה

בית האופנה J.Mendels השקיע בקטלוג וסטיילינג ומציג לנו את דגמיו בסטודיו לריקוד. אם לשפוט על פי הדגמים, הוא מזמין את לקוחותיו לחופשה על הירח, אמנם עם הרבה סטייל ובכלל לא תחפושתי, אבל עדיין, אם זה נופש, זה מתאים לירח. ויש גם שמלה לבנה יפה.


וכמובן איך אפשר בלי הקייזר, קארל לאגרפלד בקולקציה של 87 אנסמבלים לבית האופנה המיתולוגי שאנל. לאגרפלד לקח את עניין הריזורט עד הסוף והרים תצוגת אופנה בסן טרופז עם שפע רעיונות לנופשת של 2011, בשיתוף דוגמנית מידות גדולות, כריסטל רן, בשיתוף בתו של מיק ג'אגר, האיט גירל, ג'ורג'ה מיי (הבלונדינית הם הרווח בשיניים), עם הסנדלים ביד, עם השקיעה ברקע, כמו שצריך, כמו שרק לאגרפלד יודע לעשות.

שניה מימין: כריסטל רן.
אין כמו מגפיים בקיץ....

שניה משמאל: ג'ורג'ה מיי ג'אגר

יום חמישי, 10 ביוני 2010

גם מונדיאל


ההתרגשות רוחשת באוויר, מלאי הבירות והפיצוחים בחנויות אוזל, הסדרי צפיה נקבעים ונשים מפונות מסלוניהן. כן כן כבר עברו 4 שנים וכן כן, מחר המונדיאל. למזלי הרב אני חיה בבית בו לא אוהבים כדורגל ולכן אני מקבלת פטור מהצפיה אבל משהו טוב דווקא כן יוצא מכל האירוע הזה, אפילו כמה דברים טובים.
לקראת המונדיאל עיני העולם נשואות לאפריקה. ותחום האופנה אינו שונה. ירחוני האופנה מלאים במאמרים על נשים, בעלות עסק , מעצבי אופנה, אנשי קולנוע, סופרים, מוזיקאים ועוד, כולם מאפריקה. הפקות אופנה בהשראה אפריקאית הפכו לדבר שבשגרה בעיתונות האופנה. בחרתי כמה מהן לשיפוטכם:
הדוגמנית אלק ווק האפריקאית משתתפת בהפקה לעיתון How to Spend it. ההפקה כוללת מבחר דגמים מקולקציית הקיץ ל2010 בין היתר של לנוון, סטלה מקרטני, אטרו ועוד.





הפקת אופנת גברים (לשם שינוי) עם הדוגמן ז'אק נוד (Naude) שברח מהקרקס היישר לאפריקה והצטלם לירחון Dansk.





דאריה וורבווי הרוסיה בגרסת לוחמת אפריקאית בהפקה לווג אמריקה.






  כמו בכל מדינה שמכבדת את עצמה, אפילו שהיא לא במצב הפוליטי והביטחוני הכי טוב (מזכיר לכם משהו..?) בדרום אפריקה יש שבוע אופנה. מעצבי האופנה הדרום אפריקאים, בוגרי מוסדות מקומיים אך גם כאלה שהתחנכו במדינות אחרות, כולם מציגים רמה עיצובית מאוד גבוהה ופשוט טעם טוב. שבוע האופנה האחרון של דרום אפריקה התקיים במרץ השנה והמעצבים הציגו בו את קולקציית הקיץ שלהם. בחרתי כמה מהם שמאוד התרשמתי מעבודותיהם.



Mantsho

וזה רק על קצה המזלג. אני מזמינה אותכם לקרא עוד באתר שבוע האופנה הדרום אפריקאי הרשמי.

