עברו חלפו להם שבועות האופנה לגבר בשלל בירות האופנה העולמיות, מילאנו, עירי היקרה התרוקנה לה מדוגמנים אשר שרצו פה כמו תיקנים בתל אביב. האמת, הם כולם רזים ונראים כמו נשים מגודלות, ממש לא איך שציפיתי מהם להראות. אבודים, טרוטים ומסוגננים הם גדשו את רחובות העיר במשך שבוע.
אני חושבת שזה מאוד קשה לעצב לגברים, במיוחד לגברים ישראלים. מה שצרפתי ואיטלקי ילבשו לא בכרח יעבור את הסינון ההומופובי של הגבר הישראלי המצוי, הלה היה דוחה 99% מכל מה שהציעו לנו מעצבי העל בשבועות האחרונים מחשש להראות הומו. הומואים נראים נפלא, במיוחד אלה במילאנו, עם תיקי לואי ויטון על המרפק, מוקסינים או סנלדים מעוצבות, מחשופים לרוב, מכנסונים ומה לא. הם נראים נפלא!
אני מסכימה שקשה להיות גבר, קשה לשמור על פאסון אם אתה הומופוב, קשה ללבוש חולצת משי אם אתה לא בטוח בזהות המינית שלך, שכן גבר שבטוח שהוא סטרייט, לא ישנה לו גם ללכת עם חצאית ונעלי עקב, הוא יודע מה הוא אוהב ולבוש לא ישנה זאת. אז כנראה שהגברים בארץ לא כל כך בטוחים במיניות שלהם, או שהם נמושות ביישניות שרצות לבכות לאמא שצחקו להם על החולצה, אם כולם מתנהגים כמו קופים, גם אני אהיה קוף, רק שלא יגידו שאני ברבור.
אז למי שכן מוכן לפתוח את הראש ולראות דברים מעניינים, אולי ללמוד משהו חדש על עצמם, אולי להפתח לקצת צבע וטקסטיל בחיים האלה, לזנוח את הקרוקס וחולצת נובמבר 9' שלהם ולצלול לעולם שכולו פאסון.
לפני שאתחיל בשואו קייס, אני חייבת לציין שבתצוגות הגברים האחרונות לקיץ 2011 היו הן דווקא המעצבות ששבו את ליבי, אולי בגלל שכשאשה מעצבת לגבר היא חושבת על הגבר שלה וכשגבר מעצב לגבר הוא חושב על הגבר שלו וכידוע לנו, הומואים יותר נועזים בבחירת הלבוש שלהם, ומאחר שרוב המעצבים בכלליות הם גברים, התוצאות נראות על מסלולי התצוגות.
כמובן שלא אלאה את קוראיי בכל המעצבים, אתמקד במיטב, גם אם זה בכלל בכלל לא תואם את מה שקראתי בביקורות.
בתור התחלה, המותג Rag and Bone שזכה בפרס מעצבי גברים של אגודת המעצבים האמריקאית בלטו בהיעדרם משבוע האופנה ולא הציגו קולקציה. חבל.
אפתח עם הקולקציה האהובה עליי, של מארני של קונסואלו קסטיליוני.
אני חושבת שזה מאוד קשה לעצב לגברים, במיוחד לגברים ישראלים. מה שצרפתי ואיטלקי ילבשו לא בכרח יעבור את הסינון ההומופובי של הגבר הישראלי המצוי, הלה היה דוחה 99% מכל מה שהציעו לנו מעצבי העל בשבועות האחרונים מחשש להראות הומו. הומואים נראים נפלא, במיוחד אלה במילאנו, עם תיקי לואי ויטון על המרפק, מוקסינים או סנלדים מעוצבות, מחשופים לרוב, מכנסונים ומה לא. הם נראים נפלא!
אני מסכימה שקשה להיות גבר, קשה לשמור על פאסון אם אתה הומופוב, קשה ללבוש חולצת משי אם אתה לא בטוח בזהות המינית שלך, שכן גבר שבטוח שהוא סטרייט, לא ישנה לו גם ללכת עם חצאית ונעלי עקב, הוא יודע מה הוא אוהב ולבוש לא ישנה זאת. אז כנראה שהגברים בארץ לא כל כך בטוחים במיניות שלהם, או שהם נמושות ביישניות שרצות לבכות לאמא שצחקו להם על החולצה, אם כולם מתנהגים כמו קופים, גם אני אהיה קוף, רק שלא יגידו שאני ברבור.
אז למי שכן מוכן לפתוח את הראש ולראות דברים מעניינים, אולי ללמוד משהו חדש על עצמם, אולי להפתח לקצת צבע וטקסטיל בחיים האלה, לזנוח את הקרוקס וחולצת נובמבר 9' שלהם ולצלול לעולם שכולו פאסון.
לפני שאתחיל בשואו קייס, אני חייבת לציין שבתצוגות הגברים האחרונות לקיץ 2011 היו הן דווקא המעצבות ששבו את ליבי, אולי בגלל שכשאשה מעצבת לגבר היא חושבת על הגבר שלה וכשגבר מעצב לגבר הוא חושב על הגבר שלו וכידוע לנו, הומואים יותר נועזים בבחירת הלבוש שלהם, ומאחר שרוב המעצבים בכלליות הם גברים, התוצאות נראות על מסלולי התצוגות.
כמובן שלא אלאה את קוראיי בכל המעצבים, אתמקד במיטב, גם אם זה בכלל בכלל לא תואם את מה שקראתי בביקורות.
בתור התחלה, המותג Rag and Bone שזכה בפרס מעצבי גברים של אגודת המעצבים האמריקאית בלטו בהיעדרם משבוע האופנה ולא הציגו קולקציה. חבל.
אפתח עם הקולקציה האהובה עליי, של מארני של קונסואלו קסטיליוני.
דוגמן פולני אחד והרבה סטייל זרוק בשיק, "זרקתי על עצמי אבל חשבתי על זה קודם".
גם מראה המכנס המחוייט באורך משונה מוצא חן בעיניי משום מה.
טרוסארדי
קולקציה קולית במראה ג'יימס דין. ההדפסים המנומרים, שמהווים טאבו אצל הגבר הישראלי, נראים כל כך במקום שלו הייתי גבר, הייתי רצה לקנות. הסניקרס והנעליים מוצלחות, הג'טים מגניבים ויש אפילו קייס ללפטופ!
פול סמית
הלך על מראה גראנג'י זרוק, אפילו הדוגמנים נראים מוזנחים (אך במידה), ג'קטים זרוקים אך מחוייטים, מכנסיים רחבים ורחבים למחצה, בניגות לפלטת הצבעים הצבעונית המאפיינת את המעצב, הצבעים שהוא מציג בקולקציה הזו רגועים ובסיסיים.
איך אפשר בלי הרמס? המעצבת ורוניק ניכניאן מבינה את הגבר שלה טוב מאוד, היא יצרה בשבילו, כרגיל קולקציה רגועה, איכותית אך עם זאת מעניינת.
אפילו הסנדלים עם גרביים נראים טוב בהרמס.
פראדה
מראה החנון השובב, אהבתי מאוד את הסוודרים והצבעים. גברים! לא להתבייש מקצת צבע!
ואם כבר מדברים על צבע, דירק ביקנברג
חובה להגדיל ולראות, אחלה סוודרים, מעיל עור תכלת מגניב
קלווין קליין
קלאסי, גברי, יותר מזה?
ויקטור ורולף
כל גבר חייב בארון ג'קט יו הפנר שכזה, כדי להרגיש פימפ לפחות פעם אחת בחיים. יש ללוות את לבישת בלייזר יו הפנר בסיגר, שמפניה ורצוי כוסית מסולקנת.
אה והסוודר עם ההדפס של המשקפיים מגניב!
אלכסנדר מקווין בקולקציה האחרונה שהספיק לעצב טרם נטל את חייו.
הרבה דרמה ומעילים איכותיים
פרנקי מורלו שעיצב את מסלול התצוגה כחוף ים וקישט אותו באנשים יפים בבגדי ים
בהשראת חליפות גלישה
ועכשיו נעבור לנועזים יותר בסקאלה שלי.
הקולקציה מבית ג'יל סנדר שהוצגה בגן בוטאני בטכניקולור, נראה כמו הזיית ל.ס.ד יפה.
גברים, לבשו צבע!
ג'ון גליאנו, מעצב ליין הנשים בבית דיור, בקולקציה למותג הנושא את שמו. בשיתוף צ'ארלי צ'אפלין עצבני
בסטייל שנות ה20 העליזות
ואחרנוה חביבה, הקולקציה הכי מעניינת לדעתי, של Comme des Garcons, מותג מוערך מאוד על גבול האוונגארד, לטעמי האישי מצטיין יותר דווקא בתחום הגברים, למרות השיתוף עם H&M ב2008 שהיה מוצלח, עדיין ליין הגברים של ריי קאוואקובו (המעצבת היפנית העומדת בראש המותג) השנה מבריק במיוחד. היא השתמשה בגולגולת בתור מוטיב מרכזי בקולקציה, נשמע בנאלי, אבל לא אצל ריי. היא פישטה את צורת הגולגולת לכדי דוגמא שיכולה לחזור על עצמה בהרמוניות בהדפס שמשתלב עם משבצות שחמט. צורת הגולגולת הופיעה על הנעליים, ההדפסים ואף על עורפם של הדוגמנים.
מאחר והפוסט הזה הוא על אופנת גברים לבישה, עד כה נמנעתי מלהציג לקוראיי את הדברים הבאמת מוזרים שנראו על המסלולים, כגון גופיות חושפניות, מכנסונים קצרצרים, סנדלים נשיות, גלימות, חצאיות ועוד, אבל בקולקציה של ריי קאוואקובו גם השמלות (!) נראות מגניב. אני כמובן לא מצליחה לדמיין לעצמי שיחה עם גבר שנגמרת ב"אז בסוף הלכתי על השמלה" ואני מתארת לעצמי שלמוצרים האלה אין שוק גדול מדיי ואני גם לא מנבאה לה הצלחה גדולה בקופות, אך בכל זאת הוספתי פה שלושה עיצובים שובבים שמראים את היצירתיות הפרועה של האשה הזו.
שווה להקליק ולהגדיל על מנת לראות את הנעליים
"אז בסוף הלכתי על השמלה"
ביטלג'וס ביטלג'וס ביטלג'וס!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה