יום חמישי, 24 בפברואר 2011

שבוע האופנה בניו יורק, חורף 2011-12- גרסת הפאשניסטה חלק ג'

שבוע האופנה הניו יורקי סיפק לי הרבה עבודה. לא רק בגלל שרוב המעצבים שהציגו שם לא מוכרים כמעט בכלל, כמות התצוגות היתה מרשימה, כמעט פי שתיים מכמות התצוגות בלונדון. כל כך הרבה מעצבים צעירים, כולם טובים ומוכשרים ואת כולם רציתי להראות. אז בשעה טובה הגעתי לחלק האחרון של שבוע האופנה בניו יורק עם הכוכבים הגדולים של המסלול, אלה שכבר ביססו לעצמם את המעמד של "הדור הצעיר והמבטיח" של עולם האופנה.
כמות הכשרונות הצעירים בניו יורק מאפילה על כל שאר בירות האופנה גם יחד. התחושה היא שבגלל שניו יורק היא היחידה שלא נמצאת באירופה מתוך ארבעת בירות האופנה, האופי שלה שונה, האופי של האנשים שלה שונה ואולי בגלל זה יש שם יותר כישרונות צעירים, פשוט כי הם מקבלים שם יותר במה. למרות שגם לונדון מפרגנת לצעירים שלה ובכל שבוע אופנה מוצגות קולקציות קבוצתיות של זוכי ומשתתפי תחרויות אופנה רבות שמתקיימות שם, תחרויות שמייצרות כישרונות חדשים גם לאופנה הלונדונית. בפריז ובמיוחד מילאנו הסיפור שונה, לצעירים יש את האופציה להשתלב בבתי אופנה קיימים, על אף ריבוי התחרויות שמתקיימות שם, בשבוע האופנה מציגים לרוב רק בתי אופנה מבוססים וותיקים.
אלה היו שלושים שניות על יחסו של עולם האופנה לדור החדש.
אז נתחיל.
נרסיסו רודריגז המינימליסט הציג קולקציה פחות מינימליסטית ממה שאני רגילה לצפות ממנו. הוא הציג גזרות יפות ומסחריות, שמלות באורך מתחת לברך עם מחשוף צנוע בשילוב עם מגפיים חורפיות ומחממות ללא עקב. כאן מגיע גילוי נאות, ניסיתי את הלוק הזה בחתונה שהוזמנתי אליה לאחרונה והתגובות היו חיוביות. מי שמכיר אותי יכול להעיד שלא התברכתי בגזרה של הדוגמניות הגבעוליות בתמונות האלה וכמו לכל אשה גם לי יש את החסרונות שלי, מראה השמלה הארוכה עם מגפון משמעותי ונוח היטיב עמי ואפילו קיבלתי מחמאות.


פלטת צבעים בסקאלה של שחור-לבן ומה שבניהם עם הבזקים של צבעים בוהקים מהסקאלה האדומה, מעילים ומכנסיים מוצלחים, קולקציה נהדרת

אלברטה פרטי למותג המשנה שלה Philosophy הציגה קולקציה מתקתקה בגווני סורבה עליזים של שמלמלות חמודות ומעילי צמר משובבי נפש

מעצב חדש ומבטיח ממוצא סינגפורי שכבר כתבתי עליו פעם, Parbal Gurung, מבחינתי נכנס לנישה של אלכסנדר וואנג וג'ייסון וו של מעצב צעיר ומוכשר עם הרבה אמביציה ותעוזה. הוא הציג קולקציה סופר קולית בשחור לבן בשילוב עם צבעים בוהקים מהמנעד האדום וגם קצת ורוד פודרה וניוד, צבעים שבד"כ מזוהים יותר עם הקיץ. מבחינתי זליגת הצבעים הקיצית הזו לקולקציות החורף האחרונות, לא רק אצל גורונג היא מבורכת. מי אמר שבחורף הכל צריך להיות קודר??


ועכשיו אני מגיעה לשילוש הקדוש. שלושה צוותים של שניים שעשו את זה בגדול על המסלולים בניו יורק:
Rodarte של צמד האחיות קייט ולורה מוליבי שיצרו קולקציה בהשראת המישורים הגדולים של ארה"ב. שדות חיטה ושמיים דרמטיים מודפסים על שמלות משי ארוכות ומתנפנפות יוצרים תחושה של תנועה ורוח. 


Proenza Schouler  של זוג המעצבים Jack McCollough ו Lazaro Hernandez, שהם זוג גם בחיים הרומנטיים ולא רק במישור המקצועי. בקולקציה הנוכחית הם התנסו בטכניקות צביעה "שיבורי" (shibori)היפנית. הטכניקה הזו, שכוללת בתוכה גם את הטיי-דיי המוכר לכולנו מתפרשת על מספר שיטות של קשירה, חיתוך, גזירה, קיפול ועוד על מנת ליצור דוגמה על הבד (Pattern). השילוב של טכניקת השיבורי על פני גזרות נכונות, מגניבות ומחמיאות נותנת לקולקציה הזו פאזה משלה, מעל כולם, של השקעה, התנסות וחדשנות שהזוג הזה מביא למסלול התצוגה.




והקולקציה שחותמת את הסקירה שלי היא זו של Rag & Bone של Marcus Wainwright & David Neville, קולקציה פוטוריסטית עם משחקי צבעים וצורות מתוחכמים שגרמה לדוגמניות שלהם להראות כמו שבט לוחמות עתידני, השילוב עם צמות רופפות חיזק את הדימוי הזה. הפריטים החזקים בעיניי הם הטייצים הנועזים והמעילים.


כל התמונות מכאן

יום שלישי, 22 בפברואר 2011

סיפור גרוזנברג

כמו שהבטחתי ואחרי שנרגעתי, אני מגישה לכם את סיפור הגניבה של הבלאקברי החדש שלי שהספיק ליהנות מחברתי רק חודשיים לפני שנחטף באכזריות.
ישבתי לי להנאתי בסטודיו/חנות שבו אני עובדת ברחוב גרוזנברג אשר בתל אביב, ישבתי ועסקתי בענייניי כשלפתע נכנס לחנות גבר נעים הליכות, מטופח ומגולח למשעי עם חיוך של מיליון דולר. הוא ביקש ממני יפה לעזור לו למצוא מתנה לאשתו. נעניתי לבקשתו, קמתי מכסאי והתפניתי אליו. אחרי שנקבע כי היא מידה 2 הסתובבתי כאשר גבי אל השולחן על מנת להוציא את הפריט שלדעתי יכל להתאים למה שהוא חיפש. הוא הסתכל, התלהב מהפריט, ביקש הנחה וכשסירבתי בנימוס קיבל זאת בהבנה ואמר שהוא יוצא להוציא כסף מהכספומט, ביקש שאשמור לו את הרכישה המיועדת בצד ושהוא כבר חוזר. עם קץ שעת המתנה, הבנתי שכנראה ויתר על מרכולתי, החזרתי את הפריט למקום והמשכתי ביום העבודה שלי. בשעה אחת, עת חשתי ברעב התחוור לי שעליי לסור לבית הקפה לרכוש לי סנדוויץ'. כאשר נפניתי לאסוף את דבריי, מכשיר הבלאקברי שלי בלט בהיעדרו. התקשרתי אליו, היה קו אבל לא היה צלצול, בדקתי גם בחנות שמעבר לכביש, לשם אני הולכת תכופות בעניינים מסויימים, גם שם לא היה קול ולא עונה. המחשבה המפחידה ששכחתי אותו בבית החלה לטפס במעלה בטני ופתאום היתה לי הארה: זה המניאק מהיום בבוקר!
אחרי שניסיתי להתקשר כעשר פעמים כנראה כבר נמאס לו ממני והוא כיבה את המכשיר.
התחושה היתה נוראית. לא רק בגלל שגנבו לי את הבלאקברי אליו הרגשתי מאוד מחוברת אלא בעיקר כי הרגשתי שחיללו לי את מקום העבודה. המקום בו אני מבלה את רוב ימיי, בו אני מרגישה בטוחה.
אני מאחלת לגנב כל טוב ובאמת שיהנה מהמתנה החדשה שבעל כורחי פירגנתי לו, אני מודה לו שהוא הזכיר לי את טיבו של המין האנושי, אולי המין הישראלי...
למדתי שיעור חשוב: לשמור על הדברים שלי גם איפה שאני מרגישה בנוח, לא לבטוח באף אחד, לעשות ביטוח על הסלולרי.
מקווה שלמדתם משהו מהמקרה שלי.

יום שני, 21 בפברואר 2011

שבוע האופנה בניו יורק, חורף 2011-12- גרסת הפאשניסטה חלק ב'

בעוד שבוע האופנה בלונדון כבר התחיל , עדיין יש לי מה להראות לכם מניו יורק. הגעתי למסקנה שפוסטים ארוכים מייגעים מדיי. מה גם שקשה לספוג את כל היופי והפאסון כשיש 25 תקצירים לעכל, אז הנה הטפטופים ממשיכים, זה נוח לי, זה בטוח נוח יותר לכם, אז הפוסטים החדשים יהיו "נגיסי פוסט" יעני Bitesize Posts, ז"א פוסטים במנה אישית לנשיאה איתך לכל מקום, הוא קטן וקומפקטי ומהוקצע, כנס היום למיניפוסט החדש של שומרת על פאסון ותתעדכן בפיפס האחרון בעולם האופנה הבינלאומי. ועכשיו, אחרי שסיימתי להישמע כמו פרסומת ברדיו, הא לכם אותו הנגיס המדובר...
ג'ייסון וו ואלכסנדר וואנג, שני מעצבים שלא בצדק הזכרתי בנשימה אחת, נחשבים ללחמניות החמות של האופנה הניו יורקית, קוצרים שבחים ופרסים על ימין ועל שמאל.
נתחיל בג'ייסון וו (Wu), אמריקאי ממוצא סיני, יליד '82, ממש כמוני, רק השיג הרבה יותר בחיים שלו. וו הצעיר הוא אחד המעצבים החביבים על מישל אובמה, אנדרה ליאון טאלי, עורך האופנה של ווג ארה"ב הפגיש בניהם ב2007 ומאז הרומן בניהם פורח. וו הלביש את מישל לכמה וכמה טקסים ממלכתיים חשובים, בניהם המפגש המפורסם עם מלכת אנגליה בו הפתיעה אובמה את כולם כאשר כיווצ'צ'ה את המלכה הישישה בחיבוק דוב, בעוד חוקי הנימוס מדברים בברור על כך שאסור לחבק את המלכה כי אם רק ללחוץ את ידה השברירית והמתפוררת. אופס!
אז הנה הקולקציה של וו לחורף הבא:
שמלת הערב מצד ימין פשוט אלוהית, אלגנטית ונכונה לעכשיו. לתשומת ליבה של הכלה לעתיד, מחשוף עמוק אינו עוד אקטואלי.

אלכסנדר וואנג הטייואני, יליד '84, מוכשר כמו שד, מציג קולקציה חורפית ומכרבלת משום מה עם סנדלי עקב מינימליסטיים  שלא מתכתבים באופן ישיר עם העובדה שמדובר בקולקציית חורף. האפקט שנוצר הוא מבדר מה, בשל השילוב עם מחממי הרגליים הבומבסטיים. פרט לגליץ' הקטן הזה בקולקציה, היא נראית מחממת וסופר קולית, כזו שכל פאשניסטה ניו יורקית תרצה לקנות.
מחממי רגליים+סנדלים מינימליסטיות = אוינק אוינק

Zero + Maria Cornejo, מותג ניו יורקי בהנהלת מריה קורנייו, שעיצבה קולקציה מתוחכמת ומעניינת עם גזרות חדשות ולא שגרתיות דוגמת תיק "אוזן המן" משולש, מעילי עור בחיתוכים גאיומטריים ושמלת משי עם הדפס של מדפי ספרים ששייכים לחברתה של המעצבת שגרמו לה להרגיש טיפשה.


משמאל: שמלת מדפי ספרים


המעצבת של Tibi, איימי סמילוביץ' אמרה מאחורי הקלעים שהיום אי אפשר לעשות שמלת משי פרחונית ארוכה ולדרוש עליה 250 דולר, כי הרי זארה יעשו את אותה השמלה ויבקשו עליה 50. העתיד של המעצבים נמצא בתחכום של הגזרות, לעשות משהו שלא כל כך קל או משתלם להעתיק ולייצר בצורה המונית. סמילוביץ', בחורה עם ראש על הכתפיים ורגליים על הקרקע צודקת, ומציגה קולקציית בון טון שיקית להפליא, נשית, עדינה ורומנטית.



כרגיל התמונות מכאן

חלק שלישי ואחרון בדרך

יום שבת, 19 בפברואר 2011

שבוע האופנה בניו יורק- חורף 2011-12, גרסת הפאשניסטה- חלק א'

שבוע נפלא עבר על ניו יורק. שבוע אופנה גדוש במעצבים, רובם חדשים, חלקם ותיקים. נראה כי שבוע האופנה של ניו יורק הוא הכי דינאמי, כל שנה מתווספים שמות חדשים, כשרונות חדשים, טעמים מעניינים ולא שגרתיים ותמיד מסקרן אותי לראות מי יציג גם השנה ומי מהשמות החדשים שלמדתי בעונה הקודמת לא יציג יותר.
מאחר ושבוע האופנה הזה היה פורה ובגלל שאיני רוצה להעמיס על קוראיי, חילקתי את הסקירה לשלושה חלקים. בחלק הראשון אותו אתם קוראים עכשיו, אתם תוכלו לראות את הקולקציות שמצאתי הכי מגניבות, עם הכי הרבה סטייל, כמובן צבעים ואל כל הקולקציות האלה הייתי קונה לו הייתי קניינית ב...אממממם... הגרסה הישראלית לרינשנטה, הלוואי והיתה קיימת כזו.

את הרשימה המגניבה שלי פותח, איך לא, מארק ג'ייקובס. אמנם הקולקציה הנושאת את שמו תמיד מעוררת עניין בקרב עיתונאי האופנה והבלוגרים, אני נשבית בקסמיה של הקולקציה המשנית, Marc by Marc Jacobs הצעירה והעירונית, בכל פעם מחדש.


ג'ייקובס מציג קולקציה לגברים ונשים גם יחד עטירת פריטים ופתרונות לבוש למגוון רחב של גזרות.

אותו היחס מקבל ממני קו המשנה הצעיר BCBG by Max Azria של מיודעינו מקס עזריה שחולש על לא פחות משלושה קווים הנושאים את שמו. תראו איזה סילואט ("צדודית" בעברית) נינוח ומשוחרר הוא מציג, אך עם זאת פשוט מגניב, אין מלה אחרת, מגיב וזהו.


הקולקציה הזו מזכירה לי קצת תלבושות של סרטי פנטזיה על נסיכות ואבירים, הטוויסט האגדי הזה מוסיף המון וביחד עם משחקי השקוף-אטום שבשכבות וכמו שציינתי, הגזרות הסלחניות מתקבלת לנו קולקציה מאוד נשית וחורפית

אותו העיקרון תקף גם לגבי דונה קארן וקו המשנה שלה DKNY. פחות גברת מגונדרת, יותר צבעים וגזרות צעירות, תענוג, קניתי.
אם המלבישה של גוסיפ גירל יודעת מה טובה לה, היא תקנה את שלושת האנסמבלים משמאל בשביל בלייר וולדורף.

