יום ראשון, 30 במאי 2010

Mixed Media


הצרכנות היא הרובד הנמוך ביותר של עולם האופנה, לכן אני משתדלת כמה שיותר להתרחק מהנושא הזה. אני יודעת שבסופו של דבר הכל מגיע לצרכנות, קולנוע, אמנות, אוכל וכו'; יופי, התצוגה יפה , אבל מה זה עוזר לי שזה עולה ים כסף? מה זה עוזר לי שזה לא יושב עליי טוב? מה זה עוזר לי אם זה לא נמכר בארץ?
אז עם כל הכבוד למה שאנחנו רוצות ללבוש בחתונה של הבן דוד או של החברה מהמשרד, אופנה היא הרבה מעבר לזה, היא השראה והשבוע, אני מודה, היא אפילו הביאה אותי להכיר צייר מודרני בסגנון מיקסד מדיה (כאשר משלבים מספר סגנונות ביצירה אחת, למשל; צילום וציור, פיסול ובישול, וידאו ומקרמה...העיקר שיהיו שני סגנונות יצירה או יותר), שעל אף הידע הנרחב שלי באמנות הפלסטית, דווקא אותו לא הכרתי.
לאמן קוראים John Baldessari, צייר אמריקאי יליד 1931, ציני עד מאוד (ואנחנו אוהבים ציניות) וכמו כל אמן שמכבד את עצמו, מכריז על כך שהערכים עליהם מושתתת האמנות הפלסטית מיושנים ואבסורדיים ולכן יש להתעלם מהם, בערך כמו כל אמן בפתיחת זרם חדש (מרסל דושאן בדאדא, רנה מגריט בסוריאליזם, דגה עם האיפרסיוניזם וכו').
הרשו לי להציג בפניכם כמה מעבודותיו החביבות עליי של בלדסרי, ככה בשביל ההעשרה.

Two Unfinished Letters 1992-93

Fairytale Series: Looking While Catching and
Holding (Frog & Butterfly)
, 1984

Noses & Ears, Etc.: Couple and
Man with Gun, 
2007

  בשנת 2007 קרה הבלתי נמנע ובלדסרי התבקש לעשות הפקת אופנה בשיתוף עם הצלם מריו סורנטי





בהפקת אופנה שיצאה לאחרונה למען העיתון  Neo2 הספרדי יצרו הצלמים Jose Morraja ו Leticia Orúe Domínguez הפקת אופנה בסגנון בלדסרי בתור מחווה לאמן.




כל כך התלהבתי מהאחרונה שהחלטתי לחפש ברשת עוד הפקות אופנה במיקסד מדיה ונתקלתי בהפקה המקסימה הזאת שנקראת Poster Child למהדורת הקיץ של V Magazine אותה צילם  
Glen Luchford






בעודי ממשיכה עם השראת האמנות המודרנית נתקלתי במעצב הנעליים  Nicholas Kirkwood שקולקציית קיץ 2010 שלו נראית כמו משהו שנלקח מתערוכת אמנות מודרנית, פחות כמו משהו שבאמת אפשר לנעול על הרגל ולהתחיל לצעוד, אפילו אם אנחנו מוכנות לסבול...





את זה דווקא אפשר לנעול


ולסיום, פיסת היסטוריה. סרטון משנת 1969 שבו פייר קרדן הציג את הקולקציה החדשה שלו. הפקת מיקסד מדיה הראשונה המתועדת בהיסטוריה (לפחות ממה שאני הצלחתי למצוא), המוזיקה נכתבה במיוחד לכבוד ההפקה הזו והיא נקראת Space Age Futurism. שימו לב להתנהלות הדוגמניות מול המצלמות, התנוחות שלהן, האיפור וצורת ההגשה, לגמרי שונה מאיך שאנחנו רגילים לקבל אותן היום.




יום רביעי, 19 במאי 2010

רוח רפאים מהלכת

הרשו לי להציג בפניכם את קארן אלסון. קארן היא דוגמנית מיוחדת במינה, מדהימה ביופיה ועכשיו גם זמרת. קארן הבריטית, ילידת 79 התגלתה ב1998 כאשר זכתה בתואר דוגמנית השנה בפרסי האופנה של ערוץ המוזיקה VH1. מאז היא השתתפה בתצוגות האופנה של המעצבים הנחשבים ביותר; מארק ג'ייקובס, דולצ'ה וגבאנה, ורסאצ'ה, גוטייה ועוד. היא הופיעה על השערים של ירחוני האופנה הנחשבים ביותר וכעת היא הפרזנטורית של מותג היוקרה האמריקאי St.John אחרי שהחליפה את אנג'לינה ג'ולי. היא אשתו של הזמר השרמנטי ג'ק וויט מה White Stripes. השניים הכירו בצילומים לקליפ שלהם לשיר Blue Orchid ומאז האהבה פורחת. כמו דוגמניות רבות לפניה, גם קארן מנסה את מזלה בתחומים אחרים ובעיקר במוזיקה. בימים אלה היא עוסקת בקידום אלבומה הראשון  "The Ghost Who Walks" והסינגל הראשון, שיר הנושא של האלבום כבר יצא לרשת.
לכבוד המאורע הוזמנה הדוגמנית המזמרת להפקת אופנה לגיליון יולי (יולי! זה יצא עוד חודשיים! שלא תגידו שאני לא מפנקת) של עיתון Foam Magazine. ההפקה נקראת "Walk The Line" והצלם האחראי להפקה הוא Guy Aroch.





להלן הקליפ לסינגל הראשון מהאלבום The Ghost Who Walks



והקליפ של הWhite Stripes אליו הצטלמה קארן


ושיהיה לכולם חג ביכורים שמח!

יום ראשון, 16 במאי 2010

שחור לבן וגותי

מהתקופה שזמרת יכלה להיות בת יותר מ22, עם שפתיים דקות, הבעה מבולבלת ושרוולים ארוכים אני מביאה לכם היום את סוזי והבאנשיז, להקה שאחרי תקופה שלא שמעתי אותה, זוכה אצלי לפופולריות מחודשת גם בהשמעות ביתיות וגם על נגן המוזיקה הנייד שלי שמתלווה אליי לכל מקום. ברוח הגותית שסוזי משרה עליי אני מגישה לכם מנה של גותיקה רומנטית.


הפקת אופנה של פביו ברטלטה וויויאן אורת', למהדורת מאי של ELLE ברזיל





האילוסטרטורית הליטאית נטלי שאו עושה עבודות גותיות מדהימות




קצת בלינג גותי/ מטריד מאטסי






יום שישי, 14 במאי 2010

פמיניזם בגרוש


יהיה זה המרחק מהארץ, העבודה הלא מאתגרת בעליל שלי או חוסר המעש הכללי, אבל אני נוהגת לבלות הרבה באתרי עיתונות מקוונת בעברית. בפוסט הזה, אחרוג ממנהגי הנייטרלי וארשה לעצמי להתייחס לעניין שלאחרונה מעסיק מאוד את כותבת הטור החביב עליי, קורבן אופנה; פמיניזם. לא פחות משבעה פוסטים נכתבו בנושא בחודשיים האחרונים בטור הזה, כל אחד מעצבן יותר מהשני, ואני בד"כ נוטה להסכים עם כותבת הטור על נושאים אחרים. לפי דעתי, כותבת הטור ניסתה לשייך טיפוח לדרגת פמיניזם, ככל שכמות הקרמים והלקים שלנו גדולה יותר, ככה אנחנו יותר שטחיות . ואז הגיע תורה של תרבות הצריכה המערבית (בניחוח ים תיכוני) להיות סיבה לבושה ולאנטי פמיניזם. "במקום לחלום על נעליים, תכנני את הקריירה שלך" גער הפוסט של השבוע שאחרי, כאילו שלחלום על נעליים מונע ממני לטפח קריירה, כאילו שאני צריכה מישהו שיגיד לי על מה לחלום. בפוסט של השבוע, התיחסה ג'וליה לטור אחר, "פוסט פמיניסטי", אותו כותבת ארנה קזין, שהשבוע פרסמה רשימה של 21 שאלות פמיניסטיות על מצב הנשים בארץ. מאחר שכל שאלה הוציאה אותי מדעתי יותר מהקודמת, ומאחר שיש לי את זכות הדיבור בבלוג הזה, החלטתי לעשות קופי פייסט לשאלות האלה ולענות עליהן:

מדוע כמעט כל הקופאים ברשתות השיווק הן נשים?
מדוע כמעט כל המנקים בבתים ובשירותים בקניונים הן נשים?
- כי כשאשה מוצאת את עצמה במצב קשה וכל מה שנשאר לה זה ללכת לנקות בתים, היא הולכת לנקות בתים, גבר יעדיף להתבכיין ולהשאר מובטל... ואגב, למה כל מנקי הרחוב ופועלי
הזבל הם גברים? מה זה האפליה הזאת?

למה כמעט כל המורים במערכת החינוך בישראל הן נשים?
- כי כנראה שזה מקצוע שנשים מעדיפות. מה שבטוח שרחם הוא לא תנאי קבלה לבית ספר להוראה.

למה נדרשות נשים בישראל להיות רזות?
- "נדרשות"??? ממי מגיעה הדרישה ובאיזה דרך? אשה שרואה דוגמנית בטלויזיה ורוצה לראות כמוה, חסר לה ביטחון עצמי, זה לא דרישה מאף אחד, אך ורק מעצמה.

מדוע גברים עדינים ורגישים, שאינם אוהבים צבא וכדורגל, נתפשים כנשיים, ומדוע נשיות נחשבת גנאי לגברים?
- זה נכון רק לעולם שכולו פרסומת לבירה ישראלית מסויימת, בפועל, ממש לא כל הגברים אוהבים כדורגל, אני נשואה בכיף לאחד כזה, והוא לא היחיד. בקשר לעניין הנשיות שנחשבת כגנאי, זה עובד גם בכיוון ההפוך, אשה לא אוהבת להיות גברית.

למה נשים הן רוב בקרב משתכרי שכר מינימום לשעה בישראל (בלי קשר למספר שעות העבודה השבועיות?)
 השאלה הלגיטימית היחידה ברשימה-

למה נשים פוחדות יותר מגברים ללכת לבד ברחוב שקט בחשיכה?
- מבזק חדשות: אף אחד לא אוהב ללכת לבד ברחוב שקט בחשיכה, רק נשים מוכנות להודות בזה.

למה נשים (וגם גברים) סובלים מתקיפות מיניות על ידי גברים?
- הרשו לי לפנות למדע (וויקפדיה) על מנת להסביר את הסיבה:
הטסטוסטרון הוא הורמון המין הזכרי העיקרי. מיוצר אצל הגבר באשכים ואצל האשה, בכמויות קטנות, בשחלות. לטסטוסטרון תפקיד מפתח בדחף המיני, הן אצל הגבר והן אצל האשה. בעובר הזכר, ההורמון תורם להתפתחות סממנים זכריים משניים אצל הגבר וכן מדכא תכונות מוחיות נשיות. הורמון זה גם אחראי על שׂיעור הפנים והחזה, עיבוי הקול, העלאת מסת השרירים, עיבוי העצם, יצירת תאי זרע והדחף המיני. בתחום ההתנהגותי רמות גבוהות של הורמון זה מובילות לאגרסיביות ותחרותיות...
מכאן ניתן להסיק שני דברים:
1. להיות אשה זה לא הגדרה עצמית או הרגשה, זה עניין פיזיולוגי, מה שמראה לנו בוודאות שאנחנו לא זהות לגברים מבחינה פיזית עוד בשלב העובר.
2. הטסטוסטרון, שנמצא אצל הגברים בכמויות יותר גבוהות, הוא זה שגורם (בין היתר כמובן, גבר גם יכול ללמוד לרסן את עצמו) להם להיות יותר אלימים מנשים (כמובן שלכל צד יש גם את יוצאי הדופן שלו)

למה נשים רבות מוותרות על שם המשפחה שלהן כשהן נישאות לגברים?
-כדי שלתא המשפחתי שתיצרו יהיה שם אחד למשל "משפחת כהן", כרגע מסיבות בירוקרטיות אני מסתובבת עם שני שמות משפחה, זה מיותר ופלצני ואני כבר מתה לחזור לארץ ולשנות לשם המשפחה של בעלי. לדעתי הסיבה העיקרית למסורת הזו היא כורח ההרגל, ומפני שזה לא מפריע לאף אחד, זה נשאר ככה. באיטליה אגב, לאמהות יש שם משפחה שונה מילדיהן מפני שכאן נהוג להשאר עם שם המשפחה גם אחרי הנישואין, זה נראה לי מוזר, לאמא וילד צריך להיות אותו שם.

למה נשים הן מיעוט בטל בשישים בקרב המנהיגים הפוליטיים בעולם?
-התנועה הפמיניסטית היא חדשה יחסית לקיום האנושי. מתקופת האבן הזכר הוא המנהיג וככה זה היה תמיד. במאה ה20 הנשים החליטו שלא עוד, והתמימות עד כדי טיפשות שבהן חושבות שטבע האדם ישתנה תוך כמה עשורים רק כי הן החליטו לשרוף חזיות. זה נכון שכרגע יש מיעוט נשי בצמרות השלטון העולמיות (אצל מי יותר ואצל מי פחות, ובלי להכנס לפוליטיקה, אלה שיש, לפחות בארץ, לא משהו), אבל המצב משתפר משנה לשנה. מה גם מתוקף היותנו חכמות יותר, רבות מאיתנו בוחרות שלא להכנס לפוליטיקה.
Just because we know better

למה ילדות מתבקשות ללבוש בגדים בצבע ורוד?
- כי אמא שלהן קונה להן. אף אחד לא מבקש, אם תלבישי את הילדה שלך בצהוב, לא יעשו לך לינץ'.

למה מצפים מנשים להיות אמהות מסורות?
- מצפים מאמהות להיות מסורות, לא מנשים להיות אמהות (גם, אבל זה כי רק נשים יכולות להיות אמהות). ואם את חיה לפי ציפיות של אחרים, איזה מין פמיניסטית את?

למה נשים מתבקשות להתאפר, להסיר שערות מהרגליים, לצבוע שיער מלבין, למתוח את עור הפנים ולמחוק קמטים, להגדיל שדיים, להקטין שדיים, להסיר שומנים מהמותניים ולעשות עוד מיני תיקונים ושיפוצים מתמידים?
-  מאותה סיבה שכולם רצו לקנות אייפון, שיווק. זה הכל עניין של בחירה , אני אישית בוחרת לא לעשות הגדלת או הקטנת חזה, לא להתאפר ולא למחוק את הקמט שלי. אני בוחרת ללכת לחדר כושר ולעבוד על השרירים שלי וסיבולת לב הריאה, לאכול בריא וטעים ולהסיר שיערות ברגליים כי זה אסתטי, נעים למגע ונשי! אגב המושג "נשי" אינו מילת גנאי.
בעניין הגדלת חזה, אני לא מבינה למה נשים עושות את זה, אולי בגלל שאני "מסודרת" בעניין הזה, אני לא מתיימרת להכנס לראש של בחורה עם חזה קטן כדי להבין איך זה גורם לה לחוש עם עצמה, אבל אם לבחון לעומק את הפגמים שלי עצמי, לא הייתי מתנגדת לשיפוץ פלסטי קטן פה ושם אם היה לי את הכסף, רק כי אז ארגיש יותר סימטרית ולא בגלל שנראה לי שככה אמשוך יותר תשומת לב גברית.

למה נשים רבות אחראיות על הבישול בבית, אבל במסעדות יש הרבה יותר שפים גברים מנשים?
- מי שאחראי לבישול בבית שלי הוא זה שיודע לבשל יותר טוב, דהיינו אישי היקר. למזלנו הרב מוח של גבר עובד בצורה פשוטה יותר מזה של אשה ולכן קיבלנו את הפריוילגיה "לחנך" את הגברים שלנו. אם מראשית היחסים הוא ילמד לא להסתכל עלייך כשהוא רעב, אלא לדאוג לזה בעצמו, ככה זה יהיה גם בהמשך היחסים. ועניין השפים במסעדות לא נראה לי קשור בכלל לנושא.

למה ישראלים רבים – ולכל הפחות טוקבקיסטים רבים - נרתעים מנשים פמיניסטיות, מכנים אותן בשמות גנאי, ומדגישים כי הן מכוערות בעיניהם? מדוע גישות פמיניסטיות מעוררות אלימות כזאת בקרב רבים, גברים ונשים?
- בגלל שלפמיניסטיות יש נטיה לפשט מאוד את הדברים; אם את יפה אז את פוגעת במעמד האשה, אם את מגלחת, את עושה את זה רק בשביל הגבר שלך והגישה הכללית של לעשות דווקא ולטרחן ולהתקטנן על זוטות אסתטיות כאילו הן מהות הפמיניזם פשוט מעליבה את האינטיליגנציה האנושית. הפמיניזם אינו באיפור, בנעלי עקב או בתסרוקת שלך, אפשר להסתובב שעירה ומוזנחת ועדיין להיות סמרטוט. לדעתי, פמיניזם אמיתי הוא להודות שכרגע אנחנו נמצאים במקום טוב מאוד יחסית לעשרות אלפי שנים של קיום אנושי בהן הסטטוס קוו היה הפוך, להודות שכרגע כל מה שאשה מערבית צריכה לעשות בשביל להצליח זה להשקיע בעצמה, להבין מה היא רוצה מעצמה בעיקר וללכת על זה, בין אם זה בסניקרס, קרוקס או נעלי סטילטו.

למה מעסיקים בישראל אינם מחויבים בחוק לאפשר לנשים ולגברים לגדל את ילדיהם – בעזרת חופשות לידה ממושכות (חצי שנה בתשלום לפחות), ימי עבודה מקוצרים בתקופת הינקות וההנקה, שירותי שמרטפות ופינות הנקה, ושאר פתרונות לצרכים הוריים שגרתיים?
- זה באמת ביזיון, שלצערי, נובע משיקולים פוליטיים ותקציביים בעיקר, ממש  לא קשור לשוביניזם. אגב, להניק בפומבי זה פשוט לא במקום! זה גורם לאי נעימות, מבוכה ולעתים (כמו שלי קורה בד"כ) קבס. אני מבינה שזה צורך אבל גם גירודי מפשעות, הוצאות תחתונים מהחריץ, גזים ושאר נפלאות גוף האדם הינם צורך ואני לא עושה את זה באמצע הרחוב ולא בבית קפה עמוס. מה גם שיש חוק נגד התערטלות בפומבי, וחליצת שד זה בדיוק זה.

למה נשים הן מיעוט בקרב מקבלי החלטות בתחומי ביטחון וכלכלה בישראל?
- מדינה צעירה, תני לה זמן, רק לפני מספר שנים הרשו לנו להתקבל לטייס.

למה רוב הסייעים לרופאי השיניים הן נשים?
- כי מכריחים אותן? זה מה שאת חושבת?

למה שרירים מפותחים נחשבים בלתי נשיים?
- מאותה סיבה שריסים ארוכות נחשבות לנשיות. ההיתתמות הזאת גובלת בבורות, כי הרי ברור לנו שדמות הגבר ודמות האשה עוצבו בצורה שונה במשך הזמן, גופה של האשה קמור יותר ורך לעומת דמות הגבר המסותת.

למה נשים רבות פוסעות בנעלי עקב?
-כי זאת בחירה שהן עשו לבד ללא כל עידוד גברי

לאן הן הולכות?
-לאן שהן היו הולכות גם לו היו בוחרות בנעליים נוחות יותר.

אחרי שעניתי על השאלות האלה הרשו לי רק לסכם ולומר שפמיניזם אינו טמון בכמות האיפור שאת מורחת כל בוקר על פנייך, תדירות הביקורים שלך בחדר הכושר או אצל הקוסמטיקאית אלא ביחסך שלך לעצמך, בביטחון שיש לך בעצמך ומהשאיפות בחייך. כל בחירה היא לגיטימית כל עוד היא החלטה שלך, גם אם תחליטי להיות עקרת בית ולבשל ארוחת ערב לבעלך שחוזר מהעבודה וגם אם תחליטי לא להתחתן ולעשות ילדים ולהקדיש את חייך לגורילות בקונגו.
אני לא מתביישת להודות שאני חולמת על תיק בירקין ועגילי יהלום, אלה לא השאיפות היחידות בחיי. אני יכולה לחלום על להיות ראש ממשלה וכשאגיע לכנסת להשבעה שלי, אני מקווה לעשות זאת בנעלי עקב של פראדה, איפור ושיער מתוקתק ובלי שיערות ברגליים.
רק להזכירכן, שבהרבה חלקים בעולם שלנו נשים נאנסות ונרצחות ברחובות ואיש אינו מניד עפעף, מוצאות להורג בסקילה ללא משפט וגזר דין ונמנעת מהן האפשרות ללכת לבית הספר ולרכוש חינוך בסיסי, זאת השערוריה האמיתית וזה מה שצריך לעניין פמיניסטיות היום, שבנוחות ביתן יש להן את הפריוילגיה לפתוח מחשב ולטרחון על פמיניזם בגרוש.

יום ראשון, 9 במאי 2010

החיים בצבע

הקיץ הזה נלבש פסטלים/ פרחוני / רומנטי / תחרה/ מכנס מתרחב, וכו' וכו' וכו כך על פי עיתונות האופנה המודפסת והמקוונת. עם כל הכבוד שאני רוחשת לעיתונאי האופנה, מעצבי העל ומבקרי התצוגות, היום אני רוצה להתעסק בטרנד שאני אישית אוהבת. זה פחות טרנד ויותר עיקרון מנחה בחיי, אלמנט שמשפיע על כל תחומי ההתמחות שלי ובא לידי ביטוי אפילו באוכל שאני אוכלת. צבע.
מאז שאני זוכרת את עצמי נמשכתי לכל דבר בוהק וצבעוני, זה תמיד עושה לי חשק. מחקרים מדעיים רבים הוכיחו שלצבע יש השפעה על מצב הרוח של בן האדם, בעזרת צבע ושילובי צבעים אנחנו מעבירים מסרים, למשל; צהוב ושחור- אזהרה, אדום- סכנה, אפילו לא צריך טקסט, מספיק לראות את הצבע של השלט או הכיתוב ולהבין את כוונת המשורר. הוורוד סוגל לאהבה (קיטשית ומתקתקה) ירוק לטבע ובריאות וכן הלאה.
צבעים בוהקים והדפסים מורכבים הופכים את את הבגד ליותר מפריט לבוש. צבע ודוגמא מושכים את העין וגורמים לנו לרצות להתבונן ולהבין יותר טוב מה רואות עינינו. בעזרת ניגודי צבעים ניתן ליצור אפקטים אופטיים ותעתועי דמיון. למרבה ההפתעה, בארצנו הקטנטונת נשים בעיקר מפחדות מצבע. בניגוד לאופי החם והפתוח של הישראליות, הן מעדיפות להתלבש בשחור. בגדי ערב ומועד נרכשים בצבעים יחסית רגועים. אם לא שחור אז כחול כהה, אם לא כחול אז אפור, ואם לא זה, אז מקסימום בורדו. ואני שואלת למה? בתודעה הישראלית יש מין קונספציה מוזרה כזו ששחור מרזה וכל השאר משמין. אז לא! שחור רק ממוסס אותנו ברקע, בין שאר לבושי השחורים והכחולים כהים בסביבה, הוא לא מרזה, הוא מעלים. על מנת ליצור אשליית רזון אפשר להשתמש גם בהדפסים, color blocking (כשתופרים את הבגד מכמה בדים בצבעים שונים ונוצרים בלוקים של צבע בקונטרסט אחד ליד השני), גזרות מחמיאות וכו'. אז הנה בנות, לא רק שחור!
בעקבות שבוע סגרירי ואפרפר אשר החזיר את בגדי החורף הכהים שלי לעוד סיבוב נתקפתי חוסר סבלנות וגעגועים לעונה החמה ולצבעים העליזים שהיא מביאה איתה. על מנת להנעים לעיניי ולשמח את לבבי קיבצתי פה כמה מעצבים מוכרים יותר ופחות שגם בעונה זו, שבה שולט ה Nude Look (המראה העירום, צבעי פודרה ובז') והצבעי הפסטל העדינים, לא ויתרו על התאווה לצבע בוהק ושמח ולהדפסים משובבי עין ונפש.

נתחיל בקולקציות הקיץ לעונה הנוכחית:

קולקציית הקיץ האחרונה בעיצובו של אלכסנדר מקווין המנוח. בקולקציה הגאונית הזאת הוא השתמש בטכניקות הדפס חדישות וממוחשבות. ההדפסים, ברמת דיוק מעוררת פליאה הם של חיות כגון פרפרים, לטאות, נחשים וכו'

בטסי ג'ונסון, הניו יורקית הקופצנית לעולם לא תוותר על הצבעים הבוהקים שכל כך מאפיינים את הסגנון שלה

אמיליו פוצ'י, אמן ההדפסים האיטלקי

ורסאצ'ה, הדפיסה גם על חצאיות PVC שקופות

פול סמית' הבריטי

בשבוע האופנה האחרון בפריז הציג לראשונה המעצב מאניש ארורה ההודי את הקולקציה הראשונה שלו... והלב שלי כמעט התפוצץ מרוב אושר.

בהחלט ניתן להסיק שהמעצב הזה חי בעולם משלו, יפה יותר מהעולם שלנו.
ובזירה המקומית הצלחתי לאתר כמה דברים שמצאו חן בעיניי:

שילוב נחמד של צבעים והדפסים


טעימה קטנה מהמזרח הרחוק, תמונות משבוע האופנה אביב קיץ ביפן:
ולסיום הפקת אופנה צבעונית במיוחד מאת הצלם דיוויד ברטון. ההפקה נקראת "גרפיטי" והיא צולמה במיאמי השנה.







יום ראשון, 2 במאי 2010

ללכת עם ולהרגיש בלי

Il faut souffrir pour être belle.
בשביל להיות יפה צריך לסבול.
את המשפט הזה שמעתי לראשונה מאמי בעת שנאבקה בתלתליי הסבוכים עם מסרק שברור שלא יכל לרעמה שלי. בעודה מנסה להתיר קשרים ואני מייבבת קלות, היתה אומרת לי שאין מה לעשות, לפני שהיא עושה לי צמה, השיער צריך להיות נטול קשרים ובשביל שיהיה נטול קשרים אני צריכה לסבול קצת.
גדלתי ובגרתי ועם הגיל הגיע יותר סבל, החל מניקוב חורים, מריטות, בגדי יציאה מציקים ומגרדים ושלל סגפנות מתונה על מנת להראות יפה יותר. אבל כשזה מגיע לבריאות, עד כאן. אלרגיות בעור, צלקות מהוצאת פירסינגים שאבד עליהם הכלח ובעיות אורטופדיות לא יעשו אותי יותר יפה.
מודה ומתוודה אני שמגיל מאוד צעיר אני הלכתי על עקבים. בגיל 13 התחלתי לרקוד וכבר בגיל 14 רקדתי על עקבים, מה שעזר לי לצבור מיומנות התנהלות על עקבים יחסית מהר ואת רוב שנות התיכון שלי הלכתי על עקבים (עם זוג ואנס מגניבות לסירוגין). כולם יודעים שנעלי עקב מזיקות לעמוד השדרה. זה ידע כללי ותמיד יהיה מישהו בסביבה שיזכיר לך את זה אם תגיעי על עקבים. אבל..! מה שלא כל סבתא ודודה מעצבנת יודעות, מה שלא יכתבו עליו כתבות במסווה פמיניסטי הוא שנעליים שטוחות עושות נזק לא קטן גם הן. כן כן, אני יודעת שחלקכם יושבים חסרי מילים מול המידע הזה שכרגע סיפקתי לכם, הרי איך זה יכול להיות? נעל שטוחה? מזיק? אל תדברי שטויות...
בתקופת הצבא לאט לאט נגמלתי מנעלי עקב ועברתי לשטוחות. חרשתי את מילאנו בתחילת הדרך שלי פה בסנדלים עם סוליה בעובי של פוליגל במקרה הטוב, כל ההתרוצצויות והסידורים והחיפושים נעשו בגובה 0.3 ס"מ מעל לפני הקרקע, והעונש לא איחר לבוא. חורף אחד נתקפתי כאבים עזים בעקב וחשבתי שזה בגלל הקור. הלכתי לאורטופד והוא אמר לי שאני צריכה קצת עקב. O_O....
עקב? מה זאת אומרת עקב? אתה אורטופד! אתה לא מתבייש ככה להגיד לבחורה צעירה להרוס את הגב שלה??? ואז הוא סיפר לי שנעליים שטוחות זה מזיק מאוד לעקב, לקרסוליים, לברכיים והכי כואב, הקשת של כף הרגל. הפתרון הוא אי שם באמצע, עם עקב של עד 5 ס"מ. קיבלתי מרשם לספידה רק בעקב ובכלל נאמר לי שמעתה עליי לשים לב שאני קונה נעליים עם סוליה איכותית יותר. מאז רכשתי נעליים איכותיות יותר ופחות אבל מה שכן, החיפוש הפך לקשה יותר.
הבעיה העיקרית עם נעליים אורטופדיות היא הפאסון. משום מה הדיעה הרווחת (לפחות כך זה נראה על פניו) שרק סבתות צריכות נעליים אורטופדיות, גם רופאים, אבל פה זה נגמר. משום מה הוחלט איפשהו שאורטופדי לא הולך עם מעוצב, שזה או שאת שומרת על פאסון או שאת שומרת על בריאות, ששני הדברים לא אמורים להפגש ביחד. סלחו לי, אבל זו פשוט שערוריה!
מאחר והחום הגיע גם לפה (למרות שהיום יש הפסקת גשם) ואחרי שעשיתי פדיקור והורדתי שיערות ברגליים רציתי להתחדש על סנדלים חדשות לקיץ ומאחר שאני ילדה טובה ששומעת לרופא שלה החלטתי לחפש נעליים אורטופדיות ויפות. להלן הממצאים...

בירקנשטוק- חברה גרמנית מצויינת העובדת על טהרת האורטו האיכותי אך לא מזניחה גם את הסטייל. דגמיה הפכו לקלאסיקות המועתקות על ידי חברות רבות בעולם (גם לנו יש חברה מקומית שעושה את זה, ללא הצלחה גדולה מדיי). הדגמים של בירקנשטוק הם דיי בסיסיים, הצבעים הם צבעי עור טבעיים; גוונים של חום, שחור, בז', כחול כהה ולבן. לאחרונה נוספו לרפרטואר גם צבעים מבריקים וזוהרים כגון אדום וצהוב. לבירקנשטוק יש שתי אחיות קטנות Papillio ו Birkis המציעות את הסוליה האורטופדית של בירקנשטוק עם גפה מעור או לחלופין חומר סינטתי הסופג זיעה ומונע ריחות לא נעימים (עד כמה שאפשר). טווח המחירים לנעליים אלה הוא גבוה יחסית, בחנות בקניון שבעת הכוכבים בהרצליה ראיתי אותם ב550 שקל בממוצע לדגם מודפס של פפיליו. לשם ההשוואה, אני קניתי זוג אחד במילאנו ב39 יורו (לפי חישוב מהיר זה יוצא קצת פחות מ193 שקלים) וזוג אחד במינכן ב34 יורו. זוג של בירקנשטוק קלאסי עלה לי 50 יורו. "ביזיון" זאת מחמאה למה שהולך פה. כנראה שיש 90% מס לא רק על רכבים מיובאים בארץ.
מימין: דגמים של בירקיז, משמאל: פפיליו

ניתן להשיג ב:

פקטורי 54 באר שבע- מתחם one, דרך חברון.
הרצליה - חנות הדגל של פקטורי 54, חנות ענק. רחוב השונית 2. טלפון 099568892
אוריגינלס הרצליה - קניון שבעת הכוכבים, שדרות שבעת הכוכבים 8. טלפון 099515975
אוריגינלס ירושלים - קניון מלחה, רחוב אגודת בית"ר 1. טלפון 026799005
אוריגינלס מודיעין - קניון עזריאלי מודיעין.
פקטורי 54 נתניה -איזור התעשיה פולג, יכין סנטר, רחוב גיבורי ישראל 15. טלפון 098654248
אוריגינלס פתח תקווה - קניון אבנת, רחוב זבוטינסקי 72. טלפון 03922076
אוריגננלס תל אביב - נמל תל אביב, רחוב יורדי הסירה 1, האנגר 9.
פקטורי 54 תל אביב - יורדי הסירה 1, נמל תל אביב (האנגר 9). טלפון 03- 6041711
אוריגינלס תל אביב - קניון עזריאלי, שדרות מנחם בגין 132. טלפון 036081365
אוריגינלס תל אביב - קניון רמת אביב, רחוב אינשטיין 40. טלפון 036437256
פקטורי 54 עודפים (אאוטלט) - ממוקמת בבילו סנטר.

Dr. Scholl- מוכר לנו מהפרסומות לקרמים לעור יבש ברגליים, אך מסתבר שהם עושים גם נעלי נוחות. חיפושיי אחרי יבואן שלהם בארץ לא הניבו מאום אך ניתן לרכוש את מרכולתם באתר האינטרנט של החברה. בארסנל הדגמים שלהם יש גם כאלה עם פלטפורמות וקצת עקבים ,אבל כמו רוב הנעליים האורטופדיות, הן נראות מובגרות וחסרות חן, הכפכפים השטוחות שלהם לעומת זאת, נחמדות ויש להם מבחר לא רע של צבעים והדפסים. שנה שעברה קניתי זוג בצבע ירוק זוהר וחרשתי איתן את בוואריה ללא שום קושי. לא אורטופדי לפחות. הדגם שאני רכשתי נקרא Women's Heaven והוא עולה 29 דולר באתר של החברה.


דוקטור שול, 29 דולר לזוג.

Clarks - מאז הפרוייקט שעשיתי על החברה הזאת בשנה שניה באוניברסיטה אני מכורה. כשלראשונה קיבלתי אותם בתור נושא לפרוייקט, לא השתגעתי על הרעיון. כל מה שידעתי על קלארקס זה שהם עושים נעליים לזקנים ותמיד כשהייתי עוברת ליד החנות שלהם לא הייתי אפילו מעיפה מבט. היום אני בעלים גאה של חמש זוגות קלארקס לכל אירוע ואני ממש שמחה שכפו אותם עליי. דיברתי עליהם כבר בפוסט שלי על מה גברים צריכים ללבוש בסעיף הDesert Boot, הדגם הקלאסי והותיק ביותר של החברה. הסוליה שלהם איכותית, העור ממנו עשויה הנעל איכותי, רק צריך לדעת לחפש את הדגם המגניב האחד מבין ה30 לזקנות שיש להם. הליין החדש שלהם שנקרא Active Air מתאפיין בסוליות אווריריות וקלות, דבר המתאפשר על ידי בועות האוויר בתוך הסוליה. ניתן להשיג אותן ברשת חנויות "נמרוד".


דגמים נבחרים של קלארקס

וכמובן איך אפשר בלי Crocks. כאשר הן יצאו לשוק וכל בית ישראל נחפז לרכוש לו זוג או שניים או שלושה, אני הייתי בהלם. אומה שלמה בוחרת בכיעור, כי נוחות ניתן להשיג גם במקומות אחרים, אבל למה הכיעור? כמובן שלי אין את הדגם המזעזע של הקרוקס הקלאסיות, יש לי כפכפים פתוחות, שגם הן אינן שיא היופי, אבל שימושיות כשצריך. לאחר חלוף ההתלהבות הלאומית מהדגם הקלאסי הבינו בקרוקס שאי אפשר להתפרנס רק מדגם אחד והשקיעו בעיצובים חדשים. התוצאה, שלל דגמים צבעוניים שיכולים לענות כמעט על כל צורך של אשה מודרנית. על הדגמים המוצלחים שלהם ניתן למנות את Tamilita ו Lady שממש מצאו חן בעיניי.


קרוקס

כפי שניתן להסיק מכל האמור לעיל, נעליים אורטופדיות בהכרח דורשות השקעה כספית יותר גדולה, אך אין זה אומר שהרכישה פחות משתלמת. נעל אורטופדית טובה תחסוך לא רק כאבים עתידיים אלא גם טיפולים יקרים שכאבים כאלה יכולים לדרוש, הוצאת ספידות מיוחדות וכמובן עוגמת נפש. זה לא שאני אומרת לזרוק את כל העקבים והשטוחים לפח, אפשר לגוון גם, בעיקר אם יש לך אוטו, עם נעליים כאלה, אך ביום יום, עדיף ללכת על בריאות.

תנו לי לסיים פוסט זה בקריאה נרגשת לכל מעצבי הנעליים באשר הם: גם נשים צעירות תשמחנה ללכת עם נעליים נוחות, לא רק סבתות עם בעיות גב.