עילית 2015

שבוע האופנה העילית בפריז הצליח להוציא אותי מהתרדמת האופנתית בה אני שרויה בזמן האחרון. הצורה האמורפית שקיבלתי אחרי הלידה, העייפות והפליטות הצליחו להקהות את חושיי האופנתיים והגבילו אותי לברמודת-אמא, טישרטים גדולים ושיער מדובלל, אני אשכרה נראית כמו "אמא", ולא בקטע טוב.
מזל שיש אופנה עילית שהיא הדבר הכי רחוק מכל מה שמתממשק לחיים שלי ברמת היום יום ובסיבובי השופינג המועטים בקניוני השרון. היא גורמת לי לחלום ובכך להתרחק מהמציאות העגמומית הניבטת אליי במראה.

עם כל הכבוד לגאונותו של קארל לאגרפלד, הקולקציה שלו מתקשה לבדל את עצמה מקודמותיה; אותן הגזרות, אותם החומרים, אותן אלפי השעות שלוקח לאלפי התופרות לעבוד על 70+ האנסמבלים שהוא שולח למסלול, הפעם בתפאורה של קזינו... אדון לאגרפלד, זה ששמת קזינו מסביב לא אומר שאנחנו לא רואים שאלה אותם בגדים ששלחת בשנה שעברה, שובב קטן שכמותך. בכל מקרה, עדיין יפה, ומאוד אהבתי את האיפור בתצוגה, שפתיים אש, לחיים מודגשות ומצח גבוה

כריסטיאן דיור תחת פיקודו של רף סימונס הצעיר והבועט הציג קולקציה מרשימה עם מנעד רחב של גזרות וטקסטורות, גם אצלו אהבתי מאוד את השיער-איפור,הפעם האדום הוא בצלליות בעוד השפתיים נשארות בצבעים טבעיים, השיער חופשי ומשוחרר

שחקנית חדשה בתחום ההולך ומצטמק הזה היא אלברטה פרטי אהובתי משכבר הימים שמציגה לראשונה קולקציית אופנה עילית וגורמת לי להתאהב בכל אחד מהאנסמבלים שהיא מציגה. הם נראים כמו שילוב בין אמנות לאופנה בסגנון רומנטי הכל כך מזוהה עם המעצבת. זו קולקציית ביכורים נאותה, קלאסית ומלבבת, השואבת השראה מעיצוב הפנים של בנייני פריז העתיקים.

ואי אפשר לסגור פוסט קוטור בלי למצוא כמה שמלות כלה יפות:

דיור, שאנל, אלברטה פרטי

שימו לב למפתחי הצוואר ולנפחן של השמלות, על אף היותן שונות זו מזו בסגנון, מפתח הצוואר הצר שולט בכולן, מה שאומר שהעונה לא חושפים מרפסות ולא לובשים קצפות, לתשומת לבה של הכלה במדידות :)

שבוע האופנה בפריז: קיץ 2015

בדרך כלל אני לא מציינת חגים לא לי. לא גדלתי בארה"ב ולכן חגים כמו האלווין שחלף זה לא מכבר לא ממש מרגשים אותי. הפעם, פשוט, האלווין התלבש לי יופי על הפוסט של פריז, הנושא של הפוסט הוא מסיבת התחפושות של מסלולי פריז. הרשו לי להתעלם מהסטייל הפריזאי הבלתי מעורער, מעצבי האופנה המיתולוגיים שכבודם במקומו מונח, הימורי השטיח האדום והטרנדים לקיץ הבא. הפעם אני מתמקדת בשלושה מעצבים, שתיים יפניות ואחד בריטי משיגנע.

גארת' פיו לא עושה טרנדים, הוא גם לא עושה חורף/קיץ, יש לו קהל לקוחות מאוד מסויים ובעיקר אמת פנימית גדולה וחזקה, שהאופנה שלו היא קודם כל אמנות.
בניגוד להשראות החייזריות שראינו ממנו בשנים האחרונות, הפעם הוא בחר במקור השראה מאוד ארצי, אפל. תרבות הוודו והכתות היוו השראה לקולקציה הנוכחית שלו, שכמובן הוצגה בשחור ולבן באופן כמעט בלעדי. הצפיה בתמונות מעוררת שילוב של פליאה וחוסר נוחות.

 פנטגראם עם פאייטים, שק יוטה וקרעי שיפון משי

 צדודיות חזקות עם פנטגראם

 החלק הכי מלחיץ בקולקציה

Gareth Pugh

ג'וניה ואטאנאבה, למותג הנושא את שמה, עיצבה קולקציה בהשראת התפיסה הפוטוריסטית של תחילת המאה הקודמת. האישה העתידנית, לובשת הפרספקס והפלקסי. האנסמבלים שלה הזכירו לי קצת את קנדינסקי, קצת את פייט מונדריאן וקצת אופ ארט. באופן כללי, קישוטי הראש מצליחים לשטח את פני הדוגמניות לדו מימד ונראים כמו קולאז'ים מגזרי נייר

 Junya Watanabe

הקולקציה האחרונה במסיבת ההאלווין הזו היא של ריי קאוואקובו לקום דו גארסון, בהשראת ורדים ודם. קולקציה אדומה לחלוטין, בה האדום בא לידי ביטוי בטקסטורות ונפחים שונים, גם כאן יש ניחוח של אוואנגארד מהמאה הקודמת.

Comme des Garçons

יציבה על הקרקע

לפני כחצי שנה, כאשר קארל לאגרפלד הציג את קולקציית האופנה העילית שלו לקיץ 2014, הוא שלח 71 אנסמבלים של חליפות טוויד ושמלות שטיח אדום עשויות לעילא, כהרגלו בתצוגות התפירה העילית. אך אבוי! עולם האופנה רעש וגעש, שכן כל 71 אנסמבלים היו מאובזרים בנעלי ספורט! הדוגמניות קיפצו כאיילות קלילות ופוחזות במורד המסלול ומבקרי האופנה יישרו קו עם המעצב ובירכו את היוזמה הפמינסטית משהו, של שחרור כף הרגל הנשית, שהיא האיבר המעונה ביותר בגוף האדם באשר הוא.

החודשים נקפו, הזמן חלף ונראה כאילו נעלי הספורט היו קוריוז נחמד בשבוע האופנה העילית. רעיון אוונגרדי של מעצב אלמותי שיכול להרשות לעצמו הכל, אך לא כך הדבר. לאגרפלד הגאון יצר טרנד שמעונה לעונה הולך ותפס תאוצה ומופיע ביותר ויותר מסלולי תצוגות בשאר בירות האופנה העולמיות.

מעצבים כמו מארק ג'ייקובס בקו המשנה שלו Marc by Marc Jacobs ודונה קארן בקו המשנה שלה DKNY אימצו את הטרנד וחיבקו אותו בשתי ידיים, אבל הם לא הפתיעו אותי, שכן הסגנונות שלהם גם ככה מאוד ספורטיביים והיה זה אך טבעי להוסיף נעלי ספורט לרפרטואר. ההפתעה מבחינתי היתה כאשר ראיתי נעלי ספורט אצל ג'ורג'ו ארמאני בעל הקו האיטלקי הנקי, במותג המשנה שלו Emporio Armani ואצל קונסואלו קסטיליוני, המעצבת הראשית של מארני, שאמנם מרבה לאבזר בנעליים גסות אבל עדיין לא ראיתי ממנה נעליים שממש אפשר להגדיר כספורטיביות. לונדון אמנם עדיין לא יישרה קו, אבל את פריז מייצג בטרנד הזה קו המשנה של בית האופנה Chloè, See by Chloè.

See by Chloè, resort 2015

Rag&Bone, resort 2015

Marc by Marc Jacobs, resort 2015

DKNY, resort 2015

Emporio Armani, resort 2015

Marni, resort 2015

לי אישית יש שני חוקים בסיסיים בכל מה שנוגע לנעליים: נעלי ספורט הן לספורט ונעלי אצבע הן לים.

אז אמנם לא תראו אותי בחיים נועלת כפכפי הוייאנאס וכדומה ברחוב, במשרד או בכלל, גם לא בצחוק, אבל יש לי תחושה שטאבו נעלי הספורט הולך להישבר על ידי ובגדול בחורף הקרוב, במיוחד אם אני אצליח למצוא דגמים צבעוניים ומעניינים כמו אלה שנראו על מסלולי התצוגות לחורף 2015 בניו יורק:

DKNY, fall 2015

Marc by Marc Jacobs, fall 2015           

וכמובן כם דגמים מפוארים כמו אלו של שאנל לחורף הקרוב

Chanel, fall 2015

תזכורת לקולקציה שהציתה את הטרנד:

Chanel, Couture spring 2014

צבע לבן: פוסט קוטור אסקפיסטי

אחרי שחודשיים הבלוג שלי עמד שומם ונטוש, הגיע הזמן לפוסט חדש וחגיגי של אופנה עילית. כדי לתת קונטרה למצב, החלטתי להתמקד בצבע הלבן, הטהור, החגיגי והאופטימי, משמח לבב אנוש.
לא אלאה בסיפורים על כמויות קריסטלי סוורובסקי מובחרים שנתפרים ידנית אחד אחד לבדי יוקרה על ידי נשים צרפתיות על סף פנסיה, על מחירים מטורפים ועל אקסקלוסיביות ואמנות, אני מניחה שמי שעוקב אחרי הפוסטים שלי כבר יודע מה טומנת בחובה קולקציית קוטור אמיתית. אגש ישר לעניין:

אי אפשר לפתוח פוסט קוטור בלי קארל לאגרפלד. בקולקציה הענקית שלו לשאנל, הכולל לא פחות מ70 אנסמבלים ניתן לראות השפעות אימפריאליסטיות בגזרת החומרים שכללו בדי גובלן וצמר קשיחים שעוטרו ברקמות עדינות, לצד השפעות סגנון שנות ה80 שהתבאטו בשיער של הדוגמניות. לאגרפלד ממשיך כאן את קו הנוחות שלו כאשר הוא שולח את הדוגמניות למסלול בנעלי אצבע שטוחות עם קשירת סרטי סאטן סביב לקרסול.

Chanel

הקולקציה של ולנטינו הלכה עוד יותר רחוק אחורה בזמן לתקופת האימפריה הרומית והציגה פריטים בהשראת הטוגות ובגדי האצילים מהתקופה. גם כאן, כמו בקולקציה של שאנל, הדוגמניות נשלחו עם סנדלים שטוחות למסלול, האם אנחנו עדים פה למהפכה בתעשיית היופי? האם הולכים לעודד נשים ללכת עם נעליים נוחות? גם כאשר מדובר בשמלת קוטור בעשרות אלפי דולרים? אני בהחלט בעד!

Valentino

גם זוהיר מוראד אוהב לבן, הגזרות שלו מאוד מסחריות, הסטיילינג פונה היישר לשטיח האדום, שם עם השנים ביסס מוראד את מעמדו בתור מעצב מוביל ואהוב על ידי כוכבות כגון טיילור סוויפט, בלייק לייבלי, קתרין זיטה ג'ונס, ג'ניפר לופז ורבות וזוהרות אחרות

Zuhair Murad

גמבטיסטה ואלי הציג גזרות מאוד נשיות בסגנון שנות החמישים, חצאיות מידי רחבות ומתנתפנפות יצרו קונטרסט אל מול המותניים הצרות והחלק העליון הצמוד, המראה הושלם על ידי הסטיילינג הקליל בצורת מטפחות ראש ומשקפי שמש עגולות.

Giambattista Valli

כמובן שמלבד הלבן היו עוד הרבה צבעים, רעיונות וסגנונות אחרים, אתם מוזמנים להציץ בעמוד הפייסבוק שלי, אליו העלתי את כל התמונות שאספתי משבוע האופנה העילית בפריז.

והעיקר שיתהיה שגרה.

קוטור אביב 2014

אי שם בסוף שנת 1990 התבשרתי שאנחנו נוסעים לגור בישראל. מאחר שעד 1990 לא ממש נחשפנו, משפחתי ואני, לעולם שמחוץ לברית המועצות, לא ידענו מה מצפה לנו. כאשר אני בת השמונה התחלתי לארוז את דבריי למעבר המפחיד קיבלתי הוראה להשאיר את כל הצהעצועים מאחור ולקחת בובה אחת וחבילת טושים אחת. אז כך הגעתי בתחילת 91 לישראל, בעיצומה של מלחמת המפרץ עם גמד גומי קטן וחבילה של טושים.
בהיעדר אופציות לשעשוע, אני בת השמונה רוב היום ישבתי וציירתי נסיכות במחברת ירוקה קטנה שאמא שלי הביאה בשבילי. למעשה כל מה שאני זוכרת מהתקופה המזעזעת ההיא זה איך ישבתי וציירתי נסיכות, שתיים כל פעם, וכשהייתי רבה עם בת הדודה שלי הייתי כותבת את השם שלה מעל הפחות מוצלחת מבין השתיים. אני חושבת שהמחברת הירוקה ההיא עדיין איפשהו אצל אמא שלי.
אופנה עילית מבחינתי היא ההמשך הישיר של המחברת הירוקה ההיא, זה כאילו שמלבדי יש עוד אנשים עם מחברות ירוקות שבמקום לטחוב אותן בבוידעם ולשכוח מהן, הופכים את הנסיכות שלהם לאמיתיות, עם תחרה וקריסטלים נוצצים על השמלות, וכולן עוצרות נשימה.
הפעם פוסט הקוטור שלי מוקדש לשני מעצבים שבד"כ לא נכנסים לפוסטים שלי שכן עכשיו בעיניי הדגמים שלהם נראים לי בנאליים ודיי חוזרים על עצמם משנה לשנה, אבל אני יודעת שהרוסיה הקטנה והלומת המעבר שבתוכי אוהבת אותם ומאוד ורוצה לכתוב את השם שלה מעל ראשן של הדוגמניות המציגות אותם.

  Elie Saab

Photo: Yannnis Vlamos/Indigitalimages.Com

Zuhair Murad

Photo: Yannnis Vlamos/Indigitalimages.Com

רק על הקלוש לספר ידעתי

חזרתי!
תודו שהתגעגעתם
לפני שלושה שבועות (ביום הולדתו של ג'יזס הצלוב) הבלוג שלי חגג ארבע שנים להיווסדו. אני יודעת, חתיכת פז"מ, אבל בכל זאת לא חגגתי. אני בושה ונכלמת שכן הוא תפס מקום מאוד שולי בחיי בזמן האחרון, ועל אף שהסיבות מוצדקות (צאצאית, קריירה...) אני לא חושבת שמגיע לו יחס כזה.
אז חשבתי למה בעצם אני מזניחה את מי שבקלות אפשר לכנות הבייבי שלי? עכשיו אולי תהיו מופתעים, אבל מאחורי כל פוסט על שבוע האופנה שאני כותבת עומדות שעות עבודה ארוכות של איסוף תמונות (שלא תחשבו שאני סתם זורקת, מכל קולקציה של 50-60 אנסמבלים אני בוחרת בקפידה ארבע להראות לכם), עריכה גרפית וכמובן פניני החוכמה שזה, אני מודה, החלק האהוב עליי. כל זה נשמע כמו "אוי אוי אוי" וfirst world problems אבל כמו שאני תמיד אומרת, מותר לי, זה הבלוג שלי ואתם לא משלמים לי משכורת אז תסבלו, למה מה תעשו לי? תפסיקו לקרא?
 בקיצור במקום להכין פוסט מסודר וענייני על קולקציות טרום החורף 2014 (חדי העין יבחינו ששבוע האופנה בפריז נשמט הפעם מהתכנית) שעדיין ממשיכות לטפטף שכן לא מדובר בארוע מסודר ורשמי, החלטתי הפעם להתמקד בטרנד אחד שממש אהבתי ואשמח לראות יותר ממנו גם בארץ בהפקות ובקולקציות המקומיות.
אני מדברת על החצאית המתנפנפת. כמובן שבקולקציית טרום חורף, שזה בעצם חורף ישראלי רוב השמלות המתנפנפות שהוצגו היו מבדים קשיחים כגון ברוקייד (מתנצלת על ההגדרה באנגלית, אבל הערך הזה לא תורגם לעברית בוויקיפדיה, אם זה עוזר, ברוסית זה נקרא Парча), צמר, כותנה עבה וכו', אבל ראינו את הגזרה הזאת גם בשבוע האופנה לקיץ הקרוב, בעיקר בניו יורק.
לחצאית המתנפנפת, או "קלוש" בז'רגון המקצועי יש שני יתרונות עיקריים שאני חושבת שעונים על מגוון רחב של צרכים: מצרה את המותניים (בגלל שהן כל כך רחבות למטה, שהמותן, הגבוהה בד"כ, נראית צרה יותר) ויוצרת אשליה של רגליים רזות יותר (מאותה הסיבה), מבחינתי יש לה עוד יתרון אחד עצום, שהיא מאוד נשית מצד אחד ומצד שני גם ילדותית וקוקטית.
אז מי הן הקלושיות המצטיינות בעיניי?
הנה:

 מעיל קלוש בנגיעות קובלט

חצאית קלוש כבדה וצמרירית בשילוב עם מגפיים גבוהות, תענוג חורפי וההצדקה היחידה לנעילת מגפיים בארצנו הקטנטונת

Christian Dior

עם סטרפלס בצבע פוקסיה מרנין בשילוב נעליים גבריות 

Christopher Kane

בגרסת ה"שתי פולניות מחכות לדוור" החסודה והמאופקת

Erdem

בשילוב עם עז, סנדלים וגרביים

Antonio Marras

באורך מקסי עם מעיל קלאסי

Giorgio Armani

דרמטית בשילוב נעלי אופנוענים

Alexander McQueen

כל התמונות באדיבות בתי האופנה לstyle.com

עוד קצת קוטור - שאנל

היה אפשר לצפות מבלוגרית אופנה ותיקה (אפשר להגיד...) כמוני שתנצל את ימי החופש האחרונים לכתיבת פוסט חדש או לפחות להתחיל לעבוד על כזה. אך לא! אלה היו ארבע ימים אינטנסיביים במיוחד במרדף אחרי התעסוקה לילדה, בריכה, ים וחוות התוכים בכפר הס. רק במאמר מוסגר והכי סביר ובינוני שיש, אציין שאחרי הבילוי המשפחתי רצינו לשבת איפשהו ולאכול ביחד עם הזאטוטה וכל המסעדות היו מלאות עד אפס מקום, אז מי אמר שמעמד הביניים מקצץ בבילויים וקורס תחת הנטל?

בהיעד משהו מוכן וקונקרטי על שבוע האופנה המתחולל בניו יורק ובלונדון אחלוק איתכם רק את תצוגת הקוטור של שאנל, אשר הושמטה מהפוסט האחרון מפאת ריבוי תמונות.
לגזרות עצמן פחות התחברתי, חגורות עבות לא מדברות אליי מאז שנת 2000 בערך אבל אי אפשר שלא להתפעל מרמת הגימור של הפריטים. חיפשתי בגוגל טרנסלייט תרגום לעברית של המלה Worksmanship, כדי לנסות לתאר מה אני מחפשת בפריטי קוטור, מה שמצאתי היה "טיב העבודה" שלדעתי לא מתאר מספיק את מה שאני רוצה להגיד. אני מחפשת את עבודת הנמלים, את המספרים המפוצצים כגון 200 תופרות חיברו ידנית 50 אלף קריסטלים וזה לקח להן 180 שעות עבודה. אז הקולקציה הזו כמובן מלאה במספרים כאלה וברמה מושלמת של worksmanship.

Photo: Yannis Vlamos / InDigital | GoRunway

ממש קארל לאגרפלד במיטבו.

לא ברור לי איך האיש הזה מצליח ליצור 69 אאוטפיטים לתצוגת הקוטור, בעוד רוב המעצבים האחרים משחררים כ 20-30. אפילו אם יש לו 200 תופרות שמחברות מיליוני קריסטלים ידנית, עדיין, מדובר בכמות מטורפת של יצירות. 

הזמרת האהובה עליי, קארו אמרלד כתבה שיר נהדר על קארל לאגרפלד, השיר נקרא The Maestro, לא הצלחתי למצוא אותו בגרסה נורמאלית ביוטיוב, אז הנה לינק לכל האלבום  ממליצה בחום להקשיב לכולו, אבל אם אין לכם זמן, תקשיבו לשיר על המאסטרו.

חג שמח, שנה טובה, ותחזיקו מעמד עוד שני חגים לפנינו!

תפירה עילית חורף 2014

השבוע שלי נפתח בנימה אופטימית. זה לא שמשהו באמת מרגש קורה כרגע בחיי, אלא רק השבוע האחרון של החופש הגדול וחוסר האונים שהוא הביא איתו. התעוררתי בבוקר עם "עוד שבוע למנאייק" בראש ומצב רוח הרבה יותר אופטימי. שלא תבינו לא נכון, חולה על הילדה שלי, מטורפת עליה. אבל למה החופש הגדול הזה לא יכול להיות באוקטובר? שאפשר יהיה גם להיות בחוץ ולא רק עד 9:30, ולמה כזה ארוך? אני בטוחה שהרבה אמאהות פתחו את השבוע הזה בנימה אופטימית, ואין דבר יותר אופטימי מתצוגות הקוטור בפריז (מלפני חודש אמנם, אבל אתם סולחים לי) כדי להזכיר שיש חיים אחרי החופש, והם חורפיים ועשויים לעילא.

נתחיל דווקא בתצוגה של ז'אן פול גוטייה, שהיא כולה גירל פאוור, או ליתר דיוק קוגר פאוור, או כל חתול גדול וטורף אחר פאוור. הקולקציה נבנתה על קונספט האשה הטורפת, החתולית, חסרת הרחמים. על המסלול נראו אאוטפיטים המשלבים הדפסי נמר וברדלס עם הרבה שחור ומתכת, יש שיחשבו אפילו בצורה מוגזמת, אבל הקוטור נסוב סביב ההגזמה, שנותן לחלק מהאנסמבלים תחושה על גבול המיליטנטית

Jean Paul Gaultier

Photo: Yannis Vlamos / InDigital | GoRunway

מכאן לקאמבק אחרי 13 שנה של היעדרות ממסלולי הקוטור, ויקטור ורולף ההולנדים חזרו כדי לחגוג 20 שנה של עשיה משותפת בתצוגה קונספטואלית להפליא.
התצוגה החלה בזה ששני המעצבים יצאו לרחבה, התיישבו גב אל גב והחלו במדיטציה, וכך כל הדוגמניות, בסיום המסלול הצטרפו למעצבים. הקולקציה כולה מורכבת מפריטים ממשי שחור ופיסולי למדיי. הנפחים בסופו של המסלול כיסו את הדוגמניות הכורעות והקנו להן מראה של אבנים שחורות בגינת זן גדולה. היופי בקולקציה שעל אף השימוש בפריטים ככיסויי דוגמניות כשהן מתחפשות לחלוקי נחל, הבדגים עדיין נראו לבישים ומעניינים על המסלול.

Viktor & Rolf

אחד המעצבים מכסה את הדוגמנית בבגד אותו היא לובשת

Photo: Marcus Tondo / InDigital | GoRunway

בצד הרומנטי של הקוטור יש לנו כרגיל את אלכסיס מאביל שהושפע מציוריו של ג'ובאני בולדיני (שלא תגידו שהאופקים לא מתרחבים לכם), אשר נודע בזכות משיכות המכחול האקספרסיביות שלו וידוע בכינויו "אמן הסוויש". וכך גם בקולקציה של מאביל, רבים היו הסווישים, קווים נשיים ורומנטיים האופייניים לסוף המאה ה-19, צבעוניות פסטלית רכה עם מוטיבים שחורים.

Alexis Mabille

Photo: Alessandro Viero / InDigital | GoRunway 

ונחשו מי חזר אלינו מהחלל החיצון? ג'ורג'ו ארמאני. עם קולקציה חדשה ורומנטית שנקראת Nude בצבעי פודרה עדינים, תחרה והרבה עבודת נמלים קוטוריירית עם אבני סוורובסקי ופנינים שחוברו אחת אחת על גבי הבדים העדינים.

קולקציית קוטור קלאסית על כל גזרותיה וצבעיה, שזה מרענן אחרי רצף של קולקציות חלליות ורפטיליות שראינו מהמעצב משך כמה עונות.

Armni Privè

Photo: Marcus Tondo / InDigital | GoRunway

עוד קולקציה רומנטית יש לנו מג'מבטיסטה ואלי. והא יודע שצבעים ופרחים זה מה שהלקוחות שלו רוצות ממנו, וכל קולקציית קוטור הוא מספק להן את הסחורה. הקולקציה הורכבה משמלות קצרות ונפוחות ושמלות ארוכות ונשפכות עטירות רקמות ואפליקציות של פרחים ממשי.

 Giambattista Valli

Photo: Yannis Vlamos / InDigital | GoRunway

אין ספק שאת הקולקציה הכי מרשימה סיפקו מריה גרציה קיורי וריקרדו פיצ'ולי לולנטינו. במקום להתמקד בפריטים לערב הם הלכו דווקא על הלבשת יום יום, עם כמה שאפשר להיות יומיומי עם מעיל קשמיר עליו עבדו 550 שעות. קולקציה ממיטב החומרים, הרקמות והקריסטלים, הכילה לא פחות מ-56 אנסמבלים, כל אחד מפעים בדרכו. בעמוד הפייסבוק שלי תוכלו לראות עוד תמונות מרהיבות מהקולקציה.

Valentino

Photo: Yannis Vlamos / InDigital | GoRunway