לא כמו באמריקה

מקרה שקרה לי היום בדרך הביתה מהעבודה.
אני עובדת ברחוב מונטנפוליאונה, רחוב היוקרה,ההוד והפאר, מקרטיה ועד לה פרלה, באמת, אחד האזורים הנחשבים במילאנו. אז אני יוצאת לי מהמשרד והולכת לכיוון המטרו. לפתע נתגלה לעיניי מחזה מוזר, לא שגרתי; ראיתי בחורה שוכבת על הרצפה, לצידה תיקה היוקרתי וזוג סנדלי פלטפורמה אדומות מבריקות, היא שוכבת על הגב ברגליים ישרות וראשה מונח על הקרקע. מיד עלה במוחי המערכון המפורסם של החמישיה הקאמרית עם התור בקופ"ח והשיחה על אמריקה. העוברים ושבים עברו ושבו לידה, חלפו דידו להם. הם לא הקדישו לה אפילו לא שניה. חשבתי לעצמי, איזה אנשים מגעילים, ממש כמו באמריקה, אתה יכול לשכב ברחוב, לגסוס והכדור על צירו סובב.
החלטתי לגשת אליה.
כשהתקרבתי גיליתי שהיא בהכרה מלאה.
שאלתי אותה לשלומה, שאלתי אם הכל בסדר. "לא! אני עייפה מאוד!" ענתה לי הגברת במין סוג של מיאוס כזה, כאילו אני מפריעה לה, היא הרימה את ידיה למשוך את שיערה אחורה וגילתה בתי שחי לא מגולחות בעליל. "את רוצה שאזמין לך אמבולנס?" שאלתי, לא מוותרת לשעירה הנרגנית, הרצון הטוב שיחק פה תפקיד מפתח. "לא!" היא צעקה לי "עזביני לנפשי!" הפצירה. מבוהלת כמעה ומופתעת עד מאוד החלטתי שאין פה עם מי לדבר והמשכתי בדרכי. בדרך כמה אנשים לטשו בי עיניים מופתעות, כאילו חשבו "מה היא חשבה לעצמה להפריע ככה לבחורה המסכנה?".
אוקיי...
אז גמלתי בלבי שמעתה אחשוב פעמיים לפני שאגש להגיש עזרה לאדם הרובץ ברחוב. גם אם זה רחוב יוקרתי. יש אנשים שפשוט רוצים לנוח!

כל אחד רוצה להיות סטייליסט

האם קרה פעם, שראית כוכב נולד ותהית לעצמך "מי לעזאזל מלביש אותם ולמה עדיין יש לו עבודה?!" האם מתישהו הסתכלת על בחורה יפה ברחוב ותהית "אם רק היתה יודעת להתלבש, חבל שגוף כזה יפה מתבזבז על כאלה סמרטוטים", האם הגעת לחגיגה משפחתית ומצאת את הדודה שלך לובשת בגדי חתונה גרוזינית של שנת ,1988 והקאת בקטנה? אם התשובות על השאלות האלה הן "כן!!!" אז זה הפוסט בשבילך!
אני מציגה לכם את לוקלט, האתר הכי טוב באינטרנט כולו. כן כן, כל האינטרנט מבחינתי לא שווה בלי האתר הזה. אז מה כל כך נפלא בו?
כשהקלקתי על Create New Look  נתגלה בפניי עולם מלא אפשרויות. קודם כל בוחרים דוגמנית. בתפריט של לוקלט מעל ל20 דוגמניות בצבעים שונים, עם תסרוקות שונות ואפילו אפשר לשנות להן הבעה, בהתאם להופעה. השלב השני הוא הבגדים וכאן כל הקונץ; יש שם הכל, החל משמלות, ג'קטים, גרביונים, חזיות, חולצות, נעליים, תיקים, משקפיים, הכל ולמי שזה לא מספיק, בגזרת הEXTRAS ניתן למצוא אביזרים נוספים כגון קסדת סייף, סקסופון, כלב, רגל מעץ, קעקועים ועוד. הכיף לא מסתיים כאן! לא ולא! מה צריכה דוגמנית לבושה לעילא לפי טעמנו המסוגנן? רקע! בגזרת ה BACKGROUND יש אוסף של כ 100 רקעים עליהם ניתן להדביק את הדוגמנית שלנו; החל מפארק מוריק, בית קברות חשוך, נוף אורבאני לילי ועד לפשוטים שברקעים כגון מסך לבן, פינה של חדר וכו'. אם חשבת שפה זה נגמר ואלוהי האינטרנט לא יכלו לפנק אותך יותר מזה, טעית! חדש באתר! מחלקת ה EFFECTS בה כ100 אפקטים גרפיים (כגון שחור לבן, הדפס ישן, טלויזיה מקולקלת, קונטרסט ועוד) המוסיפים ומעשירים את הלוק. אחרי שהשלמנו את העבודה, אפשר לפרסם, כמובן אחרי ההרשמה הקצרצרה לאתר. לוקלט, מלבד היותו אתר סטיילינג הוא גם רשת חברתית בו חברים אנשים מכל העולם, בהקלקה על LOOKS ניתן לראות בלייב את הלוקים החדשים מתעדכנים, ניתן לעשות לייק ללוק ואפשר גם להגיב עליו. עם הזמן צוברים חברים ומעריצים, האתר מקיים תחרויות ומפרסם מדי שבוע תמונה חדשה להשראה.
ועוד לא אמרתי את השוס האמיתי: הבגדים אותם מתאימים לדוגמניות הם מהקולקציות האחרונות שיצאו לשוק. המותגים הם החל מזארה ואייץ' אנד אם עד להרמס, אפשר להתאים ולשחק ולהתמכר בכיף!
יש גם אפשרות להציג את התוצאות בבלוג, כמו שאני עשיתי פה בצד ימין בסלייד שואו, אך על אף זאת, אני אציג לכם פה כמה מהלוקים האהובים עליי שעשיתי:

מיישרת קו עם האבולוציה

התחלתי לכתוב את הבלוג הזה לפני חצי שנה כי אני מאמינה שמה שיש לי להגיד לא נאמר עדיין. דיברתי על איך שלעם ישראל אין פאסון, על חולצות סיום קורס, קרוקס וחזיות בתצוגה לקהל הרחב, על התאמת המראה לגיל, על בריאות כף הרגל והעין, אך דבר אחד, הכי חשוב עד לא העליתי. לפני שאנחנו מסתכלים בארון ותוהים על פאסוננו, יש צעד אחד לפני, שצריך לעשות, שבלי שנשים לב אליו, לא משנה מה נלבש, כיצד נסתרק ובאיזה אקססורי נתקשט, לא ניראה טוב, היציבה.

בתור מישהי שגדלה בבית סובייטי, מגיל קטן אמי הקפידה על היציבה שלי. משפטים כמו "לסגור את הפה", "ליישר את הגב" ו"להרים את המבט מהרצפה" היוו חלק חשוב מהחינוך שלי. במשפחה סובייטית אם עד גיל חמש לא למדת את שלושת החוקים הבסיסיים האלה, ישלחו אותך לרקוד ריקודים סלוניים, בלט או התעמלות קרקע. אז אני רקדתי. 

כשרק הגעתי לארץ, בגיל שמונה, ישר שמתי לב לזה. הייתי הרוסיה הראשונה בשכבה ובזמן שהילדים הסתכלו עליי מוזר ובחנו את הסנדלים וגרביים שלי, אני תהיתי לעצמי איך אמא שלהם מרשה להם להסתובב עם פה פעור? איך זה שהם גוררים רגליים? 

עם כל הדברים הנפלאים שיש במדינת ישראל, היציבה זה לא משהו ששמים עליו דגש, לא במסגרת המשפחתית ולא במערכת החינוך (שיעורי ספורט וכיו"ב) אז מה הפלא שיוצאים לנו אנשים מבוגרים שהולכים שפופים וגוררים רגליים?

הצרה עם יציבה, היא שאם אין לך יציבה טובה, לא משנה באילו מלבושים תתעטרי, אם את הולכת כמו גורילה, את תראי כמו גורילה במלבושים יפים. לא משנה מאיזה בית אופנה המסגרת של משקפייך, אם הפה שלך פתוח, את תראי כמו מטומטמת גם אם יש לך דוקטורט. 

ליציבה טובה יש רק יתרונות. על ידי יישור הגב אנחנו מרוויחות כמה סנטימטרים של גובה, מרחיקות בכמה סנטימטרים את הפטמות מהברכיים (לשם אנחנו לא רוצות שיגיעו), מותחות את הבטן ומאירות את הפנים. תנועה אחת פשוטה של חצי קלוריה עושה הבדל כל כך משמעותי באיך שהגוף שלך נראה. בהתחלה קשה להתרגל ללכת זקוף, אבל אני מתארת לעצמי שגם לקוף הראשון שהלך על שתיים זה לא היה פיקניק.

אז איך נראית עמידה זקופה? הכלל הראשון והכי פשוט הוא (וכאן אני ממליצה לקוראיי להצטייד במראה באורך מלא) שהכתפיים והירכיים יהיו באותו קו. הגב אוטומטית מתיישר ושרירי הבטן והגב התחתון תומכים ביציבה הזו. בהתחלה זה ירגיש לא נוח ולא טבעי אבל שווה להתרגל לזה.

מצד ימין: הטעויות הנפוצות. מצד שמאל: העמידה הנכונה.

 בגזרת הצוואר: הסנטר צריך להיות בקו אחד עם החזה והמבט ישר קדימה ולא למטה. אם בזמן הליכה חייבים להסתכל למטה לפעמים, אפשר להוריד את המבט ולא את כל הראש ולהמשיך להסתכל קדימה.

הפנים שלנו אומרים עלינו הרבה, על המבט בעיניים אי אפשר לעבוד, לכל אחד יש את המבט שלו, אבל את הפה עדיף לסגור. שפה תחתונה רפה נותנת מראה של ילד מבוהל וארשת מבולבלת באופן כללי, של בנאדם שלא מבין מה קורה סביבו. כמו שסבתא אומרת "תסגרי את הפה או שיכנס זבוב".

הליכה: הכי חשוב זה לא לגרור רגליים, להרים קצת יותר גבוה את הרגל אם הרצפה מפריעה, אבל ככה תעשי פחות רעש, תשחקי פחות את הסוליה של נעלייך וגם תראי יותר טוב. את המשקל מעבירים על רגל ישרה ונתנים לירך לספוג את הזעזוע, ככה יוצא גם עינטוז קל, תופעה מוברכת, במיוחד אם יש לך במה לענטז.

בחרת בעקבים? כל הכבוד! תעשי כמה צעדים בבית לראות שאת מסוגלת ללכת איתן. גם עם עקבים המשקל עובר על רגל ישרה, אפשר להקטין את הצעדים, זה גם נראה יותר נשי, העיקר לא לדדות על העקבים, זה נראה פאתטי. במקרה הכי גרוע עדיף לוותר על התענוג, עקבים אומנם מעדנים את הרגל, אבל הליכה של אנטילופה פצועה מורידה מהאלגנטיות הכללית.

את התיק עדיף תמיד לשאת על המרפק, כמו שעשו זאת גדולות הליידיז בהיסטוריה, מג'קי קנדי עד ויקטוריה בקהאם, אפשר ביד ישרה לשאת את התיק כמו שקית מהסופר, זה נראה טוב. הכי כדאי להמנע מנשיאה על כתף אחת, זה גם מעקם את הגב וגם כואב בכתף בשלב מסויים.

זהו, אני מקווה שלא יצאתי טרחנית מדיי, אבל זה משהו שלא דובר עליו בשום מקום ועם כמה שזה נשמע מצחיק, ללמד אנשים מבוגרים על יציבה טובה, אף פעם לא מאוחר מדיי. זה טוב לבריאות שלנו, זה טוב למראה הכללי, והכי חשוב, טוב לפאסון.

* הכתבה כתובה בלשון נקבה אך היא מתייחסת לשני המינים כאחד.

גברים 2011

עברו חלפו להם שבועות האופנה לגבר בשלל בירות האופנה העולמיות, מילאנו, עירי היקרה התרוקנה לה מדוגמנים אשר שרצו פה כמו תיקנים בתל אביב. האמת, הם כולם רזים ונראים כמו נשים מגודלות, ממש לא איך שציפיתי מהם להראות. אבודים, טרוטים ומסוגננים הם גדשו את רחובות העיר במשך שבוע.
אני חושבת שזה מאוד קשה לעצב לגברים, במיוחד לגברים ישראלים. מה שצרפתי ואיטלקי ילבשו לא בכרח יעבור את הסינון ההומופובי של הגבר הישראלי המצוי, הלה היה דוחה 99% מכל מה שהציעו לנו מעצבי העל בשבועות האחרונים מחשש להראות הומו. הומואים נראים נפלא, במיוחד אלה במילאנו, עם תיקי לואי ויטון על המרפק, מוקסינים או סנלדים מעוצבות, מחשופים לרוב, מכנסונים ומה לא. הם נראים נפלא!
אני מסכימה שקשה להיות גבר, קשה לשמור על פאסון אם אתה הומופוב, קשה ללבוש חולצת משי אם אתה לא בטוח בזהות המינית שלך, שכן גבר שבטוח שהוא סטרייט, לא ישנה לו גם ללכת עם חצאית ונעלי עקב, הוא יודע מה הוא אוהב ולבוש לא ישנה זאת. אז כנראה שהגברים בארץ לא כל כך בטוחים במיניות שלהם, או שהם נמושות ביישניות שרצות לבכות לאמא שצחקו להם על החולצה, אם כולם מתנהגים כמו קופים, גם אני אהיה קוף, רק שלא יגידו שאני ברבור.
אז למי שכן מוכן לפתוח את הראש ולראות דברים מעניינים, אולי ללמוד משהו חדש על עצמם, אולי להפתח לקצת צבע וטקסטיל בחיים האלה, לזנוח את הקרוקס וחולצת נובמבר 9' שלהם ולצלול לעולם שכולו פאסון.

לפני שאתחיל בשואו קייס, אני חייבת לציין שבתצוגות הגברים האחרונות לקיץ 2011 היו הן דווקא המעצבות ששבו את ליבי, אולי בגלל שכשאשה מעצבת לגבר היא חושבת על הגבר שלה וכשגבר מעצב לגבר הוא חושב על הגבר שלו וכידוע לנו, הומואים יותר נועזים בבחירת הלבוש שלהם, ומאחר שרוב המעצבים בכלליות הם גברים, התוצאות נראות על מסלולי התצוגות.
כמובן שלא אלאה את קוראיי בכל המעצבים, אתמקד במיטב, גם אם זה בכלל בכלל לא תואם את מה שקראתי בביקורות.

בתור התחלה, המותג Rag and Bone שזכה בפרס מעצבי גברים של אגודת המעצבים האמריקאית בלטו בהיעדרם משבוע האופנה ולא הציגו קולקציה. חבל.
אפתח עם הקולקציה האהובה עליי, של מארני של קונסואלו קסטיליוני.

דוגמן פולני אחד והרבה סטייל זרוק בשיק, "זרקתי על עצמי אבל חשבתי על זה קודם".

גם מראה המכנס המחוייט באורך משונה מוצא חן בעיניי משום מה.

טרוסארדי

קולקציה קולית במראה ג'יימס דין. ההדפסים המנומרים, שמהווים טאבו אצל הגבר הישראלי, נראים כל כך במקום שלו הייתי גבר, הייתי רצה לקנות. הסניקרס והנעליים מוצלחות, הג'טים מגניבים ויש אפילו קייס ללפטופ!

פול סמית

הלך על מראה גראנג'י זרוק, אפילו הדוגמנים נראים מוזנחים (אך במידה), ג'קטים זרוקים אך מחוייטים, מכנסיים רחבים ורחבים למחצה, בניגות לפלטת הצבעים הצבעונית המאפיינת את המעצב, הצבעים שהוא מציג בקולקציה הזו רגועים ובסיסיים.

איך אפשר בלי הרמס? המעצבת ורוניק ניכניאן מבינה את הגבר שלה טוב מאוד, היא יצרה בשבילו, כרגיל קולקציה רגועה, איכותית אך עם זאת מעניינת.

אפילו הסנדלים עם גרביים נראים טוב בהרמס.

פראדה

מראה החנון השובב, אהבתי מאוד את הסוודרים והצבעים. גברים! לא להתבייש מקצת צבע!

ואם כבר מדברים על צבע, דירק ביקנברג

חובה להגדיל ולראות, אחלה סוודרים, מעיל עור תכלת מגניב

קלווין קליין

קלאסי, גברי, יותר מזה?

ויקטור ורולף

כל גבר חייב בארון ג'קט יו הפנר שכזה, כדי להרגיש פימפ לפחות פעם אחת בחיים. יש ללוות את לבישת בלייזר יו הפנר בסיגר, שמפניה ורצוי כוסית מסולקנת.

אה והסוודר עם ההדפס של המשקפיים מגניב!

אלכסנדר מקווין בקולקציה האחרונה שהספיק לעצב טרם נטל את חייו.

הרבה דרמה ומעילים איכותיים

פרנקי מורלו שעיצב את מסלול התצוגה כחוף ים וקישט אותו באנשים יפים בבגדי ים

בהשראת חליפות גלישה

ועכשיו נעבור לנועזים יותר בסקאלה שלי.

הקולקציה מבית ג'יל סנדר שהוצגה בגן בוטאני בטכניקולור, נראה כמו הזיית ל.ס.ד יפה.

גברים, לבשו צבע!

ג'ון גליאנו, מעצב ליין הנשים בבית דיור, בקולקציה למותג הנושא את שמו. בשיתוף צ'ארלי צ'אפלין עצבני

בסטייל שנות ה20 העליזות

ואחרנוה חביבה, הקולקציה הכי מעניינת לדעתי, של Comme des Garcons, מותג מוערך מאוד על גבול האוונגארד, לטעמי האישי מצטיין יותר דווקא בתחום הגברים, למרות השיתוף עם H&M ב2008 שהיה מוצלח, עדיין ליין הגברים של ריי קאוואקובו (המעצבת היפנית העומדת בראש המותג) השנה מבריק במיוחד. היא השתמשה בגולגולת בתור מוטיב מרכזי בקולקציה, נשמע בנאלי, אבל לא אצל ריי. היא פישטה את צורת הגולגולת לכדי דוגמא שיכולה לחזור על עצמה בהרמוניות בהדפס שמשתלב עם משבצות שחמט. צורת הגולגולת הופיעה על הנעליים, ההדפסים ואף על עורפם של הדוגמנים.

מאחר והפוסט הזה הוא על אופנת גברים לבישה, עד כה נמנעתי מלהציג לקוראיי את הדברים הבאמת מוזרים שנראו על המסלולים, כגון גופיות חושפניות, מכנסונים קצרצרים, סנדלים נשיות, גלימות, חצאיות ועוד, אבל בקולקציה של ריי קאוואקובו גם השמלות (!) נראות מגניב. אני כמובן לא מצליחה לדמיין לעצמי שיחה עם גבר שנגמרת ב"אז בסוף הלכתי על השמלה" ואני מתארת לעצמי שלמוצרים האלה אין שוק גדול מדיי ואני גם לא מנבאה לה הצלחה גדולה בקופות, אך בכל זאת הוספתי פה שלושה עיצובים שובבים שמראים את היצירתיות הפרועה של האשה הזו.

שווה להקליק ולהגדיל על מנת לראות את הנעליים

"אז בסוף הלכתי על השמלה"

ביטלג'וס ביטלג'וס ביטלג'וס!

בלינג!

סוף סוף אני מגיעה לעשות פוסט על תכשיטים.

התכשיט הוא תוספת נפלאה לכל מראה ויכולה לשדרג כל הופעה פשוטה ולגרום לעיניים לעקוב אחרי העונדת אותם. אני עובדת בתחום התכשיטים. התכשיטים איתם אני מתעסקת לעולם יהיו מעבר להישג ידי ולא בגלל שאני כזאת עניה, אלא פשוט כי מדובר בתכשיטים שרק האלפיון העליון יכול להרשות לעצמו. אחרי שלוש וחצי שנות עבודה עברתי את כל חמשת שלבי האבל עם התכשיטים האלה; החל מהתכחשות, שזה בכלל לא מעניין אותי תכשיטים, זה זמני ואוטוטו מיאוצ'ה פראדה מגלה אותי, כעס שאין צדק בעולם ולמה בחיים לא יהיה לי יהלום 40 קרט, דרך הויכוח שאולי כן ולמה לא והעולם מלא בהפתעות, הדיכאון "למה הו למה העולם אכזר ויש לנו לקוחות שמזמינים תליוני זהב בשביל הכלב שלהם ואני מרוויחה כה מעט"... עד שבסוף הגיע שלב הקבלה, התכשיטים שם, אני כאן, אנחנו לעולם לא ניפגש ואני יכולה להגיד תודה שלפחות יוצא לי להתעסק עם אבנים בכזה קנה מידה, לעבוד עם מיליונרים ולהבין איך המוח של האנשים האלה עובד, כדי שאולי אצליח ללמוד מהם משהו. מסקנתי היחידה בינתיים היא שיש יחס ישיר בין רמת גסות הרוח למאזן חשבון הבנק, ככל שאתה יותר עשיר, ככה גס רוח. אז אם כאלה הם עונדי 40 הקרט, אני מעדיפה להשאר פרולטרית.

התכשיטים שקיבצתי פה להנאתכם אינם משתייכים לקבוצת היוקרה,אין פה יותר מדיי התעסקות באבנים יקרות ומתכות אציליות, פשוט תכשיטים מגניבים שעושים טוב על הנשמה.

נתחיל עם Yazbukey. זוהי חברה השייכת לשתי אחיות, יאז שנולדה בטורקיה ואמל נולדה במצרים. אחרי לימודים בפריז ושלל התנסויות, בניהם מאיסון מרטין מרג'לה וג'רמי סקוט, האחיות פתחו סטודיו בפריז תחת השם יאזבוקי והחלו לייצר אביזרי אופנה. יותר מאוחר הן השיקו ליין הלבשה, בעיקר טי שיטרים ושמלות, ובהמשך, נעליים. מה שכבש אותי אצלן היה ליין התליונים והסיכות בדמויות אייקוני פופ; מייקל ג'קסון, ליידי גאגא, דייויד בואי ועוד.

לשיפוטכם:

תליון מייקל ג'קסון

תליון קארל לאגרפלד

סיכת דיוויד בואי

החברה הגרמנית ARRONDISSEMENT AQ1 הוציאה ליין שרשראות עור ומתכת אלגנטיות ומיוחדות שהגדרתן יכולה לנוע בין תכשיט לפריט לבוש:

ניתן לרכוש כאן 

התמונות 

החברה Darkcloud Silver מייצרת תכשיטי כסף מסוגננים לדיג'יים, ממש מגניב.

ואם יבוא לכם לפנק את הדיג'יי היקר לליבכם תוכלו לעשות זאת כאן 

יצרן התכשיטים האנגלי Saggi שבד"כ מתאפיין בקו בנאלי, הוציא ליין של טבעות הפתעה. מדובר בטבעות זהב עם כיפה קטנה ומתחתיה הפתעה מיניאטורית משובצת אבנים חצי יקרות, כגון קוורץ, טופז, אמטיסט וכו'.

התמונות

ולסיום, או שבעצם עליי לומר לקינוח, יש לי קולקציה ממש מתוקה בשבילכם. המעצבת הרוסיה Anna Oriona שעושה תכשיטי קינוח מחימר פולימרי מציגה קולקציה של שרשראות, צמידים ועגילים עם מוטיבים מתוקים שעושים תאבון.

יש גם סושי עם איקרה

כל כך מתוק שבא לי תאבון

לצערי לא מצאתי היכן ניתן לרכוש את התכשיטים הנפלאים האלה, האתר שלה הוא ברוסית בלבד והמחירים ברובלים. 

לא לבעלי לב חלש

היום יש לי פוסט לוהט במיוחד בשבילכם. נראה כאילו  בשבוע האחרון התפרסם הרבה סליז על דפי הכרומו של ירחוני האופנה בעולם. אני דווקא בעד, אין שומדבר רע בקצת ציצים וטוסיק, מה גם שבמהלך החקירות שלי שוב גיליתי אמן שלא הכרתי.

עכשיו אני עוצרת ומזמינה את המגיב העונה לשם "אנונימי" לעבור לוואינט או אתר אחר, אולי ללכת לבלוג של שמאלני ולנסות לשכנע אותו להאמין בארץ ישראל השלמה, לשכנע אוהב מכבי שהפועל זו הקבוצה הכי טובה, וכיו"ב.

לאומן שגיליתי קוראים Ali Madhavi, והוא אמן וידאו, מעצב אופנה וצלם. עלי נולד ב1974 בטהרן אשר באיראן ומתגורר בפריז. לאחר שסיים לימודי אופנה ואומנות הוא עיצב את ליין הנשים של Thierry Mugler ושם הסתכמה קריירת האופנה שלו. הוא עבר לעבוד בלעדית בצילום ווידאו, ביים פרסומות (נו מה, כולנו חייבים להתפרנס) הציג תערוכות צילום עצמאיות ומשותפות עם אמנים אחרים. החודש הוא מופיע במהדורת הקיץ של העיתון Tank, עם חבורת רקדניות בורלסק שובבות.

לשאר ההפקה

 הפקת האופנה השניה, פרובוקטיבית לא פחות נקראת "נשות הכדורגלנים" והיא מופיעה בגיליון מספר 66 של V Magazine.

מאוד אהבתי את התמונה הזאת, פרחה מניקה.

בסן טרופז כבר היית?

כי אני לא...
שבוע האופנה Resort 2011 מזכיר לנו שתעשיית האופנה לא נחה לרגע ושלושה שבועות אופנה בשנה כבר לא מספיק בימינו. מאז שבוע האופנה לחורף 2010 שהתקיים בסוף ינואר השנה תעשיית האופנה ייצרה לנו עוד 2 שבועות אופנה (מה, אני אגיד שבועיים אופנה?) נוספים; טרום סתיו 2010 אשר התקיים כמעט מיד עם סיומו של שבוע אופנת החורף, ועכשיו גם שבוע האופנה נופש 2011, דהיינו, מה תלבשי בחופשה שלך בשנה הבאה. בהיותי פרגמטית, גם לי כל העניין הזה נראה מגוחך, אבל להגנתה של התעשייה יש לומר שאלו אינם שבועות אופנה כמו הגדולים של קיץ, חורף ואופנה עילית. רוב המעצבים סך הכל מפרסמים לוקבוק (אלבום תמונות של הקולקציה, ללא סטיילינג, בד"כ עם דוגמנית אחת או שתיים), אחרים מפיקים קטלוג עם סטיילינג ולוקיישנים ואחרים, הגדולים בניהם מעמידים תצוגת אופנה ממש. הקולקציות בד"כ קטנות יותר ומספר הפריטים נע סביב ה20 אנסמבלים (הופעה כוללת).
גם השם Resort לא כל כך מתאים לאופיין של הקולקציות, רבות מהן מתאימות גם ליום יום, חלקן כוללות שמלות ערב ארוכות. זהו מין שבוע אופנה לא רשמי כזה שלא כל כך הצליחו בתעשייה לתת לו את השם הראוי, ולראיה, אפילו באתר הרשמי של ווג, בבאנר שמוביל לצפיה בסיקור על שבוע האופנה הזה התבדחו על השם שהוא קיבל עם קריצה.

Resort נמשיך לקרוא לזה כך עד שמישהו ימציא שם יותר טוב

מעצבי האופנה לא מתעכבים יותר מדיי על מטרת האירוע ופשוט מציגים קולקציות חדשות. אחרי סקירה אני מביאה לכם את מצעד הלהיטים של שבוע האופנה Resort 2011 שלי.

מעצב השנה של התאחדות מעצבי האופנה של אמריקה הלא הוא מארק ג'ייקובס, פותח את הרשימה שלי עם המותג הקליל Marc by Marc Jacobs עם קולקציה שמטיבה עם הנופש. שמלות כותנה ומשי קלילות מעטרות את הדוגמניות שמשום מה נראות כאילו הן בעונש. תתעודדו! אתן לובשות אחלה של דברים...

תיקים גדולים וסנדלים חמודות ושטוחות משלימות את הקולקציה בגזרת האקססוריז.

מצדו השני של האוקיינוס יוצאים מבית האופנה הפריזאי לואי ויטון דגמים אחרים בעיצובו של רב האומן מארק ג'ייקובס, בסגנון יותר יוקרתי. נקודת הדימיון בין שתי הקולקציות היא הסנדלים השטוחות והכל כך מוצלחות.

נעליים מנצחות

המעצבת האמריקאית Doo.Ri מוציאה תחת ידה קולקציה אוורירית של שמלות נכונות באורכים שונים בנוסף למכנסיים וג'קטים קלילים מכותנה.

פשוט נראה טוב

באותו הקו אני מוצאת את הלמוט לאנג, בית האופנה הניו יורקי עם קו דומה בשחור לבן וזרוק בסטייל.

 נראה שמראה הטוטאל לוק הלבן ילך הרבה באתרי הנופש ב2011

נרציסו רודריגז הניו יורקי, הידוע בקו המינימליסטי שלו והשימוש הרב בשחור ולבן הוסיף לתערובת גם קצת צבע בוהק, והאמת, יצא לו יפה

והנה שוב, טוטאל לוק לבן.

דרק לאם הניו יורקי עיצב קולקציה בהשראת נגזרות נייר, לי זה הזכיר יותר פסיפסים ביזנתיים אבל שאני אתווכח עם דרק? אמר, אמר. בכל מקרה יצא לו לא רע בכלל

הבזקים של כתום קוראל מוסיפים עניין לקולקציה

בגזרת ההזויים יש לנו את Rag and Bone שזכו בפרס מעצב הגברים של השנה של התאחדות מעצבי האופנה באמריקה מציגים קולקציית ריזורט לנשים שהיא מאוד מגניבה וקולית והכל, אבל לא ברור לאיזה נופש אפשר להתלבש ככה, אולי מי שנוסע לנופש בסקנדינביה יוכל להתעטר בפריטים מהקולקציה דוגמת שמלת העור השחורה, שלדעתי היא יפה, אבל לא בטוח שאפשר לשים בגד ים מתחת...

השמלה השניה מימין מזכירה לי מאוד את שמלת הפיסטוק קפה שעיצבתי בהשראת טעמי הגלידה

בית האופנה J.Mendels השקיע בקטלוג וסטיילינג ומציג לנו את דגמיו בסטודיו לריקוד. אם לשפוט על פי הדגמים, הוא מזמין את לקוחותיו לחופשה על הירח, אמנם עם הרבה סטייל ובכלל לא תחפושתי, אבל עדיין, אם זה נופש, זה מתאים לירח. ויש גם שמלה לבנה יפה.

וכמובן איך אפשר בלי הקייזר, קארל לאגרפלד בקולקציה של 87 אנסמבלים לבית האופנה המיתולוגי שאנל. לאגרפלד לקח את עניין הריזורט עד הסוף והרים תצוגת אופנה בסן טרופז עם שפע רעיונות לנופשת של 2011, בשיתוף דוגמנית מידות גדולות, כריסטל רן, בשיתוף בתו של מיק ג'אגר, האיט גירל, ג'ורג'ה מיי (הבלונדינית הם הרווח בשיניים), עם הסנדלים ביד, עם השקיעה ברקע, כמו שצריך, כמו שרק לאגרפלד יודע לעשות.

שניה מימין: כריסטל רן.

אין כמו מגפיים בקיץ....

שניה משמאל: ג'ורג'ה מיי ג'אגר