יום שבת, 24 בדצמבר 2011

מוניקה

אחרי שיום ההולדת של ג'יזס וחוסר ההתרחשויות סביבו הזכירו לי אתמול שאינני כבר באיטלה, פתחתי את היום בתמונות מהקמפיין החדש של דולצ'ה וגבאנה עם מוניקה בלוצ'י המהממת. בחורה כבר לא פרגית צעירה אבל יודעת לעשות את העבודה. ללא הרבה מתיחות פנים הנראות לעין היא מצליחה להאפיל על ביאנקה בלטי הצעירה ממנה ב20 שנה ולהראות הרבה יותר מעניינת ומסקרנת ממנה.
כיאה לקמפיינים של דולצ'ה וגבאנה, ההפקה מתרכזת במשפחה מטריארכלית איטלקית מהדרום והתמונות אינן של דוגמניות בפוזות מפתות אלא של כל הפמיליה המורחבת שלהן כולל הסבא והילד.
אני אוהבת במיוחד את התמונה הזאת! מוניקה הסקסית מופיעה בה בתנועה חסרת סבלנות טיפוסית ואני כמעט יכולה לשמוע אותה צועקת "Daiiii, Allloraaaaa", קריאת זירוז איטלקית טיפוסית, דהיינו "יאללה תצלם כבר יש לי עוד בישולים לעשות!"
ברקע המשפחה המורחבת מנהלת שיחה קולחת על נושאים בהם רק איטלקים יודעים לפתח שיחה.

ביציאה מהמיסה של יום א'. במילאנו גרתי ממש ליד כנסיה וכל יום ראשון בבוקר היה נפתח בשבילי בקריאות "צ'או!" מרובות של היוצאים מהתפילה, עד כדי כך שזה הפך כבר לפסטיבל חתולים מיוחמים (מאווו, מאוווו מאוווו)

תמונה טיפוסית של האמא והבנים היפים שלה עליהם היא פורשת כפניה.

שיהיה שבוע זריז ונפלא לכולם!
E Buon Natale!

צילום: Mariano Vivanco ו Giampaolo Sgura
התמונות מכאן

יום רביעי, 7 בדצמבר 2011

סתווית ואני

ככל שעוברים להם השבועות זה הופך כבר לבלתי אפשרי (ובעצם למה לי?) להסתיר את הבטן ההולכת וגדלה שלי. כבר לפני חודש אמרתי יפה שלום לג'ינס המתרחב בגזרה גבוהה שלי שקניתי שנה שעברה ואפילו לא ניסיתי להדחס אליו השנה, כי מה הטעם? גם אם אצליח זה יהיה רק לשבוע. השבוע אמרתי יפה שלום גם לסקיני המפרגן שלי שצמוד בטוסיק אך רחב בבטן וגם זה אחרי ששבועיים תוך כדי יריקה גסה בפניה של המציאות פשוט ויתרתי על סגירת הכפתור שלו והסוויתי את העניין בחגורה וטופ רחב. לאט לאט אני מתחילה להתרגל לעולם הטייץ והטוניקה, לזה שמעיל הטרנץ' המגניב שלי לא נסגר עליי, שלא לדבר על המעילים והג'קטים האחרים. כפי שאתם רואים עדיין קשה להגיד את זה ככה בפשטות, אולי בגלל ששמעתי הרבה סיפורי זוועה שנודבו לי בלי שום רצון מצידי לשמוע על הפלות מאוחרות וסיבוכים זוועתיים, אולי כי פתאום נהייתי מאמינה גדולה באמונות טפלות, אבל בכל זאת, אני אופטימית.
בשבועות הראשונים (זה נספר בשבועות) עבר עליי גיהנום עלי אדמות, הכל כולל הכל היה לי מסריח, פתאום היתה תחושה שכל השכנים מבשלים ביצים רקובות ברוטב שום רקוב ולקינוח בננות רקובות ברוטב נוטלה עבשה. פתאום לא יכול להראות שניצל ובוודאי שלא לחשוב על סטייק. כמובן שכל מה שהתחשק לי זה רק סושי ספייסי טונה קריר ונא, וכמובן שזה אחד הדברים האסורים בתכלית האיסור במצבי הנוכחי. פתאום כולם החליטו שהם מעצבנים אותי ושמים בשמים מסריחים ומשתמשים במרככי כביסה בריח סבל, אפילו למים היה טעם של גיהנום! זה הזמן שבו הבנתי שאין מנוס ועליי להצטייד ברכב פרטי שכן האוטובוס הפך לקופסאת סרדינים עבשה ורקובה של יצורים מבחילים חסרי רגישות שנותנים לי לעמוד בפקקים של כביש החוף ולהקשיב לשיחות המשמימות שלהם בסלולר. משהו שלא סיפרו לי: פתאום 8 שעות שינה זה לא מספיק, גם לא 14, פתאום כל מה שבא לי זה להתרבץ על הספה מתחת לפליז, וכשעשיתי את זה זה היה נמשך שלוש שעות לפחות כל פעם עם הפסקות של חצי שעה לפיפי, לראות שהעולם עדיין קיים והיידה חזרה לפליז. פתאום התחלתי לחלום חלומות היפר ריאליסטיים ולהתעורר טרוטרה וטרודה
התקופה הקשה עברה חלפה לה בהדרגה, הימים מתבהרים והאנרגיות חוזרות וגם לי בא להתפנק קצת בשופינג. אז חוץ משני מכנסיים שקניתי בחנות של אבישג ארבל וטוניקה חומה-זהובה שתפרתי לעצמי במו ידיי ועכשיו קר לי מדיי ללבוש אותה אני לא יכולה לרכוש לעצמי יותר מדיי בגדים ולכן בחרתי להתפנק במשקפי ראייה חדשים וגדולים מבית שאנל דרכם העולם נראה יפה יותר עד כדי כך שאפילו בא לי לפרסם תמונה שלי איתם.


