אוורירי ומגניב- קארל לאגרפלד - ריזורט 2017

קארל לאגרפלד, הקיסר של עולם האופנה הציג שתי קולקציות אווריריות לעונת הריזורט 2017, שבתאכלס, אפשר לקרוא לזה קולקציית קיץ ב', כי כאמור, שתי קולקציות בשנה לא מספיקות לצרכני הפאסט פאשן. אבל היום לא נעסוק בזה.

בקולקציה שלו לפנדי הוא דיבר ישירות לOCD הכרומטי שלי והלך על שילוב צבעים מנצח של אדום ולבן על מצע משי אוורירי וקליל. בחירת הרקע לצילום הלוקבוק והאווריריות שבתמונות, כאילו לא די רק בבגדים עצמם, עושים ממש חשק להיות הבחורה הזאת, בארמון האירופאי הקלאסי, עם השמלה שמתנפנפת ברוח:

התאהבתי ממש בג'קט הבומבר האדום עם הדגשים לבנים שמשמש קונטרסט נהדר לשמלה האוורירית שמתחתיו.

הקולקציה השניה של לאגרפלד היא זו של שאנל, היא הוצגה בקובה וכללה שילובים בין מוטיבים דרום אמריקאים ופריזאים. הברט, הסמל הפריזאי המובהק ועם זאת, הבחירה האופנתית של צ'ה גווארה היה האקססורי הדומיננטי לצד כובעי היפסטרים לבנים. גם כאן הקלילות של הפריטים ניכרת לעין בשמלות משי עם הדפסי מכוניות בסגנון שנות ה50', צבעי דנים (ג'ינס) משופשף וכמובן אין תצוגת שאנל בלי הלוק השחור-לבן האיקוני האופייני למותג ולמעצב שבראשו

טבעונות אופנתית

הכל התחיל אצלי מסתם עוד סיבוב בקניון עם אמא. היות ואני מהפריפריה, אין לי גישה לחנויות הבוטיק הקטנות של תל אביב, את מירב הגרדרובה שלי אני רוכשת בקניונים ובאינטרנט, ומשם התחיל התיסכול העמוק.

כידוע, אני שונאת ללבוש פוליאסטר, זה סיב סינטתי, לא נושם, לא מאוורר בקיץ ולא מחמם בחורף, שומר ריחות גם אחרי כביסות ובאופן כללי, מאבד מאיכותו אחרי שתים-שלוש כביסות. מחירם הנמוך של פריטי פוליאסטר מאפשר לצרכנית לזרוק את הפריט לאחר עונה אחת ועדיין זה יצא לה משתלם, כי השמלה/חולצה/גופיה יפה, אז נזרוק אותה אחרי כמה לבישות, נקנה חדש.

המגמה הזאת מכוונת ולא מקרית והיא נמשכת כבר כ-20 שנה.

תהיתם מתישהו איך הרשתות הגדולות שדוחפות לכן מסות של פלסטיק מצליחות למכור לכן פריטי לבוש אופנתיים ויפים במחירים כל כך נמוכים? זה נקרא פאסט פאשן, כמו פאסט פוד, מהיר, לא איכותי ומספק את הריגוש הרגעי שבבגד חדש. אבל מסתבר שזה מגיע עם מחיר כבד מאוד. 

נתחיל במה היה קודם. עד לפני כ-20 שנה תעשיית האופנה עבדה בצורת שרשרת, הבגד, שיוצר במתפרות מקומיות, עמד בסטנדרטים מסויימים, נלבש מספר עונות, אם נקרע הוא תוקן, שונה והותאם לבן המשפחה הבא שילבש אותו. לאחר סיום המסלול של הבגד אצל הצרכן, הועבר לחנויות יד שניה, לצדקה ולמיחזור. סוחרי השווקים במדינות עולם שלישי רוכשים בגדים מהמדינות המתועשות במחירים של בין 12 ל-15 סנט לטון ואז הבגדים נמכרים בשווקי הלבשה במדינות נחשלות במחירי רצפה. כך עבדה התעשיה עד ממש לא מזמן, עד שנכנס הפאסט פאשן לתמונה.

