יום ראשון, 31 באוקטובר 2010

המוזות שותקות

כמה שלא ניסיתי לכתוב היום פוסט אופנה, לא הצלחתי. עוד 3 ימים אני חוזרת לארץ וכל זאת בצל איום השביתה של ההסתדרות. קשה לשמור על קור רוח...
שש וחצי שנים במילאנו זו תקופה לא קצרה ולחזור לארץ זה מפחיד. הרבה אנשים שואלים אותי "נו, כבר מתרגשת?" ואני שואלת מה יש פה להתרגש? לעזוב את הדירה היפהיפיה שלי, שכמוה לא אמצא בארץ, עם רצפת השיש המשוגעת, שתי מרפסות עם נוף פסטורלי איטלקי עתיק וכמובן הרבה פרטיות? ממש מרגש, אתם הייתם מתרגשים?
למרות שלא תמיד היה קל. להסתדר לבד במדינה זרה זה לא פיקניק והרבה פעמים נתקלים באטימות, טמטום ואף רוע לב אבל כזה שלא הכרת פעם. מתרגלים, מתגברים וממשיכים. סך הכל החיים שלי פה היו יפים; זה נחמד כשעונות השנה משתנות, לעבור מקצר לארוך לגשם ולשלג. זה נהדר לראות אביב פורח וסתיו צהוב כתום, לדלג בשלוליות עם מגפי גומי ולהשאיר טביעות רגליים גסות בשלג בתולי. תמיד ידעתי שאחזור לארץ, אבל לא חשבתי שיעבור כל כך מהר.
כל כך אתגעגע לגלידות האיטלקיות, שכמוהן אין באף מקום בעולם, לא משנה מה אומר השלט של הגלידריה האהובה עליכם, זאת שכאן יותר טובה. אתגעגע למאפים המתוקים, הקנולי, הקסאטה הסיצ'יליאנית, הטיראמיסו. מאוד יחסר לי חופש התנועה, על אף שמערכת המטרו המילאנזית היא מהגרועות באירופה, היא עדיין קיימת וזה כל כך כיף להיות מסוגל להיעלם בצד אחד של העיר ותוך חצי שעה להופיע בצד השני, מרחקים כמו הרצליה- תל אביב נגמעים ללא מפריע ברבע שעה- עשר דקות. איזה כיף שלא צריך לדאוג לטרמפ!
את הפוסט הבא אני אכתוב כבר בארץ בקודש, בתקווה שהמוזות ישובו לזמר. בינתיים אתייחד עם האבל שלי על עזיבת העיר שמזה שש וחצי שנים הייתה לי לבית.

 מגשית מתוקים ממאפיית ה"רגאצי" שליד הבית

שיח הורדים של השכנים, אביב כלשהו

 בשרים לא כשרים בעליל

 גבינות איטלקיות קשות
יאמי

 המרפסת בחורף

 לפעמים נופלים על קרון ריק במטרו אז אפשר קצת להשתולל

ולפעמים מרגישים כמו פרות ברכבת משא

 תצוגה של רוברטו מוסו

 אביב פורח

אביב בפארק

Milano Unica
תערוכת הטקסטיל השנתית של מילאנו

וכמובן הדואומו המרשים במילאנו במלוא הדרו אחרי 6 שנים בהם היה לוט בפיגומים.

יום שני, 25 באוקטובר 2010

אני אוהבת את זה לא מתחכם

"אני אוהבת את זה על הספה בסלון" בירך אותי הטופיק של חברתי ל' בפייסבוק. "אני אוהבת את זה על הדלפק וליד השידה" לחש לי הטופיק של אחת אחרת. במשך יום שלם ראיתי איפה החברות שלי אוהבות את זה. משום מה זה לא סיקרן אותי, זה עיצבן אותי בטירוף, למה לעזאזל אני צריכה לקרא את זה? ויש לי בעיה אחרת, כשאני קוראת דברים אני מיד מדמיינת אותם, ולא היה נעים עם כל התמונות האלה בראש של החברות שלי מקבלות את זה על הדלפק במטבח. ואז הגיעו שני מכתבי שרשרת (כמה שאני מתה על מכתבי שרשרת) שבאופן כללי אמרו שזה לכבוד חודש המודעות לסרטן השד וצריך לכתוב איפה את אוהבת לשים את התיק שלך כשאת נכנסת הביתה. נזכרתי במבצע צבע החזיה של שנה שעברה. עוד במכתב השרשרת היה כתוב שאסור להגלות לבנים, איזה מסתוריות אנחנו שיואו! לא ברור לי מה עבר בראשו הקודח של הגאון שהגה את הרעיון הדבילי הזה, שכן לא ברור מה המטרה בכתיבת רמיזות מיניות זולות (ואין הרבה אנשים ברשימה שלי שהייתי שמחה לקרא עליהם בקונוטציות האלה). למה לא לגלות לבנים? מה העניין? מה בזה בדיוק מעורר מודעות למה? לי זה עשה בחילה קלה בהתחלה ואז גל של עצבים...
סרטן השד הוא עניין רציני ואין להוזיל אותו על ידי טריקים פרסומיים סוג ב'. "סקס מוכר" זה בסדר, אבל מה בדיוק מנסים למכור לנו פה? כי מודעות לסרטן השד היה הדבר האחרון שעלה לי בראש כשקראתי איפה ל' אוהבת את זה.
בסרטן השד, כמו בכל סרטן, גילוי מוקדם חשוב מאוד ועוזר לשפר את סיכויי ההחלמה מהמחלה. לא חייבים מיד לרוץ לרופא הנשים הקרוב ולקבוע תור לממוגרפיה. יש מספר דברים שניתן לשים לב אליהם גם בבית, ועם כמה שזה ישמע מצחיק, גם לתת לבן הזוג להתבונן ולמשש, כי סך הכל גם הוא מכיר את הציצי שלך טוב כמוך, במידה ואת נותנת לו...
חשוב לבצע בדיקות עצמיות בבית, בשכיבה או בעמידה בתדירות של אחת לחודש.  אני מצטטת פה מכתביו של פרופ' יורם כהן, מומחה לאונקולוגיה, מתוך האתר starmed.co.il :


בדיקה עצמית של השד - מתבצעת על ידי האישה עצמה אחת לחודש, לאחר המחזור, וכוללת כמה שלבים: התבוננות מול המראה בידיים מורמות ומורדות, בדיקה ידנית של השדיים ולחץ על הפטמות, כדי לבדוק אפשרות של הפרשה. מומלץ לנשים לבצע את הבדיקה באופן מסודר, מאחר שהדבר כרוך במודעות גדולה יותר לנושא סרטן השד, וכמו כן בעקבות הבדיקה השגרתית האישה מכירה את מראה שדיה ואת המרקם שלהם, דבר שיעזור לה להבחין בשינויים אפשריים. על האישה לשים לב במיוחד להתעבות או למציאת קשריות בשד או בבית-השחי, לשינוי בגודל השד או בצורתו, למשיכה בעור השד, להפרשה מהפטמה, לשינוי בצבע או בתחושה של עור השד.


לנשים מעל גיל 50 מומלצת ממוגרפיה (צילום רנטגן של השד באמצעות מכונת רנטגן מיוחדת) אחת לחודש, לנשים מעל גיל 40 עם היסטוריה של המחלה במשפחה, אחת לשנה. 
לנשים מתחת לגיל 40 מומלץ לעשות את הבדיקה הביתית אחת לחודש וכמובן גם להיעזר בבן הזוג, כמובן שלא כל גבשושית בשד היא סרטן שכן כולירות רבות נדבקות לנו לציצי כמו למשל ציסטות למיניהן וכו'. אם אינך מרגישה בטוחה בבדיקה שעשית בבית, פני לרופא הנשים בהקדם לקבלת חוות דעת מקצועית.


אז בעצם יש לגיטימציה לשלב מיניות בעידוד המודעות לסרטן השד, תעודדו את בני הזוג שלכן לחפון לכן את הציצי,  זו בדיקה ביתית שהם דווקא כן ישמחו לעשות לפחות אחת לחודש; על הספה, על מתלה המעילים בכניסה לבית, על הדלפק במטבח וכו'...


גם לתזונה שלנו יש השפעה על סיכויינו לחלות במחלה הקפדה על תפריט בריא יכולה לסייע בהפחתת סיכויינו לחלות. מתוך האתר naturemed.co.il :


1. צריכת מזונות דלי שומן רווי בפרט ושומן בכלל.
2. צריכת מזונות עשירים בסיבים, בעיקר ליגננים.
3. צריכת מזונות בעלי פעילות אנטי סרטנית כגון ירקות ממשפחת המצליבים, סויה, עגבניות, ירקות ופירות עשירים באנטי אוקסידנטים.
4. אכילת כמה שיותר מזון אורגני וצמצום החשיפה לחומרים כימיקלים.
5. פעילות גופנית שבועית – כדרך לשמירה על משקל תקין.
6. הפסקת צריכת אלכוהול.
7. שמירה על משקל תקין.
8. החשפות מבוקרת לשמש לצריכת ויטמין D



כמובן גם שלצערנו הרב, הסיכויים שלנו לחלות בסרטן השד תלויים בעיקר בגנטיקה שלנו ובדיוק כמו העור החלק שירשת מאמא, הרגליים הארוכות שירשת מסבתא או חילוף החומרים המהיר שהוריש לך אבא, גם סרטן השד הוא ירושה מההורים. אם יש במשפחה הסטוריה של המחלה, יש להיות זהירים כפליים.


לסיום הרשו לי להפנות אותכם לאתר של האגודה למחקר של סרטן השד BCRF, שהקימה הגברת אוולין לאודר, סגנית יושבת ראש "אסתי לאודר", ענקית הקוסמטיקה האמריקאית. הגברת לאודר הגתה את רעיון הסרט הורוד שמסמל את המודעות לסרטן השד. מזה 20 שנה היא מנהלת את הקרן הזו למחקר סרטן השד שמתמקדת בהעלאת מודעות ומציאת דרכים למניעה וריפוי המחלה. 
לכבוד חודש המודעות לסרטן השד אתר BCRF מציע למכירה מוצרים מתחומים שונים שנתרמו מחברות שונות למכירה באתר. ההכנסות ממכירת מוצרים אלה נתרמות להמשך המחקר בנושא. החברה שבה עבדתי, Sabbadini, מציעה שלושה פריטי דבורה ורודה (מתוכם שניים אני בעצמי צילמתי לצורך העניין), כמובן שזה יקר מאוד, אבל האתר מציע מגוון רחב של מוצרים שניתן לרכוש שיהיו שווים לכל כיס.


אם אחרי שקראת את כל הכתוב לעיל רצת אל מול המראה ועשית לעצמך בדיקה ביתית, אני את שלי עשיתי, אם נתת לגבר שלך לעשות את זה, מבחינתי עשיתי שני אנשים מאושרים...


ככה מעלים מודעות

יום ראשון, 24 באוקטובר 2010

בון טון יפני- קיץ 2011

כאשר קיבלתי עידכון מאחד מאתרי האופנה אליהם אני מנויה ששבוע האופנה בטוקיו התחיל שמחתי לרוב. ליפן יש מין תדמית כזו של מדינת האופנה המשוגעת. ספרי אופנת רחוב יפנית יש בשפע והיצירתיות האקססיבית של היפנים מוכרת בכל העולם. אך יש עוד צד לאופנה היפנית, הצד של ג'וניה וואטאנאבי, של ריי קאוואקובו של פלטות צבעים כמעט מונוכרומטיות, גזרות רופפות ומתוחכמות והרבה דרמה. קיוויתי לראות השבוע קצת מזה וקצת מזה אך התבדיתי. באתר הרשמי של שבוע האופנה בטוקיו כתוב שהוא נועד על מנת לרכז את כל כשרונות האופנה במקום אחד ולהציע לקניינים ועיתונאים שבוע מסודר שבוא יראו טובי המעצבים היפנים את מרכולתם המשובחת. אך כנראה שהמסחריות מדברת בעד עצמה. כמובן שהיו גם מופעים ביזאריים כגון אלה של המותגים Hisui ו Fur Fur שאפילו שלחו למסלול דוגמנית בתוך בובת כלבלב לבן, אבל רוב בתי האופנה הציגו ליינים מאופקים, טרנדיים על גבול הבון טון הפריזאי. זה קצת מעציב אותי, לא בגלל שהיפנים לא יודעים לעשות בון טון, להיפך, הם טובים בזה; אבל הצרפתים עשו את זה קודם. שבוע האופנה בפריז הוא קן הקוקיה של אופנת המיין סטרים, יפן מבחינתי נחשבה על גבול האוונגארד, שבוע האופנה שמציג לנו מה האנשים שמתלבשים בכי מוגזם בעולם יכולים לעשות על מסלול התצוגה. קשה להגיד שהתאכזבתי, כי סך הכל מאוד נהניתי מהתמונות ומהרעיונות ולו הייתי בעלת בוטיק טרנדי באזור תל אביב, הייתי מייבאת הרבה מהקולקציות שראיתי, אבל ציפיתי להרבה פחות מסחריות והרבה יותר קום דה גארסוניות. התבדיתי, לא נורא, עדיין יפה.
אתחיל במותג היפני האהוב עליי G.V.G.V עם שילובי הדפסים בלתי אפשרייים וגזרות זרוקות בשיק.



ומיד אחריו את In Process של המעצב הבריטי סטיבן האל והמעצבת היפנית אוריקה אוהארה, זוג שהכיר באקדמיה סן מרטינס, התחתנו ומאז הם מעצבים ביחד. כמה נחמד



המעצבת Hiroko Koshino עם גזרות א-סימטריות ושילובי צבעים מעניינים, עבודה יפה גם בגרביונים. ליין מעניין ועם זאת אלגנטי, שומר על הסגנון היפני המשוגע על להבה נמוכה בשילוב עם השפעות אירופאיות.


כך גם המעצבת Junya Tashiro שהציגה קולקציה עם גזרות גאומטריות משולבות עם בדים נשפכים, קצת צהוב בוהק והרבה טעם טוב.



Bortsprungt. נראה יפני אחד מצליח להגות את השם של המותג המגניב הזה של המעצב Ya Yu (שיהיו בריאים עם השמות האלה). הוא הציג בחלל עמוס רהיטים ישנים באווירה של חנות עתיקות.


עוד קולקציה מוצלחת מהמותג Araisara של גזרות נשיות בניחוח אירופאי, קצת הזכיר לי את מארני.


עוד שלוש קולקציות באותו הקו אירופאי- יפני

 Matohu

 Miss Ashida

Keita Maruyama

שלוש קולקציות שלדעתי יכלו להשתתף בשבוע האופנה בפריז, שכן הן אירופאיות לחלוטין לטעמי, לא רעות בכלל:

 The Dress & Co
לחלוטין הרמס

 Theatre Products 

Yuki Torii

מאחר ושבוע האופנה של יפן כולל גם קולקציות לגברים, מצאתי שתיים שממש אהבתי. לדעתי הם חזקים יותר באופנת הגברים ולראיה; לא ראיתי מעולם בחור יפני שלא היה לבוש לעילא, עם סגנון מתוחכם.

Discovered

Molfic
קולקציה מהוקצעת, מינימליסטית איך עם זאת קלילה, הבעיה היחידה שלי היתה עם הכפפות לכף רגל האלה, יש בזה משהו מעורר חלחלה, לא נעים בעין. אבל חוץ מזה, קולקציה מושלמת.

ועכשיו הגענו ליפנים האמיתיים מבחינתי; שני מותגים משוגעים שכבר ציינתי בתחילת הפוסט Hisui ו Fur Fur עם שתי קולקציות בלתי מכירות בעליל אבל בחלט מספקות את הצד התיאטרלי של עולם האופנה היפני.

 שמלחת ריצ'רץ' של Hisui. הבובה מוקמה על פלפורמה מסתובבת שבמהלך המופע הפשיטה אותה בתנועות סיבוביות.

 חללית לנוסע אחד

מהפריטים הלבישים של הקולקציה

והכי משוגעים Fur Fur שהציגו קולקציה פיג'מתית עם פיאות אובר סייז וגם סנופי קפץ לביקור.



כל התמונות מכאן
עם כל האמור לעיל, אסור כמובן לשכוח את מה שבזכותו יפן ידועה כל כך; סגנון רחוב משוגע ויצירתי, מחוץ לאולמות התצוגות, פוקדי האירוע הצעירים גנבו מבחינתי את ההצגה עם היצירתיות והתעוזה שלהם. כמה תמונות אופנת רחוב שממש אהבתי מהאתר Japanese Streets:



מומלץ מאוד להכנס לאתר ולדפדף.

אסיים עם וידאו של הקולקציה של החברה Mercibaucoup (לצערי לא ניתן לעשות לו אימבד) ששלחה לי הגולשת גילי (תודה גילי) שמסכם מבחינתי את תמצית אופנת הרחוב היפנית.

יום ראשון, 17 באוקטובר 2010

פעם אחרונה

לפני שבועיים נכחתי בפעם אחרונה בתצוגת אופנה של רוברטו מוסו. עוד שבועיים וקצת נחזור לארץ.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שהלכתי לראות תצוגה שלו. באולם קטן ומעוצב, שתי שורות של כסאות בכל צד, ישבתי בשורה השניה. כשהגעתי לשם מלווה בחברתי יעל, על הכסא חיכה לנו העלון של הקולקציה. בעלון היה הסבר קצר על הקולקציה, מקורות ההשראה והטכניקות בשלוש שפות. בין המוזמנים הסתובבו מלצרים עם כוסות שמפניה. יעל ואני הרגשנו כמו שתי נשות החברה הגבוהה ב30 דקות האלה אך מיד עם סיום התצוגה התחפפנו לדרכנו. זה היה לפני 4 שנים. מאז כל שנה אני פוקדת את התצוגות של רוברטו מוסו, כמובן תודות לולריה, אשתו לשעבר שעבדה איתי ב Sabbadini שכל שנה דואגת להכניס אותי לרשימת המוזמנים. מבחינתי זו היתה דריסת הרגל שלי בעולם האופנה. אומנם לא ישבתי לצידה של שרה ג'סיקה פארקר או לא הסתרתי לעורכת של גראציה את המסלול עם הפפיון הענק שלראשי, כמו שעשתה טאבי, בלוגרית האופנה הזאטוטית, אבל זו היתה הטעימה הקטנה שלי.
במשך ארבע שנים נכחתי בתצוגות בקביעות וראיתי את אולמות התצוגה גדלים ואת המעצב איתם. הכל כמובן בקצב מתון ואיטי, מה שמראה שלא מספיק שתהיה לך קולקציה טובה, צריך גם המון פרסום. משתי שורות האולמות תפחו ל4 שורות מכל צד, ואני, כמובן, עם הזמן התרחקתי מהשורות הראשונות.
אני כבר מחכה ליום שרק מתוקף היותי בלוגרית אופנה מוצלחת אקבל הזמנות לשבת בשורה הראשונה בתצוגות אופנה נחשבות, לחלום לא עולה כסף.
בתצוגה האחרונה שהתקיימה לפני פחות מחודש (חיכיתי שהתמונות יצאו לרשת) הרגשתי איך מוסו באמת גדל. לצערו הרב של אישי היקר גררתי אותו איתי לתצוגה, חרף התנגדותו הנחרצת ועם המזל שלי נפלנו על התצוגה הכי נאחסית, חבל, היא האחרונה שאראה.
רוברטו מוסו יודע לבחור לוקיישן (מיקום) לתצוגות שלו. לפני שנה הוא הציג את קולקציית הקיץ 2010 בספריה מילאנזית עתיקה, הדוגמניות צעדו בין מדפי הספרים על רצפת שיש מקושטת באווירה לימודית עתיקה. השנה הוא שוב בחר להציג בבניין היסטורי. בחצר הפנימית של Palazzo Bagatti Valsecchi ברחוב via Gesù היוקרתי. הפעם עם 5 שורות של כסאות לא היה לנו איפה לשבת, לא קיבלנו לא עלון ולא שמפניה, התצוגה החלה באיחור של 40 דקות בהן עמדנו בצפיפות של תור להוצאת היתר שהיה איטלקי. על אף חוסר הנוחות והתנאים הקשים, אני מרוצה מאוד, חמש שורות מלאות זה אומר שב4 שנים מאז אני מכירה אותו, מוסו התפתח וגדל וזה מאוד קשה בנוף האיטלקי הרווי.
לצערי התמונות שניסיתי לצלם ממקום מעמדי בירכתי החצר לא יצאו יפות, אז מזל שהיה הר של צלמים ממש בקצה המסלול.




הסגנון שלו מאוד רופף ומשוחרר, הוא עושה שימוש רב במשי וחומרים איכותיים אחרים, ומה שהכי אהבתי בסגנון הפשוט שלו זה שהוא נראה טוב לא רק על בחורות צעירות בנות 20 אלא גם על נשים בוגרות בנות 50+. הקהל בתצוגה היה מגוון וכולו לבוש לעילא (וגם אני השתדלתי לא לבייש את הפירמה).

תמונות מהתצוגה של שנה שעברה



פדריקה ואני מצטופפות מאחורה

עוד שבועיים וקצת חוזרים לארץ, אני לא יודעת מתי ואם בכלל יצא לי מתישהו להיות נוכחת בעוד תצוגה של שבוע האופנה, אני מקווה שכן, אבל אם לסכם את ארבעת השנים האחרונות, מאוד נהניתי מהקולקציות של רוברטו מוסו ואהבתי לראות אותו צומח.

יום ראשון, 10 באוקטובר 2010

קן הקוקיה הפריזאי- קיץ 2011

זה יהיה הפוסט הארוך ביותר שעשיתי. שבוע האופנה בפריז, כידוע, הוא המקום ליצירתיות. מיטב המוחות המשוגעים של התעשייה הציגו השבוע את מרכולתם הההזויה. בכיתי, צחקתי אך בעיקר נהניתי לעבוד על הפוסט האחרוך הזה; החל משתי אימפריות בין כוכביות שהוצגו בקולקציות של ריק אוונס וגארת' פיו (השני היה תלמידו של הראשון, ורואים את זה), דרך קילקציית זיגי סטארדאסט של גוטייה, השמלות הזוגיות של קום דה גארסון ועוד, שבוע האופנה בפריז הוא באמת מופע מעבר לתתצוגות אופנה, והמושג "מוכן ללבישה" הרבה פעמים נשכח או שימש תפקיד משני בקולקציה.
אתחיל ללא דיחוי בקן הקוקיה הפריזאי. המעצבים המשוגעים.
הראשון Gareth Pugh. השם החם החדש בלונדון. לאחר שהלין שעל אף התשבוחות שהוא קוצר בכל תצוגה, עדיין לא מכר אף לא שמלה אחת, הוא הציג קולקציה לבישה למדיי אך עם זאת פוטוריסטית ויצירתית. הוא הוציא לרשת סרטון באורך של כ11 דקות המציג בצורה פסיכדלית את הקולקציה החדשה שלו.











כנגד האימפריה הבין כוכבית של פיו, ריקו אוונס, מורו, מציג קולקצית התאחדות המורדים הבין גלקטיים.

רציני, מישהו חייב לכתוב סרט מד"ב במיוחד בשביל שתי הקולקציות האלה, פשוט חבל שכאלה בגדים לא ישומשו גם בתור תלבושות בסרט עתידני.

עוד אנחנו מוצאים בקן הקוקיה שלנו את ראיי קאוואקובו עם המותג שלה Comme des Garçons. היא הציגה ג'קטים מפורקים ומחוברים מחדש בתפקיד חצאית, חולצות עם 6 שרוולים ושמלות זוגיות.



למרות הכאוס הויזואלי ממבט ראשון, היו בקולקציה הזו כמה פריטים מאוד לבישים ומעניינים כגון ג'קטים מחוייטים וא-סימטריים מחמיאים, חצאיות מלאות ואקססוריז משובחים.

עוד זוג משוגעים שהציגו בשבוע האופנה חולף הם הצמד ההולנדי ויקטור ורולף שחקרו את החולצה הגברית המכופתרת והשתמשו באלמנטים ממנה על מנת ליצור את הקולקציה. על פניו נשמע פשוט ומתקבל על הדעת, אך אצל הצמד הזה שומדבר לא פשוט ולא בנאלי. הם השתמשו באלמנטים מחולצת הגבר דוגמת המנז'ט (החלק שעל שורש כף היד) שחוזר על עצמו בגדלים סוריאליסטיים לאורך השרוול. שמלות א-סימטריות עם חלקים צמודים ורופפים, שמלות הכלה שהוצגו בסוף, גם הן מורכבות מאלמנטים של חולצות מכופתרות הרטיטו את קהל הצופים והראו שאין גבול לדימיון.



את רשימת המשוגעים שלי סוגר Jean-Charles de Castelbajac שהציג קולקציה משעשעת עם אלמנטים איוריים. הנסיך הקטן ופליקס החתול לצד פריטים בהדפסי אנימלייר (מנומר, זברה וכו'), תכשיטי אוברסייז המעטרים את צווארי הדוגמניות ויש גם שרשראות מגדלי אייפל צבעוניים.

שימו לב לשמלה האדומה, פליקס החתול אוכל את הידיים של הדוגמנית :)
את שמלת הפיל הייתי קונה בלי לחשוב פעמיים

אלה דווקא לבישים ביותר

ז'אן פול גוטייה כרגיל מצליח לרגש ולעניין. הוא הציג קולקציית דיוויד בואי, החל מהתסרוקות ועד התלבושות, מזיגי סטארדאסט עד Dancing in Street, אף מלה על העניין הזה במצע שלו, שמדבר על רוק אנד רול בכלליות. את התצוגה פתחה וסגרה בת' דיטו הדשנה והתצוגה עצמה תובלה בדוגמניות במידות גדולות. היאח הידד לגוטייה, משחרר הגוף הנשי.

משמאל לימין: זיגי סטארדאסט, רוקדים ברחובות
לא ככה? אני טועה? 




ממשיכת דרכו של אלכסנדר מקווין, שרה ברטון שעבדה תחתיו במשך עשר שנים מוכיחה לנו שלכל אחד יש תחליף. האסטתיקה והדרמה מקוויניות כתמול שלשום, היורשת המוכשרת עושה עבודה טובה בשימור המורשת של המעצב המנוח והפליאה אותי גם בגזרת התסרוקות עם אריגה של שתי וערב בשיער בלונדיני חלק.




קארל לאגרפלד הציג קולקציה מגוונת למותג האיקוני שאנל. האסתטיקה הקלאסית של חליפות הטוויד בשחור לבן כרגיל עובדת שידרוג וריענון והתוצאה כרגיל היא קולקציה עשויה היטב, עדכנית ועדיין כה שאנלית.

 הכי אהבתי את השמלה הגותית השחורה מימין, פשוט יפה


הדפסים פרחוניים כיאה לעונה

חליפות טוויד עם מכנסונים, הטוויסט המודרני

התצוגה תובלה בדוגמן החמוד הזה בן שנתיים שגנב את ההצגה לחתיכים החסונים

ריקרדו טישי לז'יבנשי (אחח ז'יבנשי) הציג קולקציה ללא יותר מדיי צבע אבל עם הרבה סגנון בשחור, לבן ומנומר.


אהבתי מאוד את הגבות המחומצנות ובמיוחד את איך שהן נראות על מריהקרלה בוסקונו (באמצע), הדוגמנית האהובה עליי.

המותג הוותיק Balenciaga בניצוחו של Nicolas Ghesquière קטף שבחים רבים עם הקולקציה הנוקשה והגברית שלו. דוגמניות קצוצות שיער בנעלי גברים בומבסטיות בבגדים מטשטשי חמוקיים יצרו לוק לסבי עצבני. אני אהבתי.



קולקציות רגועות יותר עם הרבה שיק הוצגו על ידי המותגים הצרפתיים Celine ו Chloè

Celine


Chloè

Madamme Carven היתה קוטורייה (אומנית קוטור, תפירה עילית) צרפתית שהתמקדה בבגדי קוטור לטניס וגולף. השם שלה קם לתחיה עם קולקציה חדשה בהנהלת המעצב Guillaume Henry והתוצאה חמודה וקוקטית.


את הצבע הביאה למסלול התצוגה Louis Vuitton בראשות מארק ג'ייקובס (קולקציה שלישית שהוא יצר לעונת הקיץ הקרובה). קולקציה אלגנטית בהשראת המזרח הרחוק בזכותה קטף ג'ייקובס עוד גל של שבחים, כאילו היה חסר לו.


עוד קולקציות צבעוניות ראינו מבית האופנה הצרפתי Cacharel ו Costume National עם גזרות מחמיאות ונשיות.

שמלת השריג האדומה עם הצווארון המכופתר בצבע עור בצד ימין היא אושר צרוף ואני רוצה כזו


ועוד קולקציה צבעונית אחת, מבית Dior בהנהלת ג'ון גליאנו.


המותג Lanvin עם אלבר אלבז, הגאווה הלאומית, קטף גם הוא שבחים על הגזרות המחמיאות והלבישות.


המותג השוויצרי Akris לשם שינוי עבר להדפסי מקסי פרחוניים, שינוי מרענן למותג המהוקצע הזה שבד"כ מציג פריטים בצבעים אחידים, רובם נייטרליים.



שתי קולקציות שאהבתי במיוחד, ולו רק מפני שהייתי קונה את כולן במלואן, של בגדי קז'ואל על הגבול בין פרט אה פורטה להלבשה ספורטיבית (כמו שכבר אמרתי, בספורטיבי, הכוונה היא לא לאדידס ונייק)


Alexis Mabille
וגרבוני הרשת- מקסי. הייתי קונה הכל

Marithé + François Girbaud סטריט וור איכותי.

בקצרה אזכיר את Miu Miu של מיאוצ'ה פראדה עם קולקציה בהשראת אמריקן איידול. החלק החזק בקולקציה הוא דווקא האקססוריז, שלצערי לא מצאתי תמונות תקריב שלהם, אז תנסו להגדיל ולראות.


ואחרון חביב, סוגר את הפוסט, המותג Wunderkind עם הדפסי פרחים ודובדבנים מעוררי תיאבון שלקח מבחינתי את פרס המדפיס המצטיין. אהבתי במיוחד את חותלות הידיים המפוספסות שנראות כמו קעקועים על זרועותיהן של הדוגמניות. צבעוניות חסרת גבולות ומלאת השראה בשילוב עם גזרות מעניינות הם אלה שהפכו את הקולקציה הזו לאחת המוצלחות מבחינתי, על אף שלא הוזכרה כמעט בכלל בסיקור התקשורתי של האירוע.



אז לסיכום ארועי החודש האחרון אני אחזור לפינה שלי (אבל הפעם ללא תמונות) "בקיץ הבא תלבשי":
מכנסונים, מתרחבים, צהוב, רחב, טקסטורות, פרחים ופירות.
אני בעד.