מיישרת קו עם האבולוציה

התחלתי לכתוב את הבלוג הזה לפני חצי שנה כי אני מאמינה שמה שיש לי להגיד לא נאמר עדיין. דיברתי על איך שלעם ישראל אין פאסון, על חולצות סיום קורס, קרוקס וחזיות בתצוגה לקהל הרחב, על התאמת המראה לגיל, על בריאות כף הרגל והעין, אך דבר אחד, הכי חשוב עד לא העליתי. לפני שאנחנו מסתכלים בארון ותוהים על פאסוננו, יש צעד אחד לפני, שצריך לעשות, שבלי שנשים לב אליו, לא משנה מה נלבש, כיצד נסתרק ובאיזה אקססורי נתקשט, לא ניראה טוב, היציבה.

בתור מישהי שגדלה בבית סובייטי, מגיל קטן אמי הקפידה על היציבה שלי. משפטים כמו "לסגור את הפה", "ליישר את הגב" ו"להרים את המבט מהרצפה" היוו חלק חשוב מהחינוך שלי. במשפחה סובייטית אם עד גיל חמש לא למדת את שלושת החוקים הבסיסיים האלה, ישלחו אותך לרקוד ריקודים סלוניים, בלט או התעמלות קרקע. אז אני רקדתי. 

כשרק הגעתי לארץ, בגיל שמונה, ישר שמתי לב לזה. הייתי הרוסיה הראשונה בשכבה ובזמן שהילדים הסתכלו עליי מוזר ובחנו את הסנדלים וגרביים שלי, אני תהיתי לעצמי איך אמא שלהם מרשה להם להסתובב עם פה פעור? איך זה שהם גוררים רגליים? 

עם כל הדברים הנפלאים שיש במדינת ישראל, היציבה זה לא משהו ששמים עליו דגש, לא במסגרת המשפחתית ולא במערכת החינוך (שיעורי ספורט וכיו"ב) אז מה הפלא שיוצאים לנו אנשים מבוגרים שהולכים שפופים וגוררים רגליים?

הצרה עם יציבה, היא שאם אין לך יציבה טובה, לא משנה באילו מלבושים תתעטרי, אם את הולכת כמו גורילה, את תראי כמו גורילה במלבושים יפים. לא משנה מאיזה בית אופנה המסגרת של משקפייך, אם הפה שלך פתוח, את תראי כמו מטומטמת גם אם יש לך דוקטורט. 

ליציבה טובה יש רק יתרונות. על ידי יישור הגב אנחנו מרוויחות כמה סנטימטרים של גובה, מרחיקות בכמה סנטימטרים את הפטמות מהברכיים (לשם אנחנו לא רוצות שיגיעו), מותחות את הבטן ומאירות את הפנים. תנועה אחת פשוטה של חצי קלוריה עושה הבדל כל כך משמעותי באיך שהגוף שלך נראה. בהתחלה קשה להתרגל ללכת זקוף, אבל אני מתארת לעצמי שגם לקוף הראשון שהלך על שתיים זה לא היה פיקניק.

אז איך נראית עמידה זקופה? הכלל הראשון והכי פשוט הוא (וכאן אני ממליצה לקוראיי להצטייד במראה באורך מלא) שהכתפיים והירכיים יהיו באותו קו. הגב אוטומטית מתיישר ושרירי הבטן והגב התחתון תומכים ביציבה הזו. בהתחלה זה ירגיש לא נוח ולא טבעי אבל שווה להתרגל לזה.

מצד ימין: הטעויות הנפוצות. מצד שמאל: העמידה הנכונה.

 בגזרת הצוואר: הסנטר צריך להיות בקו אחד עם החזה והמבט ישר קדימה ולא למטה. אם בזמן הליכה חייבים להסתכל למטה לפעמים, אפשר להוריד את המבט ולא את כל הראש ולהמשיך להסתכל קדימה.

הפנים שלנו אומרים עלינו הרבה, על המבט בעיניים אי אפשר לעבוד, לכל אחד יש את המבט שלו, אבל את הפה עדיף לסגור. שפה תחתונה רפה נותנת מראה של ילד מבוהל וארשת מבולבלת באופן כללי, של בנאדם שלא מבין מה קורה סביבו. כמו שסבתא אומרת "תסגרי את הפה או שיכנס זבוב".

הליכה: הכי חשוב זה לא לגרור רגליים, להרים קצת יותר גבוה את הרגל אם הרצפה מפריעה, אבל ככה תעשי פחות רעש, תשחקי פחות את הסוליה של נעלייך וגם תראי יותר טוב. את המשקל מעבירים על רגל ישרה ונתנים לירך לספוג את הזעזוע, ככה יוצא גם עינטוז קל, תופעה מוברכת, במיוחד אם יש לך במה לענטז.

בחרת בעקבים? כל הכבוד! תעשי כמה צעדים בבית לראות שאת מסוגלת ללכת איתן. גם עם עקבים המשקל עובר על רגל ישרה, אפשר להקטין את הצעדים, זה גם נראה יותר נשי, העיקר לא לדדות על העקבים, זה נראה פאתטי. במקרה הכי גרוע עדיף לוותר על התענוג, עקבים אומנם מעדנים את הרגל, אבל הליכה של אנטילופה פצועה מורידה מהאלגנטיות הכללית.

את התיק עדיף תמיד לשאת על המרפק, כמו שעשו זאת גדולות הליידיז בהיסטוריה, מג'קי קנדי עד ויקטוריה בקהאם, אפשר ביד ישרה לשאת את התיק כמו שקית מהסופר, זה נראה טוב. הכי כדאי להמנע מנשיאה על כתף אחת, זה גם מעקם את הגב וגם כואב בכתף בשלב מסויים.

זהו, אני מקווה שלא יצאתי טרחנית מדיי, אבל זה משהו שלא דובר עליו בשום מקום ועם כמה שזה נשמע מצחיק, ללמד אנשים מבוגרים על יציבה טובה, אף פעם לא מאוחר מדיי. זה טוב לבריאות שלנו, זה טוב למראה הכללי, והכי חשוב, טוב לפאסון.

* הכתבה כתובה בלשון נקבה אך היא מתייחסת לשני המינים כאחד.