הפאסט פאשן מכוון בעיקר לנערות, מפרסמות הסלפיז, המסתובבות בקניונים, המדפדפות בעמודי הכרומו של מגזיני האופנה ורוצות הכל ומהר, התעשיה נענית לבקשותיהן. מאחר ונערות מתבגרות הן הכוח הצרכני הגדול ביותר בתחום האופנה, הפניה היא לצרכן צעיר, שלא מעוניין באיכות התפר, איכות הבד או אופן ייצור הפריט, מה שחשוב פה זה רק המחיר, ושיהיה כמה שיותר נמוך. כאשר נראה שהמתפרות המקומיות לא מצליחות לעמוד בדרישות התמחור הנמוכות של יצרני האופנה, הייצור עובר למזרח הרחוק, לסין, לבנגלדש, להודו, שם השכר נמוך משמעותית וכך גם תנאי העבודה. לא אכנס עכשיו לסיפורי הזוועה על נערות בנות 12 שהמפעל שמעסיק אותן 18 שעות ביום קורס על ראשן ואף אחד בעולם לא שומע על זה, לא אדבר על הפועל ששואף כימיקלים מסרטנים כל היום ואמצעי המיגון היחידים שעומדים לרשותו הם מטפחת על הפה וזוג כפפות, יש מספיק סיפורים כאלה ואני בטוחה שכולם מכירים אותם, כי אם מפעל אחד מייצר חולצה ב-3$, תארו לעצמכם כמה הוצאות אמורות להיות מגולמות בסכום הזה. המכרה הראשונה של הפאסט פאשן הוא תנאי ההעסקה במזרח הרחוק, המכה השניה היא שעכשיו לסיטונאי השווקים במדינות המתפתחות לא משתלם לקנות הלבשה באיכות ירודה ובמחירי רצפה מהמדינות המתועשות, יותר זול לייצר חדש בסין, וכאן מגיעה המכה הכי גדולה של הפאסט פאשן, הזיהום.

תעשיית האופנה כיום היא התעשיה השניה הכי מזהמת בעולם אחרי תעשיית הדלקים, השניה, לא תעשיית המזון, אלא תעשיית האופנה שדואגת לפמפם לנו זבל בכמויות. החל מתהליך הייצור המזהם של הפוליאסטר, כי יש גבול לכמה כותנה הפלנטה שלנו מצליחה לגדל, ועל אף השימוש בזרעים מהונדסים שצומחים יותר מהר, שטחי הגידול מתחילים להגמר. גידול הכותנה דורש שימוש בהמון מים וקוטלי מזיקים וגם הוא מזהם מאוד, לפוליאסטר אין הגבלה, מאחר ומייצרים אותו מנפט, פלסטיק, על ידי מכונות ותהליכים כימיים, אפשר לייצר כמויות אדירות במחירים מאוד נמוכים.

התוצאה של כניסת האופנה המהירה לחיינו, מלבד האפשרות להתאכזב ממשהו חדש כל שבוע, היא הרים של פסולת, זיהום אוויר, קרקע וים, וניצול מחפיר של פועלים במדינות המתפתחות.

אז מה האלטרנטיבות אתם שואלים?

קודם כל שינוי תפיסה. הגיע הזמן שנתחיל לקלוט ששמלה במאה שקל זו לא שמלה טובה, היא לא עשויה מבד טוב, היא לא תחזיק מעמד הרבה זמן בארון, היא תלך לפח אחרי כמה לבישות, זו קניה גרועה. 

לפוליאסטר ולכותנה המתועשת יש אלטרנטיבות; כותנה אורגנית, המפ, במבוק ועוד, אני כבר מזמן מסתכלת על תווית הרכב הבד לפני שאני מחליטה אם בכלל למדוד פריט בחנות, עכשיו התחלתי להסתכל גם על ארץ הייצור.

החלק הכי קשה זה כמובן לקבל את העובדה שאאלץ להוציא יותר כסף על בגדים עכשיו, וכמובן לקנות פחות וללבוש יותר.

ברגע שגארי יורופסקי שיחרר את ההרצאה המטלטלת שלו על טבעונות הוא התחיל מגמה עולמית של פקיחת עיניים לנוכח זוועות תעשיית הבשר, אף אחד לא האמין שזה יגרום לשינוי כלשהו אבל הטבעונות כאן כדי להשאר, יותר ויותר מסעדות טבעוניות נפתחות, כל סופר שמכבד את עצמו מחזיק מחלקה טבעונית, טבעונים צצים להם בכל פינה וממלאים את הפידים שלנו בפייסבוק בסרטוני זוועה פוקחי עיניים. אוכל טבעוני יקר יותר, אבל אנשים מתחילים להבין שכסף זה לא הכל והגיע הזמן שנלמד להיות בהרמוניה עם העולם הסובב אותנו.

אין שום סיבה בעולם שנמשיך לקנות מחברות נצלניות שמוכרות לנו זבל במחירי רצפה תוך כדי ניצול (בטח שעקיף, כי תראו לי מנכל קונגלורמט אופנה שיהיה מוכן להסתכל לפועל במתפרה בבנגלדש בעיניים ולשמוע מה יש לו להגיד על תנאי העסקתו) של בני אדם, של הפלנטה שלנו ושל העדריות שלנו עצמנו והצורך הזה להיראות "מעודכנים".

יהיה לי קשה לעשות את המעבר, למרות שאת רוב הרשתות הגדולות כבר נטשתי, אני עדיין לקוחה קבועה של גאפ ו s.wear, התהליך שלי התחיל, טבעונות אופנה אני קוראת לזה, פשוט לקרא את התווית ולדעת מה עומד מאחורי זה, ואז להחליט אם אני מוכנה להיות חלק מזה, אני לא.

ממליצה בחום לראות את הסרט התיעודי True Cost כדי ללמוד עוד על הנושא.

ניו יורק, קיץ שנה הבאה, פוסט קצת אחר, בשילוב חריזה

תכירו את מיטל
סטודנטית לחינוך וממשל
לומדת במכללה פרטית עם כל העשירים
זה טוב לנטוורקינג, ליצירת קשרים
המראה שלה מטעה, כל היום על הלימודים שוקדת
ובלילה קורעת את העיר ועל הבר רוקדת

alice+olivia, clover canyon, kate spade new york

תכירו את עדי,

יש מצב שיש לה OCD

תמיד היא בתוך הקווים

הכל מתוכנן עד לפרטי פרטים

אפשר לראות את זה גם על הבגדים

,kimora lee simons, lisa perry, novis, lacoste

תכירו את נעמה, פרפר בנשמה

מפרח לפרח היא מתעופפת

לאף אחד ושום דבר לא מתחייבת

החיים שלה כל כך יפים

כי היא תמיד עוצרת להריח את הפרחים

 dianne von furstenberg, clover canyon, alice+olivia

kate spade new york, mara hoffman, naeem khan

תכירו את שלומית

אשה חזקה ועצמאית

כשהיתה קטנה הוריה היו נחושים מאוד

שאת הבת שלהם הם לא ילבישו בוורוד

 jil sander, carolina herrera, ZAC zac posen, carolina herrera

lisa perry, polo ralph lauren, tibi

לסיום, תכירו את הילה

חבר שלה הציעה לה, היא תהיה כלה

היא חולמת על חתונה אביבית, עם שמלה עדינה ואוורירית

בשעה טובה, מברוק, הילה

את תהיי יופי של כלה!

erin fetherson, rachel zoe, tadashi shoji

עילית 2015

שבוע האופנה העילית בפריז הצליח להוציא אותי מהתרדמת האופנתית בה אני שרויה בזמן האחרון. הצורה האמורפית שקיבלתי אחרי הלידה, העייפות והפליטות הצליחו להקהות את חושיי האופנתיים והגבילו אותי לברמודת-אמא, טישרטים גדולים ושיער מדובלל, אני אשכרה נראית כמו "אמא", ולא בקטע טוב.
מזל שיש אופנה עילית שהיא הדבר הכי רחוק מכל מה שמתממשק לחיים שלי ברמת היום יום ובסיבובי השופינג המועטים בקניוני השרון. היא גורמת לי לחלום ובכך להתרחק מהמציאות העגמומית הניבטת אליי במראה.

עם כל הכבוד לגאונותו של קארל לאגרפלד, הקולקציה שלו מתקשה לבדל את עצמה מקודמותיה; אותן הגזרות, אותם החומרים, אותן אלפי השעות שלוקח לאלפי התופרות לעבוד על 70+ האנסמבלים שהוא שולח למסלול, הפעם בתפאורה של קזינו... אדון לאגרפלד, זה ששמת קזינו מסביב לא אומר שאנחנו לא רואים שאלה אותם בגדים ששלחת בשנה שעברה, שובב קטן שכמותך. בכל מקרה, עדיין יפה, ומאוד אהבתי את האיפור בתצוגה, שפתיים אש, לחיים מודגשות ומצח גבוה

כריסטיאן דיור תחת פיקודו של רף סימונס הצעיר והבועט הציג קולקציה מרשימה עם מנעד רחב של גזרות וטקסטורות, גם אצלו אהבתי מאוד את השיער-איפור,הפעם האדום הוא בצלליות בעוד השפתיים נשארות בצבעים טבעיים, השיער חופשי ומשוחרר

שחקנית חדשה בתחום ההולך ומצטמק הזה היא אלברטה פרטי אהובתי משכבר הימים שמציגה לראשונה קולקציית אופנה עילית וגורמת לי להתאהב בכל אחד מהאנסמבלים שהיא מציגה. הם נראים כמו שילוב בין אמנות לאופנה בסגנון רומנטי הכל כך מזוהה עם המעצבת. זו קולקציית ביכורים נאותה, קלאסית ומלבבת, השואבת השראה מעיצוב הפנים של בנייני פריז העתיקים.

ואי אפשר לסגור פוסט קוטור בלי למצוא כמה שמלות כלה יפות:

דיור, שאנל, אלברטה פרטי

שימו לב למפתחי הצוואר ולנפחן של השמלות, על אף היותן שונות זו מזו בסגנון, מפתח הצוואר הצר שולט בכולן, מה שאומר שהעונה לא חושפים מרפסות ולא לובשים קצפות, לתשומת לבה של הכלה במדידות :)

גוצ'י כמשל לצדק חברתי - חורף 2015-2016

חזרתי!
מאחר ופספסתי את שבוע האופנה לחורף הבא, הייתי עסוקה בענייני תינוק, רציתי להתמקד בסיפור אחד יפה מעולם האופנה שהתרחש ב2014, האם ניתן ללמוד ממנו משהו? תשפטו בעצמכם:
בשנת 2001 נקנתה חברת גוצ'י על ידי קונצרן האופנה Kering, והצטרפה לקבוצה מכובת של מותגי יוקרה כגון איב סן לורן, בריוני, בוטגה ונטה, בלנסיאגה ועוד. זוהי חברה ענקית שכמובן ששורת הרווח משחקת אצלה את התפקיד העיקרי.
חורף 2016 הוא הקולקציה הראשונה שהוצגה מבית גוצ'י לאחר החילוף, בו הוחלפה המעצבת פרידה ג'אניני הותיקה, שבמשך 12 שנה היתה המנהלת האמנותית של גוצ'י במעצב הצעיר אלסנדרו מיקלה.
שמו של המחליף שלך ג'אניני לא חשוב כמו נסיבות העזיבה שלה, ביחד עם בן זוגה, יו"ר גוצ'י לשעבר פטריציו די מארקו. לאחר שתי עונות בהן החברה הציגה ירידה ברווחים לעומת חברות אחרות בקונצרן, אותן ציינתי קודם, הוחלט לפטר את הצמד, המנהלת האמנותית והמנכ"ל. ידיעה זו השאירה אותי פעורת פה, כי בניגוד לכל מה שאנחנו מכירים בשוק התעסוקה, הוחלט לפטר את המנהלת האמנותית והמנכ"ל בעקבות ירידה ברווחים. לא קיצצו משרות, לא פיטרו מאות תדמיתנים, גרפיקאים, תופרות ועובדים מקצועיים אחרים אשר משכורתם השנתית לא מגרדת את הבונוס השנתי של המנכ"ל, הלכו ישר לאחראיים הישירים לבעיה, בחברה מובססת שורת רוווח, פתרו את הבעיה בפיטורי שני אנשים בלבד. זה מדהים כי גוצ'י היא המקום האחרון בו הייתי מחפשת צדק חברתי ודוגמא ללקיחת אחריות.
בזמנים בהם כל שני וחמישי אנחנו נתקלים בכותרות עצובות על פיטורי מאות עובדים כחלק מצעדי "ייעול" בעוד שהאחראים האמיתיים ממשיכים למשוך בונוסים ומשכורות עתק בלי להניד עפעף, סיפורה של חברת גוצ'י מראה לנו שאפשר אחרת.
נכון שסגנונה של ג'אניני חסר על מסלול התצוגה ובהחלט אהבתי פחות את הקולקציה הנוכחית לעומת הקודמות, אבל הסיפר המדהים הזה הכל כך שונה לטעמי, מראה שאפשר אחרת.
וככה בשביל הטעם הנה אאוטפיטים מהתצוגה שאהבתי:

טרום חורף 2015: Curvy Friendly

במקום לעסוק בסיכומי השנה החולפת, אני בוחרת להתמקד ב 2015 וברכותיה.
ע"פ הקולקציות האחרונות נראה כי עולם האופנה מתחיל להתפתח לכיוונים חיוביים. מאחר ואת חציה האחרון של 2014 ביליתי בלטפוח והיות והשיא עוד לפניי, הוחלט במערכת לשים דגש על מה נשים כמוני הולכות ללבוש ב2015 לכשיתחיל להתקרר.
חצאית המידי הוגדרה על ידי עורכי אופנה רבים כפריט חובב הקימורים העיקרי, אפשר להסתיר מתחתיה ירכיים וברכיים לא מיטביות ועדיין להראות קרסול מעודן שיבצבץ מתחתיה.
כעיקרון אני לא מעודדת הסתרה של איברים שאישה זו או אחרת אינה מתביישת בהם, אבל בכל זאת אני מדברת פה על עידון וטעם ולי אישית מתאים להסתיר את מה שאני לא רוצה שיראו שטפח, אז אני מקווה בשנה הקרובה למצוא את חצאית המידי המושלמת וללבוש אותה עם איזה פוטר או סוודר מכרבל ומפנק. תראו דוגמאות:

Alice + Olivia

 Emporio Armani

 Erdem

Michael Kors

שולפת ציפורניים

הפוסט הזה כבר מזמן היה אצלי בקנה, כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב על זה והגיע הזמן שהוא ייכתב. אני רוצה לכתוב על ציפורניים, או יותר נכון על לק.

לק לציפורניים... כמה כבר אפשר לכתוב על התכשיר הזה ומה כבר אפשר להגיד עליו?

לק לציפורניים הוא הרבה יותר מסתם צבע הנמרח על קצות האצבעות ונשאר לדעוך שם עד אשר יתקלף כליל. לק, גבירותיי ורבותיי, הוא משפר מצברוח רב עונתי, ואני אסביר; עלית במשקל? הג'ינס לא נסגר עלייך? באסה תהומית! הלק, חברך הטוב, תמיד ייראה עלייך מצויין, גם אם עלית וגם אם ירדת במשקל! 

את בהריון? נראית כמו לוויתן? מרגישה הכל חוץ מסקסית? לק אדום ועסיתי על הציפורניים יגרום לך להרגיש מטופחת ונחשקת, ואת אפילו יכולה למרוח אותו יום לפני הלידה, כשכבר אין לך כוח לכלום ולאף אחד.

לק, בניגוד לתכשיט, בגד, אביזר אופנה או איפור, עולה פחות, אז תמיד אפשר להתחדש, גם אם הגזמת עם הקניות בבלק פריידיי. לק הוא חבר! שימו "לק" בקלפי!

מי שמכיר אותי, או יותר נכון חבר שלי בפייסבוק/עוקב אחריי באינסטגרם, יודע שאני מחליפה לק כל שבוע ואוהבת להשאר קשובה לטרנדים, במידת ההתאמה שלהם לטעמי האישי. 

כבר שנתיים שלא עשיתי מניקור/פדיקור אצל אצל מישהי מקצועית, כי אני פשוט אוהבת לעשות לבד בבית.

אז כמובן לפני שנמרח לק צריך לשמור על עור הידיים מטופח כל הזמן; למרוח קרם ידיים, לשייף ציפורניים, לא להזניח לק מתקלף (זה ה"לא" הכי גדול) ולהקפיד עד מריחת בסיס לפני שמתחילים לעבוד.

אוסף הלקים שלי מונה כחמישים צבעים (אולי יותר, אני לא סופרת) כאשר יש הפרדה ברורה אילו צבעים אני מורחת בקיץ ואילו בחורף.

הפעם אתמקד בחורף:

הצבעים של חורף 2015 ע"פ מעצבי העל: ורוד ניוד, אפור קר ואפור חם

לוריאל קולור ריש 205, פופה 28, לוריאל קולור ריש 604

הצבעים הנ"ל הופיעו פעמים רבות על מסלולי התצוגות לחורף הנוכחי ונחשבים לטרנד החם של העונה. אליי אישית הם פחות מדברים שכן אני חיוורת כל השנה, במיוחד בחורף, ואם יש משהו שאני לא רוצה על הציפורניים שלי, זה עוד חיוורון. אבל כפי שאתם רואים, הצבעים האלה נרכשו על ידי, שכן אני לא פוסלת מראש שום דבר, וכל הנכתב לעיל נכתב מניסיון אישי בלבד.

הצבעים של חורף 2015 ע"פ מעצבי העל 2: בדיל וזהב

מייבילין קולוראמה 201 ו 300

צבע הבדיל (הימני) יותר מדבר אליי מבין השניים ולו רק כי הוא כהה יותר. הגימור המתכתי נותן אשליה של ציפורני מתכת וזה דיי מגניב.

הצבעים של חורף 2015 ע"ל מעצבי העל 3: שזיף

בורז'ואה 12 וגייד 474 דובדבן שחור

כאן אנחנו כבר מדברים על צבעים שיותר מדברים אליי, שמי שזוכרת, היו מאוד פופלאריים בסוף שנות ה90' (כן, אני כזאת זקנה) וחוזרים בקאמבק מטורף לשלוט בפלטת הצבעים של החורף הנוכחי

הצבעים של חורף 2015 ע"פ שומרת על פאסון: סגלגלים מתכתיים

אסי sexy divide ו jamaica me crazy

שני החמודים האלה נרכשו בדיוטי פרי והם מלאים במדבקות שאי אפשר לקלף וזה נורא מעצבן אותי כי התמונה לא נראית טוב, אבל הצבעים הם תענוג צרוף. לא רואים בתמונה אבל בשניהם יש מרכיב בלינג בלינג מנצנץ מעודן מה שנותן לצבע מראה מתכתי כמעה וזה נראה מעולה על צריפורניים באורך קצר עד בינוני

הצבעים של חורף 2015 ע"פ שומרת על פאסון 2: כחולים

אסי mezmerised ובורז'ואה 23 in the navy

אין כמו המראה הנקרוטי של הכחול על ציפורן יפה ומטופחת, מצד אחד נקרוטי, מצד שני מטופח. הכחול היה מבחינתי מחוץ לתחום, ביחד עם האפור והירוק עד לפני שניה, בגלל הקונוטציות הרקובות שהוא העלה בי כשזה נוגע לציפורניים, אבל השתחררתי מהפיקסציה המוזרה שלי לורודים ואדומים ועולם שלם וכחול נפתח בפניי, מאז לא הבטתי שוב לאחור.

הצבע הכי נצחי שאף אוסף לקים לא שלם בלעדיו: אדום חזק

לוריאל קולור ריש 401

בכל עונה, הלק האדום נראה טוב על הציפורניים, מאז בערך שהמציאו את הלק לציפורניים לפני 5000 שנה בסין העתיקה (נכון שלא ידעתם???), מתאים לכל גוון עור ולכל מצב. עם לק אדום, אף פעם אי אפשר לטעות.

אז אחרי שדיברנו על צבעים, בואו נדבר על איכויות. 

אבל קודם, הבהרה: כל הלקים נרכשו על ידי, לא קיבלתי אותם ממשרדי יח"צ, אין לי אג'נדה לא בעד ולא נגד אף אחד מהמותגים, יש לי באוסף מותגים נוספים, אך הם לא הוצגו כאן כי הם לא עומדים בסטנדרטים שלי, טאף לק. כל הצבעים נוסו על ידי במריחה כפולה על שכבה אחת של בסיס של OPI וגימור של TOP COAT גם הוא של OPI.

מקום 5:

COLORAMA של מייבילין:

יתרונות - מבחר של הרבה צבעים ואפקטים, מחיר זול יחסית של כ20 ש"ח לא במבצע

חסרונות- מברשת לא נוחה, חיים קצרים, מתחיל להתקלף תוך מספר ימים

ציון כולל - 3/5

מקום 4:

פופה

יתרונות - בקבוק קטן, מה שאומר שהצבע שבחרת לא יתייבש וייקרש אצלך במגירה במך שנים לפני שתסיימי אותו, מבחר עשיר של צבעים, מברשת נוחה אך ידי האחיזה עבה מדיי לטעמי. מחיר סביר של כ 20 ש"ח

חסרונות - אורך חיים בינוני, קילופים התגלו לאחר מספר ימים

ציון כולל - 3.5/5

מקום 3:

גייד:

יתרונות - מבחר מאוד יפה של צבעים, המחיר לבקבוקון הוא 50 ש"ח אבל תמיד יש מבצעים שווים, כך שמעולם לא יצא לי לרכוש אותו במחיר מלא, מברשת רחבה ושטוחה, מה שלא היה להם פעם, הנוסחה החדשה מחזיקה מעמד יפה, אך עדיין לא סוגרת שבוע ללא קילופים

חסרונות - יש עוד מקום לשיפור באורך החיים

ציון כולל - 4/5

לוריאל קולור ריש:

יתרונות - בקבוקון קטן, מספיק למספר מצומצם של פעמים, לא צריך לשבת ולהתייבש במגירה, מגוון צבעים עשיר, מברשת וידית אחיזה נוחות. כמעט תמיד במבצע, 20 ש"ח לבקבוקון
חסרונות - לא סוגר שבוע

ציון כולל - 4/5

מקום 2:

אסי וOPI

יתרונות - שני המותגים מציעים מגוון רחב מאוד של צבעים כמו גם אוספים עונתיים בהשראת ארועים תרבותיים מגוונים. למרות המחיר היקר של שני המותגים (מעל 60ש"ח לבקבוקון) תמיד אפשר למצוא באיביי דילים מצויינים. לשני המותגים מברשות נוחות, ידיות אחיזה נוחות ואורך חיים של שבוע ללא קילופים

חסרון - המחיר, אני לא אוהבת לחכות חודש למשלוח מהונג קונג

ציון כולל - 4.5/5

מקום 1:

בורז'ואה סדרת 1Seconde 

יתרונות - המכחול וידית האחיזה הכי נוחים מכל הנבדקים, מברשת שטוחה ורחבה עם סיבים קצרים וידית אחיזה ארוכה ודקה, ממש כמו להחזיק עפרון. צבע הבקבוק הוא בדיוק הצבע שתראי על הציפורניים, אין הפתעות, אורך חיים של שבוע ללא קילופים, צבעים חזקים שתמיד תופסים את המבט. המחיר הוא 45 ש"ח לבקבוק, עד היום נרכש רק במבצע.

חסרון - יש אולי עשרה צבעים בסדרה הזאת, אני רוצה עוד!

ציון כולל- 5/5

מקווה שהמדריך עזר לכן, תשתמשו בו בחוכמה ובערבון מוגבל.