שבוע האופנה בתל אביב

כשקיבלתי במייל הזמנה לתצוגת האופנה של אלון לבנה, אני חייבת להודות שממש שמחתי, מאז ההשתתפות שלו ב"פרוייקט מסלול" הוא עניין אותי, וכמו הרבה אמנים אחרים, עניין אותי לראות אותו ב"לייב". כשהגיע יום התצוגה, כך יצא ועבדתי מהבית. או יותר נכון התנסיתי בתיזוז הבלתי האפשרי בין עבודה לבין טיפול בילדה קטנה וחולה בברונכיטיס. משהתקרב מועד התצוגה, התארגנתי ליציאה, וכאשר בראשי רק דבר אחד, והוא בריאותה של בתי המסכנה, בלב כבד מרגשות אשם יצאתי מהבית לכיוון מתחם התצוגות.
אחרי שהתבחבשתי עם הווייז, כי אצלי אין אחרת וסוף סוף מצאתי את המקום, נכנסתי בשערי החניון. כאשר פתחתי את חלון רכבי וראיתי את פניו העייפות של השומר מדקלם לי "25 שקלים!" פתאום נזכרתי, לא משכתי היום כסף. בידיעה שמאה אחוז אין לי שקל מזומן בארנק הושטתי את ידי לפשפש בו בתקווה שאולי ברוב נדיבותו הוא יחליט להצמיח לי איזה שטר, בכל זאת, עבר עליי יום קשה, הילדה חולה, עבדתי, מגיע לי לא? הארנק לא חשב ככה והפגין בפניי ריקנות אדירה. ביודעי את התשובה מראש בכל זאת שאלתי האם הוא מקבל אשראי, אולי אפשר להשאיר את האוטו ולשלם אחרי זה, אך ללא הועיל, כניסתי למתחם נאסרה. בתחושת תבוסה, הלקאה עצמית ובאסה כללית סובבתי את רכבי ושמתי גלגליי לכיוון הבית, לא בלי ללכת לאיבוד קצת ולמצוא את עצמי פתאום על אלנבי בדרכי להרצליה.
אז מה פספסתי? את זה:

צילום: אבי ולדמן

תמיד תהיתי לעצמי איך הוא מצליח לגרום לפריטים שלו להראות כאילו הם חלק מהגוף, קשה להבין איפה בדיוק נגמרת האשה ומתחיל הבגד... את ההזדמנות לברר מקרוב פספסתי השנה. מקווה שבשנה הבאה יזמינו אותי שוב. מבטיחה לזכור לעבור בכספומט...

לאלמביקה לעומת זאת באתי מוכנה. זו השנה השניה כבר שאני מוזמנת לתצוגה של המותג של הגר אלמביק, שנה שעברה נהניתי באופן מפתיע, השנה כבר ידעתי למה לצפות. גם הפעם כיכבה על המסלול ריי שגב. מאחר והפעם ישבתי בשורה השניה ראיתי הכל מקרוב והגעתי לכמה תובנות:

1. זה תמיד נראה יותר טוב על המסלול מאשר בתמונות

2. ריי שגב נראתה הכי גבוהה, כאשר כל הדוגמניות צעדו יחדיו פתאום ראיתי שהיא בעצם נמוכה מהן. מסקנה: כשהולכים זקוף נראים גבוהים יותר!

3. הנעליים של יונייטד ניוד הורסות את הבריאות

הבגדים כהרגלים היו מכילי גוף, מחקבים ומשלימים. אהבתי את מבחר ההדפסים העשיר וכמו שכבר ציינתי, הנעליים של יונייטד ניוד הוסיפו שיק אורבאני לקולקציה.

צילום: אני

מהמעט שיצא לי לראות בשבוע האופנה הזה, ואת השאר השלמתי מהמדיה, נראה כאילו השנה היתה עליית רמה קלה, מסתמן כי הפעם גם הארגון יותר מנוסה ומסודר יותר. כיף לראות שאחרי כל הציפיה הזאת יש גם עקביות, לפחות פעם בשנה, ולמרות שאני יודעת שתחום האופנה לא הולך ונהיה קל יותר, ההתעניינות בו בהחלט הולכת וגוברת, אולי בעקבותיה יגיעו גם המזומנים ויזרמו לתוצרת הארץ...אמרה זאת שלבשה ג'קט של H&M בשורה השניה בשבוע האופנה התל אביבי... בושה.

פריז קיץ 2013, חלק א'

הפוסט הזה נכתב אחרי כחודש של גרירת רגליים. בין העבודה להורות אין כמעט זמן וגם, לא נעים להגיד, חשק לשבת מול המחשב ולהגג. ואז התחילו ההפגזות והמבצע הצבאי, השידורים האינסופיים, הויכוחים וה"הסברה" בפייסבוק, נראה כילו בכל מקום יש לחימה. מצב הרוח היה בקרשים והמוזות סוג של שתקו.
מגיע לתושבי ותושבות הדרום (שהפעם כוללים גם את תושבי תל אביב) פוסט מלא יצירתיות ונעים לעין.
ישבתי וחשבתי אילו מהקולקציות שאספתי הכי מרוממות רוח ויצירתיות? אז הנה לפניכם מה שבחרתי:

שרה ברטון לאלכסנדר מקווין בהחלט זוכה בתואר היצרתית ביותר. עם השפעה כל כך חזקה וברורה של דברורים שפשוט אי אפשר לפספס את זה. ובדבורים אני לא מתכוונת לפסים שחור צהוב; אני מתכוונת לפרטים עשויים פלסטיק שמזכיר דבש או דונג, על דוגמאות כוורת, על סילואטות צרעתיות, דהיינו מותניים צרות ואגן עגול ויפה, אלמנטים מתכתיים בצורת דבורים ואפילו כובעי כוורן. קראתי ביקורת מאוד מזלזלת על הקולקציה באחד מפורטלי האופנה הפופולריים שאני אוהבת, כתבת מסויימת לגלגה על הקולקצייה, כמובן שמבורות, אז נסלח לה, ואמרה משהו בסגנון "מזל שהכובעים האלה מסתירים לדוגמניות את הנוף, אחרת הן היו מתבאסות מהבגדים שהן לבשו" נו מילא... לשיפוטכם

Alexander McQueen

Photo: Monica Feudi / Feudiguaineri.Com

ועכשיו בואו נשחק במשחק: מה מוצאו האתני של מאניש אורורה? רמז:

Manish Arora
Photo: Yannis Vlamos / GoRunway.Com

בין הפותרים נכונה תוגרל תיקה.

לטסומורי צ'יסאטו היפנית יש קולקציה משמחת לבב במיוחד. החל מהאיפור, דרך פלטת הצבעים ועד הגזרות היחסית מאופקות שמשתלבות נהדר עם כל המקסימליזם הצבעוני הזה.

Tsumori Chisato

Photo: Monica Feudi / Feudiguaineri.Com

אוליבר ראוסטינג לבלמאן עיצב קולקציה עם השראה קובנית, וליתר דיוק מרהיטי הקש הקובניים (מסתבר שזה דבר). לצד פריטים מהוקצעים בסגנון שנות השמונים הוא הציג פריטים שההבדל בינם לבין הכסאות מהם נשאבה ההשראה הוא מינורי, פה ושם נראה כאילו ההשראה לקולקציה מתבטאת באופן מילולי מדיי. אבל הוא רק בן 27, אז נסלח לו.

Balmain

Photo: Monica Feudi / Feudiguaineri.Com

נמשיך לקולקציה המפתיעה של העונה, זאת של אקריס. אקריס הוא מותג שווייצרי ותיק המתאפיין בקווים נקיים וגזרות קלאסיות יחסית. לרגל 90 שנה למותג, המעצב אלברט קריימלר הציג קולקציה צעירה, סקסית ומפתיעה. על ידי שילוב של רשתות בגדלים שונים, הוא הציג שמלות שקופות וסקסיות בצבעים האופייניים למותג. שימו לב שהשמלות האלה נשלחו למסלול בשילוב נעליים שטוחות, שיער ואיפור מאוד פשוטים ובסיסיים, מה שבא ללמד אותנו שכדי להיות סקסית לא צריך גם שמלה, גם עקב וגם שיער-איפור סקסיים, מספיק שמלה והתוכן שלה.

Akris

Photo: Yannis Vlamos / GoRunway.Com

ונסיים בויויאן ווסטווד. כידוע, היא אשה בעלת דעות פוליטיות ואחרות מאוד חזקות והיא אינה מתביישת להביע אותן בעיתונות ועל המסלול. היא עסקה כבר הרבה בעולם פוסט אפוקליפטי, הפעם האפוקליפסה שלה באה בעקבות שינוי אקלים קיצוני. נשים מסתובבות ברחבי העולם, צדות, מלקטות, שורדות ומחפשות מה ללבוש בארונותיהן של עשירות לשעבר. הן חובשות כתרים חסרי משמעות, בגדי קוטור מדובללים ושיערן פרוע ועומד. בכל זאת את מרכז הבמה תופסות יכולות הבניה והתפירה המדיהמות של המעצבת, כמו למשל בשמלה הימנית, אשר נראית כל כך קלילה כאילו מרחפת מסביב לדוגמנית ועם זאת מסיבית וכבדה, בעת ובעונה אחת.

Vivienne Westwood

Photo: Marcus Tondo / GoRunway.Com

מילאנו - קיץ 2013

בעוד המרווחים בין הפוסטים שלי הולכים וגדלים, האהבה שלי לאופנה עודה נשארת, ותמיד כשיש לי רגע דל אני מתיישבת מול המחשב ונכנסת לראות מה קורה. העונה הזאת הביאה איתה כמה קולקציות שגרמו לי להתלהב בקול רם!
מזמן לא יצא לי להתלהב ממשהו שאינו קשור לבתי החמודה, וזה מובן, אבל עדיין, קל מאוד ללכת לאיבוד בתוך העולם שהוא ילדך... FYI
עכשיו אחרי שחלקתי איתכם קצת, אפשר לגשת לעניין שלשמו התכנסנו. הבגדים.
נראה כאילו מילאנו נסעה אחורה בזמן. ומה הפלא? הזמנים בהם איטליה היא אחת המדינות החלשות של אירופה, כלכלתה מעורערת והארנקים נסגרים, מה הפלא שהיא היתה מעדיפה למצוא את עצמה בזמנים טובים ושמחים יותר? וכן עשתה! רוב הקולקציות שהוצגו שאבו השראה במידה זו או אחרת משנות השישים-שבעים העליזות.
אנטוניו מאראס, המעצב רב הפעלים שידוע בעיקר בשל עבודתו בקנזו שנים רבות, יוצר קולקציה סכיזופרנית במקצת, דמות אחת היא מיליטנתית והשני היא רכה ופרחנוית. גזרות פשוטות וסלחניות ועיבודים מושקעים ושילובים מעניינים של הדפסים עיטרו את השמלות בעלות הסילואט הנינוח. בשילובי מעילים בגזרה צבאית (המעיל האמריקאי) עם הדפסים חלומיים של פרחים בצבעי פסטל ושחור.

