ובכן כאמור נכחתי אתמול בתצוגת המסלול של אלמביקה. הופתעתי לגלות שהעניין עם אותו המקטע המוזיקלי שחוזר על עצמו בלופ לפני תחילת התצוגה היה נכון גם כאן, וגם הפעם זה עיצבן אותי. מה שעוד עיצבן אותי זו הישיבה בשורה רביעית בעוד בשורה השניה היו "קרחות" של 3-4 כסאות אותם לא איכלס איש. שותפתי למסע ואני ישבנו והתרעמנו.
ואז החלה התצוגה.
היא נפתחה בשיר מאוד מפתיע שריגש אותי עד דמעות, ויותר מכל הפתיע אותי לחלוטין שכן היה מדובר בקאבר הנפלא של להקת Rammstein האגדית לשיר Das Model. מי שמכיר אותי יודע שאני אוהבת מאוד את ההרכב הגרמני הזה ואף נפל בחלקי לראות הופעה שלהם לפני מספר שנים במילאנו, ללא ספק ההופעה החיה הכי טובה שראיתי. ועד כאן על רמשטיין. אחרי השיר הנפלא והמרגש היה מעבר חד לקטע צ'ארלסטון ומשם למשהו אלקטרו הודי עם סיטאר. קטעי וידאו ארט שנעו בין פריחה בהילוך מהיר, צילומי וינטאג' משנות ה-20 ואנשים עושים יוגה ברחוב ליוו את כל התצוגה ברקע. הנושא לא היה ברור לי בכלל, המוזיקה וקטעי הוידאו, שמה לעשות, אני שמה לב גם לזה גרמו לי לבלבול רב.
ומה בגזרת הבגדים?
או!
שם דווקא הייתי מרוצה לרוב. אהבתי במיוחד את שמלות המקסי המפרגנות לגזרה ששובצו לאורך כל חלקיה של התצוגה, מוצלחות במיוחד שתי המכופתרות שבאמצע
ואז החלה התצוגה.
היא נפתחה בשיר מאוד מפתיע שריגש אותי עד דמעות, ויותר מכל הפתיע אותי לחלוטין שכן היה מדובר בקאבר הנפלא של להקת Rammstein האגדית לשיר Das Model. מי שמכיר אותי יודע שאני אוהבת מאוד את ההרכב הגרמני הזה ואף נפל בחלקי לראות הופעה שלהם לפני מספר שנים במילאנו, ללא ספק ההופעה החיה הכי טובה שראיתי. ועד כאן על רמשטיין. אחרי השיר הנפלא והמרגש היה מעבר חד לקטע צ'ארלסטון ומשם למשהו אלקטרו הודי עם סיטאר. קטעי וידאו ארט שנעו בין פריחה בהילוך מהיר, צילומי וינטאג' משנות ה-20 ואנשים עושים יוגה ברחוב ליוו את כל התצוגה ברקע. הנושא לא היה ברור לי בכלל, המוזיקה וקטעי הוידאו, שמה לעשות, אני שמה לב גם לזה גרמו לי לבלבול רב.
ומה בגזרת הבגדים?
או!
שם דווקא הייתי מרוצה לרוב. אהבתי במיוחד את שמלות המקסי המפרגנות לגזרה ששובצו לאורך כל חלקיה של התצוגה, מוצלחות במיוחד שתי המכופתרות שבאמצע
צילום: אבי ולדמן
כאשר יישרתי את הגב שלי עד הסוף ורכנתי קדימה הצלחתי לראות את הנעליים המדהימות של "יונייטד ניוד" שאותן אלמביקה מייבאת בבלעדיות והן שולבו לאורך התצוגה ושדרגו כל מראה בצורה מופלאה והיו סיבה מספיק טובה לשבת על קצה הכסא בצורה מאוד לא נוחה.
עוד היילייט בתצוגה היו המידות הגדולות אותן דיגמנה בחן רב הדוגמנית ריי שגב, כל יציאה שלה לוותה בצווחות עידוד ופירגון אשר בקעו מהשורה שמאחורי גבי המתוח ולעתים גבלו בצלילי גרופיות של ג'סטין ביבר, ולא כל כך הלמו את המעמד.
צילום: אבי ולדמן
הפריט האהוב עליי מכל היתה שמלה לבנה רבת רבדים ומתנופפת, כבדה ונהדרת עם ריבוי הדפסים אשר נגלו לעיניי הצופים כאשר הדוגמנית הניפה את השמלה.
צילום: אבי ולדמן
ריבוי הטקסטיל, הגזרות הרחבות ומגוון המידות הרחב מצאו חן בעיניי מאוד, ובתוספת הנעליים המגניבות של יונייטד ניוד בהחלט מדובר בקולקציה איכותית.
לסיכום, שבוע האופנה הראשון של תל אביב היה בהחלט הצלחה ואני מתארת לעצמי ששבוע האופנה הבא אשר יבוא עלינו לטובה בסוף אפריל יהיה באורך מלא שכן הוא יכיל יותר מעצבים ויהיה גרנדיוזי יותר. היתה לי מין תחושה חלוצית כזו שלקחתי חלק (ולו קטן מאוד, קטן מדיי אם תשאלו אותי) בארועים האלה. אני כבר כל כך סקרנית לראות את השדרוגים והשיפורים של הארוע הבא ומקווה מאוד שגם אז אוכל להגיע וכמובן לחלוק עם הקוראים שלי את רשמיי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה