1. להגיד "שלום" ו "תודה" זה מנומס. להגיד "תעביר לי בבקשה את המלח" במקום "תביא ת'מלח" זה נימוס. אין שומדבר צבוע בקצת דרך ארץ.
אני מתפלאה רבות על חוסר הנימוס של הישראלים והרבה אומרים לי ש"אנחנו עם חם שאוהב דוגרי. בלי צביעות, אתה מי שאתה ואין סיבה להסתיר את זה" מסכימה לגמרי! לכן כשאנשים קוראים לי "ממי" או "מתוקה" (מדובר באנשים שלא מכירים אותי כגון זבניות בחנות, טלפניות במרכז לשירות לקוחות בטלפון וכו' ) אני מרגישה את הצביעות. איך אפשר לקרוא למיזנטרופית נרגנית כמוני ממי?! אני בכלל לא מתוקה! לזה קוראים צביעות. תודה, סליחה ובבקשה, למשל, זה נימוס, זה חינוך וזה נחוץ ועדיף על כל הסופרלטיבים שאנשים מחלקים אחד לשני ללא שום סיבה.
2. סצנריו בחנות בגדים:
לקוחה: בכמה השמלה?
זבנית: X, אבל עכשיו היא במבצע והיא עולה 0.7X
לקוחה: יופי, אפשר למדוד?
זבנית: בבקשה
לקוחה: וואוו איזה יפה לי, איזה נעים! יש בעוד צבע?
זבנית: כן! בשלושה צבעים
לקוחה: כן אבל משהו פה אני רואה לא יושב טוב, אפשר אותה אחת אבל אחרת?
זבנית: בבקשה, חדשה מהמדף, מעולם לא נמדדה.
לקוחה: היא לא רחבה יותר? ארוכה יותר?
זבנית: זו אותה שמלה בדיוק
לקוחה: אולי אני אמדוד עוד אחת
זבנית: בבקשה, אני פותחת לך עוד אחת חדשה מהשקית.
לקוחה: לא, זה אותו דבר, אני רוצה לקחת
זבנית: בשמחה 0.7X בבקשה
לקוחה: אממממםםםםםם, אני אחשוב על זה , אעשה סיבוב....
זבנית: אני יכולה לארגן לך חצי מחיר
לקוחה: נהדר! אני אקח עוד אחת! אהבתי מאוד את זאת (מוציאה שמלה נוספת)
זבנית: בבקשה, גם היא קיימת בשלושה צבעים
*אחרי שהלקוחה עברה את אותו תהליך כמו עם הפריט הראשון, מדדה שלוש שמלות מאותו הצבע רק כדי לראות שהן שוות והשוותה אותן בפריסה על השולחן מבחינת אורך, רוחב וצבע, בשעה טובה הוחלט לקחת גם אותה.
זבנית: עשית בחירה טובה, זה יעלה לך 2X/2 בבקשה.
לקוחה: מה, אי אפשר הנחה?
זבנית: כבר נתתי לך את שתיהן בחצי מחיר
לקוחה: אבל קניתי הרבה
זבנית: מצטערת, זה המקסימום שאני יכולה לתת לך.
לקוחה: מה זה? זה יקר! ב*רשת המונית באיכות ירודה* אני מוצאת את זה ביותר זול!
זבנית: כן אבל אנחנו לא *רשת המונית באיכות ירודה*, אנחנו *שם המותג*
לקוחה: מי אתם בכלל?? מי בכלל מכיר את *עיוות מכוון של שם המותג*?? מה זה? זה בכלל סינטתי! מה זה המחירים האלה?!
זבנית: צר לי שאת מרגישה ככה, את מוזמנת ללכת ל*רשת המונית באיכות ירודה* ולבדוק את הסחורה שלהם
לקוחה: טוב טוב, באמת, חבל שלא הלכתי לשם באמת. כדאי מאוד שאהנה מהפריטים שהרגע רכשתי, זה עולה לי ביוקר!
אני רושמת לך צ'ק לעוד חודשיים....
כשאנחנו באים לקנות בחנות בגדים, יש לקחת בחשבון שלתוך המחיר של הבגד נכנסת עלות היצור, המשלוח, המכס, ההובלה, האפסנאי שמסדר את זה במחסן, הזבנית, החשמל, הארנונה, השכירות, המים, האוכל וכמובן שגם בעל העסק צריך להרוויח משהו. יש לכבד את כל האנשים האלה ותמיד לקחת בחשבון שכשאנחנו מתמקחים ויורדים במחיר, התשלום לכל אלה מתמעט, בד"כ בעל העסק לא יחסוך מפיו אלא מאחד מהשלבים הזוטרים יותר בשרשרת, כל עבודה מכבדת את בעליה וכמו שאנחנו לא מתווכחים עם הרופא שעושה לנו בדיקה פרטית, המיקוח על המחיר של השמלה שבאת לרכוש הוא נלוז לא פחות. המחיר לא נראה לך תואם את איכות הבגד? הניחי אותו בצד, ברכי את הזבנית לשלום ולכי ל*רשת המונית באיכות ירודה*. לא כל חנות היא שוק ולא תמיד יאה להתמקח. השמירה על פאסון היא גם השמירה על זכותו של כל אדם להרוויח את לחמו ביושר.
אני מתפלאה רבות על חוסר הנימוס של הישראלים והרבה אומרים לי ש"אנחנו עם חם שאוהב דוגרי. בלי צביעות, אתה מי שאתה ואין סיבה להסתיר את זה" מסכימה לגמרי! לכן כשאנשים קוראים לי "ממי" או "מתוקה" (מדובר באנשים שלא מכירים אותי כגון זבניות בחנות, טלפניות במרכז לשירות לקוחות בטלפון וכו' ) אני מרגישה את הצביעות. איך אפשר לקרוא למיזנטרופית נרגנית כמוני ממי?! אני בכלל לא מתוקה! לזה קוראים צביעות. תודה, סליחה ובבקשה, למשל, זה נימוס, זה חינוך וזה נחוץ ועדיף על כל הסופרלטיבים שאנשים מחלקים אחד לשני ללא שום סיבה.
2. סצנריו בחנות בגדים:
לקוחה: בכמה השמלה?
זבנית: X, אבל עכשיו היא במבצע והיא עולה 0.7X
לקוחה: יופי, אפשר למדוד?
זבנית: בבקשה
לקוחה: וואוו איזה יפה לי, איזה נעים! יש בעוד צבע?
זבנית: כן! בשלושה צבעים
לקוחה: כן אבל משהו פה אני רואה לא יושב טוב, אפשר אותה אחת אבל אחרת?
זבנית: בבקשה, חדשה מהמדף, מעולם לא נמדדה.
לקוחה: היא לא רחבה יותר? ארוכה יותר?
זבנית: זו אותה שמלה בדיוק
לקוחה: אולי אני אמדוד עוד אחת
זבנית: בבקשה, אני פותחת לך עוד אחת חדשה מהשקית.
לקוחה: לא, זה אותו דבר, אני רוצה לקחת
זבנית: בשמחה 0.7X בבקשה
לקוחה: אממממםםםםםם, אני אחשוב על זה , אעשה סיבוב....
זבנית: אני יכולה לארגן לך חצי מחיר
לקוחה: נהדר! אני אקח עוד אחת! אהבתי מאוד את זאת (מוציאה שמלה נוספת)
זבנית: בבקשה, גם היא קיימת בשלושה צבעים
*אחרי שהלקוחה עברה את אותו תהליך כמו עם הפריט הראשון, מדדה שלוש שמלות מאותו הצבע רק כדי לראות שהן שוות והשוותה אותן בפריסה על השולחן מבחינת אורך, רוחב וצבע, בשעה טובה הוחלט לקחת גם אותה.
זבנית: עשית בחירה טובה, זה יעלה לך 2X/2 בבקשה.
לקוחה: מה, אי אפשר הנחה?
זבנית: כבר נתתי לך את שתיהן בחצי מחיר
לקוחה: אבל קניתי הרבה
זבנית: מצטערת, זה המקסימום שאני יכולה לתת לך.
לקוחה: מה זה? זה יקר! ב*רשת המונית באיכות ירודה* אני מוצאת את זה ביותר זול!
זבנית: כן אבל אנחנו לא *רשת המונית באיכות ירודה*, אנחנו *שם המותג*
לקוחה: מי אתם בכלל?? מי בכלל מכיר את *עיוות מכוון של שם המותג*?? מה זה? זה בכלל סינטתי! מה זה המחירים האלה?!
זבנית: צר לי שאת מרגישה ככה, את מוזמנת ללכת ל*רשת המונית באיכות ירודה* ולבדוק את הסחורה שלהם
לקוחה: טוב טוב, באמת, חבל שלא הלכתי לשם באמת. כדאי מאוד שאהנה מהפריטים שהרגע רכשתי, זה עולה לי ביוקר!
אני רושמת לך צ'ק לעוד חודשיים....
כשאנחנו באים לקנות בחנות בגדים, יש לקחת בחשבון שלתוך המחיר של הבגד נכנסת עלות היצור, המשלוח, המכס, ההובלה, האפסנאי שמסדר את זה במחסן, הזבנית, החשמל, הארנונה, השכירות, המים, האוכל וכמובן שגם בעל העסק צריך להרוויח משהו. יש לכבד את כל האנשים האלה ותמיד לקחת בחשבון שכשאנחנו מתמקחים ויורדים במחיר, התשלום לכל אלה מתמעט, בד"כ בעל העסק לא יחסוך מפיו אלא מאחד מהשלבים הזוטרים יותר בשרשרת, כל עבודה מכבדת את בעליה וכמו שאנחנו לא מתווכחים עם הרופא שעושה לנו בדיקה פרטית, המיקוח על המחיר של השמלה שבאת לרכוש הוא נלוז לא פחות. המחיר לא נראה לך תואם את איכות הבגד? הניחי אותו בצד, ברכי את הזבנית לשלום ולכי ל*רשת המונית באיכות ירודה*. לא כל חנות היא שוק ולא תמיד יאה להתמקח. השמירה על פאסון היא גם השמירה על זכותו של כל אדם להרוויח את לחמו ביושר.
לאחר חשיבה ארוכה על תגובה משעשעת אך מעבירת מסר לאירופאית הפלצנית שאותה אני אוהבת מאוד החלטתי לרשום: ברוך הבא טו איזראל :)
השבמחקרק לשם ההבהרה הזבנית היא לא אני, ולהיות מנומס ולכבד את האדם שעומד מולך זה לא פלצנות.
השבמחקובאמת להתמקח לפעמים זה מביך ולא נחוץ
ולרוב זה נעשה רק כדי להגיד שקיבלת הנחה ולא כי המוצר באמת יקר...