בתקופה הזו גם יותר קשה לי להתרכז בענייני אופנה למיניהם, תשומת הלב שלי נודדת למחוזות אחרים לעתים קרובות מאוד. למשל אני יודעת שהיא כבר שומעת ומזהה את הקול שלי, וקולטת את האינטונציה, לכן אני משתדלת לדבר בנועם, גם כאשרי דברי תועבה בפי, בקרוב היא גם אמורה להתחיל לבעוט בי ולזה אני מצפה כבר בקוצר רוח. שם כבר יש, והיו אנשים שניסו להוציא אותו ממני באיומים וסנקציות, ללא הועיל כמובן, כי כאמור הפכתי למאמינה טפלה לתפארת. עדיין קשה לי להתרגל לרעיון שבקרוב חיי ישתנו ללא היכר, אני מרגישה כמו לפני הגיוס או לפני הטיסה לאיטליה, רק פי אלף יותר, כי זה יהיה לכל החיים, נקווה שאצליח לעמוד במשימה, מקווה להוריש לה את התכונות הטובות שלי והכי חשוב שיעבור כבר הזמן ושתצא לי בריאה ושלמה, חמסה חמסה חמסה.

יום חמישי, 24 בנובמבר 2011

שבוע האופנה בתל אביב - קיץ 2012 חלק ב': אלמביקה

ובכן כאמור נכחתי אתמול בתצוגת המסלול של אלמביקה. הופתעתי לגלות שהעניין עם אותו המקטע המוזיקלי שחוזר על עצמו בלופ לפני תחילת התצוגה היה נכון גם כאן, וגם הפעם זה עיצבן אותי. מה שעוד עיצבן אותי זו הישיבה בשורה רביעית בעוד בשורה השניה היו "קרחות" של 3-4 כסאות אותם לא איכלס איש. שותפתי למסע ואני ישבנו והתרעמנו.
ואז החלה התצוגה.
היא נפתחה בשיר מאוד מפתיע שריגש אותי עד דמעות, ויותר מכל הפתיע אותי לחלוטין שכן היה מדובר בקאבר הנפלא של להקת Rammstein האגדית לשיר Das Model. מי שמכיר אותי יודע שאני אוהבת מאוד את ההרכב הגרמני הזה ואף נפל בחלקי לראות הופעה שלהם לפני מספר שנים במילאנו, ללא ספק ההופעה החיה הכי טובה שראיתי. ועד כאן על רמשטיין. אחרי השיר הנפלא והמרגש היה מעבר חד לקטע צ'ארלסטון ומשם למשהו אלקטרו הודי עם סיטאר. קטעי וידאו ארט שנעו בין פריחה בהילוך מהיר, צילומי וינטאג' משנות ה-20 ואנשים עושים יוגה ברחוב ליוו את כל התצוגה ברקע. הנושא לא היה ברור לי בכלל, המוזיקה וקטעי הוידאו, שמה לעשות, אני שמה לב גם לזה גרמו לי לבלבול רב.
ומה בגזרת הבגדים?
או!
שם דווקא הייתי מרוצה לרוב. אהבתי במיוחד את שמלות המקסי המפרגנות לגזרה ששובצו לאורך כל חלקיה של התצוגה, מוצלחות במיוחד שתי המכופתרות שבאמצע
צילום: אבי ולדמן
כאשר יישרתי את הגב שלי עד הסוף ורכנתי קדימה הצלחתי לראות את הנעליים המדהימות של "יונייטד ניוד" שאותן אלמביקה מייבאת בבלעדיות והן שולבו לאורך התצוגה ושדרגו כל מראה בצורה מופלאה והיו סיבה מספיק טובה לשבת על קצה הכסא בצורה מאוד לא נוחה.

עוד היילייט בתצוגה היו המידות הגדולות אותן דיגמנה בחן רב הדוגמנית ריי שגב, כל יציאה שלה לוותה בצווחות עידוד ופירגון אשר בקעו מהשורה שמאחורי גבי המתוח ולעתים גבלו בצלילי גרופיות של ג'סטין ביבר, ולא כל כך הלמו את המעמד.

צילום: אבי ולדמן
הפריט האהוב עליי מכל היתה שמלה לבנה רבת רבדים ומתנופפת, כבדה ונהדרת עם ריבוי הדפסים אשר נגלו לעיניי הצופים כאשר הדוגמנית הניפה את השמלה.

צילום: אבי ולדמן
ריבוי הטקסטיל, הגזרות הרחבות ומגוון המידות הרחב מצאו חן בעיניי מאוד, ובתוספת הנעליים המגניבות של יונייטד ניוד בהחלט מדובר בקולקציה איכותית.


לסיכום, שבוע האופנה הראשון של תל אביב היה בהחלט הצלחה ואני מתארת לעצמי ששבוע האופנה הבא אשר יבוא עלינו לטובה בסוף אפריל יהיה באורך מלא שכן הוא יכיל יותר מעצבים ויהיה גרנדיוזי יותר. היתה לי מין תחושה חלוצית כזו שלקחתי חלק (ולו קטן מאוד, קטן מדיי אם תשאלו אותי) בארועים האלה. אני כבר כל כך סקרנית לראות את השדרוגים והשיפורים של הארוע הבא ומקווה מאוד שגם אז אוכל להגיע וכמובן לחלוק עם הקוראים שלי את רשמיי.

יום שלישי, 22 בנובמבר 2011

שבוע האופנה בתל אביב - קיץ 2012

בשעה טובה ומבורכת סופסוף יש לנו בארץ שבוע אופנה. לא משנה כרגע טיבו או איכותו, לא משנה שהוא שלושה ימים ולא שבוע, לא משנה שהוא תקוע באמצע, כל זה ממש שולי, העיקר זה שהגענו עד הלום.
אחרי החוויות (המצומצמות למען האמת, אך בכל זאת חוויות) שהיו לי משבוע האופנה במילאנו באתי עם ציפיות שבמשהו זה יהיה דומה, כמובן שהתבדיתי, אבל זו אשמתי, מה הקשר בין מילאנו לתל אביב?
אז מתוך כל התצוגות שמנפיק לנו השבוע המקוצר הזה אני הוזמנתי לשתיים, אחת מהן כבר מאחוריי והיא של שי שלום.
מאחר ובאמת אני מתרגשת מהמעמד וזה שבוע האופנה הראשון מזה זמן רב מדיי בתל אביב, לא אכנס לכל פריט ופריט בקולקציה ולא אתקטנן על סטיילינג, טרנדים וזוטות מאין אלו. אתמקד רק במה שאהבתי.
הצד החזק של הקולקציה שראיתי היה ללא ספק קולקציית הגברים. מהמרחק הרב שישבתי מהמסלול (שורה שלישית) עדיין הצלחתי לראות שמדובר בעבודת דיגום ותפירה ברמה מאוד גבוהה, הג'קטים ישבו בצורה מושלמת על כתפי הדוגמנים (שנראו כשיכפול איש של רעהו), ונראו אלגנטיים להפליא.
צילום: אבי ולדמן

החלק הצבעוני בגווני סורבה- מקרונס היה טיפה מבלבל עבורי אבל גם שם הבלייזרים נראו נפלא

צילום: אבי ולדמן

ואם בכל זאת להתייחס לקולקציית הנשים, היתה שם שמלה אחת שמאוד אהבתי, לבנה, עשויית ג'רזי, א-סימטרית, אבל שכחתי להביא מצלמה ולא צילמתי אותה ולצערי אין לי תמונה שלה, אז תצטרכו לדמיין, היתה עוד שמלה לבנה באורך מקסי עם שסע בגימור כתום מנגו, גם היא נראתה מאוד אלגנטית וגם תמונה שלה, כאמור, אין לי.
אז מה כן יש? את זה:
צילום: שי ולדמן

ובארץ כמו בארץ, אמרת אופנה, אמרת שמלות כלה, והשמלה באמצע בהחלט נאה לדעתי תחת חופתה של אשה בת מזל רזה וגבוהה נטולת כל פגם אנושי זה או אחר, היא אלגנטית ועל פניו לא מתאמצת אך עם זאת מלאה בדיטיילים היוצרים טקסטורה מלבלבת בחלק העליון ואלגנטיות נוזלית בחלק התחתון.

מה היה שם מעבר לבגדים אתם שואלים? אז ככה:
כל מיני סלבס, בחורה מגניבה עם משקפי השמש של פראדה מהקולקציה של קיץ 2011, מסולסלים ומגניבים שהיה לי קשה שלא לקנא בה, מישהי בשורה הראשונה שישבה עם כל החזיה בחוץ, דוגמנית אחת ששדיה היו להפקר ונשלחה אל המסלול בחולצות עמוקות דקולטה בלבד ושיר אחד שנוגן בלופ מעל ל-20 פעם עד שהתצוגה החלה, ותארו לכם את הזעזוע העמוק שחשתי כאשר אותו השיר התנגן גם בזמן התצוגה! אחר כך כל היום המוח שלי התאושש (לא היה קל) מה - For Me For Me Formidable הזה, היה קשה אך שוב, בגדול, זה היה שבוע האופנה בתל אביב! כן ירבו וימשיכו להזמין אותי לתצוגות.

יום שבת, 12 בנובמבר 2011

שבוע האופנה בפריז, קיץ 2012- חלק ב'

נכון שזו שערוריה שהוא נגמר לפני יותר מחודש ואני עדיין מתעסקת בו, אבל הצד הOCD שלי לא מוכן לוותר לי על החלק האחרון הזה, אחרת בשביל מה אני כאן?
אז הבטחתי לא לדבר על טרנדים ואעמוד בהבטחה זו, אתמקד רק בצד היצירתי ובקולקציות המוטרפות מפריז, בשביל זה, לדעתי, היא שם.
הקולקציה הלבנה של ראי קאווקובו לקום דה גארסון דיברה על מעגל החיים, החל מלידה, חתונה (או כל סוג של קשירת גול זה באחר) ומוות, אני אהבתי את מגפי הגשם הלבנים ושלדי הקרינולינה שהזכירו לי את אהובתי ויויאן ווסטווד. סך הכל קולקציה יצירתית ומעוררת תיאבון (לקצפת).

Comme des Garçons

הקולקציה של ויקטור ורולף הושפעה מבגדי בובות ועל כן המקסי תפרים והמקסי תחרות. הבעיה עם שני הברנשים האלה היא שהם נסחפים יותר מדיי עם הקונספט ובדרך מאבדים את הלבישות של הקולקציות שלהם, שלולא האלמנטים האובר- סייזיים היתה יכולה להיות מוצלחת למדיי, ולא רק שואו על המסלול.


Viktor & Rolf

הקולקציה של מאניש אורורה (הוא עשה גם פאקו רבאן ואת כל התלבושות שלבשה ליידי גאגא בפרסי ה MTV, שאגב עם כל הלעג והכל לא ראיתי באף מדיום ישראלי שסיקר את הארוע מישהו אחד שמזכיר את זה שזה לקוח מהקולקציה של פאקו רבאן...טוב לא משנה, למה אני מצפה פה בעצם?) בקיצור, הקולקציה של מאניש אורורה הנושאת את שמו הזכירה לי קצת את מודעות הפרינט של הפסטיגל והפרסומת המאוסה והמעצבנת עד כדי כאב של הוט (הבחורינות מהפסטיגל, הסבתא ופינוקיו), צבעונית וטכנולוגית ונוטה לכיוון הקומיקס גיבורי על.

רוזי דה פאלמה, המוזה של אלמדובר, "יצירת פיקאסו האנושית"
התצוגה החלה כשכל הדוגמניות ישבו ליד שולחנות קפה ואחת אחת קמו וצעדו על המסלול
Manish Arora

סוגר את הפוסט היידר אקרמן עם הקולקציה הלבישה מבין אלה שהצגתי עם פריטים שממש רציתי לקטוף מהמסלול ולהכניס לארוני כמו נעלי האוקספורד המודפסות שהתגלו ככפכפים ומקטרוני המשי המבריקים משובבי העין והלב שבשמחה הייתי מאמצת.



באמצע: אבי לי קרשאו במראה צנוע במיוחד שמוטב היה לו היה מתווסף אליו אחד מהג'קטים המרהיבים המוזכרים מעלה.
Haider Ackermann

התמונות מכאן






יום שבת, 5 בנובמבר 2011

שבוע האופנה בפריז- קיץ 2012, חלק א'

לקח לי מלא זמן לאסוף את עצמי וסופסוף לעבור על כל מה שיש לארוע הזה להציע. שבוע האופנה בפריז הוא הגדול והמרשים מכולם ומכיל את המעצבים הכי יצירתיים ונועזים. החלטתי הפעם להתמקד אך ורק בבתי האופנה המעניינים ביותר. בא לי קצת להשתחרר מטרנדים, מה ללבוש, מה לקנות ואיזה גזרה באיזה מכנסיים אנחנו נלבש בעונה הבאה. לא הרמס, לא שאנל ולא ז'יוואנשי לא הגיעו לפוסטים האלה, לא בגלל שהם לא הרשימו אותי, אלא פשוט כי הפעם מתחשק לי טעם אחר, אומרים שההורמונים עושים את זה, כנראה שזה תקף לא רק בצלחת.
אז אתחיל ללא דיחוי באחד האהובים עליי מכל, גארת' פיו. קולקציה כמעט כולה כל טהרת השחור - לבן עם נגיעות חשמליות, פיו שלח כהרגלו על המסלול חייזרים וחייזריות בנעלי פלטפורמה וסטיילינג חוצני, גם פריטי הג'רזי בשילוב מגפי הפאטיש הצליחו להרשים אותי וכמובן לעורר בי חשק לזוג כזה בארון, לכל מקרה שלא יהיה.




וכמו בכל עונה, גם הפעם הקולקציה לוותה בוידאו ארט פרי עמלם של מתיו סטון ורות הוגבן.


עוד קולקציה מעניינת הציג ניקולה פורמיקטי למוגלר. פורמיקטי, הרי הוא האיש האחראי על הלוק של ליידי גאגא מצליח להשתפר העונה וסופסוף להוציא קולקציה שלא מכילה לייטקס. יש לו עוד דרך ארוכה עד שיוכל להשתוות למעצבים אחרים בפאזה הזו כמו פיו וריק אוונס, אבל בהחלט יש כאן התקדמות, וכמובן איך אפשר בלי קליפ של ליידי גאגא....





הפוטוריזם ממשיך גם על המסלול של המותג הותיק שקם לתחיה, Paco Rabanne בהנהלתו של מאניש אורורה, עליו אכתוב עוד בהמשך. בשביל לעשות את הקולקציה הוא צלל לארכיונים של החברה וחזר לשנות השישים ולשמלת ה"עשי זאת בעצמך", שמלת פסיפס המראות שהיא אחד מהפריטים האיקוניים של המותג.


הוא לקח את השמלה הזו והביא אותה למאה ה21 ויצר פריטים שנראים כהדמיה ממוחשבת, בה אף חלק מהפסיפס לא דומה לרעהו ומתאים במדוייק לגופה של הדוגמנית. על הכובעים אחראי מעצב הכובעים פיליפ טרייסי ועל הנעליים ניקולאס קירקווד, עם הרכב כזה אי אפשר שלא להוציא קולקציה כזו מצויינת.



בלי סרטון, אבל בינינו, כל המוסיף גורע.
עוד אוונגארד בהמשך
התמונות מכאן

יום חמישי, 3 בנובמבר 2011

פאסון של אחרים: קיי לונג

השבוע יצא לי לנהל את אחת השיחות היותר מרתקות שניהלתי בזמן האחרון; נפל בחלקי לשבת עם לא אחרת מאשר קיי לונג לקפה ומאפה בנחלת בנימין.
מדובר באישיות רבת פעלים; קיי לונג היא אמנית דראג והמנהלת האמנותית של ליין המסיבות FFF של שירזי, בנוסף היא מעצבת אופנה ותלבושות ובזמנה הפנוי כותבת טור ביקורת אופנה במאקו. קשה לי לסכם שיחה קולחת של שעתיים בפוסט אחד מתומצת ומהודק, מה גם שבזמן האחרון הזיכרון שלי אינו כתמול שלשום ולא הקלטתי את השיחה אז אינני זוכרת במדוייקת את השתלשלות הנושאים, אחלוק איתכם את ההילייטס של השיחה ואת החלקים שהם און דה רקורד.
את מעצבת תלבושות להופעות, להצגות ושמלות כלה, באיזה מהתחומים את מרגישה הכי טוב?
- הלכתי ללמוד עיצוב אופנה כי רציתי לעצב שמלות כלה, אבל גם בגלל שאני פרפורמרית בעצמי ואני מעצבת תלבושות לבמה. כמובן שעל הבמה אפשר להתפרע הכי הרבה וללכת עם הדמיון שלי עד הסוף, אבל גם בשמלות הכלה שלי אני משתדלת להכניס אלמנטים שמאפיינים את הסגנון שלי, אם זה בדיטייל קטן, גזרה מסויימת או שימוש בחומר מסויים, אני תמיד משתדלת להכניס משהו מעצמי לשמלות הכלה שלי.
איפה היית ממקמת את ישראל יחסית לעולם בכל מה שנוגע לסטייל?
- אנחנו לא נמצאים במקום טוב, יש לנו עוד הרבה מה ללמוד ככלל, אבל ללא ספק התקדמנו בשנים האחרונות, יש תקווה.
מה לדעתך אפשר לשפר בכל מה שנוגע לסטייל ברחוב הישראלי?
- טעויות פטאליות כמו טייץ חושף מפשעה במקום מכנסיים, נעלי אצבע וקרוקס בכל מקום, והטעות הכי נוראית של האשה הישראלית היא ההצמדות לגזרה נמוכה למרות שהיא כבר מזמן לא באופנה. מה שהרבה בחורות לא מבינות זה שהגזרה הנמוכה הזו עושה "לאפות" (צדדים) אפילו לבחורה הכי חטובה בעיר, זו גזרה שחותכת ומנמיכה והטובה הכי גדולה שנשות ישראל יכולות לעשות לעצמן היא להצטייד במכנסיים בגזרה גבוהה שיאסוף להן את כל מה שלא אמור להשפך החוצה ויתן צורה נשית ורציפה לאזור המותן.
מה דעתך על הגבר הישראלי?
- בגדול, משעמם. לגבר הישראלי הממוצע ממש לא אכפת איך הוא נראה, וגם אם הוא רוצה להשקיע, בד"כ זה נראה עוד יותר גרוע. מעטים מאוד משקיעים ויוצא להם טוב.
בתור בעלת טור שבועי לביקורת אופנה, מי מסלבי הארץ הם המתלבשים הכי טובים?
- דורית בר אור, יעל פוליאקוב, רונית אלקבץ ורונית יודקביץ'.
שמת לב שבחרת לרוב בנשים בשלות יחסית ולא בפרגיות הצעירות
- כי כשאת פרגית צעירה זה לא חוכמה, לנשים בשלות יותר יש יותר סטייל.
וגברים?
- עוז זהבי (דווקא כאן לא היתה בעיה לבחור ב"פרגית" :), ומושיק גלאמין, שהוא גם חבר טוב שלי.

כמובן שכל זה לא מתקרב אפילו לסכם שיחה קולחת ומרתקת של שעתיים, אבל זה ישאר ביני לבין קיי, לא הכל אתם חייבים לדעת. מה שכן, היא שמחה לענות לי על השאלון של "פאסון של אחרים" ולספק לי תמונות שהנן בגדר הצצה לעולמה של דיווה אמיתית.
איפה את גרה?
- בדירה בנווה צדק
אופנה בשבילי היא...
- חלק עיקרי מהחיים שלי
הבגד שאני אוהבת וחורשת עליו ללא הרף (היא לא "חורשת" על שום בגד, אבל מרבה להשתמש ב...)
- מחוך ויניל שחור מלונדון עם עצמות ממתכת, אי אפשר למצוא כאלה בארץ.


הבגד שאני אוהבת אבל בקושי לובשת, ולמה?
- צעיף שועל אמיתי שקיבלתי במתנה, אני לא לובשת אותו אף פעם כי אני נגד פרוות אמיתיות, אבל אין לי לב לזרוק אותו.

האובססיה שלי
- תיקים, לקים, Head Pieces, ונעליים ויחסית למידה הגדולה שלי, יש לי אוסף די נאה.


איפה עושה שופינג?
- באוקספורד סטריט בלונדון, לרוב אני קונה אקססוריז כי אני תופרת לעצמי כל מה שבא לי ללבוש
הפיג'מה שלך
- אני ישנה בעירום אבל יש לי בגד בית שמלווה אותי עד המיטה, חלוק קימונו יפני אמיתי ממשי


בחיים לא אתפס לובשת...
- מכנסיים בגזרה נמוכה!
מקורות ההשראה שלך
- כל דבר בחיים מעורר בי השראה, אפילו הקרואסון הזה שמונח לפניי בצלחת
המוזיקה שאיתה אני עובדת
- אני לא עובדת עם מוזיקה, כשאני עובדת אני אוהבת להאזין לזהבי עצבני או התכנית של איריס קול כשאני עובדת בלילה.
התמונה שמייצגת אותי הכי טוב

הזכייה בתואר מלכת הדראג של ישראל, עם הפרס, תחושה מדהימה שהקהל בוחר בך אחרי שנים של עשיה.
צילום: יוסי מרקו

תודה ענקית לקיי לונג על הפגישה, יצא לי להכיר בנאדם בעל תובנות עמוקות על העולם הזה, ענווה אין קץ והרבה קסם אישי. 

יום חמישי, 13 באוקטובר 2011

שבוע האופנה במילאנו, קיץ 2012

שבוע האופנה במילאנו השנה לא היה מרגש במיוחד. אולי כי הציפיות שלי ממנו גבוהות מדיי, בגלל המקום החם בלב שיש לי לבירת האופנה הספציפית הזו, אני מצפה ממנו ליותר ממה שהוא יכול לספק, מציגים בו רוב המעצבים האהובים עליי. השנה הם קצת איכזבו ועדיין אף אחד לא הצליח להפיל את פול סמית מכס המלכות המטאפורי עליו הושבתי אותו בעונה הנוכחית.
ובכל זאת, הצלחתי לדלות מהשבוע השחון הזה כמה פניני פאסון.
הראשונה שבהן שייכת כמובן למארני. למרות שהשנה הקולקציה שלה פחות מרגשת אותי משנים קודמות, היא עדיין הפייבוריטית שלי.
בגזרות זוויתיות ובדים נוקשים המראה הכללי הוא חננה שיק עם סנדלים וגרביים שקופות, התחתיות השקופות שהוצמדו לכל הופעה היו מיותרות ולא מובנות בעליל מבחינתי, אבל נסלח לה, לקונסואלו, שכן היא פיצתה ובגדול בגזרת האקססוריז ובמיוחד בתיקי סבתא שיק שלה. עוד נקודה לזכות הקולקציה הזו, היא תראה טוב גם על בחורה יותר עגלגלה מאריזונה מיוז ואבי לי קרשאו, עליהן כל דבר נראה נפלא וזה לא חוכמה.

Marni

עוד כוכבת ותיקה בשמי מילאנו הוא כמובן פראדה שהציגה קולקציה המשלבת בין שתי האהבות הנצחיות של הגבר האיטלקי (אחרי אמא שלו), והן האשה והרכב. עיטורים האופיינים למכוניות ספורט והדפסים מעולם הרכב קישטו את שמלות המשי, חצאיות העור והמעילים שהוצגו על המסלול. פראדה סיכמה את הקולקציה במילה אחת "מתיקות", ואם אפשר היה להוסיף עוד מלה אז הייתי מוסיפה "מכונית". בין אם בגזרה אוורירית או מהודקת כמו חצאית העור בגזרה גבוהה (לא לקיץ הישראלי) המתיקות הורגשה לאורך כל הקולקציה הקלילה אך עם זאת מחושבת עד הפרט האחרון הזו.

Prada

הקולקציה של הצמד אקווילאנו.רימונדי היתה לא פחות מאשר גאונית. מצד אחד, מבחר גזרות מצומצם שהסתכם או בחצאית בגזרה גבוהה ממתנפנפת מעל הברך או חצאית עפרון קצת מתחת לברך, מצד שני הדפסים ואפליקציות כולן עבודות יד ברמת הOCD. מצד אחד כל הפריטים שלהם נסגרים בריצ'רץ' בודד בגב ומצד שני איכות החומרים הבלתי מתפשרת וההשראה מאדריכלות הרנסנס. בקולקציה הזו כל פריט נראה כמעט כאילו הוא לקוח מקולקציית אופנה עילית אבל לא מספיק כדי שלא יהיה אפשר ללבוש את השמלות האלה ביום יום.

Aquilano.Rimondi

עוד קולקציה שהושפעה מאדריכלות שייכת לפרידה ג'אניני מגוצ'י. להבדיל מאקווילאנו.רימונדי פריטי הארט דקו של פרידה הרבה יותר אנדרוגניים והמראה הכללי הרבה יותר קשוח. מכנסי סיגר גבריים וג'קטים מרובעים וקצרים יצרו מראה מהוקצע  וביחד עם האיפור והשיער אפילו קצת מאיים, כאילו הבחורה הזאת תגיע לפסגה ולא תהסס לדרוך על אף אחד בדרך לשם. פריטי הערב עוטרו בפרנזים ופייטים וכל זאת כמובן תוך שמירה על המראה הקשוח והמהקוצע. 
השנה בית האופנה גוצ'י חוגג 90 שנות פעילות ועל פי הקולקציה הזו נראה כאילו גם השנה ה91 תהיה מוצלחת כמו רבות אחרות לפניה.

Gucci

כניסה חדשה לרשימת הלהיטים שלי היא הקולקציה של אטרו. הרבה בזכות ההדפסים שלהם שהשנה נראים לי מוצלחים במיוחד. אטרו היא חברה משפחתית שבמשך שנים התמחתה בהדפסים, אבל הפעם הם הצליחו לתפוס את עיניי גם בזכות הגזרות המחמיאות והצבעוניות העזה. כמו גוצ'י גם כאן יש השפעת ארט דקו הבאה לידי ביטוי בהדפסים מסולסלים על חלק מהפריטים. סך הכל מדובר בקולקציה קלילה ומאוד נשית שאני אישית מאוד אהבתי.

Etro

סוגרת את הפוסט הזה, טרוסארדי, אחת החברות האיטלקיות האיקוניות ביותר. השנה טרוסארדי חוגגת 100 שנה להיווסדה ועל כך התצוגה נערכה בלב הקאסטלו ספורצסקו במילאנו, ארמון היסטורי אשר נבנה במאה ה15 למשפחת ספורצה, שליטת לומברדיה והוא מכיל בתוכו בין היתר עבודות של לאונרדו דה וינצ'י. טרוסארדי החלה את דרכה כחברת עורות ולכן הוצגו בקולקציה גם הרבה תיקים ומזוודות. המנהל הקריאטיבי שלה אומיט בינאן, גרמני ממוצא טורקי הוא מעצב צעיר שבא בכלל מתחום הלבשת הגברים. השילוב הלא מתבקש הזה הוליד קולקציה מאוד נינוחה ומדוייקת שפשוט עושה חשק לארוז את הדברים ולעלות על הטיסה הראשונה לאנשהו, לא משנה לאן, העיקר לזרוק על עצמך משהו יפה כמו שמלת צווארון הניקי הנפלאה הזו או הבלייזר השיקי במיוחד, לשים הכל במזוודה או תיק עור מגניבים כמו אלה שנראים על המסלול, לעשות צ'ק אין ולטוס.

Trussardi

כל התמונות מכאן

יום שלישי, 4 באוקטובר 2011

שבוע האופנה בלונדון קיץ 2012

נכון שלאחרונה שטף הפוסטים שלי לוקה בדילול קל עד בינוני, הכל מסיבות לגיטימות לחלוטין, עליהן לא אוכל לפרט כרגע. אבל באמת, זה לא כי אני מתעצלת או חס וחלילה איבדתי עניין. מה שכן, שמחתי מאוד לשמוע חברים שמתקשרים ושואלים מה נסגר, גורם לי להבין שזה לא לחינם ואני לא מדברת פה אל הקירות.
אז עם מילאנו ופריז עוד לפניי, היה דיי קל לסקור את לונדון, שבוע האופנה החלש מבין הארבעה, מבחינתי. לא יצאו משם בשורות מרחיקות לכת ולכן החלטתי להתמקד רק במי שבאמת באמת אהבתי ולצמצם הכל לכדי פוסט בודד.

מארי קטרנצו, אהובתי החדשה הציגה קולקציה מכשפת במיוחד. היחס שלה לבגדים היה כמו זה של צייר או פסל ליצירותיו, היא ניסתה להעביר בעזרתם מסר, פחות לביש, יותר קונספטואלי. היא התנערה מעט מהצורות הארכיטקטוניות הנוקשות שלה אותן היה ניתן לראות הרבה בקולקציות הקודמות והלכה על גזרות יותר נינוחות ונשפכות. הקולקציה עסקה בקונפליקט בין הטבע לאדם ואיך האדם שולט בטבע ועושה בו כרצונו. דוגמא טובה לכך היא חליפת מכנסיים עם בלייזר גברי בהדפס של שדה פרחים, אבל כזה שהפרחים בו שתולים בצורה מאוד גאומטרית שיוצרת קולור בלוקינג, כמו שדות הצבעונים בהולנד. השמלה שסגרה את התצוגה הורכבה מפחיות צבע מרוסקות שנצבעו בשלל צבעים, ובכך נוצר אפקט תלת מימדי, וכמובן בלתי לביש בעליל.
 Mary Katranzou

הולי פולטון היא השניה באהבותיי החדשות מלונדון. עוד מעצבת צעירה עם ראש אחר, היא מקסימליסטית, הולכת עד הסוף עם צבע והדפס, ואלמנטים שאצל אחרים היו יכולים להחשב לטעם רע נראים אצלה רוויי סגנון וחוש הומור. הקולקציה הנוכחית שלה מיועדת לבחורה שבזבזה את כל תקציב החופשה שלה על בגדים ובמקום לנסוע לסן טרופז היא נוסעת לאחד מעיירות הנופש הבנאליות של אנגליה. היא גדושה באלמנטים רבים כגון הדפסי זברה, הדפסים בארוקיים, אפליקציות של כונכיות, לוח שחמט וקצת אופ ארט. נשמע באמת כמו המתכון המושלם לאסון אופנתי, אך כאמור, אצל הולי זה נראה פשוט נהדר.

Holly Fulton

פרינגל אוף סקוטלנד הוא מותג בריטי בן קרוב ל 200 שנה. הוא ידוע בעולם בשל הסריגים שלו לכן המינוי של אליסטר קאר שעבד בבלנסיאגה והקשר בינו לבין סריגים מקרי בהחלט למנהל הקריאטיבי שלו אינו מהאינטואיטיביים שבשילובים. אך עם זאת ואולי בזכות השילוב הבלתי קונבנציונאלי יצאה פה קולקציה שלראשונה עברה את הסינון הקפדני שלי ונכנסה לבלוג. הצבעוניות של הקרדיגנים בשילוב הגזרות הרפויות המזכירות את האסתטיקה של בלנסיאגה יוצרת לנו פה קולקציה מרעננת, לבישה ביותר ומאוד עדכנית.
Pringle of Scotland

ברברי, עוד מותג בריטי מיתולוגי, בהנהגתו של כריסטופר ביילי הציג קולקציה נשית בעלת צבעוניות נכונה שנשענת על הקלאסיקות הגדולות של המותג; מעילי הטרנץ'. בעונה הזו גם מעילי הפארקה (רכיסה כפולה, קפוצ'ון) קיבלו ריענון והוצגו בגרסאות העדכניות והאופנתיות שלהם (מימין).

Burberry Prorsum

וסוגר את הפוסט הזה באלגנטיות אין קץ, אהובי משכבר הימים, סר פול סמית', אביר השולחן העגול. כל קולקציה שלו מפילה אותי מהרגליים ומקסימה אותי עד היסוד וגם הפעם הוא סיפק את הסחורה. נשבעת, ברגע שאהפוך לעשירה אני פשוט אקנה לי את כל הקולקציה שלו ואם צריך אבנה בשבילה חדר ארונות במיוחד. אני כל כך אוהבת את ההליכה על החבל הדק הזה שבין גברי לנשי, הקולקציה הכמעט אנדרוגנית שלו מצליחה להשאר סקסית ועם זאת לא מתאמצת בעליל, לא שגתה מלכת אנגליה כאשר החליטה להעניק לו תואר אביר, הוא באמת מעצב משכמו ומעלה.

Paul Smith

האיש בכבודו ובעצמו

כל התמונות מכאן


יום שני, 26 בספטמבר 2011

שבוע האופנה בניו יורק קיץ 2012 חלק ב'

על פי שלל הקולקציות שהוצגו בניו יורק אפשר להרכיב כמה סוגי מלתחות, אין קו ברור אחד המנחה את כל האירוע, וטוב שכך. הרכבתי עבורכן רצף צבעוני, ספורטיבי ומגניב, ניו יורקי צעיר ותוסס כזה, לשעות היום.

DKNY

Marc by Marc Jacobs

Lacoste

Alexander Wang

Proenza Schouler

Nicole Miller