הנה שוב הגיעה לה התקופה בה אני מתגעגעת למילאנו. בעצם לא הפסקתי להתגעגע מהרגע שירדתי מהמטוס בארץ, בידיעה שלא אשוב לשם בקרוב. תקופות שבוע האופנה (שכן, אני יודעת נגמרה לפני חודש פלוס, אבל בזמן האחרון אני עושה הכל לאט מדיי, אז תסלחו לי על האיחור האופנתי) מעוררת בי געגועים מיוחדים. לא בגלל מסלולי התצוגות עטירי הפלאשים, זה לא שנכחתי ביותר מדיי כאלה, אלא לאווירה ברחוב המילאנזי הקר המעוטר במאות של דוגמניות צעירות דוברות שפות סלאביות, בלטיות ולטיניות מתרוצצות טרוטות עיניים עם מפה ביד ומבטאות באופן הקלוקל ביותר את שמות הארמונות והמוזיאונים בהם מוצגות התצוגות בהן הן מככבות, אווירת האופנה באוויר, ויסלח לי מתחם התחנה, שאין דבר בארץ שמשתווה אליה. שם טמונה ההשראה, שם האהבה לעשיה נמצאת בכל מקום, השיק והסטייל בכל פינה ומין תחושה חגיגית כזו באוויר שמעבירה כבמחי יד את הדכדוך החורפי של שלהי פברואר.
מילאנו, בנוסף להיותה בירת אופנה, יותר נכון לפני היותה בירת אופנה, היא קודם כל בירת אמנות וארכיטקטורה. בשבוע האופנה המילאנזי אפשר להתקל בהרבה קולקציות המושפעות מתקופות וזרמים באמנות הפלסטית, המעצבים האיטלקים מאוד מחוברים למורשת ורבים מהם שואבים ממנה השראה.
כך המותג אקווילאנו רימונדי הצעיר שהציג מפגן מרהיב של יכולות טכניות איטלקיות קלאסית של רקמה, גזירה ותפירה בהשפעת אמנות הרנסנס, ה"תכשיטים הקדושים" של הכנסיה ובדי הדראפה העשירים. טכניקות רקמה ואריגה שיושמו על בדים חדשניים אשר משמשים להכנת חליפות צלילה יצרו את ההתנגשות בין שני עולמות, החדש והישן ויצרו על המסלול מפגן מרהיב של יכולות טכניות ויצירתיות אין קץ.
מילאנו, בנוסף להיותה בירת אופנה, יותר נכון לפני היותה בירת אופנה, היא קודם כל בירת אמנות וארכיטקטורה. בשבוע האופנה המילאנזי אפשר להתקל בהרבה קולקציות המושפעות מתקופות וזרמים באמנות הפלסטית, המעצבים האיטלקים מאוד מחוברים למורשת ורבים מהם שואבים ממנה השראה.
כך המותג אקווילאנו רימונדי הצעיר שהציג מפגן מרהיב של יכולות טכניות איטלקיות קלאסית של רקמה, גזירה ותפירה בהשפעת אמנות הרנסנס, ה"תכשיטים הקדושים" של הכנסיה ובדי הדראפה העשירים. טכניקות רקמה ואריגה שיושמו על בדים חדשניים אשר משמשים להכנת חליפות צלילה יצרו את ההתנגשות בין שני עולמות, החדש והישן ויצרו על המסלול מפגן מרהיב של יכולות טכניות ויצירתיות אין קץ.
Aquilano.Rimondi
Photo: Marcus Tondo / GoRunway.com
עוד קולקציה מרהיבה של המסורת האמנותית האיטלקית מוצעת לנו מאת הצמד דולצ'ה וגבאנה. הפעם מדובר באמנות הבארוק הסיציליאנית, אזור מוצאו של דומניקו דולצ'ה. הקולקציה כוללת מפגן עשיר של טכניקות עבודה קלאסיות, כגון גובלנים, רקמות מסורתיות ותחרות סיציליאנות לצד טכניקות מודרניות יותר כגון הדפסי ציורים בארוקיים על שמלות משי עדינות. הסטיילינג מזכיר ציורי שמן של אצילות סיצילה מהמאה ה 17, עיטורי ראש, סרטים עבים קשורים על הצוואר לצד תכשיטים גדולים וכבדים בפיתוחים בארוקיים.
Dolce&Gabbana
Photo: Yannis Vlamos / GoRunway.com
אחרי שהתפלשנו קצת בעבר, הבה נתקדמה אל ההווה.
הקולקציה של אטרו השנה קסמה לי מאוד ונכנסה לפנתאון הקולקציות שלי. אחרי כמה עונות מדשדשות, נראה כי סופסוף ורוניקה אטרו מתחילה להתקבע על סגנון לליין הנשים של המותג. אחיה, קין הפליא לעשות זאת עבור ליין הגברים ועכשיו תורה של ורוניקה לפרוח. הקולקציה שהוצגה נשענת כמובן על המסורת המשפחתית של המותג הלא הם הפאטרנים (מה לעשות, אין לי מלה לזה בעברית). קולקציה שנעה בין האנדרוגנית לנשית מהוקצעת משלבת בתוכה הרבה טכניקות כגון חיתוך לייזר, הלחמה של בדים שונים ביחד כגון קטיפה עם רשת על עור יוצרת כאן לראשונה קולקציה שאני אישית מצליחה להתחבר אליה. כמובן שהגזרות יפות ומחמיאות לגוף.
Etro
Photo: Marcus Tondo / GoRunway.com
הקולקציה הסולידית של בוטגה ונטה הוצגה עם נגיעות ארט נובו בשילוב השפעת הניו לוק של כריסטיאן דיור משנות החמישים. גזרות שנעות בין שעון החול לגברי בצבעים כהים ומאופקים עם התפרצויות צבע בדמות לא יותר משלוש שמלות שלא עברו את הסינון שלי וכמובן כיאה לבוטגה, בשילוב אביזרים פר אקסלנס או יותר נכון פר אצ'לנצה, כי בכל זאת מדובר באיטליה.
Bottega Veneta
Photo: Yannis Vlamos / GoRunway.com
אסגור את הפוסט הזה עם המצעד של מוסקינו. לצלילי מוזיקת מארש הציגה רוסלה ג'רדיני קולקציה רבגונית בצבעי יסוד בוהקים. אני החלטתי להתמקד רק במעילים שכן הם היוו לדעתי את המיטב של הקולקציה. בסגנון שהזכיר מעט את שנות השישים, היה זה גם הסטיילינג שתמך בתחושה הזאת על שלל סרטי הראש והתסרוקות שלו, קולקציה שפשוט עשתה לי טוב על הנשמה וגרמה לי לרצות לקנות מעיל צמר יפה כזה ברכיסה כפולה עם רצועות כאלה מילטנטיות לרוחבו וכותפות.
Moschino
Photo: Yannis Vlamos / GoRunway.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה