יום ראשון, 2 בפברואר 2014

קוטור אביב 2014

אי שם בסוף שנת 1990 התבשרתי שאנחנו נוסעים לגור בישראל. מאחר שעד 1990 לא ממש נחשפנו, משפחתי ואני, לעולם שמחוץ לברית המועצות, לא ידענו מה מצפה לנו. כאשר אני בת השמונה התחלתי לארוז את דבריי למעבר המפחיד קיבלתי הוראה להשאיר את כל הצהעצועים מאחור ולקחת בובה אחת וחבילת טושים אחת. אז כך הגעתי בתחילת 91 לישראל, בעיצומה של מלחמת המפרץ עם גמד גומי קטן וחבילה של טושים.
בהיעדר אופציות לשעשוע, אני בת השמונה רוב היום ישבתי וציירתי נסיכות במחברת ירוקה קטנה שאמא שלי הביאה בשבילי. למעשה כל מה שאני זוכרת מהתקופה המזעזעת ההיא זה איך ישבתי וציירתי נסיכות, שתיים כל פעם, וכשהייתי רבה עם בת הדודה שלי הייתי כותבת את השם שלה מעל הפחות מוצלחת מבין השתיים. אני חושבת שהמחברת הירוקה ההיא עדיין איפשהו אצל אמא שלי.
אופנה עילית מבחינתי היא ההמשך הישיר של המחברת הירוקה ההיא, זה כאילו שמלבדי יש עוד אנשים עם מחברות ירוקות שבמקום לטחוב אותן בבוידעם ולשכוח מהן, הופכים את הנסיכות שלהם לאמיתיות, עם תחרה וקריסטלים נוצצים על השמלות, וכולן עוצרות נשימה.
הפעם פוסט הקוטור שלי מוקדש לשני מעצבים שבד"כ לא נכנסים לפוסטים שלי שכן עכשיו בעיניי הדגמים שלהם נראים לי בנאליים ודיי חוזרים על עצמם משנה לשנה, אבל אני יודעת שהרוסיה הקטנה והלומת המעבר שבתוכי אוהבת אותם ומאוד ורוצה לכתוב את השם שלה מעל ראשן של הדוגמניות המציגות אותם.



  Elie Saab
Photo: Yannnis Vlamos/Indigitalimages.Com




Zuhair Murad
Photo: Yannnis Vlamos/Indigitalimages.Com