איזה יופי זה לגלות דברים חדשים ויפים במקומות שונים בעולם. תעשיית האופנה הדרום אפריקאית, מצומצמת ככל שתהיה לא נופלת באסתטיקה שלה וברמה שלה מתעשיות האופנה בבירות האופנה הקלאסיות, כל כך משמח ומחמם לבב לראות שגם במדינה שבה בכל יום מתבצעים 50 מעשי רצח והיא טובעת בבעיות פנימיות מצליחים לשמור על שפיות ולעשות גם דברים יפים ולהשקיע בתעשיית האופנה, לקחת אותה ברצינות ולתקצב אותה נכון. חבל מאוד שבמדינת ישראל עדיין לא השכילו להבין כמה חשוב אירוע כזה.
ובנימה אופטימית זו אני אאחל לכולם מונדיאל נעים, ומי ייתן וקבוצתכם תנצח.

יום ראשון, 6 ביוני 2010

רואים 2- עם צילינדר

זהו פוסט המוקדש לכל המשקפופרים, אבו ארבע, קדימה של אוטובוס ושלל תיאורים יצירתיים לאוכלוסיית לקויי הראיה, עליהם אני נמנית. זו לא עוד כתבה על איך לבחור מסגרת המתאימה לתווי פניך, על איזה משקף הוא הכי קל, אווירודינמי, לא נשרט ולא מורגש ולא על איפה ובכמה קונים.
משקפי הראיה הם עוד אקססורי שיחמיא לפנים, שיתאים לתכשיטים, טרנדי, קלאסי, שיקי או נועז, בתי האופנה הגדולים כבר מזמן הבינו את זה ותרמו את שמם למשקפי הראיה. אני אומרת "תרמו את שמם" כי לעתים נדירות מעצב העל עובד על משקפי הראיה באופן אישי, אלא חותם על עבודות של מעצבי משקפיים על מנת לתת לעבודתם שם יוקרתי.
אגלה לכם סוד, רוב משקפי השמש והראיה מיוצרים במפעל אחד השייך לחברה איטלקית בשם "לוקסוטיקה". אני יודעת שזה מייאש לשמוע שמשקף ב70 יורו מיוצר מאותם חומרים ובאותו מקום שבו מיוצר אחד ב150, אבל לפחות ניתן להתנחם בעובדה שזה בכל זאת באיטליה ולא בסין (עם כל הכבוד למייד אין צ'יינה).
היופי במשקף ראיה אופנתי (בניגוד למכנסוני שורט קצרים , לדוגמא...) זה שהוא מתאים לכל הגילאים, הצורות והמינים, ואפשר להשתולל עם המסגרת כמה שרוצים, במידה שהעדשות מאפשרות  את זה.
הכנתי לכם אוסף של מסגרות יפות שמציעים לנו בתי האופנה הגדולים:











כפי שאתם רואים, המסגרות שבחרתי כולן משמעותיות וגדולות. אני אישית לא אוהבת חצי מסגרת ולא מסגרות בלתי נראות. עם משקפיים צרים שדה הראיה מוגבל ואי אפשר לראות מלמעלה ומלמטה. במשך חמש שנים הלכתי רק עם מסגרות צרות ושומדבר טוב לא יצא לי מזה. כאשר לפני שנתיים חזרו המסגרות הגדולות לאופנה ומה שהיה יותר חשוב בשבילי, לפסי הייצור, נשמתי לרווחה, שדה ראיה רחב זה כל מה שחלמתי עליו. אז לפני שנתיים התארגנתי לי על מסגרת של כריסטיאן דיור. עלה קצת הרבה אבל אין בכלל מה להשוות לדגמים שהרכבתי לפני זה. סופסוף אפשר לראות טלויזיה בשכיבה! סופסוף רואים הכל! 
אני ממליצה ומעודדת את מכריי ואת קוראיי קצרי הרואי מרכיבי המשקפיים ללכת עד הסוף עם הדמיון בבואכם לבחור מסגרת למשקפי הראיה וכמה שיותר גדול, יותר טוב!

מיצ'ה, אני והמסגרת של כריסטיאן דיור.