Antonio Marras

Photo: Yannis Vlamos / GoRunway.Com

אחת הקולקציות שגרמה לי להתלהב בקול רם היתה זו של בוטגה ונטה, ואני אגיד לכם למה. שלושים ושלושה אנסמבלים באותו סילואט בשינויים קטנים פה ושם בגזרה וכזה מגוון רחב של גישות. כמה סוגים של פרחוני! שילובים לא שגרתיים בין סריגים לשיפון, פרנזים מעור ותחרה, גזרות מחוף וקרדיגנים, בקיצור, מופע הדצעה לשמלת הברך!

Bottega Veneta

Photo: Marcus Tondo / GoRunway.Com

גם פראדה הביאה איתה פרחים למסלול, אבל אחרים. ההשראה העיקרית של הקולקציה הזאת היא מותה של התמימות, שברו של חלום, התפכחות. הטונים השחורים והמדכאים נשברים בפרחים לבנים ובודדים... נשמע עצוב, אז מיוצ'ה הכניסה קצת אופנת רחוב יפנית סטייל ההאראיוקו גירלז, וככה בלי לשים לב, הקולקציה קיבלה בוסט של צבע ושמחת חיים. השפעות האופנה היפנית המסרורתית, דהיינו הקימונו, תרם גם הוא את שלו לקולקציה, בצורת נוכחות עשירה של משי מבריק וקיפולים וקשירות האופייניים לבגד המסורתי.

Prada

Photo: Marcus Tondo / GoRunway.Com

הרטרו המובהק ביותר נצפה מהמסלול של גוצ'י. אבל ברור לכולנו שתצוגה של גוצ'י לא תיראה כמו מסיבת נושא של הסבנטיז, הם שימשו כניחוח, כקול ב'... מה שאני בעצם באה להגיד פה, זה שהגזרות היו סבנטיז, הצבעים והאקססוריז היו לגמרי 2013.

Gucci

Photo: Yannis Vlamos / GoRunway.Com

קונסואלו יקירתי (מארני) החליטה להפתיע את עצמה העונה ואמרה "אולי נעשה חלק????". קסטיליוני, הידועה בהדפסים ושילובי הצבעים הבלתי שגרתיים שלה הציגה על המסלול בין היתר שמלה לבנה. היא היתה באורך מידי, בלי שרוולים ומפתח וי, כמה פשוט, ככה יפה... ולבן!

Marni

Photo: Yannis Vlamos / GoRunway.Com

רוצים עוד?
עוד קולקציות בעמוד הפייסבוק שלי

קיץ 2013 - לונדון

ככה בלי לשים לב כמעט ועברתי חודש שלם בלי לכתוב. פעם זה לא היה קורה. למרות שאי אפשר תמיד להאשים את הילדה, אבל גם הקריירה החדשה (מכרתי את נשמתי לשטן ועברתי להייטק), חיי המשפחה וכל מיני סיבות כאלה ואחרות מרחיקות אותי מזמן האיכות שהיה לי פעם להתייחד עם המחשב ועם פול סמית ולכתוב פוסט כמו שצריך.
אז עכשיו, אחרי כמעט שלושה ימים במיטה עם גב תפוס סופסוף הצלחתי להתיישב בכסא בלי לצרוח מכאבים (זה כבר קרה) אני יכולה לפנק ולהתפנק בפוסט חדש והפעם לונדון על הפרק.
הפעם הפוסט על לונדון יצא לי רזה במיוחד. לא ממש התלהבתי כמעט משום דבר שהוצג שם, אולי זה ריבוי המתכתיים והניאונים שכבר יוצאים לי מכל הנקבוביות, אולי זה שלונדון נותנת צ'אנס בערך לכל אחד והסטנדרטים שלי עדיין גבוהים כשהיו, אולי שילוב בין כל הגרומים ועוד, אבל אהבתי רק חמש תצוגות.
הראשונה בניהן (לאו דווקא כי היא הכי אהובה) היא זאת של מארי קטרנצו שהפעם הדפיסה בולים ושטרות מרחבי העולם.
היא הביאה לתשומת לבי לא רק את המובן מאליו, הבולים על מסגרתן הגלית אלא גם הגדילה ושמה במרכז הבמה את כל אותם האיורים שמסתתרים ברקע של הדמויות שמודפסות על השטרות. התוצאה מאוד דקורטיבית ומעניינת.

Marie Katrantzou

Photo: Marcus Tondo / GoRunway.Com

 הולי פלטון אשפית ההדפסים השניה מלונדון אמנם הרשימה אותי פחות ממארי אבל עדיין זה היה מספיק כדי להכנס לפנתיאון הנבחרים שלי. בניגוד לקטרנצו, הגזרות שלה הן פשוטות למדיי והשילוב עם נעלי בד לבנות, פשוטות ושטוחות הופכת את המראה לעוד יותר יומיומי ופשוט. רק כך הדפסי המקסי ורדים והעירום המפוקסל האלה מצליחים להראות מגניבים בניגוד לקיטשיים והמצועצעים שהיו יכולים לצאת עם הסטיילינג הלא נכון.

Holly Fulton

Photo: Marcus Tondo / GoRunway.Com

ברברי הציגו קולקציה ניאונית ובוהקת ואף על פי כן נכנסו לפוסט. למה? כי כשגזרת המעיל היא נכונה, היא תראה טוב בכל צבע ובכל טקסטורה, זה למה. שימו לב ששלושה מתוך ארבעת האנסמבלים שהבאתי כאן לשיפוטכם נראים פחות או יותר אותו דבר, וזאת על מנת להוכיח את מה שאמרתי. האנסמבל הראשון מימין הזכיר לי בצורה מאוד חדה עטיפות של סוכריות אשר זכורות לי מילדותי הסובייטית. תיקי היד מזכירים לי טראפלס ארוזים אחד אחד.

Burberry Prorsum

Photo: Yannis Vlamos / GoRunway.Com

אמנם זאת לא היתה הקולקציה הכי טובה של פול סמית, היא לא גרמה לי להזיל דמעה ואין לי נדודי שינה בגללה. זה נראה שהוא לא הזיע עליה, שנתו לא נדדה אף לא היא ועיניו נשארו יבשות, הוא לא התאמץ.  מה שכן, היא פרקטית, אלגנטית וצבעונית, בדיוק כל מה שאני אוהבת אצל סר פול סמית.

Paul Smith

Photo: Filippo Fior / GoRunway.Com

וחותמת את הפוסט הקליל הזה ויויאן ווסטווד עם התווית האדומה והקלילה שלה. היא ממשיכה את הפילוסופיה של העונה הקודמת לפיה זקנים מתלבשים יותר יפה. בבריטניה, לא בארץ. אז שוב אנחנו רואים ממנה סגנון אה-לה סבת'לה עם טוויסט פאנקיסטי מגניב.



Vivienne Westwood Red Label

Photo: Filippo Fior / GoRunway.Com

קיץ 2013 - ניו יורק חלק ב'

אחרי שהתלהבתי ומילאתי את המלאי בחנות הדמיונית שלי אפשר להתפנות לניטור טרנדים, והפעם לא נדרשה עבודת בילוש כזאת נרחבת. הטרנד הבולט ביותר שזעק אליי כמעט מכל תצוגה היתה השחור-לבן. המוביל הגדול ביותר של הטרנד הזה לטעמי הוא מארק ג'ייקובס, שאחרי כמה עונות של מקסימליזם צבעוני בהדפסים ובכלל, החליט להרגיע טיפה (להרגיע במונחים שלו כמובן, לא להגזים, הבחור לא יהפוך לקלווין קליין פתאום) ולהציג קולקציה כמעט לחלוטין בצבעי שחור-לבן.
כמובן שמכורח היותו מארק ג'ייקובס, הקולקציה לא נראית בנאלית בכלל, ספקטרום ההדפסים רחב מאוד ונע בין גאומטרי, לאופ(טיקל) ארט לאנימלייר, כמובן שגם הפריטים בצבע חלק הם עוצרי נשימה בפשטותם ורמת הגימור שלהם.

Marc Jacobs

Filippo Fior/ Gorunway.Com

ואם כבר הזכרנו אותו, אז גם הקולקציה השחורה-לבנה של קלווין קליין תפסה את עיני ונעמה לחיכי. אמנם הרבה פחות גיוון מבחינת הגזרות, אבל גם בקווים הקלאסיים אותם מציג פרנסיסקו קוסטה לקלווין קליין קולקשן יש חדשנות. שמלות בשתי שכבות כאשר העליונה היא רשת בדוגמאות מיוחדות ומעניינות קשורות בחגורה דקה על המותניים. גם המעילים העדינים באורך מתחת לברך נראו נהדר בעודם מבריקים באור הזרקורים של מסלול התצוגה.

Calvin Klein Collection

Photo: Monica Feudi / Feudiguaineri.Com

בתצוגה וירטואוזית של חדשנות צורנית הציג אלכסנדקר וואנג, גם הוא, קולקציה בצבעי השחור-לבן. בגזרות מינימליסטיות על גבול הפוטוריזם הוא יצר אפקט של בגד שמתפרק על ידי שימוש בחוט דיג שקוף. נראה כאילו הפריטים מרחפים מסביב לגופה של הדוגמנית ונוצרת תחושה של חוסר משקל סוריאליסטי.

Alexander Wang

Photo: Monica Feudi / Feudiguaineri.Com

בקולקציה של דונה קארן לDKNY שולבו פריטים גם מקווי המשנה DKNY Jeans ו DKNY Pure ויצרו תחושת NY מושלמת. התפאורה ברקע (צילומים של רחובות ניו יורק) עזרה לחיזוק התחושה. לצידם של אנסמבלים הכוללים ג'ינסים, אוברולים ושמלות עור הוצגו גם פריטים קלאסיים כגון חליפות מכנסיים על טהרת הלבן ושמלות ערב שחורות קלאסיות. נכון הוא שבקולקציה הזו היו צבעים אחרים כגון הצהוב האהוב עליי כל כך, אבל הפריטים החזקים באמת היו בשחור-לבן.

DKNY

Photo: Yannis Vlamos / GoRunway.Com

את הפוסט הזה הכי מתאים לסגור עם נרסיסו רודריגז, שכן הוא מלך השחור-לבן והמינימליסטי. אך השנה הוא החליט להראות שהוא יודע גם לעשות צבע, ועוד איזה צבע! דמיינו לכם שמלה בצבע טרה-קוטה, כתום וורוד פוקסיה... לא נשמע משהו, אבל זה בעצם דווקא כן משהו! אם כבר נרסיסו עושה צבע אז הוא עושה אותו כמו שצריך, בשילובים מושכלים ובלתי סבירים הוא נשאר נאמן לגזרות הפשוטות שלו ומצליח ליצור קולקציה מגוונת שמתאימה להחל מיום עבודה במשרד, בחליפות מכנסיים נונשלאנטיות ועדכניות, דרך מסיבת קוקטייל עם שמלות באורך ברך ומעלה ועד לשמלות ערב קלילות באורך מידי. הבחירה בבדים קלילים וחובקי גוף היא עוד הברקה מצויינת של הקולקציה הזו.

Narciso Rodriguez

Photo: Gianni Pucci / GoRunway.Com

קיץ 2013 - ניו יורק

סוף סוף עלה בידי להשקיע בפוסט. זה לקח שבוע אבל עשיתי זאת! ואחריו יהיו עוד! 
הפעם מרוב שאין לי כוח לחכות, אפתח ישר בקולקציה שהכי אהבתי, זאת של פראבאל גורונג. חולה על השם הזה.
איך בשלושה צבעים הוא הצליח לשמח אותי כל כך, כאן, טמונה הגאונות שלו. גזרות קלילות ולא מתאמצות עם בחירה מדוייקת של בדים וגזרות שקשה לעמוד בפניהם. אם נחזור שוב לחנות הדמיונית שאני הקניינית שלה, את זה הייתי שמה בחלון הראווה. השמלה האדומה כאן למטה היא האהובה עליי מכל הקולקציה, חצאית בגזרה נמוכה, הרבה בד אך עדיין נראית קלילה ומפנקת. כמובן שגזרה כזו מתאימה בעיקר לבחורות גבוהות ורצוי גם רזות. לבנות האנוש שבינינו, יחמיא דווקא האנסמבל השני מימין, הטופ משובב הנפש הזה והמכנסיים האדומות והנונשלאנטיות.

Prabal Gurung

Photo: Monica Feudi / Feudiguaineri.Com

אצל דונה קארן אהבתי במיוחד את פלטת הצבעים ואת התחושה האוריגמית שלה. בניגוד לצבעים החזקים והבוהקים שמאפיינים בד"כ את הטעם האישי שלי, הפעם היו אלה הפסטלים שלה ששבו אותי. גם כאן נצפה מגוון גזרות לספקטרום יחסית רחב של צורות נשיות, גובה ורוחב. כמובן שאי אפשר בלי הצהוב, שמקבל מעמד קבע בפלטת הצבעים של שבוע האופנה הזה.

Donna Karan

Photo: Yannis Vlamos / GoRunway.Com

כניסה חדשה בבלוג, הדואו משיקאגו, שיין גבייר וכריס פיטרס הנקראים Creatures of the Wind, יצורי הרוח, בתרגום חופשי, אחרי כמה שנים של פרזנטציות באולמות תצוגה מעלים לראשונה תצוגת מסלול ומציגים את יכולות הבניה הנהדרות שלהם, החיבה לסגנון שנות השישים ובגדי עבודה של גברים. עם זאת, הדגש הגדול ביות הושם על הבדים. מהדפסים גדולים ועד פטרנים בלתי נראים, אני בטוחה שהקולקציה הזאת נראית הכי טוב מטווח אפס. שיתוף הפעולה עם אמנית אבני הסוורובסקי קריסטינה ספארקס מקפיץ את הקולקציה בעוד רמה אחת ומקנה לה ניחוח קוטוריירי במקצת כאשר יש דגש על עבודת רקמה מפורטת על חלק מהפריטים. עוד הברקה מעולה בקולקציה הזו היא הנעליים. נעלי אוקספורד בעלות שפיץ אמיץ בשילובי צבעים נהדרים, מדגישים קרסוליים ומהווים שילוב מושלם עם חצאיות המידי המתנפנפות.

Creatures of the Wind

Photo: Monica Feudi / Feudiguaineri.Com

הקולקציה של ז'יל סנדר נייבי שסבה סביב גזרות משוחררות מבדים שיכולים להחזיק נפח כגון משי אורגנזה ופיקה כותנה שגם אני עצמי אוהבת להשתמש בו בעבודותיי. בדים אלה יוצרים נפחים רחוקים מהגוף, בהדפסים פרחוניים וגאומטריים וחיתוכי לייזר.

Jil Sander Navy

Photo: Courtesy Of  Jil Sander Navy

כמובן שאי אפשר לכתוב פוסט על שבוע האופנה בניו יורק בלי להזכיר את מארק ג'ייקובס האהוב עליי ביותר. תמיד בקו המשנה שלו מארק ביי מארק הוא מגדיר מחדש את המושג "מגניב". בקולקציה שפלטת הצבעים שלה נעה בין בז' אנמי לורוד בזוקה אפשר למצוא הכל, ובשילוב סנדלים עם גרביים, שמסתבר שזה מגניב (שמעתם, ילדי כתה ג-3???). מה שאני אוהבת בקולקציה הזאת היא שאין חוקים, משבצות עם משבצות אחרות, עם חגורת בד מלופפת בהדפס נקודות ועוד טורבן עם הבזקי פוקסיה על הראש, מראה השכבות הצבעוניות, אורבאני להפליא ועם זאת גם שמלות קלילות בצבעים אנמיים כיאה לנערת כפר, הכל יש בקולקציה הזאת.

Marc By Marc Jacobs

Photo: Marcus Tondo / GoRunway.Com

הבלינג של גילי

לפעמים כשזה מגיע, אז מגיע, אז אני מפרגנת. הרי לכם חברתי מימי הצבא העליזים, חיילת צעירה במחלקת המחשוב של מחסום ארז, שחלקה איתי חדר עד שהשתחררתי, גילי דולינר, היום מעצבת תכשיטים מיוחדת במינה. תפסתי את גילי לראין/שאלון קצרצר על פועלה וסגנונה המיוחד. במשך כל שנות הלימודים שלה בשנקר במחלקה לעיצוב תכשיטים התעניינתי, ייעצתי, הבעתי דיעה ותמכתי ועכשיו היא סיימה ויוצאת לדרך עצמאית ואני חושבת שזו הזדמנות נהדרת להציג לכם אותה.

מהו תכשיט בשבילך? מה תפקידו?

- תכשיט זה בעיקר ביטוי למצב הרוח

   זה האוצר שלך שיכול להיות איתך כל הזמן, זה זכרון

לפיכך לדעתך בגד מתאימים לתכשיט ולא תכשיט לבגד?

- נלך על מי שדומיננטי, הוא יכתיב את השאר.

• 
  איך את בוחרת את החומר שממנו תעשי את התכשיט? את הרי לא עובדת הרבה עם החומרים הבנאליים כמו מתכות יקרות או חרוזי קריסטל...
  
  
  - לפעמים אני מוצאת חומר שמעניין אותי ואז אני בודקת מה הוא יודע לעשות ולפעמים אני מתחילה מצורה ומחפשת חומר שיתאים לה.

דוגמנית: הדר חורש

צלמת: קרן לחמן

חומר יוצר צורה. צמיד Twist and Lock

בואי נפתח את זה: למה את לא אוהבת אבני חן? 

- אני מאוד אוהבת אבני חן... את מתכוונת ללמה הם לא בפרויקטים?

• 
  
  אז למה את לא משלבת אותן בעבודותייך? והמחיר זה לא תירוץ כי אפשר להביא רפליקה מקריסטל

- כי יותר ענין אותי למצוא "אבני חן" חדשות

 ענק "אשת הצייד"

דוגמנית: הדר חורש
צלמת: קרן לחמן

כמו טוסיק של חזרזירון גומי?

-  למשל... אני מוצאת את זה שהאשך של החזיר מעלה חיוך יותר מאשר אמרלד. אבל אולי זאת רק אני:)

אז אפשר לקרא למאסטר פיס שלך עבודה צינית?

- אפשר לראות בה ציניות...כל עולם הפוחלצים והפרסים הזה..זה דיי משעשע בסך הכל, 

כל אחד בוחר לפחלץ משהו אחר.

ספרי לי קצת על פרוייקט הסיום שלך

- הייתי בשנה שעברה במקום מדהים, "המעבדה לחקר שורשים" בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב. 

זו מעבדה מיוחדת מאוד שבנויה בשתי קומות 

כשבקומה העליונה יש צמחים כמו שאנחנו רגילים לראות אותם ובקומה מתחת מתרחש הקסם; שם אפשר לראות את השורשים של הצמחים תלויים באוויר. המקום הזה הוא מין חרך הצצה לעולם שבדך כלל נסתר מהעין... הענין מבחינתי הוא זה שאנחנו מכירים את העולם בצורה מסוימת לפי מה שאנחנו רואים אבל יש לדברים עוד קצוות. וחלקים פנימיים ..או אחוריים..שאנחנו לא רואים, וזה מה שהעסיק אותי השנה.

צילום: ליאת שניטמן

מיכל שבבטן שלו יש מנואלה שכאשר מסובבים אותה יוצאת שרשרת והוא הופך לעניד ובסיום חוזרת פנימה.

"דמיינתי חיות שמסוות את עצמן ונראות כמו אבן למשל, ואז יוצאות הרגליים החוצה והן מתחילות לזוז"

צילום: ליאת שניטמן
סדרה של סיכות בהברגה 

" דמיינתי מה קורה בתוך גרעין והסיכות האלה הן הצעות שונות למה הייתי מוצאת בפנים"

את יכולה להגדיר את הסגנון שלך?

- אני לא כל כך אוהבת להגדיר. כי אני מרגישה שברגע שמגדירים לא מאפשרים יציאה מההגדרה. מה שכן אני משתדלת שיהיה לי כיף עם התכשיטים ואני מאוד שמחה כשהם עושים כיף למישהו אחר.

פליז, סריג רקום וקריסטלים. פרוייקט בשיתוף סוורובסקי
צלמת: קרן לחמן

אז מה את חושבת על הרעיון שתכשיטים אמורים לשדר יוקרה, או סטטוס כלשהו מבחינה חברתית?

- שהרבה יותר קול בעיניי עם אישה שיש לה כסף תבחר לענוד את ענק אשת הצייד ולא עוד תכשיט יהלומים...

מה התכניות לעתיד, עכשיו שסיימת ללמוד?

- להמשיך לעשות ולהתפרנס מהאהבה שלי.

אמן על כולנו...


לפרטים ויצירת קשר: האתר של גילי

תפירה עילית חורף 2013

בבואו של ארמאני לעצב קולקציית תפירה עילית, בראשו מצטיירת תמיד אותה התמונה. פוטוריסטית, חללית, קרה ומבריקה. וגם הפעם זה היה מספיק כדי להכנס לפנתיאון הגדולים שלי. לאלו מכם שעוקבים אחרי הפוסטים שלי בקביעות יותר משנה, זכורה גם הקולקציה הקודמת בפירה עילית של ארמאני, כולה עתידנית ולטאתית שכזו.
גם בקולקציה הזו יש שיתוף פעולה יפה עם המילינר פיליפ טרייסי שאחראי לכובעים ולקישוטי הראש הנפלאים.
אהבתי במיוחד את מעיל הזוהר הצפוני (שם שאני המצאתי לו) הארוך בשילוב מכנסי הקטיפה הרפויים ואת אווירת "מלכת הכוכבים" הכללית של הקולקציה.

Armani Privè

Photo: Yannis Vlamos / GoRunway.com

Armani Privè
Photo: Gianni Pucci / GoRunway.com

הקולקציה של גוטייה, מהסולידיות שברפרטואר שלו, כך יצא, מבוססת על הלבשת גברים, וליתר דיוק, על הסמוקינג. מספר וריאציות של הסמוקינג, מובנות ומופשטות כאחד הוצגו על המסלול תוך הפגנת הידע הרב של גוטייה בקונסטרוקציה ללא רבב. בהמשך, הקולקציה התפתחה לצבעים יותר נועזים, זהב עשיר ודוגמאות מודפסות, קיבלו במה גם המחוכים הנוקשים שכל כך מזוהים עם גוטייה. אם אינני טועה, בסיבוב ההופעות האחרון שלה, מדונה לבשה מחוך מהקולקציה הנ"ל.

כרגיל בתצוגות של גוטייה ניתן לראות הרבה דרמה, מוחצנות ואנדריי פז'יץ' אחד בהרבה וריאציות שונות.

Jean Paul Gaultier

Photo: Yannis Vlamos / GoRunway.com

מריה גרציה קיורי ופייר פאולו פיצ'ולי הם אמני הקוטור של בית ולנטינו. הקולקציה שיצאה תחת ידם דומה לממלכות קסומות ומדהימות פרי מוחו הקודר של סופר פנטזיה, סטייל "משחקי הכס". בקולקציה הזו הצמד בחר להתרחק מהאדום הכל כך מזוהה עם בית האופנה והלכו על גוונים של כחול עז וצבעי פסטל וורודים כקונטרסט. ההשראה היתה אופנת המאה ה19, הבוהמייה הדקדנטית, הרומנטית והנהנתנית של מערב אירופה בתקופה ההיא. הרבה תחרה, קשמיר, משי ובדים יוקרתיים בגזרות כמעט מלכותיות. ואם נחזור רגע למשחקי הכס, לפחות חצי קולקציה הייתי מלהקת לתפקידים הראשייים בסדרה.

Valentino

Photo: Alessandro Viero / GoRunway.com

ולסיום הרשו לי לקנח בגברת אוליאנה סרגיינקו.

כפי שכבר ציינתי, האופנה העילית היא כוכב שעם הזמן הולך ודועך בשמי תעשיית האופנה ומפנה את מקומו לאופנה להמונים שהולכלת ותופסת תאוצה אקספוננציאלית בשנים האחרונות. לכן כל פעם שעולה קוטורייה חדש עם קולקציה בשבוע האופנה העילית בפריז, קשה שלא לפרגן. והפעם זאת אוליאנה.

הגברת סרגיינקו, דוגמנית בעבר ומעצבת אופנה בהווה כבה הציגה קולקציה או שתיים תחת ידה, אבל זו היא הפעם הראשונה בשבילה על מסלול הקוטור. היא התחילה את דרכה בתור דוגמנית, עם הזמן הפכה לצלמת, נישאה למיליארדר רוסי, טייקון בתחום הביטוח, מה שעזר לה מאוד לפתח תחביב חדש, אספנית קוטור. איך בא לי להיות אספנית קוטור... בכל מקרה, היא אושיית אופנה רוסית בעלת סגנון ייחודי ונשי במיוחד, מובילת טרנדים וכותבת בלוג.

בקולקציית הביכורים שלה היא הציגה פריטים בהשפעה רוסית מיליטנטית אשר פוגשת את בנות הכפר והמטריושקות הרוסיות על שלל הקישוטים שלהן. כיאה לאסתטיקה שלה (סריג קשמיר תחוב בחצאית רחבה בגזרה גבוהה) הקולקציה עוצבה בצלמה. הצבע הדומיננטי היה ללא ספק האדום וההשפעות הרוסיות היו בולטות לעין. יריית פתיחה נאותה לקריירה של מעצבת מתחילה, במיוחד בתחום הקוטור. אני אישית מקווה לראות ממנה עוד קולקציות בעונות הבאות.

Ulyana Sergeenko

Photo: Gianni Pucci / GoRunway.com

וזאת האשה שמאחורי השם, כפי שצולמה בכניסה לתצוגה של דיור באביב האחרון

Ulyana Sergeenko

  Photo by Easy Fashion Fred

תפירה עילית חורף 2012-2013, מעלים את הרף

אחרי הפיטורים הצורמים של ג'ון גליאנו מכריסטיאן דיור החלו שוטפים את התעשייה גלי שמועות על מי יהיה מחליפו בבית האופנה ההיסטורי הזה, בין המעטים שמשתתפים בשבוע האופנה העילית בפריז. שמות כמו היידר אקרמן ומארק ג'ייקובס הועלו והתעשיה עצרה את נשמימתה לקראת ההחלטה. בסופו של דבר נבחר רף סימונס, אשר מ2005 היה המנהל האמנותי של בית האופנה ז'יל סנדר ושל ליין הנושא את שמו. סימונס הבלגי שואב השראה מאופנת הרחוב, ותתי התרבות של בני הנוער ("תת תרבות" נשמע רע. אני מתכוונת לפאנקיסטים, גותים, מטאליסטים וכיו"ב). האהבה שלו להלבשת גברים באה לידי ביטוי גם בקו הנשים שלו ותמיד יש דגש מובהק על הקונסטרוקציה של הבגדים וכמעט ולא נמצא אצלו פריטים "נוזליים" או נשפכים מדיי, גם כשהוא עובד עם סריגים רכים, אפשר לראות שהפריטים אותם הוא יוצר בנויים ממספר חלקים שונים, הוא לא נותן לבד סתם לנזול על הגוף.
רצה הגורל והתצוגה הראשונה של רף סימונס אצל דיור היתה תצוגת הקוטור. כולם ציפו לה בכילון עיניים. בקהל היה ניתן לראות את נכבדי התעשייה שבאו להציץ במלך החדש עושה את תהלוכת הבכורה שלו; אלבר אלבז, מארק ג'ייקובס, ריקרדו טישי מז'וואנשי, דיאן פון פירסטנברג ועוד ועוד גדשו את השורות הראשונות של התצוגה ובחנו את התוצרת בשבע עיניים.
ולתצוגה עצמה. כראוי לבכורה של מעצב חדש בבית אופנה היסטורי, סימונס היה חייב לעבור על הסילואטים האיקוניים של דיור; הניו לוק, המעילים הצמודים במותניים ומתרחבים למטה והשמלות הארוכות הקלאסיות האופייניות כל כך לבית האופנה הזה קיבלו את הטוויסט ה"סימונסי" בצורת הצבעים הבוהקים אליהם הוא כה נמשך. בשביל להוסיף את השורה שלו לספר ההיסטוריה של המותג הוא שילב פריטים בצבע הורוד פודרה בו השתמש הרבה בקולקציה האחרונה שהציג לז'יל סנדר ובכך נתן את הסימן שזה עדיין הוא, אותו סימונס שכולנו אוהבים ומוקירים, רק בגלגול חדש ומרגש יותר שלו.

Christian Dior

Photo: Yannis Vlamos / GoRunway.com

מסכן המעצב שהציג אחרי פתיחה מרשימה כזו... היה זה אלכסיס מאביל הצרפתי הצעיר שהציג קולקציה מבולבלת משהו. מצד אחד ג'רזי מצד שני אורגנזה, מצד אחד תחרה ומצד שני קטיפה. לגוון זה נחמד, אבל עדיף אמירה חזקה ועקבית. גם תכשיטי היהלום שהיו תלויים עם האנטנות לראשן של הדוגמניות לא כאלה נחוצים. בגדול אבל, היו כמה הברקות, והנה הן לפניכם.

Alexis Mabille

Photo: Filippo Fior / GoRunway.com

בניגוד למבקרים, אני אישית אהבתי מאוד את הקולציה של ג'מבטיסה ואלי, על אף שהיא לה ניחוח מיושן קמעה, אהבתי את הנפחים הדימיוניים והמוגזמים בשמלותיו, את הפרפרים והרשתות. הקולקציה מושפעת מפיות יער קסומות ומהסיפור הנפלא של האמן ומרגריטה, הספר האהוב עליי מכל. זה בהחלט נראה מסורבל וכבד, אבל מי אמר שקוטור זה בשביל לרדת למכולת? מיושן? אולי, אבל ממש יפה! :)

Giambattista Valli

Photo: Yannis Vlamos / GoRunway.com

בפוסט הבא: ארמאני, גוטייה, שאנל ועוד...