שלשום השתנו חיי. מהשינויים האלה שאת לא מתכננת, מהדברים שאת יודעת שיקרו אבל גם יודעת שזה לא עכשיו, מהשינויים שאנחנו רואים על אחרים ואז מיד הולכים לבדוק אם גם אנחנו כאלה...
במהלך שטיפת ידיים שגרתית הבטתי במראה וניתחתי את פניי ואז, פתאום, בלי הודעה מוקדמת, אני רואה אותו. מביט אליי מן המראה, צנוע אבל בכל זאת נוכח, בחיוך מתריס של "חשבת שלעולם לא אגיע, אך הנני! קבליני!" בינתיים בודד אך כל כך גאה בעצמו, הקמט הראשון שלי. חמישה סנטימטר היורדים מזווית האף לזווית הפה ומזכירים לי את כל רגעי הצחוק והשמחה של חיי ומוכיחים לי שגם על זה אני צריכה לשלם. התרחקתי כמה צעדים מהמראה כדי להבין באיזה רזולוציה עליי להצטלם/ להתקרב לאנשים מעתה... לא נורא, אבל עדיין, הוא שם, הוא הראשון והחברים שלו בדרך. לכל אשה יש את "הנשק הסודי" שלה, רגליים ארוכות, מתניים צרות, עיניים יפות, חזה שופע וכו'. תכונות פיזיות שתמיד אנחנו יודעות שגם אם היום אני מרגישה שמנה ומכוערת, יש לי את זה. אז אצלי זה עור הפנים שלי. כשהתחלתי את לימודיי באוניברסיטה באיטליה בגיל 22, הייתי המבוגרת בכיתה של ילדות בנות 19. מה לעשות, באיטליה לא עושים צבא. כמובן שזה אבסורד להרגיש זקן בגיל 22, אבל כשכולם מסביב ילדים, אז הרגשתי בוגרת, לא זקנה. הילדות עם שאריות האקנה והחצ'קונים על הפנים תמיד קינאו בי על פני הפורצלן הצחות שלי. בזמן שכולן משקיעות חצי שעה בבוקר על "לסדר את הפרצוף", לי הספיק רק קרם לחות, במקום למרוח שכבות של מייקאפ, יכולתי להרשות לעצמי לישון. מאז סיום התיכון אני לא מתאפרת. חוץ משפתון בוהק ולפעמים מסקרה, לא היה צורך, מסיכות, מי פנים, קרם יום קרם לילה, קרם עיניים, קרם עפעפיים, כל זה היה ממני והלאה. תנו לי רק סבון פנים ואני מסודרת. הקמט הזה מסמל את סוף עידן הפורצלן, וזה קצת עצוב.
ההזדקנות ההולכת ומאיצה שלי גרמה לי לחשוב (כמובן מעבר לדברים הפילוסופיים העמוקים) על המלתחה שלי. האם אני מתלבשת בהתאם לגילי? בגיל 27 אי אפשר להתלבש כמו בגיל 17 וגם לא כמו בגיל 21. קיימים מספר אלמנטים מלתחתיים שאם לא נשים לב ונשאיר אותם בארון בזמן, או אולי אפילו נוריש אותם לדור הצעיר יותר, יש סכנת פאתטיות קשה. הדוגמאות הבולטות לאלמנטים כאלה הם הדפסי לבבות, כוכבים וגולגלות, כל אלה צריכים להשאר בעבר. אקססוריז מצועצעים מפלסטיק לשיער, ובכלל תכשיטים מפלסטיק בדמויות, מיקי, טוויטי והאלו קיטי, מקומם על ילדות בנות 20 מקסימום. כשמתקרבים לגיל 30 המראה צריך להיות מתוחכם יותר, אשה מגיעה לשיאה בגיל 30 והלוק צריך להיות בהתאם. לק שחור/ כחול /ירוק שייך לרחבת האלטרנטיב במועדון שהיית הולכת אליו לפני שביטלו את הליין הזה מחוסר עניין לציבור. נעלי סקייטרים בומבסטיות, גרביים מעל הברך עם חצאית קצרה מקומן בשנות העשרים המוקדמות מקסימום וכמו כן גם רסטות וגלחים. אחרי שעשיתי בדיקה בגרדרובה שלי ווידאתי שכל אלה כבר אינם, אפשר להתחיל לתכנן את הלוק החדש. אני לא אומרת שמעכשיו רק חליפות נשים וחצאיות עם בטנה באורך הברך, להיפך, גיל 30 (פלוס מינוס, גם 27 נכנס בקטגוריה) מאפשר להתלבש כמו אשה צעירה, לא נערה ולא בחורה. אשה צעירה לא תפגין את הטעם המוזיקלי שלה במראה החיצוני, זה שאת אוהבת לשמוע אלקטרוני לא אומר שצריך להסתובב עם פס ורוד בשיער, לק שחור מתקלף ונעלי באפאלו (מה אני יודעת...), מחוכים שחורים, נעלי בובה בומבסטיות, וחותלות לזרוע רק גורמות לך להראות ילדותית. האופנה משתנה.
לאשה צעירה אמור להיות כבר מושג בטעם טוב, היא לא אמורה להתלבש מגוחך כי היא חיה מספיק שנים כדי לדעת מה מחמיא ומה לא והיא עדיין לא מספיק מבוגרת כדי להתחיל לכסות כל מיני איברים מזדקנים (ברכיים, דקולטה, מרפקים...) זה הגיל המושלם מבחינת גרדרובה, אחרי שהתגברנו על הפאסון הדל של השנים הצעירות, עשינו תארים והתחלנו קריירה, צריך להראות בהתאם.
עשיתי פה לקט מתצוגות האופנה במילאנו של דוגמאות טובות להופעה נאה לבחורה בשנות ה20 המאוחרות, כמובן הוספתי גם תמונות מהתצוגה של רוברטו מוסו שפספסתי.
ובאשר אליי, יש לי 3 רעיונות לפתרון בעיית הקמט שלי:
או שאני מגדלת שפם של קוזאק שיכסה לי אותו, אבל מצד שני, שפם של קוזאק מחמיא פחות מקמטים, או שאני מתחילה לחסוך לבוטוקס, או שאני משאירה אותו איך שהוא, מנסה להתעלם ממנו במראה, מחכה לחברים שלו שיתחילו להגיע ולמלא את פניי בעודם מלווים אותי לאט ובטוח אל עבר גיל המעבר... בכל מקרה, אבד עליי הכלח. אני צריכה לקנות קרמים.
במהלך שטיפת ידיים שגרתית הבטתי במראה וניתחתי את פניי ואז, פתאום, בלי הודעה מוקדמת, אני רואה אותו. מביט אליי מן המראה, צנוע אבל בכל זאת נוכח, בחיוך מתריס של "חשבת שלעולם לא אגיע, אך הנני! קבליני!" בינתיים בודד אך כל כך גאה בעצמו, הקמט הראשון שלי. חמישה סנטימטר היורדים מזווית האף לזווית הפה ומזכירים לי את כל רגעי הצחוק והשמחה של חיי ומוכיחים לי שגם על זה אני צריכה לשלם. התרחקתי כמה צעדים מהמראה כדי להבין באיזה רזולוציה עליי להצטלם/ להתקרב לאנשים מעתה... לא נורא, אבל עדיין, הוא שם, הוא הראשון והחברים שלו בדרך. לכל אשה יש את "הנשק הסודי" שלה, רגליים ארוכות, מתניים צרות, עיניים יפות, חזה שופע וכו'. תכונות פיזיות שתמיד אנחנו יודעות שגם אם היום אני מרגישה שמנה ומכוערת, יש לי את זה. אז אצלי זה עור הפנים שלי. כשהתחלתי את לימודיי באוניברסיטה באיטליה בגיל 22, הייתי המבוגרת בכיתה של ילדות בנות 19. מה לעשות, באיטליה לא עושים צבא. כמובן שזה אבסורד להרגיש זקן בגיל 22, אבל כשכולם מסביב ילדים, אז הרגשתי בוגרת, לא זקנה. הילדות עם שאריות האקנה והחצ'קונים על הפנים תמיד קינאו בי על פני הפורצלן הצחות שלי. בזמן שכולן משקיעות חצי שעה בבוקר על "לסדר את הפרצוף", לי הספיק רק קרם לחות, במקום למרוח שכבות של מייקאפ, יכולתי להרשות לעצמי לישון. מאז סיום התיכון אני לא מתאפרת. חוץ משפתון בוהק ולפעמים מסקרה, לא היה צורך, מסיכות, מי פנים, קרם יום קרם לילה, קרם עיניים, קרם עפעפיים, כל זה היה ממני והלאה. תנו לי רק סבון פנים ואני מסודרת. הקמט הזה מסמל את סוף עידן הפורצלן, וזה קצת עצוב.
