יום חמישי, 13 באוקטובר 2011

שבוע האופנה במילאנו, קיץ 2012

שבוע האופנה במילאנו השנה לא היה מרגש במיוחד. אולי כי הציפיות שלי ממנו גבוהות מדיי, בגלל המקום החם בלב שיש לי לבירת האופנה הספציפית הזו, אני מצפה ממנו ליותר ממה שהוא יכול לספק, מציגים בו רוב המעצבים האהובים עליי. השנה הם קצת איכזבו ועדיין אף אחד לא הצליח להפיל את פול סמית מכס המלכות המטאפורי עליו הושבתי אותו בעונה הנוכחית.
ובכל זאת, הצלחתי לדלות מהשבוע השחון הזה כמה פניני פאסון.
הראשונה שבהן שייכת כמובן למארני. למרות שהשנה הקולקציה שלה פחות מרגשת אותי משנים קודמות, היא עדיין הפייבוריטית שלי.
בגזרות זוויתיות ובדים נוקשים המראה הכללי הוא חננה שיק עם סנדלים וגרביים שקופות, התחתיות השקופות שהוצמדו לכל הופעה היו מיותרות ולא מובנות בעליל מבחינתי, אבל נסלח לה, לקונסואלו, שכן היא פיצתה ובגדול בגזרת האקססוריז ובמיוחד בתיקי סבתא שיק שלה. עוד נקודה לזכות הקולקציה הזו, היא תראה טוב גם על בחורה יותר עגלגלה מאריזונה מיוז ואבי לי קרשאו, עליהן כל דבר נראה נפלא וזה לא חוכמה.

Marni

עוד כוכבת ותיקה בשמי מילאנו הוא כמובן פראדה שהציגה קולקציה המשלבת בין שתי האהבות הנצחיות של הגבר האיטלקי (אחרי אמא שלו), והן האשה והרכב. עיטורים האופיינים למכוניות ספורט והדפסים מעולם הרכב קישטו את שמלות המשי, חצאיות העור והמעילים שהוצגו על המסלול. פראדה סיכמה את הקולקציה במילה אחת "מתיקות", ואם אפשר היה להוסיף עוד מלה אז הייתי מוסיפה "מכונית". בין אם בגזרה אוורירית או מהודקת כמו חצאית העור בגזרה גבוהה (לא לקיץ הישראלי) המתיקות הורגשה לאורך כל הקולקציה הקלילה אך עם זאת מחושבת עד הפרט האחרון הזו.

Prada

הקולקציה של הצמד אקווילאנו.רימונדי היתה לא פחות מאשר גאונית. מצד אחד, מבחר גזרות מצומצם שהסתכם או בחצאית בגזרה גבוהה ממתנפנפת מעל הברך או חצאית עפרון קצת מתחת לברך, מצד שני הדפסים ואפליקציות כולן עבודות יד ברמת הOCD. מצד אחד כל הפריטים שלהם נסגרים בריצ'רץ' בודד בגב ומצד שני איכות החומרים הבלתי מתפשרת וההשראה מאדריכלות הרנסנס. בקולקציה הזו כל פריט נראה כמעט כאילו הוא לקוח מקולקציית אופנה עילית אבל לא מספיק כדי שלא יהיה אפשר ללבוש את השמלות האלה ביום יום.

Aquilano.Rimondi

עוד קולקציה שהושפעה מאדריכלות שייכת לפרידה ג'אניני מגוצ'י. להבדיל מאקווילאנו.רימונדי פריטי הארט דקו של פרידה הרבה יותר אנדרוגניים והמראה הכללי הרבה יותר קשוח. מכנסי סיגר גבריים וג'קטים מרובעים וקצרים יצרו מראה מהוקצע  וביחד עם האיפור והשיער אפילו קצת מאיים, כאילו הבחורה הזאת תגיע לפסגה ולא תהסס לדרוך על אף אחד בדרך לשם. פריטי הערב עוטרו בפרנזים ופייטים וכל זאת כמובן תוך שמירה על המראה הקשוח והמהקוצע. 
השנה בית האופנה גוצ'י חוגג 90 שנות פעילות ועל פי הקולקציה הזו נראה כאילו גם השנה ה91 תהיה מוצלחת כמו רבות אחרות לפניה.

Gucci

כניסה חדשה לרשימת הלהיטים שלי היא הקולקציה של אטרו. הרבה בזכות ההדפסים שלהם שהשנה נראים לי מוצלחים במיוחד. אטרו היא חברה משפחתית שבמשך שנים התמחתה בהדפסים, אבל הפעם הם הצליחו לתפוס את עיניי גם בזכות הגזרות המחמיאות והצבעוניות העזה. כמו גוצ'י גם כאן יש השפעת ארט דקו הבאה לידי ביטוי בהדפסים מסולסלים על חלק מהפריטים. סך הכל מדובר בקולקציה קלילה ומאוד נשית שאני אישית מאוד אהבתי.

Etro

סוגרת את הפוסט הזה, טרוסארדי, אחת החברות האיטלקיות האיקוניות ביותר. השנה טרוסארדי חוגגת 100 שנה להיווסדה ועל כך התצוגה נערכה בלב הקאסטלו ספורצסקו במילאנו, ארמון היסטורי אשר נבנה במאה ה15 למשפחת ספורצה, שליטת לומברדיה והוא מכיל בתוכו בין היתר עבודות של לאונרדו דה וינצ'י. טרוסארדי החלה את דרכה כחברת עורות ולכן הוצגו בקולקציה גם הרבה תיקים ומזוודות. המנהל הקריאטיבי שלה אומיט בינאן, גרמני ממוצא טורקי הוא מעצב צעיר שבא בכלל מתחום הלבשת הגברים. השילוב הלא מתבקש הזה הוליד קולקציה מאוד נינוחה ומדוייקת שפשוט עושה חשק לארוז את הדברים ולעלות על הטיסה הראשונה לאנשהו, לא משנה לאן, העיקר לזרוק על עצמך משהו יפה כמו שמלת צווארון הניקי הנפלאה הזו או הבלייזר השיקי במיוחד, לשים הכל במזוודה או תיק עור מגניבים כמו אלה שנראים על המסלול, לעשות צ'ק אין ולטוס.

Trussardi

כל התמונות מכאן

יום שלישי, 4 באוקטובר 2011

שבוע האופנה בלונדון קיץ 2012

נכון שלאחרונה שטף הפוסטים שלי לוקה בדילול קל עד בינוני, הכל מסיבות לגיטימות לחלוטין, עליהן לא אוכל לפרט כרגע. אבל באמת, זה לא כי אני מתעצלת או חס וחלילה איבדתי עניין. מה שכן, שמחתי מאוד לשמוע חברים שמתקשרים ושואלים מה נסגר, גורם לי להבין שזה לא לחינם ואני לא מדברת פה אל הקירות.
אז עם מילאנו ופריז עוד לפניי, היה דיי קל לסקור את לונדון, שבוע האופנה החלש מבין הארבעה, מבחינתי. לא יצאו משם בשורות מרחיקות לכת ולכן החלטתי להתמקד רק במי שבאמת באמת אהבתי ולצמצם הכל לכדי פוסט בודד.

מארי קטרנצו, אהובתי החדשה הציגה קולקציה מכשפת במיוחד. היחס שלה לבגדים היה כמו זה של צייר או פסל ליצירותיו, היא ניסתה להעביר בעזרתם מסר, פחות לביש, יותר קונספטואלי. היא התנערה מעט מהצורות הארכיטקטוניות הנוקשות שלה אותן היה ניתן לראות הרבה בקולקציות הקודמות והלכה על גזרות יותר נינוחות ונשפכות. הקולקציה עסקה בקונפליקט בין הטבע לאדם ואיך האדם שולט בטבע ועושה בו כרצונו. דוגמא טובה לכך היא חליפת מכנסיים עם בלייזר גברי בהדפס של שדה פרחים, אבל כזה שהפרחים בו שתולים בצורה מאוד גאומטרית שיוצרת קולור בלוקינג, כמו שדות הצבעונים בהולנד. השמלה שסגרה את התצוגה הורכבה מפחיות צבע מרוסקות שנצבעו בשלל צבעים, ובכך נוצר אפקט תלת מימדי, וכמובן בלתי לביש בעליל.
 Mary Katranzou

הולי פולטון היא השניה באהבותיי החדשות מלונדון. עוד מעצבת צעירה עם ראש אחר, היא מקסימליסטית, הולכת עד הסוף עם צבע והדפס, ואלמנטים שאצל אחרים היו יכולים להחשב לטעם רע נראים אצלה רוויי סגנון וחוש הומור. הקולקציה הנוכחית שלה מיועדת לבחורה שבזבזה את כל תקציב החופשה שלה על בגדים ובמקום לנסוע לסן טרופז היא נוסעת לאחד מעיירות הנופש הבנאליות של אנגליה. היא גדושה באלמנטים רבים כגון הדפסי זברה, הדפסים בארוקיים, אפליקציות של כונכיות, לוח שחמט וקצת אופ ארט. נשמע באמת כמו המתכון המושלם לאסון אופנתי, אך כאמור, אצל הולי זה נראה פשוט נהדר.

Holly Fulton

פרינגל אוף סקוטלנד הוא מותג בריטי בן קרוב ל 200 שנה. הוא ידוע בעולם בשל הסריגים שלו לכן המינוי של אליסטר קאר שעבד בבלנסיאגה והקשר בינו לבין סריגים מקרי בהחלט למנהל הקריאטיבי שלו אינו מהאינטואיטיביים שבשילובים. אך עם זאת ואולי בזכות השילוב הבלתי קונבנציונאלי יצאה פה קולקציה שלראשונה עברה את הסינון הקפדני שלי ונכנסה לבלוג. הצבעוניות של הקרדיגנים בשילוב הגזרות הרפויות המזכירות את האסתטיקה של בלנסיאגה יוצרת לנו פה קולקציה מרעננת, לבישה ביותר ומאוד עדכנית.
Pringle of Scotland

ברברי, עוד מותג בריטי מיתולוגי, בהנהגתו של כריסטופר ביילי הציג קולקציה נשית בעלת צבעוניות נכונה שנשענת על הקלאסיקות הגדולות של המותג; מעילי הטרנץ'. בעונה הזו גם מעילי הפארקה (רכיסה כפולה, קפוצ'ון) קיבלו ריענון והוצגו בגרסאות העדכניות והאופנתיות שלהם (מימין).

Burberry Prorsum

וסוגר את הפוסט הזה באלגנטיות אין קץ, אהובי משכבר הימים, סר פול סמית', אביר השולחן העגול. כל קולקציה שלו מפילה אותי מהרגליים ומקסימה אותי עד היסוד וגם הפעם הוא סיפק את הסחורה. נשבעת, ברגע שאהפוך לעשירה אני פשוט אקנה לי את כל הקולקציה שלו ואם צריך אבנה בשבילה חדר ארונות במיוחד. אני כל כך אוהבת את ההליכה על החבל הדק הזה שבין גברי לנשי, הקולקציה הכמעט אנדרוגנית שלו מצליחה להשאר סקסית ועם זאת לא מתאמצת בעליל, לא שגתה מלכת אנגליה כאשר החליטה להעניק לו תואר אביר, הוא באמת מעצב משכמו ומעלה.

Paul Smith

האיש בכבודו ובעצמו

כל התמונות מכאן