יום חמישי, 9 באפריל 2015

גוצ'י כמשל לצדק חברתי - חורף 2015-2016

חזרתי!
מאחר ופספסתי את שבוע האופנה לחורף הבא, הייתי עסוקה בענייני תינוק, רציתי להתמקד בסיפור אחד יפה מעולם האופנה שהתרחש ב2014, האם ניתן ללמוד ממנו משהו? תשפטו בעצמכם:
בשנת 2001 נקנתה חברת גוצ'י על ידי קונצרן האופנה Kering, והצטרפה לקבוצה מכובת של מותגי יוקרה כגון איב סן לורן, בריוני, בוטגה ונטה, בלנסיאגה ועוד. זוהי חברה ענקית שכמובן ששורת הרווח משחקת אצלה את התפקיד העיקרי.
חורף 2016 הוא הקולקציה הראשונה שהוצגה מבית גוצ'י לאחר החילוף, בו הוחלפה המעצבת פרידה ג'אניני הותיקה, שבמשך 12 שנה היתה המנהלת האמנותית של גוצ'י במעצב הצעיר אלסנדרו מיקלה.
שמו של המחליף שלך ג'אניני לא חשוב כמו נסיבות העזיבה שלה, ביחד עם בן זוגה, יו"ר גוצ'י לשעבר פטריציו די מארקו. לאחר שתי עונות בהן החברה הציגה ירידה ברווחים לעומת חברות אחרות בקונצרן, אותן ציינתי קודם, הוחלט לפטר את הצמד, המנהלת האמנותית והמנכ"ל. ידיעה זו השאירה אותי פעורת פה, כי בניגוד לכל מה שאנחנו מכירים בשוק התעסוקה, הוחלט לפטר את המנהלת האמנותית והמנכ"ל בעקבות ירידה ברווחים. לא קיצצו משרות, לא פיטרו מאות תדמיתנים, גרפיקאים, תופרות ועובדים מקצועיים אחרים אשר משכורתם השנתית לא מגרדת את הבונוס השנתי של המנכ"ל, הלכו ישר לאחראיים הישירים לבעיה, בחברה מובססת שורת רוווח, פתרו את הבעיה בפיטורי שני אנשים בלבד. זה מדהים כי גוצ'י היא המקום האחרון בו הייתי מחפשת צדק חברתי ודוגמא ללקיחת אחריות.
בזמנים בהם כל שני וחמישי אנחנו נתקלים בכותרות עצובות על פיטורי מאות עובדים כחלק מצעדי "ייעול" בעוד שהאחראים האמיתיים ממשיכים למשוך בונוסים ומשכורות עתק בלי להניד עפעף, סיפורה של חברת גוצ'י מראה לנו שאפשר אחרת.
נכון שסגנונה של ג'אניני חסר על מסלול התצוגה ובהחלט אהבתי פחות את הקולקציה הנוכחית לעומת הקודמות, אבל הסיפר המדהים הזה הכל כך שונה לטעמי, מראה שאפשר אחרת.
וככה בשביל הטעם הנה אאוטפיטים מהתצוגה שאהבתי: