יום שלישי, 5 באפריל 2011

על גלגלים

La Donna e' Mobile, בתרגום חופשי; האשה היא ניידת. כך מתוך האופרה ריגולטו של ורדי ועל הניידות של האשה הספציפית הזאת אני רוצה לדבר. במילאנו באמת הייתי דונה מובילה. כמו שרבות כבר רטנתי בפניכם על כך שאמנם המטרו היה צפוף, לא ממוזג ומסריח, אבל הוא היה יעיל לעין ערוך. על מרחקים שנגמעים בדקות כבר דיברתי לא אחת. תחבורה ציבורית צריכה להיות יעילה. לקולגות שלי (לשעבר) במשרד של סבדיני, לרובם, היה רכב. היו מגיעים לתחנת קצה של הקו הקרוב אליהם, מחנים את הרכב ועולים על המטרו, המטרו היה העדפה, הוא היה בחירה של הרבה אנשים שהיה להם רכב. זו הסיבה גם שבמטרו אפשר היה לפגוש בהרבה סוגי אנשים, החל מדוגמניות ארוכות רגליים, אנשי עסקים בחליפת פינסטרייפ, סטודנטים, סטאז'רים, רופאים, מנהלי חשבונות ועוד. התחבורה הציבורית, מטרתה להיות הבחירה הכדאית לכל אזרח באשר הוא ללא שום קשר אם בחניה מתחת לחלונו עומד רכב הרשום על שמו.
לצערי הרב ויגוני הקודר לא כך הוא המצב בישראל. אוטובוס הוא הבחירה של המסכנים. אלה שידם אינה משגת, נשים עם רכב אחד במשפחה, פנסיונרים נטושים, אנשים בעלי מוגבלויות, חיילים ותיכוניסטים. המצב הזה מקשה מאוד על הנסיעה. לא רק ששאר האוכלוסייה מצטיידת ברכב (אחד לכל אחד) ועולה על אותו כביש, אותו נתיב ואותו רחוב, אין שום העדפה כהוא זה לתחבורה הציבורית על כבישי ישראל, ולא בכדי שמחתי היום לאיד (מודה ומתוודה) כאשר ערס חצוף בטויוטה שחתך את האוטובוס בו נסעתי נתפס על חם על ידי שוטר. כי לאוטובוסים מגיע נתיב משלהם, קצר יותר, מרומזר פחות, כדאי יותר.
בנסיעותיי הרבות במטרו במילאנו אהבתי מאוד לבחון את האנשים, לדמיין לי מאיפה הם באים ולאן הם נוסעים, איך נראות התמונות בפרוטפוליו של הדוגמנית? איזה מסמכים מביא עורך הדין הצעיר ללקוח שלו בקצה השני של העיר? מה לעזאזל צריך רופא בתיק ענק וכבד כזה פרט לפנקס המרשמים שלו? ראיתי הרבה אנשים יפים, נשים, גברים, שמעתי שפות רבות, הנסיעה היתה מעניינת.
כאשר את מבלה מעל שעתיים על כבישי ישראל בציר הרצליה-רמה"ש- תל אביב חמישה ימים בשבוע מאוד קל להגיע למסקנות הבאות: הגיל הממוצע של משתמשי התחבורה הציבורית הוא 65, רובם עניים (רואים על פי איך שהם לבושים), נשים מבוגרות אוהבות לשבת לידי, הנהג אוהב מזרחית, המזגן תמיד פועל על קירור בעוצמה גבוהה ואם לא תיצור קשר עין ברור עם הנהג לפני שהוא מגיע לתחנה בה אתה ממתין לו, רוב הסיכויים שהוא לא יעצור לך.
עכשיו אני שואלת, למה מגיע לנו הגזירה הנוראה הזו? על אזור קטן כמו גוש דן יש לא פחות מ4 (אולי יותר) חברות שמציעות תחבורה ציבורית, המחיר זהה אצל כולן וכולן פועלות באותה דרך, בעוד במילאנו (שהיא גדולה כמו כל גוש דן) יש חברה ממשלתית אחת. ציבור שבוחר לנסוע בתחבורה ציבורית צריך להיות מתוגמל, בנתיבים ייעודיים, בתדירות גבוהה (20 דקות המתנה לאוטובוס בכל כיוון, נכון לעכשיו), כדי שכולם יעדיפו לנסוע בתחבורה ציבורית ולא רק אלה שידם אינה משגת.
זה הרבה יותר משתלם למדינה, משתלם לאזרחים, זה אפילו יכול להיות כיף והכי חשו: זה הרבה יותר ירוק.
אני אישית לא חולמת על סלילת מטרו בגוש דן ולו רק בגלל הנטייה הנקרופילית של היהדות, האהבה המוגזמת הזו למתים, שאסור להטריד את מנוחתם, אפילו במחיר של חיי אדם (ע"ע בית החולים באשקלון), אני לא מעיזה להזכיר את קוריצ'יבה, לא מצפה לרכבת קלה. מה שיש זה מה שיש, רק פנקוני בתדירות, בנתיבים מסודרים, במחירי נסיעה שפויים, לא רוצה לעמוד באותו הפקק שבו עומדת הפרחולה שבעלה קנה לה ג'יפ של פרושה, בו היא יושבת לבדה בעודה מורחת קונסילר על השקיות השחורות שלה בעיניים!

2 תגובות:

  1. מצד אחד אני מבינה על מה את מדברת, ומצד שני - את לא צודקת בהכל. אני נוסעת על קו פתח תקווה-תל אביב כל בוקר, והנוסעים הרבה יותר מגוונים. באוכלוסייה של הרצליה יש יותר כסף ומי שיכול באמת יבחר ברכב. פשוט כי קווי האוטובוס לא נוחים, איטיים, מסריחים.
    בגוש דן עצמו זה קצת שונה. האוכלוסיה היא בדר כלל של משתכרי משכורת המינימום עד ממוצעת בשוק. אני אישית עובדת בהייטק, ועדיין בוחרת לנסוע באוטובוס... ז'בוטינסקי ברכב בכל בוקר זו התאבדות, אני מעדיפה לקרוא שעה שלמה באוטובוס.

    אמורה להיות רכבת קלה מתישהו. בפועל אני רואה איך בונים אותה, והחלום שלך לא הולך להתגשם בעשר שנים הקרובות.

    השבמחק
  2. קודם כל תודה על ההודעה, כך יצא לי להכיר גם את הבלוג שלך.
    בקשר לתחבורה ציבורית, כמובן שאני מדברת רק על הקווים בהם אני נוסעת, אין לי מושג איך זה בשאר ערי גוש דן אליהן אינני מגיעה אף פעם. התסכול שלי נוגע לעולמי הקט בלבד. הבעיה שלי עם תחבורה ציבורית זה שאין לה העדפה, אמנם לעמוד בפקק בז'בוטינסקי עדיף לך באוטובוס, אבל תגידי לי את איך יותר מהר להגיע? אם את אומרת שיותר מהר לך להגיע באוטובוס אני אהיה מופתעת, כי בינתיים לא נתקלתי במסלול (ואני נסעתי גם לעפולה באוטובוס וגם לחיפה) שיהיה יותר מהר להגיע איתו באוטבוס מאשר ברכב פרטי (בואי נעזוב רגע בצד את איכות הנסיעה עצמה). במילאנו הייתי צוללת מתחת לאדמה בפאתי העיר ומגיעה ללב ליבה של מילאנו בפחות מ20 דקות (וזה כלל גם להחליף רכבת), ברכב זה היה לוקח לי חצי שעה אם לא יותר, פלום המס שכל בעל רכב צריך לשלם כדי להכנס עם רכבו הפרטי למרכז העיר, כאב לב נוסף מלבד הזמן הממושך שזה לוקח...

    השבמחק