יום שני, 26 באפריל 2010

חיפושים אחר הבאז 2- השראה מהסרטים

מרוב החומר ההשראתי שצברתי השבוע שכחתי את ההפקה המדהימה הזאת לקריסטיאן לובטון. ההפקה היא לקולקציית 2010-2011 שהופקה על ידי Khong Nguyen  הצלם הצרפתי וההשראה היא.....נראה אם תצליחו לנחש. 

אליסה בארץ הפלאות של לובטון.
לכבוד קמפיין יחסי הציבור החדש של דיסני The "Year of a Million Dreams", התבקשה הצלמת האגדית אנני לייבוביץ' (הזכורה לנו היטב מהפקת האופנה של אליסה בארץ הפלאות מ2007) להרים הפקה בהשראת אגדות דיסני בשיתוף שחקנים, מוזיקאים ושלל סלבס אמריקאים מהשורה הראשונה. להלן מספר דוגמאות:
 
סקארלט ג'והאנסון, סינדרלה

מארק אנתוני וג'ניפר לופז, אלאדין וג'אסמין

ג'וליאן מור ומייקל פלפס, בת הים הקטנה

מימין לשמאל: מיכאל ברישניקוב, פיטר פן, טינה פיי, טנקר בל, ג'יזל בונשן, וונדי

וופי גולדברג, ג'יני


ואחרון חביב, קמפיין אופנה ג'וסי במיוחד ל Ellus, מותג הג'ינסים הברזילאי שצולם על ידי Jacques Dequeker בתלת מימד, אופנה חדשה המתפשטת מהר בהשראת הסרט אוואטר כמובן. יש לציין שזו אינה ההפקה הראשונה בתלת מימד אבל זו כן הראשונה עם חזוס לוז (האקס בוי טוי של מדונה) בתלת מימד מתחרמן בלהיטות עם הדוגמנית סינתיה דיקר.






למען ההגינות, הפקת האופנה הראשונה שיצאה בתלת מימד לפני שלושה חודשים לעיתון Archetype X Magazine על ידי הצלם באלדובינו באראני 





עכשיו אפשר לסגור את החודש בכיף

יום שבת, 24 באפריל 2010

חיפושים אחרי הבאז

השראה. מהי השראה? ההשראה שלי היא זרם בלתי נשלט של רעיונות טובים שתוקף אותי בפתאומיות ומפציר בי להגיע כמה שיותר מהר לשולחן השרטוטים/ מחשב ולהתחיל ליישם. זה היי שאי אפשר להשיג מאף אלמנט כימי או אחר. השראה היא הסם של היוצר, זה באז יחסית קצר שבמהלכו אתה נמצא בהיי ואחריו מגיע דאון קשה. הבעיה בהשראה שאי אפשר לדעת מאיפה היא תגיע. מצד אחד אפשר ללכת לשבוע שלם של תערוכות ולא לקבל אפילו ניצוץ, מצד שני היא יכולה לבוא לך בשעת לעיסה של ארוחת צהריים, נסיעה במטרו צפוף או באמצע מקלחת. כל אחד והמקורות שלו. אני מקבלת השראה מצילום, ציור, מוזיקה וכו', אני אוהבת להסתכל על עבודות של אחרים ולראות מה רוח הדברים אבל את כל הרעיונות הטובים באמת שלי קיבלתי בצורה ספונטנית.
רציתי להציג לכם, קוראיי היקרים והמתרבים (תבורכו ותמשיכו להתרבות) כמה מהדברים שנתנו לי השראה השבוע, וגם אם בסוף לא יצרתי כלום, עדיין נהניתי מאוד לגלות את הדברים האלה.

אז מה היה לי? נתחיל בהפקת אופנה לגיליון מאי 2010 לווג צרפת מאת סטיבן קליין. ההפקה הינה מחווה לאכלסנדר מקווין (למרות שאין קשר בינו לבין ההפקה וואט סו אבר, שכן הפריטים הנראים שם שייכים לקולקציות הקוטור של שאנל, דיור וולנטינו) והצילומים בהשראת הקליפ והשיר Eroticשל מדונה. הדוגמנית היא לילי דונלדסון היפיפיה.


לשאר התמונות בהפקה
הנה הקליפ למי שלא זוכר


רומיין ג'רום, יצרן השעונים השוויצרי קיבל השראה מהתפרצות הר הגעש באיסלנד ויצר שעון לכבוד המאורע.


הצלמת אלנה קאליס, ילידת רוסיה שגרה בבהאמס ב10 שנים האחרונות, מתמחה בצילומים תת מימיים. בעקבות הבאזז סביב אליסה בארץ הפלאות החליטה לעשות גרסה תת מימית משלה וליהקה לתפקיד את בתה. 


הצלמת הגרמניה מדאם פריפטי יצרה סדרה של צילומי אופנה במיקסד מדיה בשיתוף עם הסטודיו Gunee. התוצאה מרתקת.

ולסיום, הרשו לי לשתף אותכם באחד מרגעי ההשארה שלי שבא לי כשרציתי להשתתף בתחרות ITS Fashion Award של דיזל השנה, שבסוף לא שלחתי, אבל לפחות יצאו לי מזה שתי אילוסטרציות נחמדות. רציתי לעשות מיני קולקציה בהשראת גלידה. רציתי להשתמש בשילובי טעמים מוצלחים כפלטת הצבעים של הקולקציה.
מעיל פטל שוקולד

 
שמלת קפה פיסטוק
ואלה תמונות ההשראה:

 
 






יום ראשון, 18 באפריל 2010

האגדיים: Madeleine Vionnet

 מעטים האנשים שהשפיעו על עולם האופנה כמו שעשתה זאת הגברת Madeleine Vionnet. בעוד שמה לא מצלצל מוכר כמעט לאיש, היא אחת הנשים ששינו את פני האופנה, עולם שלמרבה האירוניה, כיום נשלט ברובו על ידי גברים.
בראשית המאה הקודמת, כאשר דמות מעצב האופנה היתה בהתהוות, בשלב המעבר בין "חייט" ל"מעצב", היא אחת הנשים ששינו את אופן הייצור, הגזירה ותפיסת עיצוב האופנה בכלל. גברת ויונה היתה הראשונה שקבעה שזכויות יוצרים צריכות להיות תקפות גם לבגדים. לפני כן החשדנות וחוסר האמון בין בתי האופנה היה עצום. מעצבים היו מאוד קנאים לעיצובים שלהם ושמרו אותם מסווגים, בזכות מדלין יכול היום מעצב לתבוע את רעהו על גניבת רעיון, הדפס או כל אלמנט אחר, הישג חשוב מאוד ובעל משמעות רבה לתחום שבזמנו עדיין היה בחיתוליו.
הגברת, ילידת פריז שעד גיל 18 הספיקה להתמקצע בתפירה, להתחתן, להתגרש ולאבד ילד, כבר בגיל 21 פותחת בית אופנה תחת שמה Vionnet בפריז. היא ממציאה שיטה חדשה לגזירת הבד באלכסון, חיתוך שמאפשר לבד ליפול בצורה אנטומית על קימורי הגוף הנשיים, היא התנגדה למחוכים ובדים קשיחים אשר מעצבים את הגוף, ותמיד אמרה שהגוף צריך לעצב את הבגד ולא להפך.
בית האופנה ויונה היה פתוח במשך שנתיים בלבד בין השנים 1912-1914 ונסגר עם פרוץ מלחה"ע הראשונה. בשנת 1922, לאחר פתיחה מחודשת, מנה בית האופנה יותר מ1000 עובדים ובית עסק של 20 מתפרות הפרושות על חמש קומות.
בשנת 1935 כאשר הרוחות שהביאו לפרוץ מלחמת העולם השניה נישבו מלוא הכוח, סגרה סופית מדלין את בית האופנה שלה כשהיא בת 63. היא מתה 36 שנה אחרי, בעודה בת 99.
שיטות העבודה של מדלין היו מורכבות. לפני יצירת בגד היא היתה עובדת עליו עם מניקן קטן בגודל 80 ס"מ, לאחר שהיתה מרוצה, היתה עוברת לבניית הבגד בגודל טבעי. שיטת הגזירה באלכסון, עם היותה שיטה המיטיבה עם קימורי הגוף, אינה מטיבה עם הארנק שכן על מנת לבנות שמלה בחיתוך באלכסון יש יותר בזבוז של בד. כיום השיטה הזאת אומצה בעיקר על ידי בתי אופנה כגן John Galliano, Comme des Garçons, Azzedine Alaia, Issey Miyake,Marchesa ובית האופנה בראשו עומד המעצב הישראלי אלבר אלבז Lanvin, שהוקם אף הוא בראשית המאה הקודמת על ידי גברת צרפתיה עם המון כישרון.
יצירותיה של מדלין הושפעו מאמנות יוון העתיקה, הטוגות העוטפות את הגוף ונראות כמרחפות סביבו בעודן מחבקות ומערסלות את הקימורים.

שמלה של Madeleine Vionnet משנות ה20

מיצירותיה של Madeleine Vionnet המוצגות בLes Arts Décoratifs in Paris 


Madeleine Vionnet עובדת על בובה

בית האופנה נותר סגור עד 1988 כשמשפחת Lummen קונה אותו ומחליטה על פתיחה מחדש אבל רק של ליין הבשמים ובשנת 1996 (לקח להם זמן) נפתח בית האופנה מחדש עם שני בשמים חדשים הנושאים את השם של המעצבת.
פתיחה מחדש של ליין הלבשה פרט אה פורטה התאפשר בשנת 2003 כאשר השייח מאג'ד אל סבאח הכווייתי קונה את בית האופנה. בעקבות המלחמה בעירק הפתיחה מתעכבת.
בסופו של דבר יוצאת הקולקציה בשנת 2007, הראשונה מזה יותר מ60 שנה המתוכננת על ידי המעצבת, כוכב עולה בשמי עולם האופנה  Sophia Kokosalaki. היא נשארת לעצב עוד קולקציה אחת לבית האופנה לפני שהיא פורשת ומוחלפת על ידי Marc Audibet. עד שנת 2008 מוציא בית האופנה מיני קולקציות של דמי קוטור שאינן מוצגות בשבוע האופנה.
בשנת 2009 Matteo Marzotto, מנכ"ל Valentino רוכש את בית האופנה וממנה את Rodolfo Paglialunga, מעצב ליין הנשים של פראדה מזה 13 שנה, למנהל האמנותי שיצר כבר 4 קלקציות לשנת 2010.

פריטים מהקולקציה בעיצובה של סופיה קוקוסלאקי משנת 2007

אביב 2010

Resort 2010

Pre Fall 2010

Fall 2010

יום שלישי, 13 באפריל 2010

ביקור במילאנו

יש לי מזל. אומרים שאתה לא יודע מה יש לך ביד עד שאתה מאבד את זה. המזל שלי הוא שגיליתי מה יש לי פחות משנה לפני שכבר לא היה לי את זה. אני חיה במילאנו!
ביום חמישי האחרון באה לבקר אותי חברה יקרה, אז לכבוד הביקור שלה החלטתי לקחת אותה למקומות שאני בעצמי טרם גיליתי. ניגשתי לולריה, מעצבת התכשיטים שעובדת איתי, מילאנופילית גדולה וחובבת פאסון מושבעת וביקשתי ממנה שתרכיב לי מסלול מעניין.
 מסתבר שלא הכרתי את העיר שמזה שש שנים היא ביתי. אזור Brera העתיק, שבדרך כלל, אם אני כבר מגיעה אליו, אני מרפרפת וממשיכה, התגלה כאוצר. מלבד הרחובות הצרים המרוצפים בלבנים חלקות, והחנויות הקטנות והמגניבות המאכלסות אותם התגלו בפניי אוצרות קטנים כגון כניסה לבניין ישן המעוטרת בצמחים מטפסים וחלונות גבוהים עם עדניות צבעוניות, גלידריה שבה שמים את הגלידה בגביע בצורת פרח, פרארי אדומה ישנה שחנתה ליד כנסיה, הכניסה לאקדמיה לאמנויות בבררה וחלון הראווה של החנויות למוצרי אמנות שמקיפים אותה.





חלונות ראווה של חנויות למוצרי אמנות באזור BRERA

Accademia delle Belle Arti di Brera



Ferrari


פרח בטעם תות, מנגו ווניל עם נקודות שחורות


Via Fiori Chiari








 אווירת הזמן שקפא בתקופה הרומנטית הסתובבנו חברתי ואני במשך ארבע שעות וחרשנו את האזור לאורכו ולרוחבו. משם המשכנו לVia Mercato, שבדרך כלל אני עושה אותה בנסיעה בטראם ומעולם לא טרחתי לרדת ולגלות את האיזור. שם, ברחוב מקראטו למדתי שאפשר לפתוח חנות ולמכור בה רק שמלות בגזרה בסיסית עשויות משי מודפס ולגבות 80 יורו לשמלה. לא צריך עיצוב מיוחד, מספיק משי והדפס יפה.
בשבת אחרי שרבצנו על הדשא בפארק Sempione, שמנו פעמינו לעבר תחנת המטרו ובדרך נתקלנו באסיפת אופנוענים ענקית. שני רחובות קטנים מלאים במפלצות מכניות וגברים בגיל העמידה עם סוודר מעויינים ומעליו מעיל עור להקניית מראה קשוח, שלא נחשוב שהם סתם חנונים עם כסף לצעצועים יקרים.



גברת קשוחה ששומרת על פאסון


ביום ראשון הייתי בשוק הפרחים והטעמים על הNaviglio Grande, פעם ראשונה מאז שאני פה. מלבד הצבעוניות המהפנטת וחגיגת הטעמים,(הבאתי הביתה 300 גרם פקורינו, גבינת כבשים קשה מעולה, קיווי ותותים מיובשים, ושרשרת ארוכה ומגניבה) גיליתי את הHub. על פי חלון הראווה לא היה ברור מה בדיוק נמכר או מיוצר שם, אז החלטתי להכנס ולבדוק. בתוך החנות היחסית מרווחת היו מוצבות כמה עמדות תפירה עם מכונות תעשייתיות טובות, קיר עם חוטים, מדפים עם בדים, מניקנים בכל מיני גדלים, תדמיות תלויות על הקיר ושמלות מוכנות מוצגות לראווה. כאשר שאלתי בחורה נחמדה אחת שנמצאת שם מהו העסק אותו היא מנהלת, היא הסבירה לי שהם מציעים תדמיות מוכנות (גזרות), בדים ומקום לתפור לכל מי שחפצה בכך, כמובן בעד תשלום סמלי. זה בדיוק הרעיון שהתבשל אצלי במוח מזה שלוש שנים רק שלא היו לי את האמצעים הכלכליים להוציא אותו אל הפועל, בקיצור, ברור שאני אוהבת את הרעיון.




L'Hub









Fiori e Sapori שוק הפרחים והטעמים 



סדרת הטיולים שעשיתי במילאנו בסופ"ש האחרון השלימו לי פער של שש שנים. אחרי שנכנסים לשגרה המסלולים היומיים שלנו הופכים לקבועים; משרד, בית, חדר כושר, לימודים וקל מאוד לפספס דברים מיוחדים שקורים מסביב. גמלתי בלבי לצאת לפחות פעם בחודש מחוץ למסלול הקבוע שלי ולבדוק מה קורה בעיר המדהימה בה אני עדיין חיה. לפעמים מספיק מעט מאוד, כמו שבוע שעבר, כשהגעתי בבוקר לעבודה, הספיק רק להרים מבט כלפי מעלה ולגלות שכל רחוב מונטנפוליאונה, בו אני עובדת מלא באהילים ענקיים תלויים בין הבניינים, כל אחד בצבע אחר והם מייצגים חברות טקסטיל שהולכות להשתתף בSalone del Mobile, תערוכת עיצוב הפנים שמתקיימת מדי שנה כמעט בכל פינה במילאנו, עוד ארוע שעליי לחרוג ממנהגי והפעם לא לפספס.



האהילים של Via Montenapoleone, תצלום מחלון המשרד