פעם אחרונה

לפני שבועיים נכחתי בפעם אחרונה בתצוגת אופנה של רוברטו מוסו. עוד שבועיים וקצת נחזור לארץ.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שהלכתי לראות תצוגה שלו. באולם קטן ומעוצב, שתי שורות של כסאות בכל צד, ישבתי בשורה השניה. כשהגעתי לשם מלווה בחברתי יעל, על הכסא חיכה לנו העלון של הקולקציה. בעלון היה הסבר קצר על הקולקציה, מקורות ההשראה והטכניקות בשלוש שפות. בין המוזמנים הסתובבו מלצרים עם כוסות שמפניה. יעל ואני הרגשנו כמו שתי נשות החברה הגבוהה ב30 דקות האלה אך מיד עם סיום התצוגה התחפפנו לדרכנו. זה היה לפני 4 שנים. מאז כל שנה אני פוקדת את התצוגות של רוברטו מוסו, כמובן תודות לולריה, אשתו לשעבר שעבדה איתי ב Sabbadini שכל שנה דואגת להכניס אותי לרשימת המוזמנים. מבחינתי זו היתה דריסת הרגל שלי בעולם האופנה. אומנם לא ישבתי לצידה של שרה ג'סיקה פארקר או לא הסתרתי לעורכת של גראציה את המסלול עם הפפיון הענק שלראשי, כמו שעשתה טאבי, בלוגרית האופנה הזאטוטית, אבל זו היתה הטעימה הקטנה שלי.
במשך ארבע שנים נכחתי בתצוגות בקביעות וראיתי את אולמות התצוגה גדלים ואת המעצב איתם. הכל כמובן בקצב מתון ואיטי, מה שמראה שלא מספיק שתהיה לך קולקציה טובה, צריך גם המון פרסום. משתי שורות האולמות תפחו ל4 שורות מכל צד, ואני, כמובן, עם הזמן התרחקתי מהשורות הראשונות.
אני כבר מחכה ליום שרק מתוקף היותי בלוגרית אופנה מוצלחת אקבל הזמנות לשבת בשורה הראשונה בתצוגות אופנה נחשבות, לחלום לא עולה כסף.
בתצוגה האחרונה שהתקיימה לפני פחות מחודש (חיכיתי שהתמונות יצאו לרשת) הרגשתי איך מוסו באמת גדל. לצערו הרב של אישי היקר גררתי אותו איתי לתצוגה, חרף התנגדותו הנחרצת ועם המזל שלי נפלנו על התצוגה הכי נאחסית, חבל, היא האחרונה שאראה.
רוברטו מוסו יודע לבחור לוקיישן (מיקום) לתצוגות שלו. לפני שנה הוא הציג את קולקציית הקיץ 2010 בספריה מילאנזית עתיקה, הדוגמניות צעדו בין מדפי הספרים על רצפת שיש מקושטת באווירה לימודית עתיקה. השנה הוא שוב בחר להציג בבניין היסטורי. בחצר הפנימית של Palazzo Bagatti Valsecchi ברחוב via Gesù היוקרתי. הפעם עם 5 שורות של כסאות לא היה לנו איפה לשבת, לא קיבלנו לא עלון ולא שמפניה, התצוגה החלה באיחור של 40 דקות בהן עמדנו בצפיפות של תור להוצאת היתר שהיה איטלקי. על אף חוסר הנוחות והתנאים הקשים, אני מרוצה מאוד, חמש שורות מלאות זה אומר שב4 שנים מאז אני מכירה אותו, מוסו התפתח וגדל וזה מאוד קשה בנוף האיטלקי הרווי.
לצערי התמונות שניסיתי לצלם ממקום מעמדי בירכתי החצר לא יצאו יפות, אז מזל שהיה הר של צלמים ממש בקצה המסלול.

הסגנון שלו מאוד רופף ומשוחרר, הוא עושה שימוש רב במשי וחומרים איכותיים אחרים, ומה שהכי אהבתי בסגנון הפשוט שלו זה שהוא נראה טוב לא רק על בחורות צעירות בנות 20 אלא גם על נשים בוגרות בנות 50+. הקהל בתצוגה היה מגוון וכולו לבוש לעילא (וגם אני השתדלתי לא לבייש את הפירמה).

תמונות מהתצוגה של שנה שעברה

פדריקה ואני מצטופפות מאחורה

עוד שבועיים וקצת חוזרים לארץ, אני לא יודעת מתי ואם בכלל יצא לי מתישהו להיות נוכחת בעוד תצוגה של שבוע האופנה, אני מקווה שכן, אבל אם לסכם את ארבעת השנים האחרונות, מאוד נהניתי מהקולקציות של רוברטו מוסו ואהבתי לראות אותו צומח.