ההזדקנות ההולכת ומאיצה שלי גרמה לי לחשוב (כמובן מעבר לדברים הפילוסופיים העמוקים) על המלתחה שלי. האם אני מתלבשת בהתאם לגילי? בגיל 27 אי אפשר להתלבש כמו בגיל 17 וגם לא כמו בגיל 21. קיימים מספר אלמנטים מלתחתיים שאם לא נשים לב ונשאיר אותם בארון בזמן, או אולי אפילו נוריש אותם לדור הצעיר יותר, יש סכנת פאתטיות קשה. הדוגמאות הבולטות לאלמנטים כאלה הם הדפסי לבבות, כוכבים וגולגלות, כל אלה צריכים להשאר בעבר. אקססוריז מצועצעים מפלסטיק לשיער, ובכלל תכשיטים מפלסטיק בדמויות, מיקי, טוויטי והאלו קיטי, מקומם על ילדות בנות 20 מקסימום. כשמתקרבים לגיל 30 המראה צריך להיות מתוחכם יותר, אשה מגיעה לשיאה בגיל 30 והלוק צריך להיות בהתאם. לק שחור/ כחול /ירוק שייך לרחבת האלטרנטיב במועדון שהיית הולכת אליו לפני שביטלו את הליין הזה מחוסר עניין לציבור. נעלי סקייטרים בומבסטיות, גרביים מעל הברך עם חצאית קצרה מקומן בשנות העשרים המוקדמות מקסימום וכמו כן גם רסטות וגלחים. אחרי שעשיתי בדיקה בגרדרובה שלי ווידאתי שכל אלה כבר אינם, אפשר להתחיל לתכנן את הלוק החדש. אני לא אומרת שמעכשיו רק חליפות נשים וחצאיות עם בטנה באורך הברך, להיפך, גיל 30 (פלוס מינוס, גם 27 נכנס בקטגוריה) מאפשר להתלבש כמו אשה צעירה, לא נערה ולא בחורה. אשה צעירה לא תפגין את הטעם המוזיקלי שלה במראה החיצוני, זה שאת אוהבת לשמוע אלקטרוני לא אומר שצריך להסתובב עם פס ורוד בשיער, לק שחור מתקלף ונעלי באפאלו (מה אני יודעת...), מחוכים שחורים, נעלי בובה בומבסטיות, וחותלות לזרוע רק גורמות לך להראות ילדותית. האופנה משתנה.
לאשה צעירה אמור להיות כבר מושג בטעם טוב, היא לא אמורה להתלבש מגוחך כי היא חיה מספיק שנים כדי לדעת מה מחמיא ומה לא והיא עדיין לא מספיק מבוגרת כדי להתחיל לכסות כל מיני איברים מזדקנים (ברכיים, דקולטה, מרפקים...) זה הגיל המושלם מבחינת גרדרובה, אחרי שהתגברנו על הפאסון הדל של השנים הצעירות, עשינו תארים והתחלנו קריירה, צריך להראות בהתאם.
עשיתי פה לקט מתצוגות האופנה במילאנו של דוגמאות טובות להופעה נאה לבחורה בשנות ה20 המאוחרות, כמובן הוספתי גם תמונות מהתצוגה של רוברטו מוסו שפספסתי.
Albino
Emporio Armani (ליין של ג'ורג'ו ארמאני, ומי שאמר לכם שזה אח שלו, לא יודע על מה הוא מדבר)
Bottega Veneta
Gabriele Colangelo
Marni
Trussardi (אחד המותגים האהובים עליי, אבל משום מה הם החליטו בצעד תמוה לצלם את הדוגמניות שלהם בחדר חצי מואר ובהקצרה, דהיינו, מלמעלה למטה. כך שמתקבלת לנו פה דוגמנית עם ראש גדול ורגליים קצרות. בחירה תמוהה בהתחשב בזה שבטח יש להם שם אנשי מקצוע שיכלו לראות את הבעיה הזאת מבעוד מועד טרם פרסום התמונות. תמוה. בכל מקרה יפה אבל)
Roberto Musso
או שאני מגדלת שפם של קוזאק שיכסה לי אותו, אבל מצד שני, שפם של קוזאק מחמיא פחות מקמטים, או שאני מתחילה לחסוך לבוטוקס, או שאני משאירה אותו איך שהוא, מנסה להתעלם ממנו במראה, מחכה לחברים שלו שיתחילו להגיע ולמלא את פניי בעודם מלווים אותי לאט ובטוח אל עבר גיל המעבר... בכל מקרה, אבד עליי הכלח. אני צריכה לקנות קרמים.
בהזדהות קשה..
השבמחק:\
הקידומת החדשה שקרבה אליי בצעדי ענק מתחילה להיות מורגשת יותר מיום ליום...
אולי תעשי סקר בקשר לבחירה...
השבמחקאני אישית בעד השפם, אני חושב שזה יתאים לך מאוד