יום שישי, 15 בפברואר 2013

להזיז את הישבן

עם כל הפוסטים האופנתיים שראיתם ממני לאחרונה, לא שיתפתי אותכם עדיין במלחמות האישיות שלי.
אמנם ילדתי לפני תשעה חודשים וקצת, והילדה שלי חמסה עליה כבר עומדת, חוץ מזה שעכשיו אני אמא, כבר כמעט חזרתי לעצמי. הצלחתי לשמור על דיאטה וירדתי יפה במשקל וכמעט שנפטרתי מ15 הקילוגרמים העודפים איתם נשארתי אחרי הלידה. המשימה של להכנס לסקיני של לפני הלידה הושלמה וטכנית, אני נכנסת לתוכם והם נסגרים עליי עד הסוף. אבל! ויש אבל גדול, הם לא נראים אותו דבר. בעקבות מבחן הסקיני הגעתי למסקנה שדיאטה בלבד לא מספיקה וצריך לקחת את הטוסיק שלי בידיים ולסור לחדר הכושר. או כמו שזה נקרא היום: מועדון כושר.
הבעיה העיקרית שלי עם כושר זה שאני פשוט לא אוהבת לעשות את זה. לא אוהבת לרוץ על הליכון, לא אוהבת את האליפטי, מכשירים עם משקולות עושים לי רע, אופניים שלא זזות לשום מקום נראות לי אבסורדיות ומשקולות זה סתם. אני אוהבת את השיעורים, את אלה עם הקצב. מאז שבמועדון הכושר השכונתי שלי ביטלו את חוג האירובי מדרגה, בוטל החשק שלי להרים את עצמי וללכת להתאמן.
כשכבר כמעט נואשתי והשלמתי עם העובדה שזאת אני החדשה, קיבלתי הזמנה לבקר בסניף חדש של רשת מועדוני הכושר Great Shape שנפתח בהרצליה, ומה שהכי מעניין הוא שיש שם מורה אחת, תמי קיס, שהמציאה שיטת אימון חדשה, Tam Tam Core. בניגוד לשיעורי האירובי הרגילים, הטם טם קור מתנהל לצלילי מוזיקה שבטית אפריקאית וכך גם התנועה. אני ועוד כמה בלוגרים קיבלנו שיעור התנסות ואני חייבת להגיד שאהבתי. הבעיה העיקרית שלי עם כושר זה שהזמן לא עובר לי ופה מדובר ב45 דקות שעפו לי בלי להרגיש, מה גם שאהבתי את סוג התנועה הלא שגרתי הזה, עם הברכיים המכופפות והזרועות שמועפות לכל עבר.
 הנה אני כפי שנפסתי במצלמתה של היח"צנית של המועדון:

מנופפת בידיים (הכי קרובה למראה מאחורה, רביעית משמאל)

כך נראה אולם הספורט בלי אנשים. אהבתי את הדבר הזה על התקרה, זה עושה אורות כשמתאמנים.
צילום: לם וליץ סטודיו

מאחר ומועדון הכושר הזה מציע גם מסלולים בהם ניתן לשלם פר כניסה, זה בחלט אופציה שאני יכולה לשקול, לפחות עד שאעבור לדירתי החדשה בקריית השרון.

עוד דבר שאהבתי בקשר למקום הזה הוא המרפסת, שכפי שהוסבר לנו, בימים נעימים יתבצעו שם שיעורי יוגה. הנוף הנשקף הוא מצד אחד פארק הרצליה ומצד שני חניון הקניון, זה לא נוף לריוויירה, אבל אין לנו ריוויירה אז זה בסדר.
אחרי השיעור אכלנו ארוחת בוקר בריאה על המרפסת + מינגלינג, שזה הדבר היחיד שאני יותר גרועה בו מאשר לעשות כושר על הליכון.

המרפסת הפסטורלית
צילום: לם וליץ סטודיו

סך הכל היה נחמד לשבור שגרה ולשם שינוי לבדוק גם מועדון כושר, במיוחד שהוא קל"ב.

מועדון Great Shape הרצליה, קניון שבעת הכוכבים, קומת הגג.

יום ראשון, 10 בפברואר 2013

תפירה עילית קיץ 2013

זה הזמן הזה בשנה, בו אני מביאה לכם את המיטב מתצוגות התפירה העילית בפריז.
כאן אפשר לראות אילו שמלות אנחנו נפגוש בארועי השטיח האדום בהוליווד, מה תלבשנה נשות מיליארדרים בארועי ההתרמה הפרטיים שלהן ועל מה אנחנו, פשוטות העם נמשיך לפנטז ולהגיד "תאכלס, לאן כבר הייתי הולכת עם זה?".
תאכלס.
אז על מה אנחנו נפנטז הפעם?
מה שאני תמיד מחפשת בכל קולקציית קוטור הוא הרעיון שהיה למעצב, ואיך הוא מתחבר לחומרים איתם הוא עובד ויוצר טקסטורה,אפקט או צורה מעניינים. יצא לי קצת אייל שני.
נו מילא.
ולענייננו
הנה הקולקציה של ארמאני פריווה:
Armani Privè
Photo: Marcus Tondo / InDigitalteam | GoRunway
 
דבר המעצב: קולקציה בהשפעה מזרח תיכונית אה-לה אלאדין מלך בבל עם קישוטי ראש המזכירים בצורתם את הטרבוש.
מה אהבתי: מה שאני תמיד אוהבת בקולקציות הקוטור של ארמאני, מכנסיים. מלבד המכנסיים אהבתי גם את הטקסטורות, הפרטים הקטנים והבדים המבריקים שנראים עשירים ויוקרתיים, וזה קשה כשאתה בד מבריק.
 
הקולקציה של מאיזון מרטין מרג'לה
Maison Martin Margiela
Alessandro Garofalo / InDigitalteam | GoRunway
 
דבר המעצב: כלום. בית האופנה הזה שומר בסודיות על זהות המעצבים האחראים על היצירות. כפי שניתן לראות, גם זהות הדוגמניות נשמרה במקרה הזה בסוד.
מה דעתי: זו הקולקציה השניה של בית מרג'לה על מסלול הקוטור ואני מתחילה לחבב את הסגנון. בין חליפות המכנסיים של ארמאני לשמלות המפוארות של ולנטינו נחמד למצוא אסתטיקה קצת שונה שמצליחה לשלב בין גזרות שמרניות פחות תוך כדי שמירה על רמת ביצוע הראויה לשבוע האופנה העילית בפריז.
 
 עוד קוטורייה טרי הוא רף סימונס לכריסטיאן דיור:
 
Christian Dior
Photo: Marcus Tondo / InDigitalteam | GoRunway
 
דבר המעצב: העונה סימונס חיפש בהיסטוריה של כריסטיאן דיור נקודות של דמיון לאופיו שלו ומצא חיבה עזה לאביב. ביומניו של דיור, סימונס מצא תיאורים ארוכים על הגן האהוב עליו, על הפרחים אותם הוא מגדל בו וכמה שהוא אוהב להירגע בו וליהנות מפרי עמלו. הוא יצר את הקולקציה הכי אביבית שיכל לחשוב עליה. החל מבחירת גן פורח כתפאורה שלו, דרך שילוב אלמנטים פרחוניים בדגמים ועד השימוש בפלטת הצבעים המלאה של האביב, החל מתכלת של שמיים ועד לילות אביביים זרועי כובים בשמיים נקיים.
מה אהבתי: את הקלילות, את הקריצה לשנות השלושים - ארבעים דרך האיפור והשיער וכמובן הדיוק והטקסטורה שאפשר למצוא בכל קולקציית קוטור ראויה לשמה.
 
לעומתו, שועל ותיק יותר בזירת הקוטור, ג'מבטיסטה ואלי:
 
Giambattista Valli
Photo: Marcus Tondo/Indigitalteam I GoRunway
 
 
 



דבר המעצב: ואלי חושב רק על הלקוחות שלו כשהוא מעצב. הוא פונה לקבוצת גיל של 28-38 וכך הוא גם מעצב. הוא נשען על ההיסטוריה האמנותית העשירה של איטליה, ארץ מוצאו ומתחמן אותה לכדי דגמים עכשוויים עם טוויסט קלאסי, משלב טקסטורות פרחונית ועשירות ותחרה.
מה אהבתי: את המסחריות המרעננת שואלי מספק כל פעם מחדש בשבוע האופנה. אני בקלות יכולה לראות כמה וכמה כוכבות הוליוודיות צעירות מופיעות על השטיח האדום בכל אחת מהשמלות שראיתי וקוטפת תשבוחות ולייקים באתרי רכילות וסטייל בכל רחבי הגלובוס.
 
ואיך אפשר בלי שאנל של קארל לאגרפלד:
 
Chanel
Photo: Marcus Tondo/Indigitalteam I GoRunway
 
דבר המעצב: הקולקציה הוצגה על רקע יער בווארי שהובא לפאלאיס רויאל בפריז עץ עץ ונבנה על מנת להמחיש את הרומנטיקה הקסומה והמכשפת אותה ביקש המעצב לשדר דרך הקולקציה.
מה אהבתי: את התחרה, הטוויד והקריסטלים בכל מקום. החל ממחליפות הטוויד הלבנות בעלות הכתפיים המרובעות ועד שמלות הערב. הפרחים שעל השמלה מימין נרקמו מחרוזי קריסטל בעבודת יד אחד אחד, נוצות היען עברו טיפול בקיטור ושולבו עם מכנסי עור כניגוד מוחלט שיוצר הרמוניה מושלמת. כמובן שמתוך קולקציה של 67 אנסמבלים לא כל פריט בעיניי יצא לו יהלום, אבל הסך הכל יצא פשוט קסום
 
 
אחרון חביב, ולנטינו:
 
Valentino
Photo: Marcus Tondo / InDigitalteam | GoRunway
 
דבר המעצב: מריה גרציה קיורי ופיירפאולו פיצ'ולי החליטו השנה, במקום לדבר על השראה, לדבר על מספרים. למוזמנים לתצוגה חיכו על הכסאות טבלאות שכללו פירוט מדוייק של כמה זמן לקח לעבוד על כל שמלה בקולקציה. השיאנית היא שמלת שכבות אורגנזה פרחונית שלקח 850 שעות ליצור בעבודת יד, שמלות אחרי עם מספרים "פחות מרשימים" כמו 500 שעות.
מה אהבתי: את הקולקציה. אין מה להרחיב.