פעם, ממש מזמן, כשהייתי תיכוניסטית, ממש שנאתי איך שלק נראה על הציפורניים ברגליים. זה תמיד היה נראה לי ביזארי, כאילו מישהי הולכת לאכול עם כפות הרגליים, זה נראה לי לערבב שמחה בשמחה, לא הגיוני, לא מתקבל על הדעת.
במשך שנים ארוכות לא מרחתי לק על בהונות רגליי וסלדתי ממי שעשתה את זה. אפילו בזמן שהותי במילאנו לא נשברתי, ניסיתי פעם אחת ושם זה נגמר, פשוט לא אהבתי את איך שזה נראה.
הכל השתנה כששבתי לישראל, בה 80% מהזמן חם ונשים יכולות ללכת עם נעליים פתוחות. פתאום טיפוח כף הרגל קסם לי, וגיליתי את נפלאות הפדיקור, ומאז אנחנו חברים הכי טובים, ואני אפילו עושה פדיקור בבית!
אותו סיפור קורה לי עכשיו עם נעלי ספורט. פעם חשבתי שנעלי ספורט זה רק לחדר כושר, מי שנועל אותן מחוץ למסגרות המיועדות לכך עורר אצלי סלידה אופנתית, כאילו לא משקיע, לא אכפת לו איך הוא/היא נראה/ת, עד אותה קולקציה מכוננת של שאנל בשבוע האופנה העילית לפני שנה וחצי.
כבר בניו יורק ראיתי שכל קולקציה שהציגה נעלי ספורט מצאה חן בעיניי, השילוב של העילאי עם הספורטיבי נראה לי עכשיו מקסים וקליל ואני מחכה כבר שיתקרר טיפה כדי שאוכל לאמץ את הטרנד.
תראו איזה מקסימים ברברי, לא רק שהם הלכו על טרנד נעלי הספורט ובגדול, הם עשו אותן צבעוניות וכיפיות, הם גם הכניסו את סנדלי הנוחות למשחק, ולמרות שהדעות לגביהן חלוקות (יש נשים שנעליים כאלה מזכירות להן נעלי ילדים), אצלי הן כבר בווישליסט לשנה הבאה.
במשך שנים ארוכות לא מרחתי לק על בהונות רגליי וסלדתי ממי שעשתה את זה. אפילו בזמן שהותי במילאנו לא נשברתי, ניסיתי פעם אחת ושם זה נגמר, פשוט לא אהבתי את איך שזה נראה.
הכל השתנה כששבתי לישראל, בה 80% מהזמן חם ונשים יכולות ללכת עם נעליים פתוחות. פתאום טיפוח כף הרגל קסם לי, וגיליתי את נפלאות הפדיקור, ומאז אנחנו חברים הכי טובים, ואני אפילו עושה פדיקור בבית!
אותו סיפור קורה לי עכשיו עם נעלי ספורט. פעם חשבתי שנעלי ספורט זה רק לחדר כושר, מי שנועל אותן מחוץ למסגרות המיועדות לכך עורר אצלי סלידה אופנתית, כאילו לא משקיע, לא אכפת לו איך הוא/היא נראה/ת, עד אותה קולקציה מכוננת של שאנל בשבוע האופנה העילית לפני שנה וחצי.
כבר בניו יורק ראיתי שכל קולקציה שהציגה נעלי ספורט מצאה חן בעיניי, השילוב של העילאי עם הספורטיבי נראה לי עכשיו מקסים וקליל ואני מחכה כבר שיתקרר טיפה כדי שאוכל לאמץ את הטרנד.
תראו איזה מקסימים ברברי, לא רק שהם הלכו על טרנד נעלי הספורט ובגדול, הם עשו אותן צבעוניות וכיפיות, הם גם הכניסו את סנדלי הנוחות למשחק, ולמרות שהדעות לגביהן חלוקות (יש נשים שנעליים כאלה מזכירות להן נעלי ילדים), אצלי הן כבר בווישליסט לשנה הבאה.
Burberry Prorsum
אבל בכל זאת, חברות וחברים, מדובר בלונדון, וכמות נעלי הספורט על המסלולים שם היתה בהחלט קטנה יותר מאשר בניו יורק.
מה שכרגיל היה הרבה אלו ההדפסים, ואיך אפשר שלא להזכיר בעניין הזה את שתי אהובותיי הולי פלטון ומארי קטרנצו.
הראשונה הוציאה קולקציה גאומטרית פרחונית עם אפליקציות של פרחים על שמלות וחצאיות, שלעתים נראו כמו פרוייקט עשי זאת בעצמך, לצערי. בכל זאת הצלחתי ללקט משם כמה אנסמבלים מנצחים שבחינתי מצילים את הקולקציה כולה
Holly Fulton
אצלי מארי קטרנצו לעומת זאת העניינים נראים טוב יותר. היא עיצבה קולקציה בהשראת העולם הפרה היסטורי, כבעולם עדיין היתה יבשת פנגאיה. לוחות טקטוניים ויצורי כלאיים בן דגם לזוחלים באו לידי ביטוי בפאנלים גאומטריים ורקמות מרהיבות. היווצרותם של נחלים, יערות ושינויים טופוגרפיים באו לידי ביטוי בתלת מימד על גבי הבדים, ואתם יודעים כמה שאני אוהבת בגדים שבא למשש. מבחינתי היא לוקחת, ובגדול, את אליפות שבוע האופנה בלונדון שמתקיימת אצלי בראש.
Mary Katrantzou
עוד קולקציה תלת מימדית מוצלחת שפשוט בא לממש היא של ארדם, בצבעי טורקיז, ירוק, נייבי וקובלט כהים הפריטים מצליחים בכל זאת להראות מלאי חיים ותוססים. גם כאן ההשראה היא בוטנית -זואולוגית וניכר בה מאוד השימוש בנוצות על מנת ליצור משטחים תלת מידמידיים המסקרנים את חוש המישוש והראייה.
Erdem
לצידם של מעצבים ותיקים ומוערכים כמו פול סמית וויויאן ווסטווד, הקולקציות הנ"ל לא נופלות באיכותן, הבאז שהן מייצרות, ואפילו אפשר להגיד בזהירות שהן מוצלחות יותר.
כמובן שאי אפשר לסיים פוסט על לונדון ללא השניים הנ"ל, בכל זאת כבודם במקומו מונח, ואין נוצות או חרוזים שיכולים להחליף עבודת דיגום בריטית מסורתית עשויה לעילא, את זה אף אחד לא יכול לקחת מהם.
Paul Smith
Vivienne Westwood
