הפוסט על לואי ויטון

היום בא לי על לואי ויטון.
מארק ג'ייקובס הציג קולקציה מושקעת. גם התצוגה עצמה היתה מושקעת. מוזיקה שהולחנה במיוחד לארוע, מעליות עולות ויורדות עם בל בויז שמתפעלים אותן ודוגמניות איקוניות, עליהן בהמשך, כל אלה הרכיבו תצוגה של קולקציה מדהימה ומחושבת להפליא. ג'ייקובס, בקולקציה הנוכחית יצר קשר בין אופנה ופטישיזם. הרי בסופו של דבר, כך הסביר, הכמיהה להיות אופנתיים, לשאת את התיק הנכון, לנעול את הנעליים הנכונות והצבעים הטרנדיים לפעמים גובלת באובססיה שגובלת בפטיש (fetish). כך הפך טרנד שנות החמישים עליו נשען ג'ייקובס בקולקציה הזו למשודרג ורלוונטי יותר כאשר קיבל חיזוק פטישיסטי בצורת חצאיות, מגפיים ומעילים עשויים ויניל מבריק, שמלות וחצאיות מבדי משי שקופים, כובעי מצחיה מקושטים במסיכות פלסטיק קטנות ומבריקות והעובדה שחלק מהדוגמניות צעדו על המסלול כשידיהן כפותות באזיקים. בגזרת האקססוריז יש פה בהחלט על מה לדבר; תיקי יד קטנים, תיקי נשיאה גדולים, מעוטרים במונוגרמה האיקונית של לואי ויטון בצבעים וטקסטורות משובבי נפש, עשויים עורות איכותיים כגון פיתון ויען, לכל תיק יש את הפוטנציאל להפוך לאיט-באג הבא (איט באג זה תיק שכל המי ומי קונות אותו ומככב רבות על עמודי מדורי הרכילות, כמובן שבעקבות זאת הוא הופך לפופולארי ומועתק ביותר).
טרנד הקשקשים שראינו גם אצל פראדה נראה גם פה למרות שבגרסה שונה, עדיין קצת מעיב על השמחה, אבל זה לא אשמתו שפראדה הציגה שבוע לפניו, סך הכל, הקולקציות האלה התחילו להיבנות כבר בחורף של שנה שעברה, כל אחת ביבשת אחרת. חגורות המותן הגבוהות והמבריקות נותנות תחושה של דומינייטריקס קשוחה וסדיסטית, המעילים והג'קטים ברכיסה כפולה מתכתבים עם מדי הבל בויז שברקע. חצאיות ושמלות הברך ממשיכות לככב גם כאן ומסתמנות כטרנד החם לחורף הבא, ביחד עם המפתחים היחסית חסודים המעוטרים בצווארונים א-לה בית קטן בערבה. באופן כללי הקולקציה משדרת המון יוקרה, פחות סליז, למרות שזו היתה הכוונה, נושבת ממנה רוח שנות החמישים המתבטאת בעיקר בגזרות החסודות.

בקולקציה הזו מוכיח לנו מארק ג'ייקובס שגם כשניגשים לעשורים עברו בשביל לקבל השראה, עדיין אפשר לחדש ולרגש עם רעיונות וטוויסטים חדשים. אין על מארק ג'ייקובס!

 מסיכות קטנות ושובבות

 לא נפרדת מהתיק, ויהי מה!

 מחוייבת לתיק

היישר מהבויידעם: נעמי קמפבל וקייט מוס שמוכיחה לכולנו שעישון ותזונה דלילה עד לא קיימת יכולים לגרום לך להראות חבוטה ומרופטת.

התמונות מכאן

שבוע האופנה בפריז, חורף 2011/2012- הפוטוריסטים

היום אציג בפניכם ארבע קולקציות מאוד מיוחדות מפריז. הן שייכות לגארת' פיו, היידר אקרמן, איסי מיאקה וויקטור ורולף. ארבעה בתי אופנה נונ- קונפורמיסטים, שמאמינים בצדקת דרכם, שאופנה לא צריכה להיות לבישה ובנאלית, שאפשר גם לתת בארש, לדבר על פרופורציות אחרות, לא רק על מה מחמיא ומה לא. סך הכל אופנה היא גם סוג של אמנות בשבילם, יש להם חזון ואמירה. מין הראוי היה להוסיף לרשימה הזו גם את הקולקציה המדוברת של מוגלר, בניצוחו של ניקולא פורמיקטי, הסטייליסט של ליידי גאגא, שגם הופיעה בתצוגת המסלול פעמיים במראה פרובוקטיבי סאדו מזו-אי משוגע. אבל בגלל שזו ליידי גאגא התקשורת לא הפסיקה לדבר על התצוגה ולכן מפאת המיאוס אני אמנע מלכלול אותה בסקירה שלי. סך הכל, ארבעת אלה היו טובים יותר, רק שליידי גאגא לא צעדה בשבילם.