המכנס המתרחב (שני האנסמבלים משמאל) שב לחיינו והפעם באורך עד הרצפה, מאריך ומחטב את הרגליים.

הקולקציה האחרונה שאני משחררת לכם היום שייכת לWillow של Kit Willow הצעירה שזו סך הכל הקולקציה השניה שהיא מציגה בשבוע האופנה הניו יורקי. קולקציה מאוד מסחרית ולבישה בהשראת בגדי רכיבה על סוסים, יכולה לפנות להרבה טעמים של בחורות עם פאסון (כמובן, לא כאלה שלובשות טייץ בתור מכנס). האנסמבלים יפים גם כמכלול וגם כל פרט לכשעצמו יכול להוות תוספת נפלאה לארון הבגדים של הרבה פאשניסטות.


כל התמונות כרגיל, מכאן
חלק ב' בהמשך...

יום רביעי, 9 בפברואר 2011

Haute Couture אביב 2011

תצוגות האופנה העילית המתקיימות מדי שנה בפריז הולכות ומידללות. מתעשייה ענפה שמנתה עשרות אלפי עובדים היא הצטמקה למלאכה נישתית בה מועסקות בעיקר נשים מבוגרות במספר מוגבל של בתי מלאכה בצרפת. רק הטובים והיצירתיים ביותר מציגים כיום את עבודותיהם בשבוע יוקרתי זה. 
Alexis Mabille , מעצב צעיר ומוכשר, שהטיפוס שלו לצמרת היה מהיר כמו שהוא היה קשה; אחרי תשע שנים בהן התמחה בבית האופנה נינה ריצ'י ואונגארו, עבד בכריסטיאן דיור בתור מעצב תכשיטים וליין הגברים הוא סופסוף יצא אל החופשי ב2005 עם קולקציה לגבר. מ2008 הוא מציג קולקציות גם לנשים והראשונה בהן היתה קולקציית הוט קוטור. הפעם הוא מציג קולקציה דואלית; הוא יצר סדרה של שמלות שעל כל אחת חזר פעמיים, פעם אחת בלבן ועוד אחת צבעונית.




בושרה ג'ראר, מעצבת צעירה, גם היא קול שונה בתוך מקהלת השיפונים, התחרות והשמלות הגרנדיוזיות שמאפיינות כל כך את שבוע האופנה העילית. האסטתיקה שלה מדברת על אישה קשוחה, צורות גאומטריות, פלטת צבעים של שחור-לבן-אדום,  קווי מתאר לבנים וא-סימטרה. קהל הלקוחות שלה הוא אחר, יש לה את הפוטנציאל להיות התשובה ההולמת לכל אותן נשים (אמידות ביותר) שמחפשות משהו אחר בהוט קוטור, משהו שהוא לא רק רוח וצלצולים.



ג'ורג'ו ארמאני הציג קולקציה המעידה על השלב הבא בקריירה שלו. אחרי כל כך הרבה שנים של עשיה וכל כך הרבה לקוחות מרוצים הוא מרגיש שכבר אין לו מה להוכיח, עכשיו הוא יוצר בשביל האושר האישי שלו. עם המחשבה הזו הוא הציג קולקציה חוצנית משהו. בדים מבריקים ונוצצים, צבעים מטאליים וכובעי עב"מ בעיצובו של המילינר פיליפ טרייסי (גם עליו כתבתי) מגולמים בגזרות לא שגרתיות שמזכירות ברוחן את עבודותיו של פייר קארדן בשנות ה60' של המאה הקודמת.




את הקולקציה שלו לז'יוונשי, ריקרדו טישי עיצב בהשפעה יפנית. לא מדובר ביפן של הגיישות והקימונואים, אלא יפן הצעירה והמודרנית; רובוטים ומאנגה. ביצירות שלו לעונה הנוכחית הושקעו אלפי (בלי להגזים) שעות עבודה. בכל פריט הושקעו כמויות אדירות של חומרים כגון נוצות, בדים, חרוזי סוורובסקי ועוד. התוצאה היא, בדומה לתצוגה של ארמאני, אוסף של יצורים מעולם אחר, עם קסדות בלתי הגיוניות, קרניים וכנפיים.




את קולקציית הקוטור של כריסטיאן דיור עיצב ג'ון גליאנו בהשראת המאייר האגדי René Gruau אשר עבד עם בית האופנה הזה בשנות ה50' של המאה הקודמת ואחראי על יצירת התדמית האקסטרווגנטית- אלגנטית שלו. בעזרת רקמה, דירוג וטכניקות אחרות  ניסה גליאנו לתת ליצירותיו את התחושה הקלילה והנונשלאנטית הזו של גרו. גליאנו העיד שזו היתה הקולקציה הכי מאתגרת מבחינה טכנית שהוא יצר אי פעם. על אף העובדה הזו, הקולקציה נראית קלילה, אוורירית ולא מתאמצת ועם זאת עשויה ללא דופי. 


קארל לאגרפלד לשאנל הציג את הקולקציה שהביאה אור למסלול התצוגה. הוא מאס בצבעים העזים, השמלות הנפוחות ובעקבים הבלתי אפשריים בהם מהדסות הדוגמניות בנות העשרה על המסלולים והציג קולקציה קלילה המלווה בנעליים שטוחות. הנעליים אותן נעלו הדוגמניות כיסו רק את הקצה של כף הרגל והיו מקובעות לקרסולי הדוגמניות ברצועה שקופה וכך הן נראו שוב כמו נערות צעירות בבגדי בלרינה העשויים כולם אור. לא פחות מעשר מיליון קריסטלים של סוורובסקי נדרשו על מנת להכין את הקולקציה הנהדרת הזו, כולם מחוברים לשמלות והג'קטים בעבודת יד במלאכת מחשבת של עשרות עובדות. התוצאה, כאמור, שמימית וטהורה.



אבי לי קרשאו בשמלה שעשויה כולה מחרוזים בעבודת יד

חותם את הפוסט הזה ז'אן פול גוטייה עם קולקציה בהשראת הפאנק, נושא שאינו זר לו לחלוטין. חליפות מכנסיים מהוקצעות המציגות את היכולות הוירטואוזיות של גוטייה בבניית בגד, הגזרות מושלמות וכל פרט בכל בגד מונח במקום הנכון. לצד החליפות הנועזות הוצגו גם שמלות שיפון, תחרה ואורגאנזה שנראות כאילו קוראות תיגר על כוח הכבידה ועל חוקי הפיזיקה בכלל, משוגעות ואקססיביות. כל המראות לוו בתסרוקת דמויית מוהיקן על כל הדוגמניות ואיפור חזק ומודגש.




מומלץ מאוד להגדיל את כל התמונות.
התמונות לקוחות מכאן ומכאן

יום שישי, 4 בפברואר 2011

גברים חורף 2011-12

אחרי הרבה לבטים החלטתי לעשות פוסט על אופנת גברים. למרות שהשאלה לגביו לא קיבלה יותר מדיי פידבק  בעמוד הפייסבוק שלי, החלטתי בכל זאת, ככה, כי מותר לי וכי אין לי עורך וכי אני לא חייבת שומדבר לאף אחד. עושה פוסט על גברים. מה תעשו???
בכלל, ינואר היה חודש מלא התרחשויות בעולם האופנה; משבוע האופנה לגבר, המשך של הטרום חורף, שבוע האופנה העילית בפריז, שבוע האופנה באמסטרדם ובברלין, עכשיו גם סאו פאולו, יש הרבה על מה לכתוב וכמעט ואין פנאי. אולי באמת צריך שיהיה בארץ פורטל אופנה מכובד אחד שירכז את כל הדברים האלה ולא ידבר רק על הפקות אופנה של מעצבי שמלות כלה מקומיים (כבודם במקומו מונח) אבל אופנה זה הכל חוץ משמלות כלה. תסכימו איתי.
ובכן לענייננו. כמו שכבר אמרתי, לעצב לגברים זה הרבה יותר קשה מאשר לעצב לנשים, לא רק שמגוון הפריטים מצומצם יותר (אי אפשר לעצב חצאית או שמלה לגבר, אלא אם את ראיי קאוואקובו לקום דה גארסון), גם הצבעים סולידיים יותר (אם בכוונתך למכור ולא רק להציג). בחרתי רשימה של קולקציות שאהבתי במיוחד. את הרשימה שלי הפעם פותח המעצב האמריקאי אדם קימל, עליו כתבתי (ואותו ראיינתי) בירחון hDL שיוצא בקרוב (או שכבר יצא) בסטימצקי הקרוב למקום מגוריכם. אחרי קולקציית קיץ מוצלחת ומושקעת במיוחד הוא ממשיך בקו העיצובי האולטרה אמריקאי שלו וכמובן משתמש בגברים אמריקאים אמיתיים מהרחוב בתור דוגמנים, דבר המקנה לפרזנטציה שלו עוד נקודות זכות. מכנסיים משוחררים, חולצות מכופתרות ובעיקר נוחות יומיומית, כל אלה קיימים בקולקציה הזו ואני אומרת למה לא, לא הכל צריך להיות טרנדי ומהוקצע.




הקולקציה של ברברי פרורסום לגבר היתה הרבה יותר מוצלחת מזאת לאשה, ולראיה, היא נכנסה לרשימה האקסקלוסיבית שלי וזאת בזכות מבחר המעילים האיכותיים שלו היה לי ממון הייתי מפנקת את אישי בכל אחד מהם, אפילו בתמונה 72 DPI רואים שהמעילים איכותיים ועשויים טוב, ולא בכדי; כי הרי ברברי התחילו בתור מותג של מעילים. המעיל הצהוב לגיטימי לגמרי, כשמעיל עשוי טוב, הוא נראה טוב בכל הצבעים, גם בצהוב מנדרינה.



עוד בגזרת ה Outerwear  (שם כולל להלבשה "חיצונית", דהיינו מעילים, ג'קטים וכו') מככב אצלי ברשימה ניקולא גסקייר לבלנסיאגה, עם קישורים ברורים לקולקציית הנשים בדמות ההדפסים הפרחוניים המבצבצים פה ושם מבין הכפתורים והריצ'רצ'ים, כי בכל זאת, מדובר בקולקציית גברים. גסקייר שוב הצליח לשבות את ליבי בזכות הנעליים המשוגעות-מגניבות שלו גם לגברים.



כמובן שבראש רשימת הקז'ואל שלי ניצבת איתנה הרמס עם קולקציה לא מתאמצת, נקיה וגברית בעליל ואין לי שום ספק שכל תפר הונדס ומוקם בדיוק במקום בו הוא היה צריך להיות. המראה הכללי פשוט מושלם, קולקציה מצויינת על כל פריטיה.


בתקופה בה הסדרה המצליחה "מד מן" משפיעה על רוב קולקציות הגברים (שלא נכנסו לרשימה שלי); חליפות רכיסה כפולה, שלושה כפתורים, שלושה חלקים שולטים במסלולי התצוגות, קונסואלו קסטיליוני (אהובתי הנצחית) למארני מעצבת קולקציה בהשראת הצווארון הכחול כי גם לחלבן ולחנווני יש מקום על מסלול התצוגה, במיוחד אם הוא בלונדיני ושרירי. כמובן שגם במארני יש דגש חזק על נעליים בעיצובים מעניינים ומיוחדים. נעלי האבזם נותנות טוויסט קשוח של פועל בניין לקולקציה, דבר נפלא בעיניי, שכן לאחרונה קצתי בנעלי השפיץ המאורכות שראיתי הרבה על המסלול.


פיליפ לים מציג קולקציה מחוייטת בגזרות נוחות ובכך משדרג את מעמדו בתחום הלבשת הגברים. "אני אוהב להתלבש יפה אבל עודני צעיר" אמר לים מאחורי הקלעים של התצוגה, וכך הוא מציג קולקציה מחוייטת עם טוויסט צעיר והרבה חידושים בתחום הגזרות (לא אלאה אותכם בפרטים) שמשדרגים הן את המראה הכללי והן את הנוחות בלבישת פריטיו.


המעצב הבריטי הותיק פול סמית כרגיל שבה את ליבי גם בקולקציית הגברים. שוב הדגש הוא על הג'קטים והמעילים ואצל פול סמית, שפשוט נולד עם זה, יש עוד ערך מוסף של נונשלאנס לא מתאמץ שמשדרג את המראה הכללי של הקולקציה ונתן לה אופי מעבר לאוסף של בגדים מאוד יפים ועשויים טוב.


אבל לא הכל זה מעילים וג'קטים. קולקציות פחות מחוייטות ויותר זרוקות ראינו מפראנקי מורלו, בלמאן ואייסברג שהשקיעו יותר בסריגים ובטריקו ויצרו קולקציות מאוד עירוניות על גבול ה Streetwear  (הלבשת רחוב).

 Balmain

 Frankie Morello
קר לך בפנים? לוקח לך יותר מדיי זמן לגדל זקן? לפרנקי מורלו יש את הפתרון בשבילך! זקן צמר סרוג שמתלבש ישר על הפנים ומספק את כל פתרונות החימום לפניך בימי החורף הקשים. כל היתרונות של זקן בלי החסרונות! לא עוד תדקור את בת זוגך ותגרום לאדמומיות בפניה! זקן הצמר הגאוני טוב גם לטמפרטורת הלחיים שלך וגם לזוגיותך.
אחלה אקססורי...
חוץ מזה, סניקרס מגניבות, קרדיגנים, כפפות וצעיפים בטכניקולור, עליזים, משובבי נפש והכי חשוב חורפיים ומחממים.

Iceberg

המעצב Neil Barrett הציג קולקציה מעורבת לגברים ונשים כאחד. על קו הנשים שלו ראו בבירור שהמעצב בא מתחום הלבשת הגברים בשל הבניה של המעילים והגזרות. לצד סריגים חמים ורכים הוא הציג מעילי צמר ומכנסי אופנוענים, הכל במוד אורבאני.


ממשיכים בכיוון האורבאני אפלולי, אן דמולמיסטר הגרמניה מציגה קולקציה קשוחה ומחוייטת של ג'קטים ווסטים בגזרות קלאסיות בשילוב עם דגמ"חים, מכנסי טריקו ומגפיים מסיביות. כפפות גדולות עם חגורות ואבזמים בשילוב עם שיער שחור ארוך לדוגמנים משלימים את המראה המהוקצע והרוקיסטי אותו ניסתה המעצבת להעביר.

סוגר את הרשימה המותג Mugler שהיה שייך בעבר למעצב האגדי ת'ירי מוגלר, עכשיו תחת פיקודו של לא אחר מאשר ניקולה פורמיקטי, הלא הוא הסטייליסט שאחראי לתופעה ושמה ליידי גאגא. כיאה לסגנונו הגדול מהחיים הוא בחר לעשות את הקולקציה בשיתוף עם אמנים אחרים כגון המעצב Romain Kremer והצלם-במאי Mariano Vivanco ואמן קנדי צעיר בשם ריקו, שכל פניו מכוסים קעקועים. ביחד הם יצרו קולקציה שהיא יותר שואו ופחות הלבשת גברים פרקטית. מה שכן הם הצליחו לעשות זה מכנס חיתול רחב עם מעיל צמר עם סגירת ריצ'רץ' וג'קט בלייזר בסגירת כפתור בודד (אותו בחרו לשלב עם מכנס פאנקיסטי לחלוטין), לבישים ונאים למראה.


כל התמונות מכאן