מעטים האנשים שהשפיעו על עולם האופנה כמו שעשתה זאת הגברת Madeleine Vionnet. בעוד שמה לא מצלצל מוכר כמעט לאיש, היא אחת הנשים ששינו את פני האופנה, עולם שלמרבה האירוניה, כיום נשלט ברובו על ידי גברים.
בראשית המאה הקודמת, כאשר דמות מעצב האופנה היתה בהתהוות, בשלב המעבר בין "חייט" ל"מעצב", היא אחת הנשים ששינו את אופן הייצור, הגזירה ותפיסת עיצוב האופנה בכלל. גברת ויונה היתה הראשונה שקבעה שזכויות יוצרים צריכות להיות תקפות גם לבגדים. לפני כן החשדנות וחוסר האמון בין בתי האופנה היה עצום. מעצבים היו מאוד קנאים לעיצובים שלהם ושמרו אותם מסווגים, בזכות מדלין יכול היום מעצב לתבוע את רעהו על גניבת רעיון, הדפס או כל אלמנט אחר, הישג חשוב מאוד ובעל משמעות רבה לתחום שבזמנו עדיין היה בחיתוליו.
הגברת, ילידת פריז שעד גיל 18 הספיקה להתמקצע בתפירה, להתחתן, להתגרש ולאבד ילד, כבר בגיל 21 פותחת בית אופנה תחת שמה Vionnet בפריז. היא ממציאה שיטה חדשה לגזירת הבד באלכסון, חיתוך שמאפשר לבד ליפול בצורה אנטומית על קימורי הגוף הנשיים, היא התנגדה למחוכים ובדים קשיחים אשר מעצבים את הגוף, ותמיד אמרה שהגוף צריך לעצב את הבגד ולא להפך.
בית האופנה ויונה היה פתוח במשך שנתיים בלבד בין השנים 1912-1914 ונסגר עם פרוץ מלחה"ע הראשונה. בשנת 1922, לאחר פתיחה מחודשת, מנה בית האופנה יותר מ1000 עובדים ובית עסק של 20 מתפרות הפרושות על חמש קומות.
בשנת 1935 כאשר הרוחות שהביאו לפרוץ מלחמת העולם השניה נישבו מלוא הכוח, סגרה סופית מדלין את בית האופנה שלה כשהיא בת 63. היא מתה 36 שנה אחרי, בעודה בת 99.
שיטות העבודה של מדלין היו מורכבות. לפני יצירת בגד היא היתה עובדת עליו עם מניקן קטן בגודל 80 ס"מ, לאחר שהיתה מרוצה, היתה עוברת לבניית הבגד בגודל טבעי. שיטת הגזירה באלכסון, עם היותה שיטה המיטיבה עם קימורי הגוף, אינה מטיבה עם הארנק שכן על מנת לבנות שמלה בחיתוך באלכסון יש יותר בזבוז של בד. כיום השיטה הזאת אומצה בעיקר על ידי בתי אופנה כגן John Galliano, Comme des Garçons, Azzedine Alaia, Issey Miyake,Marchesa ובית האופנה בראשו עומד המעצב הישראלי אלבר אלבז Lanvin, שהוקם אף הוא בראשית המאה הקודמת על ידי גברת צרפתיה עם המון כישרון.
יצירותיה של מדלין הושפעו מאמנות יוון העתיקה, הטוגות העוטפות את הגוף ונראות כמרחפות סביבו בעודן מחבקות ומערסלות את הקימורים.
בית האופנה נותר סגור עד 1988 כשמשפחת Lummen קונה אותו ומחליטה על פתיחה מחדש אבל רק של ליין הבשמים ובשנת 1996 (לקח להם זמן) נפתח בית האופנה מחדש עם שני בשמים חדשים הנושאים את השם של המעצבת.
פתיחה מחדש של ליין הלבשה פרט אה פורטה התאפשר בשנת 2003 כאשר השייח מאג'ד אל סבאח הכווייתי קונה את בית האופנה. בעקבות המלחמה בעירק הפתיחה מתעכבת.
בסופו של דבר יוצאת הקולקציה בשנת 2007, הראשונה מזה יותר מ60 שנה המתוכננת על ידי המעצבת, כוכב עולה בשמי עולם האופנה Sophia Kokosalaki. היא נשארת לעצב עוד קולקציה אחת לבית האופנה לפני שהיא פורשת ומוחלפת על ידי Marc Audibet. עד שנת 2008 מוציא בית האופנה מיני קולקציות של דמי קוטור שאינן מוצגות בשבוע האופנה.
בשנת 2009 Matteo Marzotto, מנכ"ל Valentino רוכש את בית האופנה וממנה את Rodolfo Paglialunga, מעצב ליין הנשים של פראדה מזה 13 שנה, למנהל האמנותי שיצר כבר 4 קלקציות לשנת 2010.
בראשית המאה הקודמת, כאשר דמות מעצב האופנה היתה בהתהוות, בשלב המעבר בין "חייט" ל"מעצב", היא אחת הנשים ששינו את אופן הייצור, הגזירה ותפיסת עיצוב האופנה בכלל. גברת ויונה היתה הראשונה שקבעה שזכויות יוצרים צריכות להיות תקפות גם לבגדים. לפני כן החשדנות וחוסר האמון בין בתי האופנה היה עצום. מעצבים היו מאוד קנאים לעיצובים שלהם ושמרו אותם מסווגים, בזכות מדלין יכול היום מעצב לתבוע את רעהו על גניבת רעיון, הדפס או כל אלמנט אחר, הישג חשוב מאוד ובעל משמעות רבה לתחום שבזמנו עדיין היה בחיתוליו.
הגברת, ילידת פריז שעד גיל 18 הספיקה להתמקצע בתפירה, להתחתן, להתגרש ולאבד ילד, כבר בגיל 21 פותחת בית אופנה תחת שמה Vionnet בפריז. היא ממציאה שיטה חדשה לגזירת הבד באלכסון, חיתוך שמאפשר לבד ליפול בצורה אנטומית על קימורי הגוף הנשיים, היא התנגדה למחוכים ובדים קשיחים אשר מעצבים את הגוף, ותמיד אמרה שהגוף צריך לעצב את הבגד ולא להפך.
בית האופנה ויונה היה פתוח במשך שנתיים בלבד בין השנים 1912-1914 ונסגר עם פרוץ מלחה"ע הראשונה. בשנת 1922, לאחר פתיחה מחודשת, מנה בית האופנה יותר מ1000 עובדים ובית עסק של 20 מתפרות הפרושות על חמש קומות.
בשנת 1935 כאשר הרוחות שהביאו לפרוץ מלחמת העולם השניה נישבו מלוא הכוח, סגרה סופית מדלין את בית האופנה שלה כשהיא בת 63. היא מתה 36 שנה אחרי, בעודה בת 99.
שיטות העבודה של מדלין היו מורכבות. לפני יצירת בגד היא היתה עובדת עליו עם מניקן קטן בגודל 80 ס"מ, לאחר שהיתה מרוצה, היתה עוברת לבניית הבגד בגודל טבעי. שיטת הגזירה באלכסון, עם היותה שיטה המיטיבה עם קימורי הגוף, אינה מטיבה עם הארנק שכן על מנת לבנות שמלה בחיתוך באלכסון יש יותר בזבוז של בד. כיום השיטה הזאת אומצה בעיקר על ידי בתי אופנה כגן John Galliano, Comme des Garçons, Azzedine Alaia, Issey Miyake,Marchesa ובית האופנה בראשו עומד המעצב הישראלי אלבר אלבז Lanvin, שהוקם אף הוא בראשית המאה הקודמת על ידי גברת צרפתיה עם המון כישרון.
יצירותיה של מדלין הושפעו מאמנות יוון העתיקה, הטוגות העוטפות את הגוף ונראות כמרחפות סביבו בעודן מחבקות ומערסלות את הקימורים.
שמלה של Madeleine Vionnet משנות ה20
מיצירותיה של Madeleine Vionnet המוצגות בLes Arts Décoratifs in Paris
Madeleine Vionnet עובדת על בובה
פתיחה מחדש של ליין הלבשה פרט אה פורטה התאפשר בשנת 2003 כאשר השייח מאג'ד אל סבאח הכווייתי קונה את בית האופנה. בעקבות המלחמה בעירק הפתיחה מתעכבת.
בסופו של דבר יוצאת הקולקציה בשנת 2007, הראשונה מזה יותר מ60 שנה המתוכננת על ידי המעצבת, כוכב עולה בשמי עולם האופנה Sophia Kokosalaki. היא נשארת לעצב עוד קולקציה אחת לבית האופנה לפני שהיא פורשת ומוחלפת על ידי Marc Audibet. עד שנת 2008 מוציא בית האופנה מיני קולקציות של דמי קוטור שאינן מוצגות בשבוע האופנה.
בשנת 2009 Matteo Marzotto, מנכ"ל Valentino רוכש את בית האופנה וממנה את Rodolfo Paglialunga, מעצב ליין הנשים של פראדה מזה 13 שנה, למנהל האמנותי שיצר כבר 4 קלקציות לשנת 2010.
פריטים מהקולקציה בעיצובה של סופיה קוקוסלאקי משנת 2007
אביב 2010
Resort 2010
Pre Fall 2010
Fall 2010
מרתק! אמנם אני מכירה את סופיה קוקוסאלקי אך על מדלין ויונט טרם שמעתי. האמת שמעולם לא יצא לי להרהר בעניין המצאת הגזירה באלכסון, חתיכת תרומה לעולם יש לגברת....
השבמחק