עם כל הפוסטים האופנתיים שראיתם ממני לאחרונה, לא שיתפתי אותכם עדיין במלחמות האישיות שלי.
אמנם ילדתי לפני תשעה חודשים וקצת, והילדה שלי חמסה עליה כבר עומדת, חוץ מזה שעכשיו אני אמא, כבר כמעט חזרתי לעצמי. הצלחתי לשמור על דיאטה וירדתי יפה במשקל וכמעט שנפטרתי מ15 הקילוגרמים העודפים איתם נשארתי אחרי הלידה. המשימה של להכנס לסקיני של לפני הלידה הושלמה וטכנית, אני נכנסת לתוכם והם נסגרים עליי עד הסוף. אבל! ויש אבל גדול, הם לא נראים אותו דבר. בעקבות מבחן הסקיני הגעתי למסקנה שדיאטה בלבד לא מספיקה וצריך לקחת את הטוסיק שלי בידיים ולסור לחדר הכושר. או כמו שזה נקרא היום: מועדון כושר.
הבעיה העיקרית שלי עם כושר זה שאני פשוט לא אוהבת לעשות את זה. לא אוהבת לרוץ על הליכון, לא אוהבת את האליפטי, מכשירים עם משקולות עושים לי רע, אופניים שלא זזות לשום מקום נראות לי אבסורדיות ומשקולות זה סתם. אני אוהבת את השיעורים, את אלה עם הקצב. מאז שבמועדון הכושר השכונתי שלי ביטלו את חוג האירובי מדרגה, בוטל החשק שלי להרים את עצמי וללכת להתאמן.
כשכבר כמעט נואשתי והשלמתי עם העובדה שזאת אני החדשה, קיבלתי הזמנה לבקר בסניף חדש של רשת מועדוני הכושר Great Shape שנפתח בהרצליה, ומה שהכי מעניין הוא שיש שם מורה אחת, תמי קיס, שהמציאה שיטת אימון חדשה, Tam Tam Core. בניגוד לשיעורי האירובי הרגילים, הטם טם קור מתנהל לצלילי מוזיקה שבטית אפריקאית וכך גם התנועה. אני ועוד כמה בלוגרים קיבלנו שיעור התנסות ואני חייבת להגיד שאהבתי. הבעיה העיקרית שלי עם כושר זה שהזמן לא עובר לי ופה מדובר ב45 דקות שעפו לי בלי להרגיש, מה גם שאהבתי את סוג התנועה הלא שגרתי הזה, עם הברכיים המכופפות והזרועות שמועפות לכל עבר.
הנה אני כפי שנפסתי במצלמתה של היח"צנית של המועדון:
אמנם ילדתי לפני תשעה חודשים וקצת, והילדה שלי חמסה עליה כבר עומדת, חוץ מזה שעכשיו אני אמא, כבר כמעט חזרתי לעצמי. הצלחתי לשמור על דיאטה וירדתי יפה במשקל וכמעט שנפטרתי מ15 הקילוגרמים העודפים איתם נשארתי אחרי הלידה. המשימה של להכנס לסקיני של לפני הלידה הושלמה וטכנית, אני נכנסת לתוכם והם נסגרים עליי עד הסוף. אבל! ויש אבל גדול, הם לא נראים אותו דבר. בעקבות מבחן הסקיני הגעתי למסקנה שדיאטה בלבד לא מספיקה וצריך לקחת את הטוסיק שלי בידיים ולסור לחדר הכושר. או כמו שזה נקרא היום: מועדון כושר.
הבעיה העיקרית שלי עם כושר זה שאני פשוט לא אוהבת לעשות את זה. לא אוהבת לרוץ על הליכון, לא אוהבת את האליפטי, מכשירים עם משקולות עושים לי רע, אופניים שלא זזות לשום מקום נראות לי אבסורדיות ומשקולות זה סתם. אני אוהבת את השיעורים, את אלה עם הקצב. מאז שבמועדון הכושר השכונתי שלי ביטלו את חוג האירובי מדרגה, בוטל החשק שלי להרים את עצמי וללכת להתאמן.
כשכבר כמעט נואשתי והשלמתי עם העובדה שזאת אני החדשה, קיבלתי הזמנה לבקר בסניף חדש של רשת מועדוני הכושר Great Shape שנפתח בהרצליה, ומה שהכי מעניין הוא שיש שם מורה אחת, תמי קיס, שהמציאה שיטת אימון חדשה, Tam Tam Core. בניגוד לשיעורי האירובי הרגילים, הטם טם קור מתנהל לצלילי מוזיקה שבטית אפריקאית וכך גם התנועה. אני ועוד כמה בלוגרים קיבלנו שיעור התנסות ואני חייבת להגיד שאהבתי. הבעיה העיקרית שלי עם כושר זה שהזמן לא עובר לי ופה מדובר ב45 דקות שעפו לי בלי להרגיש, מה גם שאהבתי את סוג התנועה הלא שגרתי הזה, עם הברכיים המכופפות והזרועות שמועפות לכל עבר.
הנה אני כפי שנפסתי במצלמתה של היח"צנית של המועדון:
מנופפת בידיים (הכי קרובה למראה מאחורה, רביעית משמאל)
כך נראה אולם הספורט בלי אנשים. אהבתי את הדבר הזה על התקרה, זה עושה אורות כשמתאמנים.
צילום: לם וליץ סטודיו
מאחר ומועדון הכושר הזה מציע גם מסלולים בהם ניתן לשלם פר כניסה, זה בחלט אופציה שאני יכולה לשקול, לפחות עד שאעבור לדירתי החדשה בקריית השרון.
עוד דבר שאהבתי בקשר למקום הזה הוא המרפסת, שכפי שהוסבר לנו, בימים נעימים יתבצעו שם שיעורי יוגה. הנוף הנשקף הוא מצד אחד פארק הרצליה ומצד שני חניון הקניון, זה לא נוף לריוויירה, אבל אין לנו ריוויירה אז זה בסדר.
אחרי השיעור אכלנו ארוחת בוקר בריאה על המרפסת + מינגלינג, שזה הדבר היחיד שאני יותר גרועה בו מאשר לעשות כושר על הליכון.
המרפסת הפסטורלית
צילום: לם וליץ סטודיו
סך הכל היה נחמד לשבור שגרה ולשם שינוי לבדוק גם מועדון כושר, במיוחד שהוא קל"ב.
מועדון Great Shape הרצליה, קניון שבעת הכוכבים, קומת הגג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה