זהו סיפור על גברת אחת, ז'אן, צרפתיה, שנולדה בשלהי המאה ה19. ז'אן היתה המבוגרת בין 11 אחים ואחיות, בגיל 16 הלכה לעבוד בתור כובענית מתמחה בפריז. בהמשך למדה תפירה וב-1889 פתחה חנות כובעים קטנה בפריז. לימים תספר שפתחה דווקא חנות כובעים בגלל שהם מצריכים פחות בד, ולכן יותר זול להכין אותם.
שש שנים לאחר מכן, שיחק לה מזלה והיא מצאה את עצמה נשואה לאציל איטלקי אשר העניק לה חיי נוחות סטייל מעושרות וממנו נולדה לה בת, מארי בלאנש.
כשהיתה מארי בלאנש ילדה קטנה שלחו אותה הוריה למיטב בתי הספר היוקרתיים של פריז, שם התחנכה לצד בנותיהן המיוחסות של אצילים רבים ואנשי עסקים בעלי ממון. מתוך שיעמום של עקרת בית מעושרת שהיתה רגילה לעבודה קשה כל חייה החלה ז'אן לתפור לביתה שמלמלות אותן לבשה מארי בלאנש לבית הספר. כישרונה הרב של ז'אן לא חמק מעיניהן של של חברותיה של מארי בלאנש לספסל הלימודים, עיניים שהיו רגילות לחזות בעבודות יד איכותיות והבקשות ל"תעשי לי גם כזה" לא איחרו לבוא. אט אט החלה ז'אן לתפור שמלמלות יפהיפות גם לחברותיה של מארי בלאנש לספסל הלימודים שבתורן עוררו התעניינות בקרב האמאהות העשירות אשר שילמו על שמלות אלה. עם הזמן גם האמאהות העשירות של חברותיה של מארי בלאנש לספסל הלימודים ביקשו לעצמן גרסאות בוגרות יותר של השמלמלות משובבות העין.
השמועה אודות ז'אן, הגברת המוכשרת שעושה שמלות יפות לאם ולבת תפסה תאוצה והפכה אותה לסלב מקומי. כולן רצו ממרכולתה של ז'אן ופתיחת בוטיק אופנה בפריז היה בלתי נמנע. עד 1923 נפתחו תחת שמה של ז'אן, או כמו שבחרה לקרוא למותג אותו הקימה, לנוון, שם נעריה, גם חנויות עיצוב לבית, הלבשת גברים, הלבשה תחתונה ועוד. אך את הקפיצה הגדולה באמת שלה עשתה לנוון ב1924 כאשר הוציא לראשונה בושם הונשא את שמה.
משם ההיסטוריה כבר מוכרת לכולם, מדשדושי החברה שהביאו למכירתה בשלהי שנות ה80' של המאה שעברה ועד להזנקתה המחודשת עם המעצב הישראלי אלבר אלבז.
הסיפור של ז'אן לנוון מעורר בי הערצה רבה ונותן לי השראה ותקווה, מהסיבות הברורות.
לא יודעת אם אי פעם התעכבתם על זה, אבל הלוגו של לנוון כולל דמות של אשה וילדה לבושות לעילא
שש שנים לאחר מכן, שיחק לה מזלה והיא מצאה את עצמה נשואה לאציל איטלקי אשר העניק לה חיי נוחות סטייל מעושרות וממנו נולדה לה בת, מארי בלאנש.
כשהיתה מארי בלאנש ילדה קטנה שלחו אותה הוריה למיטב בתי הספר היוקרתיים של פריז, שם התחנכה לצד בנותיהן המיוחסות של אצילים רבים ואנשי עסקים בעלי ממון. מתוך שיעמום של עקרת בית מעושרת שהיתה רגילה לעבודה קשה כל חייה החלה ז'אן לתפור לביתה שמלמלות אותן לבשה מארי בלאנש לבית הספר. כישרונה הרב של ז'אן לא חמק מעיניהן של של חברותיה של מארי בלאנש לספסל הלימודים, עיניים שהיו רגילות לחזות בעבודות יד איכותיות והבקשות ל"תעשי לי גם כזה" לא איחרו לבוא. אט אט החלה ז'אן לתפור שמלמלות יפהיפות גם לחברותיה של מארי בלאנש לספסל הלימודים שבתורן עוררו התעניינות בקרב האמאהות העשירות אשר שילמו על שמלות אלה. עם הזמן גם האמאהות העשירות של חברותיה של מארי בלאנש לספסל הלימודים ביקשו לעצמן גרסאות בוגרות יותר של השמלמלות משובבות העין.
השמועה אודות ז'אן, הגברת המוכשרת שעושה שמלות יפות לאם ולבת תפסה תאוצה והפכה אותה לסלב מקומי. כולן רצו ממרכולתה של ז'אן ופתיחת בוטיק אופנה בפריז היה בלתי נמנע. עד 1923 נפתחו תחת שמה של ז'אן, או כמו שבחרה לקרוא למותג אותו הקימה, לנוון, שם נעריה, גם חנויות עיצוב לבית, הלבשת גברים, הלבשה תחתונה ועוד. אך את הקפיצה הגדולה באמת שלה עשתה לנוון ב1924 כאשר הוציא לראשונה בושם הונשא את שמה.
משם ההיסטוריה כבר מוכרת לכולם, מדשדושי החברה שהביאו למכירתה בשלהי שנות ה80' של המאה שעברה ועד להזנקתה המחודשת עם המעצב הישראלי אלבר אלבז.
הסיפור של ז'אן לנוון מעורר בי הערצה רבה ונותן לי השראה ותקווה, מהסיבות הברורות.
לא יודעת אם אי פעם התעכבתם על זה, אבל הלוגו של לנוון כולל דמות של אשה וילדה לבושות לעילא
כמה מעבודותיה של לנוון מהשנים המוקדמות, מתוך האתר של מוזיקאון המטרופוליטן, שם הן מוצגות
סקיצה של שמלות לילדות משנת 1929
מדאם ז'אן לנוון
וזה כבר מתוך הקולקציה של אלבר אלבז ללנוון, טרום סתיו 2012
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה