כשהייתי ילדה קטנה יצא לי לראות תצוגות אופנה בטלויזיה, תמיד הייתי מוצאת את עצמי מרותקת למסך כאילו מהופנטת.... נסיכות גדולות וצבעוניות הילכו על המסלול ובשבילי זה היה הכל! כשלא הייתי בבית הספר או בחוץ הייתי מציירת נסיכות בשמלות צבעוניות ונפוחות וחולמת יום אחד ללבוש אחת כזאת. עם השנים הצטרפתי לחוג ריקודים סלוניים והיתה לי שמלה תכלת נפוחה ויפה ואחריה באה אחת שחורה אדומה מדהימה ואת החלום שלי הגשמתי, הייתי נסיכה רקדנית, כשגדלתי והתבגרתי הבנתי שמה שהנסיכות על המסלול לבשו לא פרקטי בעליל ואין סיכוי לצאת עם כזה דבר מהבית ולא על רחבת הריקודים ואז שאלתי את עצמי "בשביל מה בעצם מייצרים כאלה דברים, אם אף אחד בסוף לא ילך עם זה?".
תצוגות של אופנה עילית תפקידן לשבות את דמין הצופה, להציג את שיא היצירתיות של המעצב ולתת את הטון לשאר הקולקציות של בית האופנה. המעצב הראשון שליצירותיו יצא לי להתוודע הוא פחות מוכר בעולם המערבי, את התצוגות שלו ראיתי בערוצי הכבלים הרוסים, בחור יהודי נמוך קומה שהלביש את כל כוכבות הבידור בתקופה הסובייטית וגם לאחר פירוק ברה"מ, ולנטין יודאשקין.
לאחר הופעת ערוץ האופנה בכבלים כבר נכנסתי חזק לעניינים, ולמדתי להבחין בין Pret a Porter , Couture, הלבשה תחתונה וכו', מאז כבר ראיתי אינספור תצוגות ואפילו נכחתי במעט, אבל שומדבר לא ישתווה לחוויית הצפיה בנסיכות הצבעוניות שראיתי כשהייתי קטנה.
עולם הקוטור הוא עולם של פנטזיה בלי גבולות, אבל גם עולם של המון כסף, סודיות מוחלטת ופרנויה יצירתית, אגו ואנונימיות. לשאלה "מי לובש את הדברים האלה?" יש תשובה מאוד ברורה והיא, "אתם לא מכירים". הלקוחה הטיפוסית (אם אפשר לקרוא להן ככה) של ההוט קוטור היא אשת חברה מיליארדרית. לא אנג'לינה ג'ולי ולא ג'וליה רוברטס לא מתאימות לקטגוריה הזאת. למעשה ברגע שכוכבת לבשה שמלת קוטור של מעצב מסויים, הדגם הזה לא יימכר יותר שכן הוא נראה על ידי מיליונים על השטיח האדום בטקס הפרסים האחרון. הלקוחות האמיתיות של ההוט קוטור מופיעות עם האאוטפיט שלהן בגאלות צדקה, השקות של גלריות או מסיבות פרטיות של חוג הסילון. הנשים שלובשות קוטור רובן נולדו עם כסף, חלקן התחתנו עם כסף אבל כולן עשירות ברמה אסטרונומית. הבגד נלבש פעם אחת, מקסימום פעמיים ואז מועבר לארון לשמירה. כמובן שהוא מתוחזק ומאוורר לעתים ולא נשכח חלילה במעמקי הארון.
בסרט הנפלא של ה BBC, The Secret World of Haute Couture ניסתה העיתונאית לחדור לעולם הקוטור ולראיין את הנפשות הפועלות. היא באה בגישה סקפטית של "למה להוציא מיליונים על שמלה?" ובסוף הסרט עברה לצד השני ובגדול! הצרכניות המושבעות של הקוטור מעידות עליו כעל צורת אמנות לכל דבר ועניין ואני לא חולקת עליהן. שכן כל שמלה וכל ג'קט עשויים עבודת יד ועוברים עיבודים יקרים. מושקעת בהם המון מחשבה וכל פריט הוא יחיד במינו. לאחר תצוגת האופנה הפריטים מוצעים למכירה. מי ששמרה על דיאטה ומתהדרת במידות של דוגמנית יכולה לרכוש את הבגד ב30% הנחה, היישר מהמסלול, מי שלא, בגד חדש יוכן עבורה לפי מידותיה. המדידות נעשות בשואו רום של המעצב בליווי עוזרת אישית והקשר עם הלקוחה מתוחזק כל השנה על ידי שליחת מתנות, פינוקים וקטלוגים ישרות אליה הביתה.
בשנים האחרונות שוק הקוטור הצטמק מאוד, רק בשנה שעברה נסגר בית האופנה האגדי Christian Lacroix שפשט רגל ובתצוגת שירת הברבור שלו כולם עבדו בחינם ורק הדוגמניות קיבלו 50 דולר כל אחת כי זה מה שהחוק בפריז מחייב. בתי המלאכה הצרפתים (ההוט קוטור חייב להיות מיוצר בצרפת בלבד) שהתמחו ברקמות, אפליקציות ועוד צורות עיבוד אמנותיות נסגרו אחד אחד עד שנשאר בקושי בית מלאכה אחד. כוח העבודה בתחום לא מתחדש שכן השוק לא גדול ולכן כוח העבודה הקיים מזדקן. הרוקמות והשוזרות של הקוטור משתכרות כיום ב 4000 יורו בממוצע, לתשומת לבה של כל מי שעוד לא החליטה מה היא רוצה לעשות בחיים.
ומה נשאר לנו, לפשוטות העם לעשות? עד שנתחתן עם איל נפט מטקסס או הבעלים של המייסיז או הטיפאני, אנחנו יכולות ליהנות מהויזואל המרשים שהתצוגות האלה מספקות. ליקטתי עבורכם ארבע תצוגות שלדעתי היו הכי מרשימות:
Valentino- כפי שמגדירים אותה מריה גרציה קיורי ופייר פאולו פיצ'ולי, מעצבי הבית של ולנטינו האחראים לקולקציה A Garden of Eden in cyberworld. בהשראת הסרט "אווטאר" (כמה בנאלי) הדוגמניות קיבלו גוון כחול לעורן. שמלות שיפון עם קפולים וסטיילינג עתידני ריעננו את הסגנון הקלאסי והכבד של בית האופנה הרומאי והבטיחו לו קהל לקוחות חדש ושונה.
Givenchy- ריקרדו טישי, מעצב הבית של ז'יבנשי (איך אני אוהבת להגיד ז'יבנשי! ז'יבנשי ז'יבנשי) הלך על קולקציה יחסית מאופקת מבחינה צבעונית אבל חזקה מבחינת האיכות. ההשראה היא גלאם רוק והירידה לפרטים היא מדהימה, מומלץ להקליק ולהגדיל.
Christian Dior- מעצב הבית ג'ון גליאנו, שהוא לכשעצמו תצוגת קוטור דרמטית מהלכת קיבל השראה מתערוכת תלבושות של צ'ארלס ג'יימס ( http://www.fashionencyclopedia.com/Ja-Kh/James-Charles.html ) "American Woman" במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. את הברק שהצית את דימיונו הוא קיבל מתמונה שהיתה תלויה במוזיאון של אשה רוכבת על על סוס.
Jean Paul Gaultier- שתי מילים: הבנאדם גאון. לא סתם נתנו לו לעצב להרמס, הקולקציה שלו הדהימה אותי, השאירה אותי פעורת פה ומשתוקקת לעוד ועוד. כשעשיתי את הסקירה והייתי צריכה לבחור מה לפרסם פה, היה בלתי אפשרי להחליט, הכל כל כך יפה, צבעוני ומלא השראה, ממש מחזיר אותי לתצוגות של יודאשקין כשהייתי קטנה. הקולקציה מושפעת מטיול של גוטייה במקסיקו וממש אפשר לראות אותה באה לידי ביטוי ביצירות המדהימות שלו. לפי דעתי, הוא לא פחות גאון ממיכלאנג'לו, סלבדור דאלי או קית הרינג.....
תמונות: style.com
תצוגות של אופנה עילית תפקידן לשבות את דמין הצופה, להציג את שיא היצירתיות של המעצב ולתת את הטון לשאר הקולקציות של בית האופנה. המעצב הראשון שליצירותיו יצא לי להתוודע הוא פחות מוכר בעולם המערבי, את התצוגות שלו ראיתי בערוצי הכבלים הרוסים, בחור יהודי נמוך קומה שהלביש את כל כוכבות הבידור בתקופה הסובייטית וגם לאחר פירוק ברה"מ, ולנטין יודאשקין.
לאחר הופעת ערוץ האופנה בכבלים כבר נכנסתי חזק לעניינים, ולמדתי להבחין בין Pret a Porter , Couture, הלבשה תחתונה וכו', מאז כבר ראיתי אינספור תצוגות ואפילו נכחתי במעט, אבל שומדבר לא ישתווה לחוויית הצפיה בנסיכות הצבעוניות שראיתי כשהייתי קטנה.
עולם הקוטור הוא עולם של פנטזיה בלי גבולות, אבל גם עולם של המון כסף, סודיות מוחלטת ופרנויה יצירתית, אגו ואנונימיות. לשאלה "מי לובש את הדברים האלה?" יש תשובה מאוד ברורה והיא, "אתם לא מכירים". הלקוחה הטיפוסית (אם אפשר לקרוא להן ככה) של ההוט קוטור היא אשת חברה מיליארדרית. לא אנג'לינה ג'ולי ולא ג'וליה רוברטס לא מתאימות לקטגוריה הזאת. למעשה ברגע שכוכבת לבשה שמלת קוטור של מעצב מסויים, הדגם הזה לא יימכר יותר שכן הוא נראה על ידי מיליונים על השטיח האדום בטקס הפרסים האחרון. הלקוחות האמיתיות של ההוט קוטור מופיעות עם האאוטפיט שלהן בגאלות צדקה, השקות של גלריות או מסיבות פרטיות של חוג הסילון. הנשים שלובשות קוטור רובן נולדו עם כסף, חלקן התחתנו עם כסף אבל כולן עשירות ברמה אסטרונומית. הבגד נלבש פעם אחת, מקסימום פעמיים ואז מועבר לארון לשמירה. כמובן שהוא מתוחזק ומאוורר לעתים ולא נשכח חלילה במעמקי הארון.
בסרט הנפלא של ה BBC, The Secret World of Haute Couture ניסתה העיתונאית לחדור לעולם הקוטור ולראיין את הנפשות הפועלות. היא באה בגישה סקפטית של "למה להוציא מיליונים על שמלה?" ובסוף הסרט עברה לצד השני ובגדול! הצרכניות המושבעות של הקוטור מעידות עליו כעל צורת אמנות לכל דבר ועניין ואני לא חולקת עליהן. שכן כל שמלה וכל ג'קט עשויים עבודת יד ועוברים עיבודים יקרים. מושקעת בהם המון מחשבה וכל פריט הוא יחיד במינו. לאחר תצוגת האופנה הפריטים מוצעים למכירה. מי ששמרה על דיאטה ומתהדרת במידות של דוגמנית יכולה לרכוש את הבגד ב30% הנחה, היישר מהמסלול, מי שלא, בגד חדש יוכן עבורה לפי מידותיה. המדידות נעשות בשואו רום של המעצב בליווי עוזרת אישית והקשר עם הלקוחה מתוחזק כל השנה על ידי שליחת מתנות, פינוקים וקטלוגים ישרות אליה הביתה.
בשנים האחרונות שוק הקוטור הצטמק מאוד, רק בשנה שעברה נסגר בית האופנה האגדי Christian Lacroix שפשט רגל ובתצוגת שירת הברבור שלו כולם עבדו בחינם ורק הדוגמניות קיבלו 50 דולר כל אחת כי זה מה שהחוק בפריז מחייב. בתי המלאכה הצרפתים (ההוט קוטור חייב להיות מיוצר בצרפת בלבד) שהתמחו ברקמות, אפליקציות ועוד צורות עיבוד אמנותיות נסגרו אחד אחד עד שנשאר בקושי בית מלאכה אחד. כוח העבודה בתחום לא מתחדש שכן השוק לא גדול ולכן כוח העבודה הקיים מזדקן. הרוקמות והשוזרות של הקוטור משתכרות כיום ב 4000 יורו בממוצע, לתשומת לבה של כל מי שעוד לא החליטה מה היא רוצה לעשות בחיים.
ומה נשאר לנו, לפשוטות העם לעשות? עד שנתחתן עם איל נפט מטקסס או הבעלים של המייסיז או הטיפאני, אנחנו יכולות ליהנות מהויזואל המרשים שהתצוגות האלה מספקות. ליקטתי עבורכם ארבע תצוגות שלדעתי היו הכי מרשימות:
Valentino- כפי שמגדירים אותה מריה גרציה קיורי ופייר פאולו פיצ'ולי, מעצבי הבית של ולנטינו האחראים לקולקציה A Garden of Eden in cyberworld. בהשראת הסרט "אווטאר" (כמה בנאלי) הדוגמניות קיבלו גוון כחול לעורן. שמלות שיפון עם קפולים וסטיילינג עתידני ריעננו את הסגנון הקלאסי והכבד של בית האופנה הרומאי והבטיחו לו קהל לקוחות חדש ושונה.
Givenchy- ריקרדו טישי, מעצב הבית של ז'יבנשי (איך אני אוהבת להגיד ז'יבנשי! ז'יבנשי ז'יבנשי) הלך על קולקציה יחסית מאופקת מבחינה צבעונית אבל חזקה מבחינת האיכות. ההשראה היא גלאם רוק והירידה לפרטים היא מדהימה, מומלץ להקליק ולהגדיל.
Christian Dior- מעצב הבית ג'ון גליאנו, שהוא לכשעצמו תצוגת קוטור דרמטית מהלכת קיבל השראה מתערוכת תלבושות של צ'ארלס ג'יימס ( http://www.fashionencyclopedia.com/Ja-Kh/James-Charles.html ) "American Woman" במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. את הברק שהצית את דימיונו הוא קיבל מתמונה שהיתה תלויה במוזיאון של אשה רוכבת על על סוס.
Jean Paul Gaultier- שתי מילים: הבנאדם גאון. לא סתם נתנו לו לעצב להרמס, הקולקציה שלו הדהימה אותי, השאירה אותי פעורת פה ומשתוקקת לעוד ועוד. כשעשיתי את הסקירה והייתי צריכה לבחור מה לפרסם פה, היה בלתי אפשרי להחליט, הכל כל כך יפה, צבעוני ומלא השראה, ממש מחזיר אותי לתצוגות של יודאשקין כשהייתי קטנה. הקולקציה מושפעת מטיול של גוטייה במקסיקו וממש אפשר לראות אותה באה לידי ביטוי ביצירות המדהימות שלו. לפי דעתי, הוא לא פחות גאון ממיכלאנג'לו, סלבדור דאלי או קית הרינג.....
תמונות: style.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה