יום שבת, 30 ביולי 2011

תפירה עילית- חורף 2011

תצוגות הקוטור עברו חלפו להן והשאירו אצלי קצת לתחושת אי סיפוק. בניגות לקולקציות המוכנות ללבישה המוצגות בבירות האופנה מדי שנה, שהרשימה שלהם הולכת ומתארכת עם השנים, רשימת הקוטוריירים נשארת יציבה ומונה קצת יותר מ10 בתי אופנה. עם הצטרפותם המבורכת של מעצבים חדשים לרשימה כגון אלכסיס מאביל ובושרה ג'ראר היא התרעננה בשנה האחרונה וקיבלה גוון נוסף לשורותיה.
הקולקציה השלישית של בושרה ג'ראר נשארת נאמנה לאותה אסתטיקה מאופקת וסקאלת צבעים מאוד מוגדרת ומוגבלת. הקולקציה שלה משדרת הרבה שיק ותחכום, היא מינימליסטית אך עם זאת יוקרתית.

קולקציית הקוטור של ג'ורג'ו ארמאני (ארמאני פריווה) שואבת השראה מיפן. שמלות משי מעוטרות בהדפסים יפניים בעבודת יד, ההשפעה היפנית לא באה לביטוי בצורה הכי בנאלית שלה, אלא מאגדת בתוכה השראות גם מעצבים יפניים מיתולוגיים כגון ראי קאוואקובו (קום דה גארסון) שהתנסתה הרבה בפירוק והרכבה של חליפות גברים. את המראה משלימות יצירותיו של מעצב הכובעים פיליפ טרייסי בהשפעת האוריגמי, עוד אלמנט של האמנות היפנית.


קולקציית הקוטור הראשונה של בית האופנה דיור ללא המעצב המיתולוגי ג'יון גליאנו לא איכזבה. ביל גייטן, שעבד תחת גליאנו במשך הרבה שנים וסוף סוף קיבל את ההזדמנות שלו לזרוח, הציג קולקציה משוגעת ומלאת השראה. הרמה הטכנית הגבוהה נשמרה ולמדה לדבר בשפתו של גייטן. הוא נתן דרור ליצירתיותו והציג בדרך הטובה ביותר את הספקטרום הרחב של היצירתיות שלו. בהשראות ארכיטקטוניות כגון פראנק גרי הוא יצר נפח וסילואטים מרשימים, מעצב הכובעים סטפאן ג'ונס עזר לו להשלים את המראה והוסיף צד היתולי לקולקציה.




הקולקציה של ז'יוואנשי מאת ריקרדו טישי על פניו נראתה רגועה ולבנה. הייחוד שלה הוא בפרטים הקטנים. סדרה של 10 שמלות בעבודת יד אינסופית, שזירת חרוזים, הדבקת נוצות, רקמות בחוטי כסף ועוד שלל ביצועים וירטואוזיים נגלים לעיניי הצופה ככל שמתקרבים יותר לשמלות. הנהדרת מכולן היתה השמלה השלישית שהוצגה (על הדוגמנית ססקיה דה בראו, ראשונה משמאל) נראת כמו שמלתה של נסיכה קסומה, כמו באגדות, אלוהית ומהממת.




סוגר את הרשימה אהובי היקר ז'אן פול גוטייה. עם יותר מ30 שנות קריירה מאחוריו הוא מקדיש את הקולקציה הזו לרטורספקטיבה על עבודותיו ומשתדל להזכיר אלמנטים מעברו המקצועי על המסלול. החל מעבודות חייטות מושלמות המתבטאות בחליפות גבריות ,ג'קטים ומעילים, דרך הטקסטורות המושגות על ידי הרבה עבודת ידיים על הבד עצמו ועד לאקסטרווגנזה והוייב הרוקרי והמתריס שלו ושילוב לא שגרתי של פריטים.

מצד ימין המוזה החדשה (או יותר נכון ה"מוז", או איך שלא אומרים מוזה בזכר) אנדריי פז'יץ', הדוגמן האוסטרלי האנדרוגני

ולסיום אני לא יכולה שלא להזכיר את איימי וויינהאוס שהלכה לעולמה בטרם עת השבוע. למרות כל הציניקנים שאמרו שהמוות שלה היה "ממש מפתיע" ושהם "ממש לא ציפו לזה", זה עדיין עצוב. עצוב שעם כישרון כזה גדול בא אופי חלש כל כך של בחורה שלא הצליחה לסרב למה שהרס לה את החיים, לא הייתה מצידה נכונות להיגמל מהסמים אותם החלה ליטול כבר בגיל צעיר מאוד, אכן היא היתה כבר נשמה אבודה. חבל לי מאוד שהיא השאירה אחריה רק שני אלבומים (עליהם חרשתי ללא הרף), חבל לי שלא אזכה לראות הופעה שלה וחבל לי שהיא נעלמה מהפסקול של החיים שלי. איימי וויינהאוס היתה זמרת נהדרת ובעלת סטייל מיוחד ושונה, אני אזכור אותה בתור זמרת שאין שניה לה, בעלת כישרון כתיבה ושירה נדירים ומרגשים ולא בתור נרקומנית חלשת אופי שבסופו של דבר נכנעה להרואין.

R.I.P Amy Winehouse 

יום שבת, 23 ביולי 2011

שבוע האופנה לגבר קיץ 2012- חלק אחרון

פוסט קומפקטי, רק תמונות

 דירק ביקמברגס

 לואי ויטון

 מיסוני

 פראדה

ריק אוונס

יום שבת, 16 ביולי 2011

מוזה ששרה

הרבה נאמר כבר על הקשר בין מוזיקה לאופנה. דוגמניות מזמרות, זמרות מדגמנות, זמרות מעצבות ומעצבות מזמרות. לכן אין זה מוזר לי ששני התחומים האלה הינם בבת עיניי. בדיוק כמו שאני אוהבת אופנה, גזרות חכמות, צבעים ובדים אני גם אוהבת מוזיקה טובה ומעניינת. יש בליבי פינה חמה למוזיקת רטרו. בדיוק כמו שאני אוהבת גזרות של שנות השישים ומיישמת אותן בשמלות שלי, עם טוויסט עכשווי, כך גם אני אוהבת את המוזיקה שלי. אז תארו לכם את השמחה הרבה שלי כאשר עלה בידי לגלות את הזמרת קארו אמרלד. 
השם המלא שלה Caroline Esmeralda van der Leeuw, בת 30, ילידת אמסטרדם והיא באה מתחום הג'אז. הסגנון שלה מושפע מהמוזיקה של שנות ה40'-50' בשילוב מקצבים עדכניים יותר, עם תוספת דיג'יי שמשחק עם התקליטים.
האלבום היחיד שהוציאה בתפוצה רחבה  Deleted Scenes from the Cutting Room Floor שיצא ב2010 הביא לה הרבה הצלחה בהולנד וזיכה אותה בשלל פרסים. הפריצה הגדולה שלה בבריטניה קרתה בזכות היו טיוב וזיכתה אותה באלפי מעריצים ברחבי הממלכה.
כמו סגנון המוזיקה שלה, כך גם סגנון הלבוש שלה מושפע משנות הארבעים וכולל כובעים קוקטיים, תכשיטים וגזרות האופייניים לתקופה.


תמונות: Adrie Mouthaan

תמונה:William Rutten


אני משאירה אותכם עם הסינגל הראשון מהאלבום שלה, זה שהביא לה את הפריצה הגדולה, A Night Like This






לכל האלבום שלה ניתן להאזין באתר שלה ומשם גם להוריד אותו לאייטונס.


יום שישי, 15 ביולי 2011

שבוע האופנה לגבר קיץ 2012- חלק 2

בפוסט הקודם הצגתי לכם את המותגים לגבר, בפוסט הזה נראה את מי שרוקד על שתי החתונות. מותגים קלאסיים עתיקי יומין עם שם היסטורי לצידם של מותגים ושמות צעירים יותר אך בכל זאת מאוד מוכרים וטרנדיים.
המעצב האהוב עליי לגבר הוא ללא ספק פול סמית. יש משהו לא מתאמץ ונונשלאנטי בסגנון שלו, הקולקציות שלו נראות כמו אסופה מארונו הפרטי, כל פריט נראה שם הגיוני, שנקנה ומתאים למה שצוותו לו להשלמת הלוק, יש צבע, אבל לא יותר מדיי, יש גזרות מעניינות, אבל לא משוגעות ולבישות בהחלט, יש שיגעון, אבל הוא שקט.


עוד קולקציה מגניבה יש לנו מברברי. צבעים עזים, גזרות נכונות ונעליים בהדפסים מרעננים.


הצבעים העזים משובבי הנפש ממשיכים לככב גם אצל הרמס, בין אם בהבלחה צנועה של צעיף ירוק זוהר או או מראה נועז יותר עם בומבר צהוב, הבחירה בצבעים העזים היא תמיד מידתית בגבולות השיק.

אצל דריס ואן נוטן פלטת הצבעים מוגבלת לארבע צבעים בלבד, אדום הוא אחד מהם וסביבו גווני אפור, לבן וכחול כהה. המשחק עם הגוונים האלה בשילוב עם קצת חדשנות גזרתית (דוגמת החולצה המכופתרת האקסטרה ארוכה) יוצרים קולקציה שמאוד נעמה לי.

גם מוסקינו הלכו חזק על הצבע האדום רק שהם הוסיפו גם קצת הדפסים של קלפי משחק ומראה א-לה ג'יימס דין עם צווארונים מודגשים ומראה אמריקאי סטייל שנות השישים.


בהתחלה לא רציתי בכלל לסקר את שבוע האופנה לגבר, אבל אחרי שהשתכנעתי אני מוצאת את עצמי עם כמה קולקציות טובות במיוחד, עד כדי כך ששני פוסטים לא מספיקים כדי להעביר את כל אשר מצאתי. חלק 3 בדרך...

יום חמישי, 7 ביולי 2011

שבוע האופנה לגבר- קיץ 2012, חלק 1

תחת צלה של הבושה על הדילול בפוסטים שלי הוחלט להוציא פוסט ראשון אודות שבוע האופנה לגבר אשר הסתיים לא מכבר ופינה את מקומו לתצוגות התפירה העילית. אז אופנת גברים היא, מה לעשות, קצת פחות ורסטילית, בניגוד לאופנת הנשים שבה האופציות מרובות, זה לא מונע ממסלולי התצוגות להתמלא בהרבה סטייל ורעיונות טובים לשנה הבאה. אתחיל עם כמה מותגי הלבשת גברים, הם לא מייצרים אופנת נשים ולדעתי המיקוד בגבר עושה להם רק טוב, הקולקציות מאוד מחוברות למציאות, אווריריות ומאוד שיקיות:
Corneliani מותג איטלקי ממנטובה אשר באיטליה, שמזה מעל ל30 שנה מייצרים אופנת גברים אשר מיוצרת באיטליה בלבד, עם דגש חזק מאוד על קונסטרוקציה.


Thom Browne, מותג גברי מניו יורק, מעצב מזה עשרים שנה חליפות גברים עם דגש חזק על בניה גם כאן, עם הזמן הוא התחיל להשתעשע בגזרת החליפה הקלאסית, לשחק עם פרופורציות ולהתאים אביזרים נלווים.

Ermenegildo Zegna היא חברת אופנת גברים איטלקית שקיימת מעל 100 שנה. היא הוקמה בראשיתה כחברה לייצור בדי צמר ואז עברה לתפירת חליפות צמר איכותיות לגברים. Z Zegna הוא המותג הצעיר שמציע את המיומנויות והניסיון הרבים של החברה האם בביצועים קלילים יותר ופחות רשמיים. הם עושים עבודה מצויינת במעבר מן המשרד לרחוב עם קולקציה צבעונית ונועזת. קולקציית הנעליים הנלווית מצויינת.

Roland Mouret סוגר את הרשומה עם קולקציה טובה שהבריקה בעיקר בזכות מעילי הרוח המוצלחים שלה. רולנד הוא מעצב צרפתי שחי ופועל בלונדון, שם הוצגה הקולקציה.