בפוסט הקודם הצגתי לכם את המותגים לגבר, בפוסט הזה נראה את מי שרוקד על שתי החתונות. מותגים קלאסיים עתיקי יומין עם שם היסטורי לצידם של מותגים ושמות צעירים יותר אך בכל זאת מאוד מוכרים וטרנדיים.
המעצב האהוב עליי לגבר הוא ללא ספק פול סמית. יש משהו לא מתאמץ ונונשלאנטי בסגנון שלו, הקולקציות שלו נראות כמו אסופה מארונו הפרטי, כל פריט נראה שם הגיוני, שנקנה ומתאים למה שצוותו לו להשלמת הלוק, יש צבע, אבל לא יותר מדיי, יש גזרות מעניינות, אבל לא משוגעות ולבישות בהחלט, יש שיגעון, אבל הוא שקט.
המעצב האהוב עליי לגבר הוא ללא ספק פול סמית. יש משהו לא מתאמץ ונונשלאנטי בסגנון שלו, הקולקציות שלו נראות כמו אסופה מארונו הפרטי, כל פריט נראה שם הגיוני, שנקנה ומתאים למה שצוותו לו להשלמת הלוק, יש צבע, אבל לא יותר מדיי, יש גזרות מעניינות, אבל לא משוגעות ולבישות בהחלט, יש שיגעון, אבל הוא שקט.
עוד קולקציה מגניבה יש לנו מברברי. צבעים עזים, גזרות נכונות ונעליים בהדפסים מרעננים.
הצבעים העזים משובבי הנפש ממשיכים לככב גם אצל הרמס, בין אם בהבלחה צנועה של צעיף ירוק זוהר או או מראה נועז יותר עם בומבר צהוב, הבחירה בצבעים העזים היא תמיד מידתית בגבולות השיק.
אצל דריס ואן נוטן פלטת הצבעים מוגבלת לארבע צבעים בלבד, אדום הוא אחד מהם וסביבו גווני אפור, לבן וכחול כהה. המשחק עם הגוונים האלה בשילוב עם קצת חדשנות גזרתית (דוגמת החולצה המכופתרת האקסטרה ארוכה) יוצרים קולקציה שמאוד נעמה לי.
גם מוסקינו הלכו חזק על הצבע האדום רק שהם הוסיפו גם קצת הדפסים של קלפי משחק ומראה א-לה ג'יימס דין עם צווארונים מודגשים ומראה אמריקאי סטייל שנות השישים.
בהתחלה לא רציתי בכלל לסקר את שבוע האופנה לגבר, אבל אחרי שהשתכנעתי אני מוצאת את עצמי עם כמה קולקציות טובות במיוחד, עד כדי כך ששני פוסטים לא מספיקים כדי להעביר את כל אשר מצאתי. חלק 3 בדרך...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה