תצוגות הקוטור עברו חלפו להן והשאירו אצלי קצת לתחושת אי סיפוק. בניגות לקולקציות המוכנות ללבישה המוצגות בבירות האופנה מדי שנה, שהרשימה שלהם הולכת ומתארכת עם השנים, רשימת הקוטוריירים נשארת יציבה ומונה קצת יותר מ10 בתי אופנה. עם הצטרפותם המבורכת של מעצבים חדשים לרשימה כגון אלכסיס מאביל ובושרה ג'ראר היא התרעננה בשנה האחרונה וקיבלה גוון נוסף לשורותיה.
הקולקציה השלישית של בושרה ג'ראר נשארת נאמנה לאותה אסתטיקה מאופקת וסקאלת צבעים מאוד מוגדרת ומוגבלת. הקולקציה שלה משדרת הרבה שיק ותחכום, היא מינימליסטית אך עם זאת יוקרתית.
קולקציית הקוטור של ג'ורג'ו ארמאני (ארמאני פריווה) שואבת השראה מיפן. שמלות משי מעוטרות בהדפסים יפניים בעבודת יד, ההשפעה היפנית לא באה לביטוי בצורה הכי בנאלית שלה, אלא מאגדת בתוכה השראות גם מעצבים יפניים מיתולוגיים כגון ראי קאוואקובו (קום דה גארסון) שהתנסתה הרבה בפירוק והרכבה של חליפות גברים. את המראה משלימות יצירותיו של מעצב הכובעים פיליפ טרייסי בהשפעת האוריגמי, עוד אלמנט של האמנות היפנית.
קולקציית הקוטור הראשונה של בית האופנה דיור ללא המעצב המיתולוגי ג'יון גליאנו לא איכזבה. ביל גייטן, שעבד תחת גליאנו במשך הרבה שנים וסוף סוף קיבל את ההזדמנות שלו לזרוח, הציג קולקציה משוגעת ומלאת השראה. הרמה הטכנית הגבוהה נשמרה ולמדה לדבר בשפתו של גייטן. הוא נתן דרור ליצירתיותו והציג בדרך הטובה ביותר את הספקטרום הרחב של היצירתיות שלו. בהשראות ארכיטקטוניות כגון פראנק גרי הוא יצר נפח וסילואטים מרשימים, מעצב הכובעים סטפאן ג'ונס עזר לו להשלים את המראה והוסיף צד היתולי לקולקציה.
הקולקציה של ז'יוואנשי מאת ריקרדו טישי על פניו נראתה רגועה ולבנה. הייחוד שלה הוא בפרטים הקטנים. סדרה של 10 שמלות בעבודת יד אינסופית, שזירת חרוזים, הדבקת נוצות, רקמות בחוטי כסף ועוד שלל ביצועים וירטואוזיים נגלים לעיניי הצופה ככל שמתקרבים יותר לשמלות. הנהדרת מכולן היתה השמלה השלישית שהוצגה (על הדוגמנית ססקיה דה בראו, ראשונה משמאל) נראת כמו שמלתה של נסיכה קסומה, כמו באגדות, אלוהית ומהממת.
סוגר את הרשימה אהובי היקר ז'אן פול גוטייה. עם יותר מ30 שנות קריירה מאחוריו הוא מקדיש את הקולקציה הזו לרטורספקטיבה על עבודותיו ומשתדל להזכיר אלמנטים מעברו המקצועי על המסלול. החל מעבודות חייטות מושלמות המתבטאות בחליפות גבריות ,ג'קטים ומעילים, דרך הטקסטורות המושגות על ידי הרבה עבודת ידיים על הבד עצמו ועד לאקסטרווגנזה והוייב הרוקרי והמתריס שלו ושילוב לא שגרתי של פריטים.
מצד ימין המוזה החדשה (או יותר נכון ה"מוז", או איך שלא אומרים מוזה בזכר) אנדריי פז'יץ', הדוגמן האוסטרלי האנדרוגני
ולסיום אני לא יכולה שלא להזכיר את איימי וויינהאוס שהלכה לעולמה בטרם עת השבוע. למרות כל הציניקנים שאמרו שהמוות שלה היה "ממש מפתיע" ושהם "ממש לא ציפו לזה", זה עדיין עצוב. עצוב שעם כישרון כזה גדול בא אופי חלש כל כך של בחורה שלא הצליחה לסרב למה שהרס לה את החיים, לא הייתה מצידה נכונות להיגמל מהסמים אותם החלה ליטול כבר בגיל צעיר מאוד, אכן היא היתה כבר נשמה אבודה. חבל לי מאוד שהיא השאירה אחריה רק שני אלבומים (עליהם חרשתי ללא הרף), חבל לי שלא אזכה לראות הופעה שלה וחבל לי שהיא נעלמה מהפסקול של החיים שלי. איימי וויינהאוס היתה זמרת נהדרת ובעלת סטייל מיוחד ושונה, אני אזכור אותה בתור זמרת שאין שניה לה, בעלת כישרון כתיבה ושירה נדירים ומרגשים ולא בתור נרקומנית חלשת אופי שבסופו של דבר נכנעה להרואין.
R.I.P Amy Winehouse
