יום שישי, 28 בינואר 2011

בלינג! 2

השבוע נכחתי לראשונה באירוע יח"צ אליו הוזמנתי באופן רשמי ואקסלוסיבי. הגעתו של מותג התכשיטים PANDORA לישראל.
בחנות הקונספט במרכז שוסטר (פעם ראשונה שהייתי במרכז שוסטר....זה לא הרינשנטה) המעוצבת לעילא, הוצגו להם תכשיטי כסף, זהב וחומרים אחרים.
אחרי שהראו לנו סרט תדמית וקיבלנו הסבר קצר על החברה כל אחת מהמוזמנות הרכיבה לעצמה צמיד אישי.
הקונץ של פנדורה זה תכשיטים בהרכבה עצמית כאשר רוכשים בהתחלה צמיד, שרשרת או עגילי בסיס ועליהם מעמיסים חרוזים משלל חומרים לציון ארועים בחיים. רעיון נחמד, החנות קטנה ומעוצבת והכרתי אנשים חדשים.
הייתי המתלהבת היחידה שהביאה מצלמת ריפלקס והרגשתי כמו ב1 בספטמבר בכיתה ז', כאשר הגעתי לבית הספר בקומפלט מפשתן שכלל מכנס ברמודה, גופיה ועליונית קרושה בצבע קרם שנקנו במיוחד לכבוד היום הראשון בחטיבת הביניים, רק כדי לגלות שכולם באו עם טישרט וג'ינס. רק שהפעם הבושה עברה מהר מאוד.
אז אולי יצאתי מתלהבת אבל לפחות יצאו לי תמונות יפות. מאז שובי לארץ זנחתי את המצלמה ובקושי צילמתי. כיף לחזור לזה. הכרתי בלוגריות אחרות וקיבלתי מתנה נחמדה.




 החרוז שהכי אהבתי, נעל עקב זהובה

בלוגריות עם צמידים

יום חמישי, 20 בינואר 2011

טרום קולקציה חלק ב'

אז מסתבר שאת קולקציות טרום החורף לא מציגים בשבוע אחד, קצת לפני שבוע האופנה לגבר במילאנו לחורף 2011-12 סיימו כל מעצבי העל להציג את הקולקציות לחצי עונה שלהם, טרום החורף. הן התאפיינו בחורפיותן החורפית, בכלל לא טרום ולא פרה ולא כמעט, ממש הארד קור חורף על שלל צעיפיו, מעיליו ופרוותיו הוצג מי בתצוגת אופנה סטנדרטית, מי בלוקבוק פשוט והיו כאלה שעשו הפקות אופנה של ממש, עם תפאורה והכל.
אז בהמשך לחבר'ה שהצגתי פה לפני שלוש שבועות עליי להוסיף לכם כמה שמות יותר מוכרים כגון לנוון ולואי ויטון עם הקולקציות שלהם.
המעצב ניקולא גסקייר לבית בלנסיאגה הוא כרגע המעצב האהוב עליי. אחרי שהציג קולקציה גברית ובועטת לקיץ 2011 וגרם לי להתאהב במוקסינים המסיביים שלו ולחפש אחריהם ללא הועיל ברשת, מציג קולקציה מרוככת מעט, עם הדפסים פרחוניים וגזרות נשיות יותר. מאוד אהבתי את הסוודרים והלגינגס שלו, כמובן הצבעים והסטיילינג, פשוט מושלם.



האנה מקגיבון לקלואה הציגה קולקציה מחוייטת ומהוקצעת שיכול להיות שרבות היו מגדירות בתור קולקציה למבוגרות יותר, לדעתי לא בהכרח, היא הציגה חליפות מכנסיים מחוייטות אך עם זאת שמוטות בשלמות נון שלאנטית על הגוף, זה נותן להן מראה מגניב יותר ופחות של חליפה מחניקה של אשת עסקים לחוצה.



פרואנצה סקולר, צמד המעצבים האמריקאי הצעיר הציג קולקציה גם היא בתחום המגניב, עם טקסטיל משובח וצבעוני, גזרות מחמיאות והג'קט הכי נכון על המסלול. הם הוכיחו לי שאני (וכל אחת אחרת) פשוט חייבת אחד כזה ואני אסביר גם למה: שימו לב איך המכנס פיג'מה המפוספס הזה הופך ללגיטימי לגמרי בעזרת הג'קט הנפלא הזה שנותן לכל האנסמבל מראה מחוייט ולאגנטי. זו הסיבה שכל אחת חייבת כזה בלייזר (בוייפרנד בלייזר, כמו הבוייפרנד ג'ינס) לפתרון כל כך הרבה דילמות ופאשלות רכישתיות.

בהמשך הרשימה המגניבה שלי אנחנו מוצאים את רושה (Rochas), המותג הצרפתי הוותיק שעבר ריענון על ידי המעצב האיטלקי מארקו זניני. זוהר לא קונבנציונאלי, כך מגדיר המעצב את הקולקציה הזו. שמלת חולצה מכופתרת עם צעיף היא כשלעצמה לא פריט מוזר אבל כשמוסיפים לו כפפות עור מסיביות עד המרפק, מוקסינים כבדים וגרביים, המראה שמתקבל הוא של הבחורה המוזרה שכולם הרביצו לה בבית ספר וגדלה להיות יפהיפיה אמיתית (אל תדאגו, זה לא רפרנס לעצמי), מראה מאוד עכשווי, שכן מעצבים צעירים מנסים להחדיר אסתטיקה פחות קלאסית ויותר מרושלת, ע"ע הפוסט הקודם. עבד לו, לזניני, והתוצאה היא קולקציה מקסימה ומרושלת.


עוד קולקציה מרושלת ונפלאה שייכת למעצבת סוניה ריקיאל, עם דגש חזק על הסריגים, היא הסתכנה בקולקציה שהיא על גבול דוחת הגברים, אולי אשה יכולה להרגיש בה בנוח אך אינה מיועדת למסעות פיתוי. בכל זאת היא נהדרת ועושה חשק להתכרבל ולהתחמם ובתאכלס, כשקר, מי חושבת על פיתויים וסקס? אני אישית זוכרת ימים כל כך קפואים במילאנו שבכיף הייתי יוצאת מהבית עטופה בשמיכת פוך. זו בהחלט הקולקציה הכי מכורבלת וחורפית מבחינתי.


שמרתי לסוף את ההפקות המושקעות. כמו שאמרתי, היו כמה מעצבים שלא הסתפקו בלוקבוק או תצוגת מסלול והלכו על הפקה, או יותר נכון מיני הפקה, בכל זאת צריך להציג פה קולקציה...
אז מארק ג'ייקובס ללואי ויטון הלך עוד יותר רחוק בזמן אחרי קולקציית הקיץ בסגנון שנות ה70 שלו והגיע לשנות ה20 עד 50. ליד דלת בסגנון הארט נובו הוא הציב את הדוגמניות והציג קולקציה למופת.





עם תפאורה מינימליסטית יותר הציגו צמד המעצבים ההולנדיים ויקטור ורולף קולקציה קשוחה יותר, על שלל מעיליה ופלטת צבעים מאוד בסיסית של שחור לבן ואפור עם נגיעות של אדום. ראויים לציון כל הג'קטים והמעילים שלהם, באמת עבודות למופת, כל אחד מהם הייתי שמחה לארח בארוני הפרטי.





אני סוגרת את הפוסט הזה עם ההפקה הכי משוגעת והיא שייכת לבית האופנה לנוון בראשותו של אלבר אלבז. בראיון מאחורי הקלעים של הקולקציה הזו הוא שאל מדוע לשמור את כל היפה לערב? למה לשמור את כלי החרסינה השווים רק לאורחים? הוא הציג קולקצייית ערב ליום יום ומפציר בלקוחות שלו להתלבש יפה גם לעבודה. בקשר לפוחלצים.....אין לי מושג....






יום חמישי, 13 בינואר 2011

ונעבור לתחזית

כמו בכל סוף שנה, כל עיתון או פורטל אופנה מסכם את השנה החולפת. כך גם בתחילת השנה מתחילות הנבואות. כל אחד מסמן את הפנים החדשות, הדוגמנית שתגיע רחוק, הטרנדים וכמובן גם מעצבים. המגזין הנחשב V, שביחד עם המגזין W נחשב לחוד החנית של עיתונות האופנה העולמית בחר ברשימה מצומצמת של מעצבים צעירים אותם הוא סימן כהבטחה של הדור החדש.
דבר אחד מאחד את רשימת המעצבים הזו של V, כולם עובדים עם הדפס וצבע וכולם מציעים גזרות לא שגרתיות.
המעצבת לואיס גריי אשר הציגה את תצוגת המסלול הראשונה שלה בשבוע האופנה לקיץ 2011 יצרה אנסמבלים שמזכירים ציפורים טרופיות ובשיתוף עם מעצב הכובעים נאסיר מזהאר שלחה למסלול דוגמניות שנראות כאילו יצאו מתוך ערימה של נגזרות בד מרצפת חדר העבודה של מעצב התלבושות של קרקס נודד. השילוב של גרביים עם סנדלים תמיד נעים לעיניי אבל התקשיתי לעמוד על טיבה של הקולקציה ולהצביע על מה בדיוק הופך אותה ללא פחות מאשר אחת ההבטחות הגדולות של דור המעצבים הצעיר



עוד ברשימה ניתן למצוא את מארקו דה וינצ'נצו, מעצב מילאנזי צעיר שזכה השנה בתחרות Who's on next, אחת התחרויות הנחשבות ביותר בעולם האופנה שמאורגנת על ידי ווג איטליה (עינב צוקר, אחת מאחיות רוס אוואטה היתה הישראלית היחידה שזכתה בתחרות הזו לפני כמה שנים ), הצילח למלא את אולם התצוגה בכל המי ומי של מגזיני האופנה האיטלקים (ויש די הרבה), הציג קולקציה שהתחילה רגוע ולאט לאט התפתחה להתפוצצות תלת מימדית של צבעים, החל מהדפסים מפוקסלים עד לביצוע אותם ההדפסים בפרנג'ים, מה שנתן תחושה של תלת מימד לבגד.




הקולקציה שהציג מייקל ואן דר האם נראית כמו פיצול אישיות בבגד. שרוול בסגנון הסבנטיז מחובר לשמלה בסיסית פשוטה שמחובר אליה שובל כחול. האפקט שמתקבל הוא כמו בתצוגות של קום דה גארסון, בהתחלה שוק, פליאה וסקרנות.
בילדותי בעפולה היתה לי שכנה שבמקום לתלות כביסה פשוט הייתה שופכת את כל הסל על חבלי התליה, הקולקציה הזו הזכירה לי את שיטת העובדה של הגברת מקומה ראשונה ועשתה לי תחושת נוסטלגיה, אך בנימה יותר רצינית, עבודת התפירה והגימור בקולקציה הזו היא ברמה גבוהה, התוצאה הסופית אפוא, מבלבלת.



אד מידהאם ובן קירצ'הוף הם זוג מעצבים בריטיים צעירים שהציגו קולקציה משובבת עין ונפש באותו הקו כמו עמיתיו האחרים לרשימה, גזרות חדשות שלא נראו עדיין על המסלולים, שילובי צבעים והדפסים, שכבות וסטיילינג משוגעים וכמובן סנדלים עם גרביים.



J.W Anderson הוא מעצב אירי בן 27 שהחל את הקריירה שלו בתור שחקן ועשה הסבה למעצב אופנה מציג קולקציה אורבנית מיוחדת עם הדפסים משוגעים וסטייל פרטיקולרי, בשילוב עם נעליים בומבסטיות עם אפליקציות על חרטום הנעל.




אחרונה ברשימה היא מארי קטרנצו, עליה כבר כתבתי בפוסט על שבוע האופנה בלונדון, עם הדפסים של חדרים מעוצבים, וילונות ונוף לים בגזרות חדשות וסילואטים מעניינים.




סך הכל נראה שהבחירות של V הן מוזרות ולא מסחריות, דבר הגורם לי לתהות על מה היא אופנה בעצם, האם מטרתה היא להלביש אשה למשרד/ יציאה/ חגיגה או יותר מזה, אולי היא צורת הבעה של אותם המעצבים הצעירים והדרך שלהם לנסות לסלול ראיה חדשה על על אופנה, לתת לה יותר משמעות ולהקנות לה מעמד של צורת אמנות לכל דבר. לא הכל לביש, לא הכל יומיומי ולא הכל מסחרי. זה מעודד מפני שבשנים האחרונות, בגלל כל השינויים הכלכליים בעולם, המיתון ממנו העולם יוצא לאט לאט ובזהירות הפכו את תחום האופנה למסחרי כמעט לחלוטין תוך כדי התעלמות מהפן האמנותי של התחום. קבוצת המעצבים הזו מחזירה אותנו למה שאופנה באמת מייצגת, אמירה יותר מאשר כסות לעירום.

אסיים בתמונות מהפקת האופנה של Peter Funch לירחון V.





התמונות מכאן, כאן ומכאן