תצוגות האופנה העילית המתקיימות מדי שנה בפריז הולכות ומידללות. מתעשייה ענפה שמנתה עשרות אלפי עובדים היא הצטמקה למלאכה נישתית בה מועסקות בעיקר נשים מבוגרות במספר מוגבל של בתי מלאכה בצרפת. רק הטובים והיצירתיים ביותר מציגים כיום את עבודותיהם בשבוע יוקרתי זה.
Alexis Mabille , מעצב צעיר ומוכשר, שהטיפוס שלו לצמרת היה מהיר כמו שהוא היה קשה; אחרי תשע שנים בהן התמחה בבית האופנה נינה ריצ'י ואונגארו, עבד בכריסטיאן דיור בתור מעצב תכשיטים וליין הגברים הוא סופסוף יצא אל החופשי ב2005 עם קולקציה לגבר. מ2008 הוא מציג קולקציות גם לנשים והראשונה בהן היתה קולקציית הוט קוטור. הפעם הוא מציג קולקציה דואלית; הוא יצר סדרה של שמלות שעל כל אחת חזר פעמיים, פעם אחת בלבן ועוד אחת צבעונית.
Alexis Mabille , מעצב צעיר ומוכשר, שהטיפוס שלו לצמרת היה מהיר כמו שהוא היה קשה; אחרי תשע שנים בהן התמחה בבית האופנה נינה ריצ'י ואונגארו, עבד בכריסטיאן דיור בתור מעצב תכשיטים וליין הגברים הוא סופסוף יצא אל החופשי ב2005 עם קולקציה לגבר. מ2008 הוא מציג קולקציות גם לנשים והראשונה בהן היתה קולקציית הוט קוטור. הפעם הוא מציג קולקציה דואלית; הוא יצר סדרה של שמלות שעל כל אחת חזר פעמיים, פעם אחת בלבן ועוד אחת צבעונית.
בושרה ג'ראר, מעצבת צעירה, גם היא קול שונה בתוך מקהלת השיפונים, התחרות והשמלות הגרנדיוזיות שמאפיינות כל כך את שבוע האופנה העילית. האסטתיקה שלה מדברת על אישה קשוחה, צורות גאומטריות, פלטת צבעים של שחור-לבן-אדום, קווי מתאר לבנים וא-סימטרה. קהל הלקוחות שלה הוא אחר, יש לה את הפוטנציאל להיות התשובה ההולמת לכל אותן נשים (אמידות ביותר) שמחפשות משהו אחר בהוט קוטור, משהו שהוא לא רק רוח וצלצולים.
ג'ורג'ו ארמאני הציג קולקציה המעידה על השלב הבא בקריירה שלו. אחרי כל כך הרבה שנים של עשיה וכל כך הרבה לקוחות מרוצים הוא מרגיש שכבר אין לו מה להוכיח, עכשיו הוא יוצר בשביל האושר האישי שלו. עם המחשבה הזו הוא הציג קולקציה חוצנית משהו. בדים מבריקים ונוצצים, צבעים מטאליים וכובעי עב"מ בעיצובו של המילינר פיליפ טרייסי (גם עליו כתבתי) מגולמים בגזרות לא שגרתיות שמזכירות ברוחן את עבודותיו של פייר קארדן בשנות ה60' של המאה הקודמת.
את הקולקציה שלו לז'יוונשי, ריקרדו טישי עיצב בהשפעה יפנית. לא מדובר ביפן של הגיישות והקימונואים, אלא יפן הצעירה והמודרנית; רובוטים ומאנגה. ביצירות שלו לעונה הנוכחית הושקעו אלפי (בלי להגזים) שעות עבודה. בכל פריט הושקעו כמויות אדירות של חומרים כגון נוצות, בדים, חרוזי סוורובסקי ועוד. התוצאה היא, בדומה לתצוגה של ארמאני, אוסף של יצורים מעולם אחר, עם קסדות בלתי הגיוניות, קרניים וכנפיים.
את קולקציית הקוטור של כריסטיאן דיור עיצב ג'ון גליאנו בהשראת המאייר האגדי René Gruau אשר עבד עם בית האופנה הזה בשנות ה50' של המאה הקודמת ואחראי על יצירת התדמית האקסטרווגנטית- אלגנטית שלו. בעזרת רקמה, דירוג וטכניקות אחרות ניסה גליאנו לתת ליצירותיו את התחושה הקלילה והנונשלאנטית הזו של גרו. גליאנו העיד שזו היתה הקולקציה הכי מאתגרת מבחינה טכנית שהוא יצר אי פעם. על אף העובדה הזו, הקולקציה נראית קלילה, אוורירית ולא מתאמצת ועם זאת עשויה ללא דופי.
קארל לאגרפלד לשאנל הציג את הקולקציה שהביאה אור למסלול התצוגה. הוא מאס בצבעים העזים, השמלות הנפוחות ובעקבים הבלתי אפשריים בהם מהדסות הדוגמניות בנות העשרה על המסלולים והציג קולקציה קלילה המלווה בנעליים שטוחות. הנעליים אותן נעלו הדוגמניות כיסו רק את הקצה של כף הרגל והיו מקובעות לקרסולי הדוגמניות ברצועה שקופה וכך הן נראו שוב כמו נערות צעירות בבגדי בלרינה העשויים כולם אור. לא פחות מעשר מיליון קריסטלים של סוורובסקי נדרשו על מנת להכין את הקולקציה הנהדרת הזו, כולם מחוברים לשמלות והג'קטים בעבודת יד במלאכת מחשבת של עשרות עובדות. התוצאה, כאמור, שמימית וטהורה.
אבי לי קרשאו בשמלה שעשויה כולה מחרוזים בעבודת יד
חותם את הפוסט הזה ז'אן פול גוטייה עם קולקציה בהשראת הפאנק, נושא שאינו זר לו לחלוטין. חליפות מכנסיים מהוקצעות המציגות את היכולות הוירטואוזיות של גוטייה בבניית בגד, הגזרות מושלמות וכל פרט בכל בגד מונח במקום הנכון. לצד החליפות הנועזות הוצגו גם שמלות שיפון, תחרה ואורגאנזה שנראות כאילו קוראות תיגר על כוח הכבידה ועל חוקי הפיזיקה בכלל, משוגעות ואקססיביות. כל המראות לוו בתסרוקת דמויית מוהיקן על כל הדוגמניות ואיפור חזק ומודגש.
מומלץ מאוד להגדיל את כל התמונות.
מדהים.
השבמחקמוזמנת להתעדכן אצלינו על שבוע האופנה בניו יורק
http://nyc-fashion.com/live-tv/