חזרתי!
תודו שהתגעגעתם
לפני שלושה שבועות (ביום הולדתו של ג'יזס הצלוב) הבלוג שלי חגג ארבע שנים להיווסדו. אני יודעת, חתיכת פז"מ, אבל בכל זאת לא חגגתי. אני בושה ונכלמת שכן הוא תפס מקום מאוד שולי בחיי בזמן האחרון, ועל אף שהסיבות מוצדקות (צאצאית, קריירה...) אני לא חושבת שמגיע לו יחס כזה.
אז חשבתי למה בעצם אני מזניחה את מי שבקלות אפשר לכנות הבייבי שלי? עכשיו אולי תהיו מופתעים, אבל מאחורי כל פוסט על שבוע האופנה שאני כותבת עומדות שעות עבודה ארוכות של איסוף תמונות (שלא תחשבו שאני סתם זורקת, מכל קולקציה של 50-60 אנסמבלים אני בוחרת בקפידה ארבע להראות לכם), עריכה גרפית וכמובן פניני החוכמה שזה, אני מודה, החלק האהוב עליי. כל זה נשמע כמו "אוי אוי אוי" וfirst world problems אבל כמו שאני תמיד אומרת, מותר לי, זה הבלוג שלי ואתם לא משלמים לי משכורת אז תסבלו, למה מה תעשו לי? תפסיקו לקרא?
בקיצור במקום להכין פוסט מסודר וענייני על קולקציות טרום החורף 2014 (חדי העין יבחינו ששבוע האופנה בפריז נשמט הפעם מהתכנית) שעדיין ממשיכות לטפטף שכן לא מדובר בארוע מסודר ורשמי, החלטתי הפעם להתמקד בטרנד אחד שממש אהבתי ואשמח לראות יותר ממנו גם בארץ בהפקות ובקולקציות המקומיות.
אני מדברת על החצאית המתנפנפת. כמובן שבקולקציית טרום חורף, שזה בעצם חורף ישראלי רוב השמלות המתנפנפות שהוצגו היו מבדים קשיחים כגון ברוקייד (מתנצלת על ההגדרה באנגלית, אבל הערך הזה לא תורגם לעברית בוויקיפדיה, אם זה עוזר, ברוסית זה נקרא Парча), צמר, כותנה עבה וכו', אבל ראינו את הגזרה הזאת גם בשבוע האופנה לקיץ הקרוב, בעיקר בניו יורק.
לחצאית המתנפנפת, או "קלוש" בז'רגון המקצועי יש שני יתרונות עיקריים שאני חושבת שעונים על מגוון רחב של צרכים: מצרה את המותניים (בגלל שהן כל כך רחבות למטה, שהמותן, הגבוהה בד"כ, נראית צרה יותר) ויוצרת אשליה של רגליים רזות יותר (מאותה הסיבה), מבחינתי יש לה עוד יתרון אחד עצום, שהיא מאוד נשית מצד אחד ומצד שני גם ילדותית וקוקטית.
אז מי הן הקלושיות המצטיינות בעיניי?
הנה:
תודו שהתגעגעתם
לפני שלושה שבועות (ביום הולדתו של ג'יזס הצלוב) הבלוג שלי חגג ארבע שנים להיווסדו. אני יודעת, חתיכת פז"מ, אבל בכל זאת לא חגגתי. אני בושה ונכלמת שכן הוא תפס מקום מאוד שולי בחיי בזמן האחרון, ועל אף שהסיבות מוצדקות (צאצאית, קריירה...) אני לא חושבת שמגיע לו יחס כזה.
אז חשבתי למה בעצם אני מזניחה את מי שבקלות אפשר לכנות הבייבי שלי? עכשיו אולי תהיו מופתעים, אבל מאחורי כל פוסט על שבוע האופנה שאני כותבת עומדות שעות עבודה ארוכות של איסוף תמונות (שלא תחשבו שאני סתם זורקת, מכל קולקציה של 50-60 אנסמבלים אני בוחרת בקפידה ארבע להראות לכם), עריכה גרפית וכמובן פניני החוכמה שזה, אני מודה, החלק האהוב עליי. כל זה נשמע כמו "אוי אוי אוי" וfirst world problems אבל כמו שאני תמיד אומרת, מותר לי, זה הבלוג שלי ואתם לא משלמים לי משכורת אז תסבלו, למה מה תעשו לי? תפסיקו לקרא?
בקיצור במקום להכין פוסט מסודר וענייני על קולקציות טרום החורף 2014 (חדי העין יבחינו ששבוע האופנה בפריז נשמט הפעם מהתכנית) שעדיין ממשיכות לטפטף שכן לא מדובר בארוע מסודר ורשמי, החלטתי הפעם להתמקד בטרנד אחד שממש אהבתי ואשמח לראות יותר ממנו גם בארץ בהפקות ובקולקציות המקומיות.
אני מדברת על החצאית המתנפנפת. כמובן שבקולקציית טרום חורף, שזה בעצם חורף ישראלי רוב השמלות המתנפנפות שהוצגו היו מבדים קשיחים כגון ברוקייד (מתנצלת על ההגדרה באנגלית, אבל הערך הזה לא תורגם לעברית בוויקיפדיה, אם זה עוזר, ברוסית זה נקרא Парча), צמר, כותנה עבה וכו', אבל ראינו את הגזרה הזאת גם בשבוע האופנה לקיץ הקרוב, בעיקר בניו יורק.
לחצאית המתנפנפת, או "קלוש" בז'רגון המקצועי יש שני יתרונות עיקריים שאני חושבת שעונים על מגוון רחב של צרכים: מצרה את המותניים (בגלל שהן כל כך רחבות למטה, שהמותן, הגבוהה בד"כ, נראית צרה יותר) ויוצרת אשליה של רגליים רזות יותר (מאותה הסיבה), מבחינתי יש לה עוד יתרון אחד עצום, שהיא מאוד נשית מצד אחד ומצד שני גם ילדותית וקוקטית.
אז מי הן הקלושיות המצטיינות בעיניי?
הנה:
מעיל קלוש בנגיעות קובלט
חצאית קלוש כבדה וצמרירית בשילוב עם מגפיים גבוהות, תענוג חורפי וההצדקה היחידה לנעילת מגפיים בארצנו הקטנטונת
Christian Dior
עם סטרפלס בצבע פוקסיה מרנין בשילוב נעליים גבריות
Christopher Kane
בגרסת ה"שתי פולניות מחכות לדוור" החסודה והמאופקת
Erdem
בשילוב עם עז, סנדלים וגרביים
Antonio Marras
באורך מקסי עם מעיל קלאסי
Giorgio Armani
דרמטית בשילוב נעלי אופנוענים
Alexander McQueen
כל התמונות באדיבות בתי האופנה לstyle.com