כשקיבלתי במייל הזמנה לתצוגת האופנה של אלון לבנה, אני חייבת להודות שממש שמחתי, מאז ההשתתפות שלו ב"פרוייקט מסלול" הוא עניין אותי, וכמו הרבה אמנים אחרים, עניין אותי לראות אותו ב"לייב". כשהגיע יום התצוגה, כך יצא ועבדתי מהבית. או יותר נכון התנסיתי בתיזוז הבלתי האפשרי בין עבודה לבין טיפול בילדה קטנה וחולה בברונכיטיס. משהתקרב מועד התצוגה, התארגנתי ליציאה, וכאשר בראשי רק דבר אחד, והוא בריאותה של בתי המסכנה, בלב כבד מרגשות אשם יצאתי מהבית לכיוון מתחם התצוגות.
אחרי שהתבחבשתי עם הווייז, כי אצלי אין אחרת וסוף סוף מצאתי את המקום, נכנסתי בשערי החניון. כאשר פתחתי את חלון רכבי וראיתי את פניו העייפות של השומר מדקלם לי "25 שקלים!" פתאום נזכרתי, לא משכתי היום כסף. בידיעה שמאה אחוז אין לי שקל מזומן בארנק הושטתי את ידי לפשפש בו בתקווה שאולי ברוב נדיבותו הוא יחליט להצמיח לי איזה שטר, בכל זאת, עבר עליי יום קשה, הילדה חולה, עבדתי, מגיע לי לא? הארנק לא חשב ככה והפגין בפניי ריקנות אדירה. ביודעי את התשובה מראש בכל זאת שאלתי האם הוא מקבל אשראי, אולי אפשר להשאיר את האוטו ולשלם אחרי זה, אך ללא הועיל, כניסתי למתחם נאסרה. בתחושת תבוסה, הלקאה עצמית ובאסה כללית סובבתי את רכבי ושמתי גלגליי לכיוון הבית, לא בלי ללכת לאיבוד קצת ולמצוא את עצמי פתאום על אלנבי בדרכי להרצליה.
אז מה פספסתי? את זה:
אחרי שהתבחבשתי עם הווייז, כי אצלי אין אחרת וסוף סוף מצאתי את המקום, נכנסתי בשערי החניון. כאשר פתחתי את חלון רכבי וראיתי את פניו העייפות של השומר מדקלם לי "25 שקלים!" פתאום נזכרתי, לא משכתי היום כסף. בידיעה שמאה אחוז אין לי שקל מזומן בארנק הושטתי את ידי לפשפש בו בתקווה שאולי ברוב נדיבותו הוא יחליט להצמיח לי איזה שטר, בכל זאת, עבר עליי יום קשה, הילדה חולה, עבדתי, מגיע לי לא? הארנק לא חשב ככה והפגין בפניי ריקנות אדירה. ביודעי את התשובה מראש בכל זאת שאלתי האם הוא מקבל אשראי, אולי אפשר להשאיר את האוטו ולשלם אחרי זה, אך ללא הועיל, כניסתי למתחם נאסרה. בתחושת תבוסה, הלקאה עצמית ובאסה כללית סובבתי את רכבי ושמתי גלגליי לכיוון הבית, לא בלי ללכת לאיבוד קצת ולמצוא את עצמי פתאום על אלנבי בדרכי להרצליה.
אז מה פספסתי? את זה:
צילום: אבי ולדמן
תמיד תהיתי לעצמי איך הוא מצליח לגרום לפריטים שלו להראות כאילו הם חלק מהגוף, קשה להבין איפה בדיוק נגמרת האשה ומתחיל הבגד... את ההזדמנות לברר מקרוב פספסתי השנה. מקווה שבשנה הבאה יזמינו אותי שוב. מבטיחה לזכור לעבור בכספומט...
לאלמביקה לעומת זאת באתי מוכנה. זו השנה השניה כבר שאני מוזמנת לתצוגה של המותג של הגר אלמביק, שנה שעברה נהניתי באופן מפתיע, השנה כבר ידעתי למה לצפות. גם הפעם כיכבה על המסלול ריי שגב. מאחר והפעם ישבתי בשורה השניה ראיתי הכל מקרוב והגעתי לכמה תובנות:
1. זה תמיד נראה יותר טוב על המסלול מאשר בתמונות
2. ריי שגב נראתה הכי גבוהה, כאשר כל הדוגמניות צעדו יחדיו פתאום ראיתי שהיא בעצם נמוכה מהן. מסקנה: כשהולכים זקוף נראים גבוהים יותר!
3. הנעליים של יונייטד ניוד הורסות את הבריאות
הבגדים כהרגלים היו מכילי גוף, מחקבים ומשלימים. אהבתי את מבחר ההדפסים העשיר וכמו שכבר ציינתי, הנעליים של יונייטד ניוד הוסיפו שיק אורבאני לקולקציה.
צילום: אני
מהמעט שיצא לי לראות בשבוע האופנה הזה, ואת השאר השלמתי מהמדיה, נראה כאילו השנה היתה עליית רמה קלה, מסתמן כי הפעם גם הארגון יותר מנוסה ומסודר יותר. כיף לראות שאחרי כל הציפיה הזאת יש גם עקביות, לפחות פעם בשנה, ולמרות שאני יודעת שתחום האופנה לא הולך ונהיה קל יותר, ההתעניינות בו בהחלט הולכת וגוברת, אולי בעקבותיה יגיעו גם המזומנים ויזרמו לתוצרת הארץ...אמרה זאת שלבשה ג'קט של H&M בשורה השניה בשבוע האופנה התל אביבי... בושה.
לפחות יצא לנו להיפגש בכניסה :)
השבמחקנכון! היה כיף
השבמחק