יום שבת, 25 בספטמבר 2010

לונדון נותנת צ'אנס

שבוע האופנה בלונדון הזרים הרבה דם חדש לתעשיית האופנה האירופאית. בעוד מילאנו ופריז מתהדרות בבתי אופנה איקוניים ומתבלות מדי שנה עם מעצב חדש אחד או שניים, לונדון מסתמנת כחממה של כשרונות חדשים. כאשר פול סמית, ברברי וויויאן ווסטווד הם האייקונים היחידים שהציגו בשבוע הזה, הרבה מעצבים חדשים ופחות מוכרים הציגו את מרכולתם בגאווה על מסלולי התצוגה לעיני קניינים ועיתונאים מהשורה הראשונה ברחבי העולם.

אני אפתח את רשימת הלהיטים שלי עם קשישי התעשייה; פול סמית וויויאן ווסטווד, שלמרבה האירוניה (או שלא) הציגו את הקולקציות הכי מגניבות; לא מפורשות מדיי, עם ניואנסים קטנים של שילובי צבעים, עיבודים וסטיילינג, שני הקשישים האלה הצליחו שוב להראות שלא רק שהם עדיין רלוונטים, אלא שהם עדיין מובילי הסטייל הבריטי.

ויויאן ווסטווד הגיעה לשלב בקריירה שלה שהיא לא צריכה להוכיח שומדבר לאף אחד. אחרי עשרות קולקציות גאוניות והתנסויות בעיבודים חדשים, ההשראה הבלתי רגילה שהיא שאבה מבריטניה הקלאסית ואיך היא הביאה את כל זה אל הפאנק היא הוכיחה את תקופה בתור אייקון ומודל לחיקוי והתפנתה פשוט לעצב קולקציה בשביל ההנאה מהעניין. ורואים שהיא נהנתה!
את הלבוש ליוו שרשראות לב שווסטווד עיצבה במיוחד עבור אגודת Reprieve שעוסקת בזכויות האסירים בכלא גוונטנאמו ונידונים לעונש מוות (כל הכבוד לה שהיא לא הולכת על המחאות ה"פופולריות" אלא עם מה שבאמת מעניין אותה).






פול סמית' הציע מגוון גזרות של מכנסיים לצד שמלות קוקטיות עם הדפסים פרחוניים. תסרוקות ג'יימס דין גבוהות ואיפור מינימלי בליווי נעליים גבריות משקפי שמש נכונים השלימו את המראה ונתנו לו תוספת עומק.



אהבתי במיוחד את מראה השמלה השחורה עם נעליים גבריות.

בקצה השני של הסקאלה אנחנו פוגשים שני פרוייקטים יצירתיים, Fashion Fringe ו Fashion East. שני פרוייקטים שנועדו לטפח מעצבים צעירים על ידי הקניית תידרוך, אמצעים וחשיפה למוכשרים בניהם. שני הבתים האלה הציגו כל אחד שלושה מעצבים בתצוגה שלהם, לרובם זו הפעם הראשונה בשבוע אופנה.


 מימין לשמאל: קורי נילסן, אליס פאלמר וג'ייד קאנג. הפיינליסטים בתחרות של Fashion Fringe


מימין לשמאל: סימון רוקה, פליסיטי בראון והייקי סלונן שהציג זו השנה השניה ברציפות מטעם Fashion East. הכי אהבתי את הבריקנשטוק עם הגרביים המחוררות ואת השמלה השחורה של סלונן.

התצוגה האהובה עליי היתה ללא ספק זו של ג'ונתן סאונדרס, בחור צעיר ומוכשר מגלאזגו שב-33 שנות חייו הספיק לעבוד עם בתי אופנה כגון קלואה, פוצ'י, כריסטיאן לקרואה ועיצב הדפסים לאלכסנדר מקווין המנוח. הוא מומחה בהדפסי משי ובקולקציה שלו לקיץ 2011 הוא ניסה כמה שיותר להתרחק מהשפעות אנדרוגניות וסגנונות מהעבר והציג קולקציה יפהיפיה ורעננה של שמלות משי.





גם שמלת ערב מקסי סקסית בשחור לבן באה בחשבון וגם שמלת שקוף על שקוף בצבע עור עם הדפס לבן עדין. אהבת את הכתום? יש כזה גם שקוף! ובעוד צבעים! אין על ג'וני!

עוד מעצבת שמצאה חן בעיניי מאוד היא Mary Katrantzou, וכמה ששם המשפחה שלה בלתי ניתן להגיה בעליל, ככה היא יצירתית. הבחורה הצעירה הזו השתמשה בתמונות מירחוני עיצוב פנים ישנים ובעזרתם קבעה את הפרופורציות והקווים של שמלותיה. חצאיות מקושטות בנוף לים ומחוכים עם ספות ווילונות תואמי צבעים, הכל היה שם! בתי נופש, בתי כפר, נוף לים ונוף לעיר והיה גם חצאית עם צילום לילה פנורמי. אזכיר בקצרה את שרשראות המסגרת-של-חלון והשנדלירים שלה בתור עוד אלמנט עיצוב-פנימי להשלמת הרעיון. להשתמש ברהיטים ובתים כאלמנטים דקורטיביים באופנה זה רעיון מקורי ויפה ועל כך מגיע לה שאפו.

חובה להגדיל ולהתמקד

את חברת PPQ הכרתי כאשר חקרתי על אופנה וצבע, והשנה הם לא מאכזבים ומציגים קולקציה משעשעת מעורבבת עם פריטים בקווים מקוריים ובכך מוכיחים שחוץ מצבע הם יודעים לעשות עוד דברים.


השמלה הלבנה מצד ימין כבשה את ליבי לעד

בקצרה אזכיר את כריס קיין, Erdem והולי פולטון שהציגו קולקציות צבעוניות ומודפסות שעשו לי נעים בעין.

 Erdem

 Cris Cane

Holly Fulton
אהבתי במיוחד השמלה הצהובה עם דוגמת כוסית מרטיני בחיתוך לייזר.

כמובן שלא כולם עבדו עם הדפסים. בגזרת החלקים מצאתי לי מזור בקולקציותיהם של Maria Grachvogel ו Todd Lynn

 Maria Grachvogel
עם קולקציה שהזכירה לי משהו שציירתי לפני 3 שנים. אולי בגלל זה נמשכתי אליה...

אהבתי במיוחד את הזוג הא-סימטרי באמצע והג'קט הארכיטקטוני מימין.
Todd Lynn

ההיעדרות של ברברי מהפוסט הזה אינה מקרית שכן במהלך השבוע קיבלתי אובר דוז מהמותג הזה כאשר כל אתר אופנה שמכבד את עצמו וגם כאלה שלא כל כך טחנו לי במוח על האכזבה הגדולה, הנפילה וכל הצער שבדבר. כשטוחנים לך שבוע שלם על משהו זה הכי לא פאסון ומכיוון שפה שומרים על פאסון, לא נכתוב על ברברי.

שבוע האופנה בלונדון, שיצא לו שם של המשעמם מבין הארבעה (ניו יורק, לונדון, מילאנו ופאריז) דווקא הצליח להפתיע אותי לטובה. גם העובדה שהרבה מעצבים צעירים ולא מוכרים הציגו את העבודות שלהם במהלכו היא מעודדת; בתור מישהי שבמשך שנים מנסה להיכנס לתעשיה שנשלטת על ידי משפחות ומילת המפתח היא "ניפוטיזם" אני מקנאה בחבר'ה האלה שחיים במקום שלא רק מאפשר להם להתקדם ולהתפתח אלא גם עוזר, מטפח ומפרגן כאשר הם המצליחים להתרומם.


יום ראשון, 19 בספטמבר 2010

והרי החדשות

בעוד החיים משיכים ובלונדון כבר הוצגו תצוגות האופנה הראשונות לעונה, עסקתי אני בסיכום שבוע האופנה החולף בניו יורק. לא אתעסק בפיקנטריה של מאחורי הקלעים, הבלגאן של ראש השנה ודחיית התצוגה של מרי קייט ואשלי אולסן, בעלות המותג THE ROW, אלא אציג לכם את פניני השבוע הזה שעשו לי טוב על הנשמה.
שבוע האופנה בניו יורק התנהל על טהרת הפרקטיות והמסחריות, הרבה לבן, שחור ואפור, על אף שמדובר בקיץ, וזאת על מנת לפנות לכמה שיותר טעמים. כאשר הכלכלה מאיטה המוזות שותקות ועל פניו נראה שהמעצבים חיפשו למכור ולא להרשים. אך בכל זאת היו כמה תצוגות מעניינות, איים של צבע שהצלחתי למצוא בבליל החיוורון הזה, שילובים מעניינים וסתם עיצובים שפשוט כיף לראות.

אלכסנדר הרשקוביץ' מציג שמלות משובבות נפש במראה מפוקסל, מה שיפה בשמלות הפיקסלים האלה, שכל ריבוע נגזר בנפרד ולא הודפס על השמלה כפי שניתן היה לחשוב. עוד נקודה לטובתו היא כפפת האגדול המקסימה שהוא הצמיד לכל לוק, דבר שהקנה לקולקציה עוד מימד של תשומת לב לפרטים קטנים.



Alice+Olivia של המעצבת סטייסי בנדט אשר סומנה על ידי כבר בעונה הקודמת מציעה קולקציה ברוח צעירה ושובבה של פריטים בסיסיים בשילובי הדפסים וצבעים לא שגרתיים.

פרטים שאהבתי: משקפי ראייה מסגרת טורקיז, הנעליים, הטרנץ' והחגורה הצהובה

ג'יל סטוארט שאת רוב הקולקציה שלה דפדפתי במהרה קדימה הצליחה להקסים אותי עם מספר פריטים ובניהם שמלות עם הדפס בשחור לבן של תהלוכה, ממש מקסים!


מארק ג'ייקובס שהציג את הקולקציה הנושאת את שמו יצר למזלי קולקציה יותר קלה לעיכול למותג MARC שלו. הקולקציה של מארק ג'ייקובס משכה הרבה תשומת לב תקשורתית וביקורות טובות, הוא הושפע לדבריו מאופנת שנות השבעים ובניגוד לעמיתיו השקיע הרבה בצבע. בקולקציית מארק ביי מארק ג'ייקובס הוא מציע גרסה לבישה ופשוטה יותר לקולקציית ה"אם" שלו. ואני כמובן אוהבת הכל.




מישל סמית העומדת מאחורי המותג Milly השיקה לראשונה ליין של אביזרי אופנה ותכשיטים. בתצוגה עשירה ויצירתית היא הציגה שילובי צבעים לא שגרתיים ושרשראות בהשראה שבטית שאיימו לגנוב את ההצגה. 


נרסיסו רודריגז המינימליסט, מוצא את מקומות ברשימה הצבעונית שלי בשל הגזרות המעניינות שהוא הציג והשיק הזה שפשוט קשה להתכחש אליו.



פיטר סום הציג קולקציה בהשראת ה-אופ ארט ופאלם ביץ'. התוצאה: פריטים נינוחים בהדפסים אופטיים מסובבי ראשים.


עוד מעצבת שהאירה את מסלול התצוגה בשלל צבעים בוהקים היתה אלברטה פרטי (FERRETTI) עם המותג הצעיר שלה Philosophy. שמלמלות משי קצרות, אוברולים וכובעים סיניים עם בטנות בצבעים והדפסים משוגעים בהשפעת המזרח הרחוק האירו את עיניהם המשועממות של פוקדי התצוגות הניו יורקיים, פרטי הצליחה להפתיע ולרתק ועל כך מגיע לה מקום ברשימה שלי.



Prabal Gurung שגם אותו אהבתי בעונה הקודמת מציג קולקציה של שמלות צמודות באורך הברך תוך כדי שהוא שומר על איזון בין הפריטים הצבעוניים לאלה בצבעים נייטרליים.



אזכיר במהרה את Proenza Schouler ואת Rodarte, שני צמדים צעירים שסומנו כדבר הבא בסצנת האופנה הניו יורקית, אותי הם פחות הרשימו הפעם, בניגוד לשנים קודמות בהן הציגו קולקציות יותר חזקות.

Proenza Schouler

Rodarte

הייתי חייבת להגיב על השמלה הזאת בנפרד, היא פשוט כל כך מוזרה לי ולא מסתדר לי העניין של הדוגמיות עץ לארונות מטבח...

המותג החדש יחסית Suno של  Max Osterweis and Erin Beatty. הם הציגו את הדוגמאות הכי יפות של שילוב הדפסים, נעליים מדהימות וגזרות מרעננות.



ואחרון חביב זאק פוזן, מעצב ניו יורקי צעיר שאוהב צבע הציג את הקולקציה הראשונה בליין הזול (יחסית) שלו Z Spoke עם הדפסים בסגנון סיליה בירת'וול בשיתוף עם המאיירת Daisy de Villeneuve שהקנו לקולקציה אווירה קצת משוגעת.


ולסיום, הפינה החדשה שלי לסיכום שבוע האופנה בניו יורק:
בקיץ הבא תלבשי...

צהוב!


מכנסונים

מתרחב

טקסטורות


ועד הפעם הבאה...
שמרו על פאסון



יום חמישי, 16 בספטמבר 2010

הברברי האחרון

בעודי מכינה את הפוסט הבא על שבוע האופנה בניו יורק נתקלתי במעצב שהרגשתי שעליי להקדיש לו פוסט שלם ולא רק פסקה בסיקור הכללי.
שבוע האופנה בניו יורק מתנהל בסימן פרקטיות. מסחריות היא שם המשחק ועיצוב פשוט הוא השחקן הראשי. כשבתי אופנה צעירים ומחוספסים כגון ראג אנד בון ורודארטה מרגיעים את השיגעון, ג'רמי סקוט נשאר בודד במערכה להפיכת שבוע האופנה הזה למשהו מעניין... ואכן, "מעניין" היא המלה שמתארת הכי טוב את הקולקציה שלו.
סקוט הציג אוסף פריטים בהשראת דאונטאון ניו יורק עם שיער ואיפור בסגנון ויקטוריאני המהווה ניגוד ויזואלי לפריטים. הוא השתמש בסיסמאות שניתן לראות על שלטים, שקיות ופחים בעיר, הכניס אלמנט סאדו- מאזו, בעיקר בהלבשת הגברים, השתמש בחומרים לא קונבנציונאליים ואני בטוחה גם שלו הייתי שם, היה לי גם מה להגיד על האווירה וגודש הסלבס בשורה הראשונה.
ג'רמי הוא אהוב כוכבי הפופ. הוא הלביש את רוב אמני הבמה העכשויים, החל מקנייה ווסט, פרגי, מדונה, קייטי פרי ועוד. ליידי גאגא הצהירה עליו כמעצב האהוב עליה בכל הזמנים, כך גם מיס פיגי. קארל לאגרפלד הצהיר שהוא בטוח שכאשר זמנו יבוא, רק ג'רמי סקוט יוכל להחליף אותו כמנהל היצרתי של בית האופנה שאנל.
בנוסף לליין שהוא מציג בשבוע האופנה, פועל סקוט כמעצב התיקים של בית האופנה היוקרתי Longchamp הצרפתי ועובד על ליין עם ענקית הספורט אדידס.


שקיות זבל שחורות ונקניק פרושוטו, מן האלמנטים המרכיבים את ניו יורק, כך ע"פ סקוט


משמאל: שמלת פחיות שתיה קלה, שמלת "דרסו אותי עם ג'יפ", שמלת מחווה לאלזה סקיאפארלי (אני עוד אכתוב עליה), ואת השמלה עם הסיכות ביטחון אפילו הייתי לובשת.


הסאדו בויז ומעיל "דרכו עליי"

ליידי גאגא בדרך לכנסיה

שמלת כלה בגד כפת

ג'רמי סקוט


ג'רמי סקוט עושה אדידאס

סיכום שבוע האופנה בניו יורק יתפרסם ביום ראשון.
חג שמח וגמר חתימה טובה!

יום ראשון, 12 בספטמבר 2010

התנין המרנין

איזה כיף להתחיל את השנה החדשה עם תמונות טריות משבוע האופנה בניו יורק. כיף יותר לראות שכמעט כל השמות ברשימת בתי האופנה שהציגו עד עכשיו אינם מוכרים, זה אומר שהתעשיה בתנועה, שיש חיים.
יש לי חולשה להלבשה ספורטיבית. לא כזו שצ'וצ'ות עם ג'יפ לובשות לחדר הכושר (מלווה בטון מייק אפ, פרנץ' של שחקנית פורנו ושלושה קילו זהב מצטלצל) ולא טרניגים של אדידס שהאוכלוסיה הרחבה כל כך אוהבת לשייך לעליה הרוסית; טומי הילפיגר, פולו ראלף לורן שמציעים בגדי גולף ושייט ומצד שני קוויקסילבר, אוניל ודומיהם המציעים בגדי גלישה.
זכור לי ערב אחד בשנה הראשונה ללימודיי, שעה ישבתי בפורום ישראלי של סטודנטים לאופנה ואדריכלות. אני הייתי אחת משלוש סטודנטיות לאופנה באותו הערב, השתיים האחרות למדו במרנגוני. עשיתי את הטעות המרה של להצהיר על אהבתי למותגי הגלישה האוסטרליים ועל רצוני לחיות בבית על החוף ולעצב לחברה כזו באוסטרליה. מיס מרנגוני הסתובבה אליי עם הבעת אימה/גועל על פניה משל "איך את מעיזה לשאת את השמות האלה בנוכחותי, הנפש האופנתית הרגישה שחוץ מקום דה גארסון לא רואה אסתטיקה תקפה אחרת" . חברים אחרים הצליחו להרגיע את המעצבת המזועזעת והחיים חזרו לתקנם, רק שמאז לא הצהרתי יותר על אהבתי להלבשה ספורטיבית.
חברה ספורטיבית וותיקה אחת עשתה לי טוב על הלב היום בבוקר, כשנכנסתי לאתר של ווג לראות את התצוגות מהשבוע החולף.
לאקוסט הוותיקה, עם התנין האיקוני קיימת מאז שנת 1933. הקים אותה טניסאי צרפתי בשם רנה לאקוסט ועד 2005 החברה התמקדה בייצור בגדי טניס, גולף, אקססוריז כגון תיקים, משקפי שמש, בולמי זעזועים וכו' ובשמים. מאז הצטרפותו לחברה של המעצב Christophe Lemaire, החברה מייצרת ליין פרט אה פורטה בניחוח ספורטיבי וקליל שלי אישית, ממש נעים לראות. 
בגזרת אביזרי האופנה של לאקוסט, הם מייצרים סניקרס נחמדים במחירים מתקבלים על הדעת, על יצור התיקים אחראית חברת סמסונייט ולכן זה ברור שהם איכותיים. המבחר אינו גדול, המחירים לא כאלה נוחים, אבל יש שם כמה פנינים אליהן לא הייתי מתנגדת, דוגמת התיק הזה, אך בואו נגיד שבשביל תיק אפשר לפנות למותגים אחרים, מוצלחים יותר.


רנה לאקוסט

הטניסאי אנדי רודיק המזוהה עם המותג

אופנה שלא לוקחת את עצמה יותר מדיי ברצינות, גזרות רכות ונוחות שיתאימו לא רק למקלונית שבין חברותייך, אפילו את הפרסומות שלהם אני אוהבת.
הכנתי להנאתכם לקט מהתצוגה האחרונה לקיץ 2011 ומזאת לפניה לחורף 2011 


 נעים, משוחרר וצבעוני, קיץ 2011 של לאקוסט

צבעוני וקליל גם בחורף 2011