יום ראשון, 29 באוגוסט 2010

United States of Tommy

מעצב האופנה שהפך עם השנים לסינונים לסטייל האמריקאי, טומי הילפיגר, חוגג השנה 25 שנות פעילות אופנתית. לכבוד המאורע, הילפיגר יצר ספר עיון וקולקציה בהשראת אייקוני התרבות הקלאסיים של אמריקה, בניהם איגי פופ, ג'יימס דין, גרייס קלי ועוד.
הילפיגר, יליד '51 התחיל את הקריירה שלו מאוחר יחסית, כאשר היה כבר נשוי ועבר לגור עם אשתו (גרושתו בהווה) סוזי, לניו יורק. על אף שקיבל הצעות לעבוד בבתי אופנה כגון קלווין קליין ופרי אליס הוא סירב להן על מנת להתרכז בתכניות שלו. בשנת 1992 יצאה קולקציית הגברים הראשונה שלו וב1997 הוא קיבל את התואר "מעצב השנה לגברים" מהתאחדות מעצבי האופנה של אמריקה.
 בראיון למגזין ELLE איטליה הילפיגר מסכם 25 שנות פעילות ומוכיח שהוא נשאר מעודכן עם הזמן, עם רגליים על הקרקע ותמיד זוכר מה חשוב. כאשר נשאל מה הוא חושב על השימוש באינטרנט ובלוגי האופנה הרבים הנוטים לפרסם תמונות מתצוגות אופנה הרבה לפני שבתי האופנה עצמם מספיקים לעשות זאת באופן רשמי, התייחס המעצב לנושא כלגיטימי לגמרי. "מעצבי אופנה שלא מוכנים שיפרסמו את עבודותיהם בבלוג מחשש לבלעדיות תקועים במאניה אגוצנטרית משלהם והגיע הזמן שיתעוררו ויצאו מזה, שכן זוהי גם דרכם של המעצבים עצמם להתעדכן במה שקורה ופרסום עבודות ותמונות יכולה רק להועיל להם, בטוח לא להזיק. האינטרנט, בימינו, מספק קרש קפיצה והזדמנות להיחשף להרבה מעצבים אנונימיים שאחרת לא היו מקבלים הזדמנויות כאלה". התשובה הזו של הילפיגר גרמה לי להתאהב בו.
על סגנון העיצוב שלו הוא מעיד כ CLASSIC AMERICAN COOL, מושפע ממדים של בתי ספר פרטיים (הוא מעדיף את הגבריים, עם העניבות והמונוגרמות על אלה הנשיים), בייסבול ושייט. הקולקציות שלו תמיד יכללו ג'ינס, חולצה מכופתרת, חצאית בית ספר, ג'קט כחול, מעיל עור שחור וסווטשירט עם קפוצ'ון, פריטים שהוא מגדיר כמאסט בכל ארון אמריקאי.
הקולקציה האיקונית תצא ב10 בספטמבר לכבוד ה FASHION NIGHT OUT בניו יורק בחנות הכלבו MACY'S בניו יורק ובחנויות הדגל של הילפיגר.




מהקולקציה האחרונה של הילפיגר לחורף 2011


מבחר פריטים מהקולקציה האיקונית שתצא ב10 בספטמבר

יום רביעי, 25 באוגוסט 2010

לאות של חודש אוגוסט

דווקא באוגוסט, חודש החופש שלי, הבלוג המסכן שלי חווה הזנחה פושעת. האמת, זה בכלל לא קל חודש חופש, עם כמה שקביעה כזו נשמעת מטומטמת, זה נכון. תנו שבוע חופש בים של עבודה, ככה אפשר להעריך אותו יותר. המציאות היא שללא ממון רב אין מה לעשות חודש שלם בבית. בשבוע הראשון סיימתי להכין את כל השמלות שתכננתי ומאחר שאין שגרת יציאה מהבית, אין השראה ויבש לו המעיין. בשבוע השני כבר סיימתי את כל הטוטוריאלס בפוטושופ שרציתי לעשות, מסתבר שלא היו כל כך הרבה, חיפשתי עבודה בארץ, חוויה טראומטית ומדכאת, שבוע שלם ביליתי במולדת הליטאית ועכשיו חזרתי ליישורת האחרונה של החופש הקשה הזה, השבוע האחרון, אולי אפילו אסדר את הארון.
עם כל זה למדתי כמה דברים החודש:
דבר ראשון, בארץ ישראל (האמת שלא רק, גם פה זה ככה) יש מין מיסקונספציה גורפת כזו באתרי דרושים ש"מוכרת" או בשמה החדש והעדכני יותר "מוכרנית" הוא מקצוע שקשור לאופנה וטקסטיל. תמוה. ולכן כ 80% ממודעות הדרושים הן למשרת מוכרנית או מקסימום מנהלת משמרת. מעודד. תופעה צורמת נוספת אשר נתקלתי בה במודעות הדרושים היא הדרישה להיות ("יתרון") בוגר שנקר. אולי מה שאני עומדת להגיד ישמע רוטן ולו רק בגלל שאינני נמנית עם ברי המזל הייחודיים, בוגרי שנקר המהוללים אשר מעמדם נישא מעל שאר פשוטי העם שהיו מטומטמים מספיק להשקיע את כספם בבית ספר אחר ("זה בגלל שבשנקר לא רצו אותם"), אבל זה פשוט בולשיט. סלחו לי על השפה הבוטה אך אינני מבינה את האובססיה להקיף את עצמך בעובדים שלמדו לחשוב כולם באותה הדרך, משתמשים באותן טכניקות של מחקר/ דיגום/ פרזנטציה וכו'. הענקת יתרון לבוגרי מוסד מסויים היא לדעתי בעייתית מאוד ואפילו בשוק רווי כמו שוק האופנה של איטליה, בו מצויים בתי הספר הטובים בעולם לאופנה, בניהם "מרנגוני" המפורסם שממנו יצאו בוגרים כמו דומניקו דולצ'ה, סטפאנו גבאנה, רוברטו קוואלי והרשימה עוד ארוכה מאוד (לעומת הרשימה הצנועה של שנקר, למשל, שבין בוגריו ניתן למצוא את אלבר אלבז), מעולם לא נתקלתי בדרישה או העדפה לבורגי בית ספר מסויים. אולי בעקבות קריאה של קורות חיים באמת אחוז המוזמנים לראיונות עבודה הוא גבוה יותר בקרב אוכלוסיית בוגרי מרנגוני מאשר בתי ספר אחרים, אך מודעת הדרושים לא מעדיפה או שוללת מועמדים על פי בחירת בית הספר בו למדו.
לאחר שהתאכזבתי קשות ממועדות הדרושים בתחום האופנה (שכן לא למדתי בשנקר) עברתי לחפש עבודה בגרפיקה. חוויה קומית ביותר. "דרוש גרפיקאי עם ידע בפוטושופ! ואילוסטרייטור! ואינדיזיין! ופיירוורקס! גם פלאש יתרון, סי אס אס חובה! אייץ' טי אם אל! ידע בסיסי במסדי נתונים יתרון! ידע בסיסי בתכנות חובה! עדיפות למתכנתי C++! גם ג'אווה! - ומה עם קפה? לא צריך ידע נרחב בהכנת קפה? ומסאז'? אתה רוצה גם מסאז'? מה עם ניתוחי לב פתוח? צריך בזה גם ניסיון? מה עם רישיון טיס? לא יתרון? כמובן כולם רוצים "בחורה פלפלית עם גמישות בשעות שרוצה לגדול ולהתפתח (פירוש: אל תצפי גם לשכר נורמאלי, לפחות לא בהתחלה) בחברה צעירה ודינאמית (אין לנו באמת מושג מה אנחנו צריכים, גרפיקאי, מתכנת או מאבטח, אבל התקווה היא שתצליחי למלא את כל התפקידים האלה וגם לא תבקשי שכר על שעות נוספות)"
מעודדת משוק העבודה אליו אצלול בעוד כחודשיים יצאתי לטיול בליטא, שם למדתי עוד שני דברים:
אין אייץ' אנ אם בליטא, אבל לחובבי הזבל יש את הניו יורקר, הזכור לי לטובה מהטיול שנה שעברה לבוואריה. הניו יורקר היא רשת זבלונית שווה לכל כיס, אבל השוס האמיתי הוא החולצות לגבר, עם הדפסים מטורפים במחירים מצחיקים, חוויית קניה מהנה ומבחר רחב של פריטי בייסיק שהלבישו אותי יופי ליומיים שלקח לליטאים לאתר את המזוודה שלי שאבדה להם אי שם בהלסינקי.
מאז נכנסה ליטא לאיחוד האירופי (והחליטה בעקבות זאת שלא מגיע לי דרכון, ימח שמם) אוכלוסייתה ירדה מ 4.5 מיליון תושבים ל3 מיליון (מספרים לא רשמיים, כך דאגו חברותיי להדגיש), אמנם שיעורי הילודה מעודדים אך אין מקומות עבודה, המשכורות שלהם נמוכות (ולכן התאפשר לנו לדפוק ארוחות שחיתות במסעדות טובות) ולכן יש את בעיית האלכוהול עתיקת היומין ששוב מרימה את ראשה המכוער ובאופן כללי המדינה נראית כאילו שרויה בתרדמת. אנשים כמעט ולא קונים מותגי אופנה, רוב הקניות נעשות בשווקים ובחנויות יד שניה.
כמובן בהיותי "מהתחום" חיפשתי מעצבי אופנה ליטאים מקומיים ברחוב הקניות היוקרתי שלהם. מצאתי את Ramunė Piekautaitė מעצבת האופנה המקומית היחידה שמצליחה למכור את תוצרתה לקהל המקומי (לא יודעת אם באמת מצליחה, אבל יש לה חנויות בוילנה).

והנה ממיטב דגמיה לקיץ הנוכחי:




אז נכון שחזרתי לבנה בדיוק כמו שנסעתי ונכון שהיו עצבים עם המזוודה, אבל החופשה הזו היתה בול במקום, הייתי צריכה קצת חופשה מהחופש המילאנזי המעיק שלי. בשנה הבאה, בוודאות, זה כבר לא יחזור על עצמו.

טרוקי (או בשמה הליטאי: טרקאי)

יום רביעי, 4 באוגוסט 2010

נופש במילאנו

סופסוף הגיע חודש אוגוסט ואיתו החופשה בכפיה שלי. הכל סגור, האוכלוסיה דלילה וכך גם תדירות המטרו, העיר שוממה ורדומה ואני לשיעמומי.
לפני כמה ימים הוחלט לעשות טיול אופניים אמיץ של 16.5 קילומטר, לצידה השני של העיר, לבקר חבר. מלבד זאת שהוכחתי לעצמי שכוחי עוד במותניי וההתמדה באירובי עוזרת וצלחתי את המסע המפרך (מדרחובים מרוצפים באבנים עתיקות זה לא בדיוק פיקניק לישבן הענוג היושב על הכידון), גיליתי את המלון של מוסקינו.
יותר נכון אישי היקר גילה את המלון של מוסקניו, הוא אמר לי מיד, אך מפאת מהירות הנסיעה הספקתי רק להעיף מבט חטוף, כשחזרתי הביתה כבר לא יכולתי למקמו על המפה.
מוסקינו הוא בית אופנה איטלקי, לא מהיוקרתיים ביותר, שהוקם בשנת 83'. בארץ מכירים את המותג הזה (וגם בטח מבטאים אותו "מושינו", כמו שהייתי בטוחה לפני שתיקנו אותי) בעיקר מרשתות הבשמים. הבושם המפורסם שלהם בצורת אוליב אוייל מפופאי שיצא בשנת 95' לשוק, היה המוצר הראשון של החברה שהגיע לארץ, גם לי היה כזה.


ב-כ-ל מקרה, מוסקינו, שעל ליין האופנה שלו אני לא אדבר, הלך בעקבות הטרנד שהתחיל בתחילת שנות ה2000 והצטרף לקולגות אחרים שלו כגון ורסאצ'ה, ראלף לורן, מיסוני ועוד ופתח בית מלון חמישה כוכבים שכולו מעוצב על טהרת החזון המוסקינאי.
בית המלון הזה מציע חדרים יפהפיים, כל אחד מעוצב בסגנון שונה ובכל רמות היוקרה, החל מה"קלאסיק רום" עד ה"ג'וניור סוויט" המפוארת. הקלאסיק רום עולה בסביבות ה250 יורו ללילה (שזה נראה לי לגיטימי באופן חשוד יחסית לעובדה שמדובר במלון חמישה כוכבים בלב מילאנו) ומשם המחירים רק עולים. בבית המלון יש ספא ומסעדה יוקרתית, כמובן הכל מאוד מעוצב ומסוגנן.
הדובדבן שבקצפת; המלון מציע חבילות נופש לאורחיו, על בסיס תחום העניין שלהם. נכנסתי לדגומא לחבילת השופינג. ב630 יורו, החבילה מציעה 2 לילות בחדר קלאסיק, שדרוג אם אפשר, לימוזינה לטיול של 4 שעות בעיר והם בונים לך מפה מפורטת של כל הבוטיקים, המעצבים והמותגים שאת אוהבת. תענוג! חבל שלא שמעתי על זה במסיבת הרווקות שלי (גילוי נאות: מסיבת הרווקות שלי היתה מעולה). יש שם כל מיני חבילות, לאוהבי אופרה, אמנות ואוכל, המחירים באמת לא נראים לי כאלה נוראיים יחסית לכל מה שנאמר והכי חשוב, כמה סטייל!

מבחוץ

הלובי

חדר

חדר אחר

עוד חדר, ממש חמוד


המלון של מוסקינו אינו הראשון במילאנו השייך לבית איפנה. חברת התכשיטים ההיסטורית בולגרי פתחה ב2004 את המלון הראשון שלה במילאנו, ב2006 נפתח המלון השני לבית בולגרי, איך לא, בדובאי.
עיצוב הפנים של המלון הזה הרבה יותר נוקשה וקלאסי מאשר זה של מוסקינו, אך עם זאת משדר סטייל על זמני ויוקרה. גם כאן המחיר הוא בסביבות ה250 יורו ללילה בחדר סטנדרטי והמחירים מאמירים הלאה. למלון יש גינה פסטורלית ושקטה והחדרים עם החלונות הפונים אליה, קצת יותר יקרים.

הגינה

האמבטיה בחדר