יום שני, 21 במרץ 2011

מסתורי התווית

היום באופן רשמי התחיל האביב והקיץ כבר בפתח. התחילו הבריזות החמימות, שמיכת הפוך כבר מעיקה ומפלצות הקיץ הארורות מתחילות להרים את ראשן המכוער.
כדי להתכונן טוב לקיץ חלקנו מרעננות את הגרדרובה, מתעדכנות בטרנדים האחרונים, בוחרות לנו גזרות וצבעים חדשים, נוברות בין הקולבים והדוכנים במטרה להיות מוכנות לקיץ האכזרי של ארצנו.
נשים רבות מתעלמות לחלוטין מתרכובת הבד ממנו עשוי הבגד אותו הן קונות. למי אכפת? העיקר שיהיה יפה.
במסגרת העבודה שלי בסטודיו שמשמש גם כחנות סיטונאית יצא לי לפטפט עם בעלי חנויות מרחבי הארץ ולהתעניין בהרגלי הקניה של הישראליות. כאשר שאלתי בעלת חנות אחת האם הלקוחות שלה מתעניינות בהרכב הבד היא ענתה לי "רק הרוסיות". אז קודם כל, כל הכבוד לנו, הרוסיות, על הגדלת הראש וההבנה! אז מתוקף היותי רוסיה שבודקת את תרכובת הבד של הבגדים אותם היא קונה מחובתי להעביר את הידע שלי הלאה, כדי שגם הצבריות תדענה להבין את מסתורי התווית.
נתחיל בפוליאסטר ולמה אני כל כך נגדו.
הפוליאסטר הוא כמו טופו. הוא יכול להתחפש לכל טעם שבא לו, מחזה עוף עד גלידה שוקולד, ממשי עד צמר כבד, אבל כמו שכולנו יודעים, הטעם עדיין זוועה וכך גם התחושה.
סיבי הטקסטיל מתחלקים לשלושה חלקים: טבעיים, סינטתיים וכאלה על בסיס טבעי עם התערבות כימית מעשה ידי אדם. לסוג השלישי שייכת הויסקוזה, הקופרו והמודאל, מהשניים האחרונים עושים בד"כ בטנות להלבשה עליונה איכותית (בזארה ורשתות הזבל תמצאו בטנות מ100% פולי, וזה עוד בסדר). הויסקוזה מיוצרת ממחית של סיבי גזע וגבעולים ועל ידי הוספת אלמנטים כימיים ממיסים (בואו לא ניכנס לטבלה המחזורית כרגע) הופכים את התערובת לסיבי אריג. הויסקוזה היא פתרון טוב יותר מהפוליאסטר מפני שהיא טבעית, המגע שלה נעים יותר ופחות "פלסטיקי" אבל היא יקרה יותר.
הסיבים הטבעיים, בניהם נמנים הכותנה והפשתן (בסיס צמחי)  המשי והצמר (בסיס מן החי) ולהם תכונות רבות. הכותנה  יכולה לקבל צורות ומגע שונה, הכל תלוי בסוג העיבוד. הצמר מורכב מסיבים חלולים הכולאים בתוכם אוויר ולכן הצמר הוא הסיב הכי מחמם (כידוע, המבודד הכי טוב הוא אוויר).
כשאנחנו הולכים לחנות ההלבשה הקרובה לליבנו, הסיכוי למצוא שם בגד שהוא 100% מסיבים טבעיים הוא קטן, וטוב שכך. הכותנה לבדה קשיחה ולא נמתחת, הצמר לבדו דוקר והמשי מתקמט. לכן הבדים מיוצרים כיום מתערובות של סיבים, כותנה עם פוליאסטר, ויסקוזה עם משי, צמר עם אקריליק וכד'.
הסיב הסינטתי מבוסס כולו על פולימר (פלסטיק, בגדול) שמומס, נמתח ואחרי עיבודים הופך לסיב. הטכנולוגיה היום הצליחה להביא את סיב הפולי לרמה שממש קל לדמות אותו לכל סיב אחר ולעין הבלתי רוסיה הוא יכול להראות באמת כמו משהו אחר. אבל כמו עם הטופו, התחושה אינה אותה תחושה. בדי פוליאסטר אינם נושמים, הם מציגים לעיני כל את כתמי הזיעה אותם הייתם רוצים להצניע, הם שומרים על ריח רע כאילו היה זה אוצר יקר מפז, הם מחממים כשחם ומקררים כשקר ונדבקים לגוף.
זהו הסיב הכי זול, כי לא צריך לגדל בשבילו כבשה או פרפר או שדה, פשוט עושים אותו מתי שבא, לכן יש אותו בשפע וזו הסיבה שדוחפים לנו אותו בכל מקום.
אז מה עושים? קונים את הזול והמסריח? לא! כמו שציינתי, בדי תערובת הם פתרון מעולה שמאפשר לנו ליהנות גם מהמחיר של הפולי וגם מהאיכויות של הכותנה למשל. לפני שאתם מודדים בגד בחנות, אל תתעצלו ותבדקו מה כתוב על התווית עם האחוזים, אם הבגד עשוי 100% פוליאסטר וזה בגד קיץ, לברוח! אלא אם אתם עובדים במשרד ממוזג, נוסעים ברכב ממוזג שמחכה לכם בחניון ממוזג וכל הבית שלכם ממוזג.
ברור הוא שהכל עניין של כמה הארנק שלנו מאפשר לנו לבזבז, וכאן אני רוצה לתת לכם עצה שמבוססת על 28 שנים של שופינג: עדיף בגד אחד טוב מאשר חמש במאה באיכות ירודה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה