יום חמישי, 28 בנובמבר 2013

שבוע האופנה במילאנו: קיץ 2014

במילאנו התנהג כמילאנזי, ואיך מתנהגים במילאנו? נזכרים שיש לנו שורשים סיציליאנים! איך נראים שורשים סיציליאנים? כמו בערך כל קולקציה של דולצ'ה וגבאנה מחמשת השנים האחרונות. השנה גם אלברטה פררטי ואקויילאנו ורימונדי הצטרפו לחגיגה, והאמת, קשה לי להאשים אותם. עם אסתטיקה שמזכירה לי קצת את המולדת הגדולה (והאדומה) שלי, אאוטפיטים אולטרא נשיים לבנבנים מעוטרים בפרחי אביב מלבלבים.  שרק מלראות אותם אפשר לשמוע ניגון רחוק של אקורדיון ישן מהדהד בראשי.

 Alberta Ferretti
Photo: Yannis Vlamos / Indigitalimages.Com

 Acquilano.Rimondi
Photo: Marcus Tondo / Indigitalimages.Com

Dolce&Gabbana
Photo: Yannis Vlamos / Indigitalimages.Com

אך עם כל הכבוד לסיציליה, למילאנו יש הרבה מה להגיד בגזרת הטרנדים, בל נשכח שזה עסק שצריך להיות מכיר ורווחי, ולא רק לספר סיפורים על סיציליה ומיסה בכנסיה קתולית בימי א' בבוקר. הבשורה הגדולה שיוצאת ממילאנו העונה, בעצם לא רק ממילאנו, אבל מילאנו מיישרת קו עם הטרנד הזה, שקוף הוא השחור החדש! לא רק שקוף על חשוף או שקוף על הלבשה תחתונה, גם שכבות של שקוף על שקוף. בצבעים, טקסטורות, חלק, תחרה, בחיתוכי לייזר, בצבעים ובשחור לבן, השקוף הולך לשלוט בקיץ הבא, וכדאי מאוד שהרשתות המשכפלות לא ימכרו לנו את זה בגרסת הפוליאסטר (מה שקרוב לוודאי יקרה, ימח שמם)

 Antonio Marras
Photo: Yannis Vlamos / Indigitalimages.Com

 Blumarine
Photo: Umberto Fratini / Indigitalimages.Com

 Fendi
Photo: Yannis Vlamos / Indigitalimages.Com

Sportmax
Photo: Alessandro Garofalo / Indigitalimages.Com

ואז מגיע תורם של המותגים המילאנזיים המיתולוגיים, שלא צריכים טרנדים בשביל למכור, שהאסתטיקה הייחודים שלהם מספיקה להם כדי להביע את עצמם וגם למכור מספיק, כי יש להם קהל לקוחות מסור שמבין ואוהב את זה.

 Giorgio Armani
Photo: Marcus Tondo / Indigitalimages.Com

 Gucci
Photo: Marcus Tondo / Indigitalimages.Com

 Marni
Photo: Marcus Tondo / Indigitalimages.Com

Prada
Photo: Monica Feudi / Feudiguaineri.Com

חבל רק שאת החלק הזה של הפוסט רשתות ההמונים לא ישכפלו להמונים... נצטרך לחכות לשת"פ של מיוצ'ה עם H&M, זוהי תקוותי היחידה.

יום חמישי, 7 בנובמבר 2013

המחיר הוא המלך?

אתמול בערב צפיתי בכתבה הנהדרת אך מרגיזה הזו בערוץ 2:



והיא כל כך הסעירה אותי שהייתי חייבת להגיב.

בכתבה מרואיינים בעלים של רשתות אופנה מקומיות שמקטרים על "הפלישה מחו"ל" של רשתות אופנה זרות שמתשלטות להם על השוק, מורידות מחירים וגוררות גם את בעלי הרשתות המקומיות להוזיל את סחורתם בעל כורחם. בעודי נחנקת מהדמעות, הכתבת תיארה את המבצעים מרחיקי הלכת שהרשתות המקומיות החילו כבר עכשיו, בנובמבר, על אופנת החורף, וזה עוד לפני שהוצאנו את הפוטר מהארון, מבצעים כמו פריט שני ב50% וכדומה. מצאתי את עצמי כאחרונת הזקנים יושבת וצועקת על הטלויזיה, לא, כי זה פשוט מרגיז!

מיכה רונן, מבעלי רשת הוניגמן הביע תסכול עמוק מכך שהצרכן הישראלי הולך היום אך ורק בעקבות המחיר, המותג כבר לא מדבר אילו, נערה בת 17 עם 200 שקל בכיס תעדיף לקנות כמות על פני איכות, אנשים באופן כללי ילכו למי שמציע להם את המחיר הנמוך ביותר, "המחיר הוא המלך" כך אמר.
אז תנו לי לענות לכל אותם בעלי רשתות עשוקים שהפלישה מחו"ל הורסת אותם כלכלית:

1. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הרמתי מהמדף או מהקולב בגד שהיה עשוי 100% חומרים טבעיים. היום בכל הרשתות, הזרות והמקומיות, היקרות יותר ופחות, גם בהוניגמן, שם מדדתי שמלות לראש השנה, אין שום חשיבות לאיכות הבד. למה צריך לדחוף פוליאסטר בכל מקום? נכון שזה משתלם ומוזיל עלויות ונכון שזה נראה ממש יפםה יחסית לכמה שזה עולה, אבל תנו לי לחדש לכם, נערות בנות 17 עם 200 שקל בכיס הן לא קהל היעד העיקרי והמבוסס ביותר של רשתות אופנה עממיות. אנחנו, הנשים עם העבודות, המשכורות וסדר היום העמוס, אנחנו כוח הקניה ואנחנו מחפשות איכות.

2. כאשר יש נישה אחת, גדולה ככל שתהיה, של קהל לקוחות שמחפש בגדים בערימות, לא משנה באיזה איכות, בסופו של דבר לא יהיה בה מקום לכולם. מי שיזכה לשבת בנישה הזאת יהיו הרשתות שמוכרות בזול פריטים סבירים פחות או יותר, אם כולם יכוונו לאותה הנישה, שהיא המיין סטרים, שלא יתפלאו אזובי הקיר שהארזים שותים להם את המים.

3. המון צרכנים וצרכניות בארץ יעדיפו זוג מכנסיים איכותי ב500 שקל מאשר זוג מכנסיים ב250 באיכות צ'יינה שיהיו טובים לעונה אחת כי אחרי שלוש כביסות הם מקבלים צורה של שקית הקאה. אני אישית מסתובבת מתוסכלת כבר שלוש שנים (מאז שחזרתי מאיטליה) מהעובדה שאי אפשר לקנות במדינה הזאת פריט אחד טוב, לביש, עמיד ורב עונתי. הנה לכם נישה שאף אחד לא נכנס לתוכה, הלבשה איכותית במחירים סבירים בשביל אנשים שיש להם קצת כסף בארנק אבל הרשתות העממיות ממש לא רוצות את הכסף שלהם.

התפיסה הזו של לקנות כמה שיותר בכמה שפחות היא זו שתביא להרס האנושות, ואולי זה נשמע לכם דרמטי ומגוחך אבל תחשבו על זה רגע, אם מפעל בסין מייצר מיליארד שמלות 100% פוליאסטר כי הנערה בת ה17 עם ה200 שקל בכיס יכולה לקנות שתיים כאלה בתקציב שלה (וזה מה שהיא תעשה), תחשבו כמה המפעל הזה מזהם את הסביבה שלו, לעומת מפעל אחר שמייצר 100 אלף שמלות 100% כותנה שיעלו אולי יותר, אולי אפילו יותר מפי 2, אבל מישהי תחשוב טוב יותר לפני שהיא תרכוש שמלה כזו, אם היא באמת צריכה אותה.
בעברו השני של פס הייצור, הנערה עם שתי שמלות הפוליאסטר תשליך אותן לפח אחרי שתי לבישות כי הן יאבדו צורה, בעוד הצרכנית עם השמלה האיכותית והיקרה יותר תוכל ליהנות ממנה עוד שתי עונות, ואז תעביר אותה לחנות יד שניה. תכפילו את זה במיליארדי צרכניות וצרכנים בעולם וקיבלתם טביעת רגל מאסיבית מאוד של תרבות הצריכה הזו על כדור הארץ. מה עושים עם כל הזבל הזה?

בשבוע האופנה האחרון שהתקיים בלונדון, ויויאן ווסטווד אמרה מאחורי הקלעים "Buy less, choose well, make it last. Quality rather than quantity: That is true sustainability. If people only bought beautiful things rather than rubbish, we wouldn't have climate change!", בתרגום חופשי "קנו פחות, בחרו היטב, שיחזיק מעמד יותר זמן. איכות עדיפה על כמות: זו קיימות אמיתית. אם אנשים היו מעדיפים פריטים יפים על זבל, לא היה שינוי אקלים עולמי".


לא למדתי מנהל עסקים, אני לא מומחית בכלכלה ולא מתיימרת להכתיב לחברות ענק עם תקציבאים, כלכלנים ומה לא איך להתנהג ואיך לקבוע את סדר העדיפויות שלהם, זהו פוסט של אשה אחת בלבד שמייצגת אך ורק את עצמה, טוב, ואולי עוד כמה נשים שהיא מכירה אישית. הקביעות שלי סך הכל מבוססות על הגיון פשוט ורצון לשינוי, בתקווה שמישהו פה יענה על הצרכים שלנו.

יום שישי, 1 בנובמבר 2013

Print a Porter שבוע האופנה בלונדון, קיץ 2014

בעוד השמיים סוג-של מאפירים ויש סוג-של ניחוח חורפי באוויר אני כבר סוג-של מצפה לאביב הבא והאווריריות הקלילה שאיתו... לא באמת, אני אוהבת חורף, תנו לי להתכסות בשכבות ולבצבץ מעל לצעיף גדול וכבד ואני מסודרת לפחות ארבעה חודשים.
בלונדון אוהבים להדפיס, את זה כבר אמרתי אין ספור פעמים, טרנדים פחות מעניינים אותם, את זה משאירים למילאנו וניו יורק. מבחינתי לסקר (כן, אני חיה באשליה שאני מסקרת את הארוע, אל תעירו אותי) את שבוע האופנה בלונדון מבחינתי זה כמו לראות סרטים מצויירים, מהנה, קליל וצבעוני.
כמו תמיד מארי קטרנצו והולי פלטון, המדפיסות האהובות עליי סיפקו סחורה משובבת עין ונפש, שתי בחורות שמנמנות וחמודות בעלות גישות קוטביות לגבי גופן שלהן.
להלן פרטים נבחרים מהקולקציה של קטרנצו:

Marie Katranzou
Photo: Marcus Tondo / Indigitalimages.Com

והנה המעצבת:

מארי קטרנצו

והקולקציה של הולי פלטון
Holly Fulton
Photo: Yannis Vlamos / Indigitalimages.Com

והנה הולי:
הולי פלטון (מימין)
עד כאן דימויי גוף ועניין של פרספקטיבה.

עוד קולקציה מלאת חיים הגיעה מפרין. בלי יותר מדיי חידושים וקוריוזים בתחום הגזרות, ככה זה נראה כשהממיר משתגע והתמונה נמרחת על מסך הטלויזיה, איזה כיף ללבוש דבר כזה!

Preen
Photo: Yannis Vlamos / Indigitalimages.Com

אז מסתבר שפרין שיתפו פעולה השנה עם מותג ההנעלה הקנדי ALDO וכשבמקרה הגעתי לחנות שלהם באחד מקניוני הארץ ברור שנמשכתי לסנדלים האלה

שממש רואים שאותו מוח עיצב גם את הקולקציה הנ"ל וגם את הסנדל שבתמונהת מדדתי אותו והוא היה מאוד נוח ויפה אבל משיקולים תציביים נשאר על המדף. באתר של אסוס מצאתי אותו במחיר של מעל ל 200$, בחנות של אלדו הן עולות הרבה פחות אבל אני לא אגיד לכם כמה כי אני מחכה שהשיקולים הכלכליים שלי ישתנו ואני בעצמי ארכוש אותן.

ולסיום, בשורה אחת שמבחינתי יוצאת מלונדון היא שמלת החולצה המכופתרת האוורירית באורך מקסי:

Maria Grachvogel, Holly Fulton, Paul Smith

יש לנו עד אביב 2014 לרכוש כזאת ולהיות הכי מגניבות ואווריריות בלבנט.