שבוע האופנה היצירתי ביותר, זה שנותן את הטון לשאר הקולקציות התקיים בינואר בפריז.
תגידו מה שתגידו על ג'ון גליאנו אבל בלעדיו החגיגה היתה פחות מלבבת. עושה רושם שחסרונו אף השפיע על יצירתיותם של הקולגות שלו שכן הקולקציות השנה לא הפילו אותי מרגליי, אפילו לא זאת של גוטייה בהשראת איימי ויינהאוס.
נפתח עם בושרה ג'ראר, אחריה אני עוקבת מתחילת דרכה על מסלול הקוטור. הקולקציות הלא שגרתיות בנוף התפירה העילית שלה תפסו את עיני הבוחנת כבר מההתחלה. הקולקציות שלה נראות לגמרי פרט אה פורטה (מוכן ללבישה) אבל העיבוד שלהן הוא לחלוטין קוטור. לראשונה היא הציגה הדפסים, ובשביל לא להיות שוויצרית מדיי, היא עשתה זאת בצבע אפרסק עדין, הדפס טפט על משי נשפך. המשי הזה הווה קונטרסט מעודן למכנסיים ולבלייזרים המחוייטים שלה.
Bouchra Jarrar
שאר הרשימה שלי לא מפתיעה במיוחד. השחקנים הרגילים והותיקים בסצנת הקוטור.
מעניין לראות את יחסו של כל מעצב לאופנה העילית. במרוצת קריירת הקוטור של ארמאני (פריווה) ניתן לראות שהוא רואה את האופנה העילית כחיזוי העתיד, או, אם תרצו, היפר עתיד. קולקציות הקוטור שלו תמיד מבריקות ומתכתיות ונראות כאילו לקוחות משנת 3000. הסטיילינג העתידני כמו גם התסרוקות והאיפור תורמים לתחושה הזו. בעתיד, לפי ארמאני האנושות מתמזגת עם הנחשות ובולטת פלטת הצבעים הזוחלית הזו בגווני ירוק ואפור, שמלת הנשף בצבע אפור בהיר, נשל הנחש, בנויה כמו עמוד שדרה מתפתל.
Armani Privè
הקולקציה של קארל לאגרפלד לשאנל עוצבה כמעט לחלוטין על טהרת הצבע הכחול. בחלל שעוצב כמו מטוס, הדוגמניות הלכו לאורך המסלול כדיילות, אך לא היה מדובר בדיילות אלא ב62 גרסאות למוזה של הקולקציה הנוכחית אליס דלאל, דוגמנית ברזילאית (כן, אבא שלה יהודי עיראקי) יפהייפיה וקשוחת מראה. הדוגמניות הילכו כאשר ידיהן נתונות בכיסים נמוכים בגובה הירכיים כמו "בחורים שמחזיקים את הג'ינס שלהם שלא יפול" כך ע"פ לאגרפלד שאוהב להתהלך על הקו שבין גברי לנשי.
Chanel
וממוזה פרועה אחת לאחרת, הקולקציה של ז'אן פול גוטייה עוצבה בהשראת איימי ויינהאוס עליה השלום. הצבעוניות העזה, התסרוקות המנופחות והעגיל על השפה העליונה היו האלמנטים הבולטים בקולקציה אשר הזכירו את הזמרת המנוחה. המשפחה שלה לא כל כך התלהבה מהרפרנס ולו רק כי הם לא הוזמנו לשבת בקהל, מסתבר שיש להם מונופול על זכרה של בתם, ועל כך רק אומר, נו שויין.
Jean Paul Gaultier
כמו לקודמו האקסטרווגנטי, ג'ון גליאנו, גם לביל גייטן יש תשוקה עזה לכל שלב ותחום בתעשיית האופנה העילית ההולכת ונעלמת. הקולקציה של כריסטיאן דיור ביקשה לחשוף את תהליכי העבודה הנסתרים של התפירה העילית לעיניי הצופה. הבדים השקופים חשפו את עבודת הדיגום המושלמת אשר "מאחורי הקלעים" של הבגד. ההדפסים הפשוטים נראו כמו קווי מתאר אשר נועדו למילוי על ידי הרוקמות המנוסות של האטלייה, הקולקציה היתה קלילה ועם זאת מושלמת באופן חסר פשרות, כאילו באה להגיד שלאין פה מה להסתיר, היא מושלמת על כל רבדיה, החל מבחירת הבד, הגזריה והתפירה שלה.
את פס הקול לתצוגה סיפקה הזמרת (העשויה לעילא גם היא) לאנה דל ריי.
Cristian Dior
הקולקציה של ולנטינו, פרי יצירתם של פייר פאולו פיצ'ולי ומריה גראציה קיורי, שני מעצבים שבאו מרקע של עיצוב אביזרים (אקססוריז) שאבה השראה מאמצע המאה ה18, ממארי אנטואנט. השילוב הלא מתבקש עם נעליים שטוחות נותן לקולקציה גוון עדכני ומחוספס יותר. זאת הקולקציה הכי מושקעת שנראתה על המסלולים שכן רוב שמלותיה מתהדרות בעבודות רקמה מאלה שאומרים שישבו עליהן 50 רוקמות ועבדו 1000 שעות והושקעו בהן כחצי מיליון חרוזי סוורובסקי (הנתונים לא נכונים אבל הפרופורציות בערך כאלה).
Valentino
התמונות מכאן
ולנטינו זו יצירת אמנות. איזה יופי של בגדים אבל לא ממש שמישים. כמו לצפות צפיה ישירה בסרטים תקופתיים.
השבמחק