גארת' פיו לא נוהג להמציא לקולקציות שלו שמות ולתת הסברים על מקורות השראה, תהליכים יצירתיים ובכלל לבלבל במוח. יש לו צוות מקצועי ומיומן שיודע לקרא אותו נכון, מת'יו סטון אחראי לפס הקול האלקטרוני, סיימון קוסטין על התפאורה ואלכס בוקס על האיפור החייזרי. הקולקציה שלו נראתה מתאימה גם בתור תלבושות לסרט עתידני וגם בתור בגדים לפאשוניסטה המצויה, השחור כרגיל שולט והזהב משלים את המראה החוצני.

היידר אקרמן, שכבר קיבל ממני פוסט משלו, סומן לא רק על ידי קארל לאגרפלד הקייזר כמחליף פוטנציאלי בשאנל אלא יש גם שמועות על כך שיחליף את גליאנו בבית האופנה דיור. ללא ספק מעצב מוכשר ומחוזר. הוא הציג קולקציה יותר נוגה ורומנטית, יחסית לקודמות שלו, שהיו יותר מהוקצעות. בדים רכים ונשפכים אסופים ברצועות וקשירות עם ג'קטים ומעילי עור. בפעם הראשונה הוצג גם הצבע הלבן על המסלול של אקרמן שבד"כ דובק בצבעים הכהים. את האווירה השלים פס הקול של לאונרד כהן שניגן לאורך התצוגה והקנה לה תחושה רומנטית-אפלה, כמו שאקרמן התכוון.

הקולקציה של איסי מיאקה מאת דאי פוג'יווארה היתה מאוד דידקטית. היא נפתחה בחמישה אנסמבלים מנייר בקיפולי אוריגמי, אח"כ הוצגו אותם הפריטים מבד ומשם החלה התצוגה המוכנה ללבישה. השפעות של אשר, אמן האופ ארט נראו בבירור על בדי הז'קארד (סוג של מכונת אריגה) מהם היו עשויים מעילים וג'קטים. פאטרנים כגון שן הכלב והפדפול (שכבר דיברתי עליו בהקשר של התצוגה של בלנסיאגה) הוגדלו מעבר לפרופורציות הרגילות שלהם ושימשו בתור הדפסי תעתועים. באופן כללי מדובר בקולקציה מאוד לבישה ושיקית עם ערך מוסף של תעתועי אופטיקה.

 גרסת האוריגמי. בגדים מנייר

 המעבר לבד

הקולקציה

ויקטור הורסטינג ורולף סנורן, זוג המעצבים ההולנדים של המותג ויקטור ורולף הציגו קולקציה בהשראת שיריון של אבירים מימי הביניים. מאחורי הקלעים הם ציינו שעם המהירות שהתעשייה משתנה בה הם מרגישים את הצורך לגונן על היצירתיות ועל החזון האמנותי שלהם. לפיכך הוצגה קולקציה נוקשה מבדי צמר ועור, פני הדוגמניות נצבעו באדום והתפאורה היתה מאיימת. קולקציה דמיונית ומעוררת פליאה ממבט ראשון ודיי חוזרת על עצמה במבט שני, ועם זאת, כה מרשימה.

מסתורי התווית

היום באופן רשמי התחיל האביב והקיץ כבר בפתח. התחילו הבריזות החמימות, שמיכת הפוך כבר מעיקה ומפלצות הקיץ הארורות מתחילות להרים את ראשן המכוער.
כדי להתכונן טוב לקיץ חלקנו מרעננות את הגרדרובה, מתעדכנות בטרנדים האחרונים, בוחרות לנו גזרות וצבעים חדשים, נוברות בין הקולבים והדוכנים במטרה להיות מוכנות לקיץ האכזרי של ארצנו.
נשים רבות מתעלמות לחלוטין מתרכובת הבד ממנו עשוי הבגד אותו הן קונות. למי אכפת? העיקר שיהיה יפה.
במסגרת העבודה שלי בסטודיו שמשמש גם כחנות סיטונאית יצא לי לפטפט עם בעלי חנויות מרחבי הארץ ולהתעניין בהרגלי הקניה של הישראליות. כאשר שאלתי בעלת חנות אחת האם הלקוחות שלה מתעניינות בהרכב הבד היא ענתה לי "רק הרוסיות". אז קודם כל, כל הכבוד לנו, הרוסיות, על הגדלת הראש וההבנה! אז מתוקף היותי רוסיה שבודקת את תרכובת הבד של הבגדים אותם היא קונה מחובתי להעביר את הידע שלי הלאה, כדי שגם הצבריות תדענה להבין את מסתורי התווית.
נתחיל בפוליאסטר ולמה אני כל כך נגדו.
הפוליאסטר הוא כמו טופו. הוא יכול להתחפש לכל טעם שבא לו, מחזה עוף עד גלידה שוקולד, ממשי עד צמר כבד, אבל כמו שכולנו יודעים, הטעם עדיין זוועה וכך גם התחושה.
סיבי הטקסטיל מתחלקים לשלושה חלקים: טבעיים, סינטתיים וכאלה על בסיס טבעי עם התערבות כימית מעשה ידי אדם. לסוג השלישי שייכת הויסקוזה, הקופרו והמודאל, מהשניים האחרונים עושים בד"כ בטנות להלבשה עליונה איכותית (בזארה ורשתות הזבל תמצאו בטנות מ100% פולי, וזה עוד בסדר). הויסקוזה מיוצרת ממחית של סיבי גזע וגבעולים ועל ידי הוספת אלמנטים כימיים ממיסים (בואו לא ניכנס לטבלה המחזורית כרגע) הופכים את התערובת לסיבי אריג. הויסקוזה היא פתרון טוב יותר מהפוליאסטר מפני שהיא טבעית, המגע שלה נעים יותר ופחות "פלסטיקי" אבל היא יקרה יותר.
הסיבים הטבעיים, בניהם נמנים הכותנה והפשתן (בסיס צמחי)  המשי והצמר (בסיס מן החי) ולהם תכונות רבות. הכותנה  יכולה לקבל צורות ומגע שונה, הכל תלוי בסוג העיבוד. הצמר מורכב מסיבים חלולים הכולאים בתוכם אוויר ולכן הצמר הוא הסיב הכי מחמם (כידוע, המבודד הכי טוב הוא אוויר).
כשאנחנו הולכים לחנות ההלבשה הקרובה לליבנו, הסיכוי למצוא שם בגד שהוא 100% מסיבים טבעיים הוא קטן, וטוב שכך. הכותנה לבדה קשיחה ולא נמתחת, הצמר לבדו דוקר והמשי מתקמט. לכן הבדים מיוצרים כיום מתערובות של סיבים, כותנה עם פוליאסטר, ויסקוזה עם משי, צמר עם אקריליק וכד'.
הסיב הסינטתי מבוסס כולו על פולימר (פלסטיק, בגדול) שמומס, נמתח ואחרי עיבודים הופך לסיב. הטכנולוגיה היום הצליחה להביא את סיב הפולי לרמה שממש קל לדמות אותו לכל סיב אחר ולעין הבלתי רוסיה הוא יכול להראות באמת כמו משהו אחר. אבל כמו עם הטופו, התחושה אינה אותה תחושה. בדי פוליאסטר אינם נושמים, הם מציגים לעיני כל את כתמי הזיעה אותם הייתם רוצים להצניע, הם שומרים על ריח רע כאילו היה זה אוצר יקר מפז, הם מחממים כשחם ומקררים כשקר ונדבקים לגוף.
זהו הסיב הכי זול, כי לא צריך לגדל בשבילו כבשה או פרפר או שדה, פשוט עושים אותו מתי שבא, לכן יש אותו בשפע וזו הסיבה שדוחפים לנו אותו בכל מקום.
אז מה עושים? קונים את הזול והמסריח? לא! כמו שציינתי, בדי תערובת הם פתרון מעולה שמאפשר לנו ליהנות גם מהמחיר של הפולי וגם מהאיכויות של הכותנה למשל. לפני שאתם מודדים בגד בחנות, אל תתעצלו ותבדקו מה כתוב על התווית עם האחוזים, אם הבגד עשוי 100% פוליאסטר וזה בגד קיץ, לברוח! אלא אם אתם עובדים במשרד ממוזג, נוסעים ברכב ממוזג שמחכה לכם בחניון ממוזג וכל הבית שלכם ממוזג.
ברור הוא שהכל עניין של כמה הארנק שלנו מאפשר לנו לבזבז, וכאן אני רוצה לתת לכם עצה שמבוססת על 28 שנים של שופינג: עדיף בגד אחד טוב מאשר חמש במאה באיכות ירודה.

הפוסט של שאנל

הכל טוב ויפה, אבל הפעם הקייזר פשוט מוטט אותי סופית. מגיע לו פוסט משלו.
קולקציית החורף 2011-2012 של שאנל היא לא פחות מגאונית, הנה למה:
קארל לאגרפלד לקח את המותג שוותיק עליו הוא אחראי, על כל הסממנים הקלאסיים שלו, ופשוט עשה לו מתיחת פנים רצינית, תוך כדי שמירה קפדנית על סימני ההיכר המובהקים של המותג, כגון בדי הטוויד, הג'קטים ופלטת הצבעים המאוד מוגבלת.
הקולקציה הזו נבנתה מתוך חורף קשה, עולם פוסט אפוקליפטי, תפאורה מאוד מושקעת של סלעים ועשן, כאילו כדור הארץ עבר מלחמה קשה. הבגדים עברו הרבה עיבוד לפני שהולבשו על הדוגמניות, החל בחירור, קימוט ועד קריעה ושפשוף. 
הצדודית הקלאסית של שאנל, של חליפות נשים קוקטיות ואלגנטיות עברה מהפך וקיבלה מוד גראנג'י, רופף וזרוק.
הדוגמניות על המסלול נראו נהדר, הסטיילינג היה מושלם והלם את האווירה אותה ניסה ליצור לאגרפלד, הן הונחו לשדר קשיחות,ריחוק וקרירות כשלגופן דגמ"חים ומעילים גבריים. שמלות שיפון שחור עם תחתיות בהירות יותר יצרו רושם של לכלוך, פיח ופחם, האיפור המעושן השלים את המראה מצויין.
ברקע התנגן קאבר נפלא ודרמטי לשיר "A Forest" של הלהקה The Cure, בעיבודו האורקסטראלי של  Michel Gaubert.
הקולקציה הזו מכילה שילוב מדוייק בין היוקרה של בית האופנה הוותיק והקלאסי לבין אופנת רחוב מודרנית. התוצאה היא מופע נהדר וכל אנסמבל שראיתי קלע בול ואני בטוחה שגם נחטף על ידי הקניינים הרעבים אחרי תום התצוגה.

להנאתכם הרבה, התצוגה במלואה

שבוע האופנה במילאנו, חורף 2011-2012, חלק ב'

לא ברור איך שבוע האופנה של מילאנו הפך למצומצם מבין ארבעת הגדולים. אולי בעצם מובן, הם לא נותנים צ'אנס לצעירים. מעצבים צעירים נספגים בחברות הגדולות במקרה הטוב, נשארים בשולי התעשיה במקרה הסביר או הולכים לעבוד בבנק או בתור מוכרי בגדים במקרה הנפוץ, לצערנו. לכן שבוע האופנה של מילאנו מורכב מאותם בתי אופנה, פלוס מינוס כאלה שניסו את מזלם ונסגרו. אפשר להבין אותם, את האיטלקים; האופנה בשבילם היא תעשיה לאומית, לא סתם יש משרד ממשלתי שאחראי לכל תחום האופנה, מפקח, מארגן תחרויות, תצוגות, כנסים וכו'.
אולי בגלל זה, שהאופנה נלקחת כל כך ברצינות באיטליה, התצוגות במילאנו הן הכי מתוקתקות, מהוקצעות ומקצועיות. כשאני רוצה לדעת מה מחכה לי בעונה הבאה, אני נושאת עיניי למילאנו. ממליצה לכם לעשות כמוני.

קולקציה מאוד לבישה, בעלת שיק אירופאי וניחוח איטלקי מציעה לנו אנה מולינארי למותג שלה Blumarine. צבעים בהירים ונייטרליים כגון בז' ואפור בהיר לצד צבעים בוהקים ושמחים שאנחנו רואים בד"כ בקיץ, כמו שכבר אמרתי, לדעתי זה מבורך, לא כל חורף צריך להיות שחור וקודר.

עוד קולקציה נשית, חורפית ואיטלקית מציג מיודעינו היקר קארל לאגרפלד לפנדי, בצבעים פחות בוהקים ויותר כהים הוא יוצר אפקט רב שכבתי מכורבל אך עם זאת מעודן ואלגנטי.

תומאזו אקווילאנו ורוברטו רימונדי הם המעצבים של בית האופנה ג'נפראנקו פרה. במקביל הם מעצבים קו צעיר יותר תחת שמם. לג'אנפרנקו פרה הם הציגו קולקציה בצבעים רגועים, גזרות ישרות, חצאיות ברך ומעילים (וג'קטים) מתוחכמים עם הרבה סטייל.

מוצלחת במיוחד השמלה עם צווארון בלייזר בצבע סגול כהה, מחמיאה לצורה הנשית ובשילוב עם הכיסים נראית נהדר על הגוף. כמו כן אהבתי מאוד את מעיל הצמר האפור, נטול צווארון, נקי ומהוקצע

לליין שלהם Aquilano.Rimondi הם הציגו גם שמלות בגזרה ישרה, וכאן בערך נגמר הדימיון בין הקולקציות. הרבה טכניקות עיבוד לבדים, כגון הדפס מאקסי של הדוגמא פד פול ("רגל של תרנגול" בצרפתית) הקלאסית בטוויסט מחודש, למרות שבלנסיאגה עשו את זה שנה שעברה, הגרסה הזו גם היא יפה ומעניינת.

 בשתי התמונות השמאליות: הגרסה החדשה לרגל התרנגול הקלאסית

דולצ'ה וגבאנה למותג הצעיר שלהם D&G הציגו קולקציה (כמה שחסרות לי מילות תואר בעברית!) פאנקית במיוחד. הם השתמשו בקליגרפיה בתור מוטיב חוזר להדפס. התוצאה מרעננת ומשמחת ועם זאת מצליחה לשמור על ארשת חורפית מכורבלת.

בקצרה, הקולקציה של ג'יל סאנדר- לייק! במיוחד על הסוודרונים המתקתקים

ולסיום קולקציה זוהרת ונוצצת של Moschino אותה אהבתי במיוחד בגלל השילוב הנהדר הזה של שמלת פליסה זהובה באורך מקסי עם סוודר חנוני לגמרי בצבע כחול נייבי עם חגורה דקה בצבע זהב, מראה חצאית הברך נראה טוב מאוד אף הוא, נמסתי מהמשקפיים ובכלל, קולקציה פשוט מוצלחת.

במילה אחת: כן!

התמונות

שבוע האופנה במילאנו, חורף 2011-2012, חלק א'- Girl Power

בשבוע האופנה במילאנו מוצגות הקולקציות של מיטב המעצבים האיטלקים, או ליתר דיוק, מיטב המעצבות. בחוד החנית של האופנה האיטלקית נמצאים מספר בתי אופנה בהנהלה נשית בניהם פראדה, ורסאצ'ה ומארני. בתי אופנה אלה מצטיינים לא רק בקולקציות טובות ומעניינות אלא גם באקססוריז מוקפדים ועשויים היטב, סטיילינג חכם והתחשבות מירבית בגוף הנשי.

מיוצ'ה פראדה הציגה קולקציה צבעונית ומגוונת למותג Prada. התצוגה החלה בשמלות ומעילים בגזרה ישרה עם חגורה נמוך על האגן, סטייל שנות השישים, הדפסים גאומטריים ופלטת צבעים מרעננת, משם זה עבר למעילים פרוותיים, שמלות פייטים בעלות מראה של קשקשי דג. משם זה עבר לשמלות משי חצי שקופות שנראו כמו כרום או פקעת. בגזרת האקססוריז הוצגו מגפיים בשילוב עורות נחש וזמש, מגפיים שנראות כמו סנדל שמולבש על גרב מעור עם סגירת כפתור בצד ושילובי צבעים גאומטריים לאורך ולרוחב.

אלברטה פרטי הציגה קולקציה צבעונית גם היא בהשראת שנות השישים. השימוש בצבעים עזים דוגמת פוקסיה וטורקיז הטיבו עם הגזרות והשילוב הגרפי של סדק / בקע על גבי הפריטים הקנו להם ערך מוסף.

דונטלה ורסאצ'ה הציגה קולקציה חזקה למותג Versace. בעודה נשענת על אלמנטים מאכיון המותג, אותם קבע אחיה המנוח ג'אני; פיתולים בארוקיים, היא מצאה דרך לחדש ולרענן אותם על ידי הגדלתם לכדי אלמנט בודד אחד של סלוסל ושל פרח. היא השתמשה בצבעים בוהקים על שמלות בסיסיות מצמר בגזרות ישרות. התוצאה היא קולקציה מרנינה ומחמיאה.

ואיך אפשר בלי אהובתי קונסואלו קסטיליוני ל Marni? אי אפשר! גם הפעם המעצבת החביבה הזו שבתה את ליבי, לא רק בזכות הגזרות החכמות והסופר מגניבות שלה, הסטיילינג הנכון, האקססוריז, אלא גם בזכות ההדפסים המשגעים שלה והשילובים בניהם. אני מאוד אוהבת את הכפפות הגדולות המכווצות באזור שורש כף היד ואת נעלי הפלטפורמה הבומבסטיות בשלל צבעים.

התמונות מכאן

שבוע האופנה בלונדון, חורף 2011-2012 חלק ג'

בשעה טובה ומוצלחת אני מסיימת את שבוע האופנה בלונדון. הפעם המיקוד הוא במדפיסים, הכוכבים הגדולים שלי, אותם השארתי לסוף.
שנה שעברה הציגה מרי קטרנצו קולקציה מקורית מאוד. היא השתמשה בתמונות מירחוני עיצוב פנים בתור הדפסים. כך קרה שחדרים עם נוף לים ווילונות מתנפנפים היו לאלמנטים המקשטים את הבגד ואף נוטלים חלק מרכזי בעיצובו. אם בעונה הקודמת קטרנצו שמה את החדר על האשה, בקולקציה הזו היא שמה את האשה בתוך החדר. נושאי ההשראה שלה היו קישוטי חדרים יוקרתיים, דהיינו ביצי פאברז'ה, וואזות סיניות ויפניות עתיקות, חרסינה גרמנית ושלל אביזרי קישוט לביתה של הדוכסית הממוצעת.
הגזרות לא היוו שינוי או חידוש משמעותי יחסית לשנה שעברה וכמובן שגם השנה ההדפסים גנבו את ההצגה והשאירו את הקהל פעור פה ונטול מילים.

מדפיסה נוספת שנשאה חן בעיניי עוד בעונה הקודמת היא הולי פלטון הלונדונית הצעירה. ההדפסים שלה נעים יותר בכיוון הסטנסיל ומנעד הטכניקות שלה רחב; מסלסולי ארט נובו עד לשרטוטים גאומטריים של מבנים ארכיטקטוניים מודרניים מקשטים את פריטי הקולקציה, הרבה שימוש בצבעים נועזים שבד"כ רואים בקיץ, גזרות מחמיאות ורעיונות טובים לשמלות ערב אלגנטיות ומיוחדות.

ג'ונתן סאונדרס, גם הוא הציג קולקציה צבעונית ומלבבת בעונת החורף. הוא יוצר קולקציה בהשראת הצלם Paul Outerbridge שפעל מראשית עד אמצע המאה הקודמת והיה בין הראשונים שהתנסה בצילום בצבע. טכניקת צביעת התמונות של אוטרבריג' היוותה השראה לצבעים של סאונדרס והתקופה שבה פעל היוותה השראה לגזרות. כך סאונדרס הציג קולקציה בגזרות שנות ה30-40, חצאיות עפרון מתחת לברך, גזרות מחוייטות וצבעים פסיכדליים שנראים כאילו הודפסו בשלבים.

Erdem הציג קולקציה מודפסת בהשראת ג'קסון פולוק וחבצלות המים של מונה. התוצאה היא קולקציה מאוד נשית מודפסת בצבעים קודרים ודרמטיים. במקום מעברי צבעים הוא עשה מעברי טקסטורות וכך שמלה שמתחילה בצווארון טוויד נגמרת עם חצאית משי בהדרגה. כך גם הדפס תחרה מקבל ערך מוסף על פני שמלת משי קשיחה בצבע פוקסיה. קולקציה נשית, אלגנטית ודרמטית, כאופייני לארדם.

נסיים את שבוע האופנה בלונדון עם הצמד ברונו באסו וכריסטופר ברוק למותג Basso&Brooke. קולקציה בגזרות נשיות ומחמיאות בהדפסי הסוואה צבעונית והשפעות מעולם התעופה, גם כלי תעופה וגם ציפורי תעופה. קולקציה משובבת לב ונפש, צבעונית ובגזרות טובות תשכנע כל אחת עם קצת כסף בבנק שאוהבת להתלבש יפה להתפנק על פריט אחד לפחות מהקולקציה המרנינה הזו.

התמונות מכאן

שבוע האופנה בלונדון חורף 2011-2012, חלק ב'

שבוע האופנה של לונדון עדיין ממשיך אצלי בבלוג, למרות שזה של מילאנו כבר נגמר ופאריז כבר בעיצומו, ככה זה כשעובדים לבד, לא מספיקים הכל בבת אחת, אבל מי עוד נותן לכם כאלה סקירות מקיפות? מי? אף אחד, אז תתעזרו בסבלנות ובסוף הכל יתפרסם.
המותג Acne , תודו שזה לא שם טוב למותג אופנה... בכל מקרה המותג הזה שידוע באנדרוגניות שלו מציג קולקציה חורפית בצבעים קיציים, גזרות המבוססות על הבלייזר הגברי בשלל וריאציות והשוס של התצוגה: סנדלי פלטפורמה עם גרבי ניילון בצבע עור. את הלוק הזה, כך על פי ג'וני ג'והנסון, המעצב של אקנה, הוא לקח מהעובדות בסטודיו שלו, לטענתו, העובדות הכי קוליות במשק. אהבתי מאוד.

מצויידות בפיאות מורטישה אדאמס עם פוני צעדו הדוגמניות של אוסמן יוספזאדה למותג Osman על המסלול. הגזרות רפויות, שילובי הצבעים נכונים ואהבתי גם את גזרות המכנסיים.

רשת ההלבשה ההמונית מלונדון Topshop הציגה קולקציה בשבוע האופנה תחת השם Topshop Unique. לרגל הכניסה של הרשת לאמריקה מבחר ההשראות היה כולו אמריקאי, ואם להיות יותר מדוייקים, הוליוודי, ואם ממש להיות מדוייקים, דיסני. קולקציה בהשראת 101 דלמטים שמופיעים בצורת האיפור, פלטת הצבעים, השיער והפרוות הסינטתיות. למרות הנושא הקטישי למדיי שלה, יצאה להם קולקציה מאוד אופנתית, קלילה ופשוט מגניבה. אהבתי מאוד את נעלי הבובה הדלמטיות, הדפסי הסטנסיל והגזרות.

השילוב הלא מתבקש של קומיקס והמלכה אליזבת מוליד קולקציה מושקעת ומעניינת למותג PPQ. כמו טופשופ, גם PPQ הלכו על כיוון קומיקסי-חמוד בגזרת התסרוקות. וכאן נגמר הדימיון בין הקולקציות. גזרות ויקטוריאניות של מעילי טרטן, חולצות בעלות צווארון גבוה ותפוחות שרוולים לצד שמלות מודרניות שהורכבו בטכניקות מעניינות דוגמת שמלה אפורה שעשויה רצועות המחוברות בניהן לא באופן רציף, זה יוצר אפקט של תנועה בשמלה והיא משתנה בהתאם לתנועה של הגוף אותו היא מעטרת.

התמונות מכאן

שבוע האופנה בלונדון, חורף 2011-2012 חלק א'

אחרי פרשת גליאנו, שהוציאה אותי משגרת הפוסטים האופנתיים, אני חוזרת אליכם עם שבוע האופנה בלונדון. בעוד שבוע האופנה של מילאנו עומד להגמר, והציפיה לפריז הולכת וגדלה, אתם תיהנו בינתיים מהסיכום של לונדון, זאת שאוהבת צעירים.

יש לי מן הסכם כזה עם עצמי, שברברי ואקווסקוטום ששייכים בדיוק לאותה הנישה לא יכולות להופיע ביחד באותו הפוסט. שתיהן חברות ותיקות, שתיהן מתמחות בהלבשה חיצונית (מעילים,ג'קטים, טרנצ'ים...) ושתיהן מזוהות מאוד עם אנגליה. אז כל עונה אני עושה בניהן תחרות. השנה ניצחה Aquascutum ("חליפת צלילה" בלטינית). זו היתה הקולקציה הראשונה אשר הציגה ג'ואנה סייקס, המעצבת החדשה של ליין הנשים באקווסקוטום. הקולקציה לא היתה מושלמת, חסרה שם קלילות, ריבועי הבד ששימשו מוטיב מרכזי בקולקציה היו מחוברים בניהם כלאחר יד על גבי חולצות ושמלות ובמקום להראות קלילים הם נראו כבדים במעט. אבל בכל זאת, מדובר בפרימיירה של מעצבת צעירה ועל כך יש לפרגן ובשביל זה פרימיירות קיימות. פלטת הצבעים שבחרה סייקס מוצאת חן בעיניי מאוד, המכנסיים בגזרה טובה והמעילים מרשימים.

פול סמית, חביבי היקר מציג גם הפעם קולקציה לאשה בניחוח גברי. המכנסיים יכולים להוות תחליף טוב למי שלא מתחברת לטרנד החדש של המכנסיים המתרחבות בגזרה גבוהה. הדוגמניות שלו נראות לא מתאמצות, מרושלות אך עם זאת עם הרבה שיק בריטי מגניב. הוא סגר את התצוגה בשני אנסמבלים בעלי רקמת פרחים משמעותית, ולו רק כדי להזכיר לנו שעדיין מדובר פה בקולקציה לנשים

אסיים עם ויויאן ווסטווד רד לייבל שהציגה קולקציה בהשראת שוק פורטבלו הצבעוני והמגוון אשר בלונדון. כמיטב המסורת שלה היה שם הרבה טוויד, הרבה פינסטרייפ (פסים דקים לאורך, כמו חליפות של גנגסטרים) והרבה איפור משוגע. הקולקציה, לפי ווסטווד, היא התגלמות הרבגוניות של שוק פורטבלו.

אז גליאנו אמר

בעקבות הרעש התקשורתי שקם סביב פליטת הפה של ג'ון גליאנו  (כמה כבר  פליטת פה של מעצב אופנה יכולה לעורר רעש...) הייתי חייבת להגיב.
ראשית כל, אם לשפוט את עם ישראל רק על פי הדעות שהוא מביע בטוקבקים באתרי החדשות השונים, אפשר לחשוב שמדובר במדינה של אספסוף חמום מוח שאינו יודע תחביר פשוט. אני מסרבת להאמין שכזה הוא המצב, אבל בכל זאת, מאחר ואין לי כלים אחרים לדגום את דעותיו, אני אסתמך על התגובות האלה.
יש תחושה שחרם מיידי הוא הנשק העיקרי שלנו. במאי מתבטא נגד ישראל, מחרימים את סרטיו, זמר מבטל את ביקורו בארץ, מי הוא בכלל? מי מכיר אותו? ועכשיו הגיע תורה של תעשיית האופנה לספוג את המכה. החל מהשתחלות נקודתית במעצב גליאנו, שהאמת, מגיע לו קצת, עד לפסילה מוחלטת של כל תחום האופנה ("אופנה זה לאנשים שיטחיים ורדודים ,נקודה סוף", טוקבק מתוך וואללה! אופנה), וכל מה שבאמצע קראתי (והזדעזעתי) היום באתרים השונים.
ג'ון גליאנו הוא מעצב מאוד מוכשר, אפשר בלב שלם לקרוא לו אפילו גאון. העיצובים שלו מרהיבים ביופיים, הוא יודע להעמיד שואו כמו שצריך, הוא מלך הדרמה והוא גדול מהחיים. 
בעידן שבו בכל רגע נתון אפשר להוציא את הטלפון הנייד ולהתחיל לצלם, קשה לי מאוד לקבל עובדות שנגזרות מסרטונים כאלה, בגלל העובדה הפשוטה שאין לנו שום אפשרות לדעת מה היה לפני שהמצלמה הופעלה ומה קרה אחרי זה. דבר אחד ברור: גליאנו שגה. באתר של ווג איטליה דווח כי הבנאדם שתה שני בקבוקי יין באותו הערב והיה שיכור כלוט, ובאמת רואים בסרטון שהוא מועד על כל הברה שלו וצרור הקללות שהוא פלט שם נשפך מפיו כגיבוב מילים, לצערו, הגיבוב הזה היה ברור. 
בית האופנה כריסטיאן דיור הוקם בשנת 1946 על ידי כריסטיאן דיור, שהיה אחד ממעצבי האופנה הראשונים בעולם, הציג המון חידושים לעולם האופנה (ה New Look שהמציא בשנת 1947, חצאיות נפוחות ובלייזרים מחוייטים לנשים) ואת כל חייו הקדיש לאופנה. ג'ון גליאנו נכנס לתפקיד המנהל האמנותי של קו הנשים בבית Dior בשנת 1997 ומאז הוא מנהל אותו ואת קו התפירה העלית שלו. לבית האופנה Dior כ-160 חנויות דגל ברחבי העולם, קו גברים, אביזרי אופנה, בישום ומשקפיים, הוא מעסיק 73,150 איש נכון לשנת 2009, ויש לו הון עצמי של 16.12 מיליארד יורו נכון לשנת 2009. כפי שאפשר לראות, מדובר בעסק ותיק וגדול מימדים לכל הדיעות.
הקריאות להחרים את Dior בצורה גורפת, אפוא, נראית תלושה מהמציאות ואפילו טיפשית ואין לה מקום בשיח של אנשים אינטיליגנטים.
הבעיה העיקרית היא שגליאנו מזוהה בצורה מאוד חזקה עם Dior ופליטות הפה שלו מעמידות 73 אלף עובדים במצב לא נעים. אתר האינטרנט של ווג איטליה מדווח שמרגע שהפרשה התפוצצה גליאנו הושעה מתפקידו עד להודעה חדשה, Dior מתנערת מהאמירות האלה ולא רואה מקום לכאלה דברים לא בעולם האופנה, הידוע בסובלנותו כלפי כל הגזעים, הצבעים והמינים ולא בכלל בעולם, בשנת 2011.
אז מה יהיה על ג'ון גליאנו? למען האמת חבל לי עליו קצת. לפי הסרטון רואים שהוא ישב בבית הקפה הזה לבד, השתכר בגפו ולא היו איתו אנשים שאולי יכלו לעצור אותו כאשר פתח את הפה, זה קצת עצוב שלאדם במעמדו אין עם מי לשבת על כוס יין. מה שיותר עצוב, זה שזו הפעם השניה בתוך שבועיים שגליאנו עולה לכותרות בעקבות פליטות פה אנטישמיות, ועל כך, מן הסתם, עליו לשלם.